הביטו בשטר שמופיע בראש המאמר הזה. האם שמתם לב לדבר מה מוזר בקשר לשטר הזה? זהו שטר של מאה טריליון דולר (!). לכאורה, מי שיש לו מאה טריליון דולר הוא האדם העשיר ביותר בעולם. הבעיה היא שמדובר בדולרים של זימבבווה, שהם כמעט חסרי ערך, ולפיכך השטר הזה שווה אולי חמישה דולר של ארה"ב, וגם זה רק משום שיש לו ערך אספני ואנשים רוכשים אותו בשביל הקוריוז. אז איך מדינה מגיעה למצב אבסורדי שכזה, שבו המטבע שלה מאבד כל ערך? על מנת לענות על שאלה זו עלינו לחזור לאחור, לנקודה בה סיימנו את הפוסט הקודם אודות הולדת הכסף.

כזכור, הסברנו שכסף נולד כאשר אחת מן הסחורות הנפוצות בשוק הופכת לאמצעי לשמירת ערך, כלומר שאנשים מוכנים לקבל אותה אפילו אם אינם זקוקים לה ישירות, משום שהם יודעים שבכל עת יוכלו להמיר אותה בסחורות אחרות. מבין כל סוגי הכסף הללו, אלו שהיו גם בעלי תכונות שימושיות כגון עמידות, ניידות ונדירות הפכו לפופולריים יותר. הכסף המצטיין ביותר, אשר הוכיח את עצמו לאורך שנים כהכי עמיד, נייד ונדיר היה הזהב, ולכן הפכה מתכת נוצצת זו לכסף הנפוץ ביותר בעולם העתיק. ידוע לנו שזהב שימש כאמצעי מסחר החל מן האלף השלישית לפניה"ס (!). בשלב מסויים התערבו בתהליך השליטים המקומיים, והחלו לטבוע את הזהב למטבעות אחידים, בעלי צורה ומשקל אחידים. עד כאן הכל היה טוב ויפה. התושבים ידעו שכל מטבע שעליו הופיע תמונת פניו של השליט הכיל כמות ידועה של זהב, ועובדה זו הקלה עליהם את תהליך המסחר. בזכות כך הכלכלה שיגשגה, והממלכה הלכה והתעצמה.

בשלב זה עלינו לדון לרגע באוצר המדינה. עד לתקופה בה הופיעו המטבעות הראשונים, לאוצר המדינה היה מקור הכנסה אחד בלבד והוא מסים. השליט השתמש בכוחו הצבאי על מנת לאסוף מסים מן האיכרים אשר התגוררו בתחומי שליטתו. המסים נגבו בצורה של אחוז מסויים מן התנובה החקלאית שהאיכרים הצליחו לייצר, כלומר בחיטה, שעורה, פירות, ירקות, גבינה, בשר וכן הלאה. שליט רחום היה גובה אחוז סביר, ומאפשר לנתיניו לחיות ברווחה. לעומתו, שליט אכזר היה עלול לגבות אחוז גבוה ולהותיר בידי האיכרים כמות שבקושי אפשרה להם לשרוד. אבל בין אם אחוז המס היה נמוך או גבוה, גבייתו היתה תמיד קשה ומסובכת. על מנת לגבות את המס היה צורך להחזיק מערך שלם של פקידים, אשר נטו להיות מושחתים ולשמור לעצמם נתח נכבד מן העוגה. כמו כן היה תמיד סיכון שאם נטל המס יהיה כבד מדי, האיכרים יתמרדו, והשליט עלול לאבד עקב כך את כסאו. ברגע בו הומצאו המטבעות, הבינו השליטים שנמצאה להם אלטרנטיבה גאונית לגביית מסים!

השליטים הבינו שהזכות להטביע מטבעות טומנת בחובה כוח עצום. הבא נניח שמטבע תקני הכיל בתחילה עשרה גרם של זהב טהור, וכי אלף מטבעות חדשים שכאלה נטבעו בכל שנה, מן הזהב אשר נכרה ברחבי המדינה. נניח שהשליט רצה לצאת למלחמה כנגד מדינה שכנה, והיה זקוק לשם כך לאלף מטבעות זהב, על מנת לצייד את חייליו ולשלם את משכורותיהם. בראשו עלה רעיון מבריק. במקום להעלות את אחוז המס השנתי (שממילא היה גבוה), באפשרותו היה לדלל (באופן סודי, כן?) את כמות זהב במטבעות שטבע באותה השנה, ולשים בכל אחד מהם רק תשעה גרם של זהב. בצורה כזו הוא יקבל מאותה כמות של זהב 1111 מטבעות, במקום ה-1000 הרגילים! המטבעות החדשים יראו דומים מאוד למטבעות הישנים, ובצורה כזאת התושבים לא יחשדו לרגע בתרמית. המלך יוכל לממן את המלחמה, מבלי שזה יעלה לו פרוטה!

עוד מלחמה שמומנה באמצעות אינפלציה

כמובן, שהסוסים, השריונות, החרבות, המדים והמזון שהמלך רוכש במטבעות החדשים הללו לא נוצרו יש מאין. האיכרים ובעלי המלאכה מהם קנה המלך את הציוד השקיעו עבודה אמיתית ביצירתם. אז לכאורה הם אלו אשר הפסידו את כספם, הלא כן? לאו דווקא, משום שכל עוד שהציבור אינו מודע לתרמית, ומתייחס למטבעות החדשים באופן זהה למטבעות הישנים, הרי שמי שמחזיק בהם יכול להמשיך ולקבל תמורתם סחורות בשווי מלא. המטבעות הזולים יכולים להסתובב במחזור במשך חודשים עד אשר מישהו חד עין שם לב שהם מכילים פחות זהב מכרגיל, ולפיכך שווים פחות. התרמית תמיד מתגלה בסופו של דבר, אולם עד שזה קורה המטבעות החדשים כבר החליפו ידיים פעמים רבות, ואין שום דרך לחזור ולתבוע פיצוי מן המלך (ומי בכלל יעז להתווכח איתו?). לפיכך מי שנושא בסופו של דבר בעלות המלחמה הוא העם, אשר מבלי שהוא מודע לכך שילם מס נוסף, מס נסתר ובלתי רשמי שמכונה "אינפלציה".

המלך שלנו, מאושר מהתעלול שהצליח כל כך יפה בשנה הקודמת, מחליט לחזור על התרמית, והפעם ביתר שאת. אם בפעם הקודמת הוא הכניס רק תשעה גרם זהב למטבע, הרי שהפעם הוא ישתמש רק בשמונה! במקום 1000 המטבעות הרגילים, הפעם יהיו לו 1250! פעם נוספת המטבעות מתחילים להסתובב במחזור, ואנשים בתחילה לא שמים לב להבדל. אולם הפעם הסוחרים למודי ניסיון, והם לא מוכנים לקבל תשלום במטבעות החדשים, אלא רק במטבעות הישנים, אלו שידוע שמכילים עשרה גרם זהב טהור. אם לוחצים עליהם בכל זאת לקבל תשלום במטבעות החדשים, הרי שהם דורשים כמות גדולה יותר של מטבעות, בתור פיצוי על ערכם הנמוך. עקב כך מחירי הסחורות בממלכה עולים, ועלות המחייה מטפסת. חלק מן התושבים מאשימים בכך את הסוחרים וקוראים להם "חמדניים". אולם זה לא עוזר והם נאלצים לראות כיצד כוח הקנייה שלהם דועך והם הולכים ונעשים עניים.

העקרון שעומד מאחורי האינפלציה הוא מאוד פשוט. בהנחה שיש לנו מערכת כלכלית סגורה (נניח לרגע הצידה את סחר החוץ), הרי שכלל הכסף שנמצא במחזור בכל רגע נתון מייצג את כלל הסחורות והשירותים שעומדים למכירה. אם היצע הסחורות גדל והיצע הכסף נשאר קבוע, הרי שהמחירים צפויים לרדת (לזה אנחנו קוראים דפלציה). אם היצע הסחורות והיצע הכסף גדלים יחדיו באופן פרופורציוני, הרי שהמחירים לא ישתנו (לזה אנחנו קוראים יציבות מחירים). אם היצע הכסף גדל יותר מאשר היצע הסחורות בשוק, הרי שהמחירים צפויים להאמיר, ואנחנו חווים אינפלציה. בניגוד למה שחינכו אותנו להאמין, אינפלציה אינה גזירת גורל. אינפלציה נובעת בראש ובראשונה כתוצאה מהשימוש לרעה שמנהיגי המדינה עושים בזכות שניתנה בידם ליצור כסף חדש.

אחוז המתכת היקרה במטבע הרומי לאורך השנים

אתם מבינים, הפיתוי להדפיס כסף ללא חשבון הוא גדול מדי מכדי שמנהיגים יעמדו בו. פעם אחר  פעם במהלך ההיסטוריה אנחנו רואים כיצד אימפריות קמו, התבססו מתוך עמדה חזקה שבה היה להן מטבע איתן ויציב, ואז ההנהגה לא עומדת בפיתוי, מתחילה לייצר יותר מדי כסף, והכלכלה קורסת מבפנים. הביטו למשל בגרף הזה, אשר מתאר את אחוז המתכת היקרה במטבעות הרומיים לאורך הדורות. אנחנו רואים כיצד המטבע מכיל בתחילה כמעט מאה אחוז כסף טהור, ואט אט מתדרדר עד שאינו מכיל דבר מלבד נחושת זולה.

מבחינת האזרחים מדובר בתהליך הרסני. מי שחוסך מגלה שערכם של החסכונות שלו נשחק בהתמדה. הסוחרים מעלים כל העת את מחיריהם של המוצרים, בניסיון להתמודד עם הירידה המתמדת בשוויו של המטבע. העובדים השכירים, אשר רואים את כח הקנייה שלהם דועך, דורשים העלאה במשכורת, מה שמעלה את עלות הייצור של המוצרים, ומקפיץ פעם נוספת את מחיריהם, וחוזר חלילה. מדובר במעגל אכזרי אשר אט אט יוצא מכלל שליטה. בשיאו, ערך המטבע עלול להתמוטט בעשרות אחוזים תוך פרק זמן של חודשים. דוגמה קלאסית לאינפלציה הוא המקרה של רפובליקת וואימר, בגרמניה שלאחר מלחמת העולם הראשונה. מחירו של כיכר לחם שעלה מארק אחד בשנת 1919, הגיע ב-1923 למחיר של מאה מיליארד מארק! בשיאה של ההיפר-אינפלציה בתי הדפוס פעלו מסביב לשעון על מנת לספק את הדרישה לשטרות. מחזות אבסורדיים נראו ברחובות, כמו ילדים שמשחקים בערימות של שטרות כסף חסרי ערך, או אנשים שהזינו את התנורים שלהם בשטרות כסף, משום שהם היו זולים יותר מאשר עצי הסקה!

אינפלציה ברפובליקת וואימר

אולם אפילו יותר מאשר ההרס הכלכלי, אינפלציה מובילה להרס חברתי. אנשים החיים תחת סביבה של אינפלציה מתרגלים שלא כדאי לחסוך, כי ממילא ערך החסכונות נשחק כל העת. הם לומדים שכדאי להם לבזבז את כספם מהר, לפני שהמחירים יעלו פעם נוספת. באופן זה, האינפלציה מייצרת דורות של אנשים אשר חיים אך ורק את ההווה, ולא חושבים על העתיד. היעדר החסכונות הופך את האוכלוסיה לחלשה ופגיעה. כל אסון או הוצאה בלתי צפויה עלולים למוטט משפחות ולדרדר אותן לעוני מחפיר. אנשים מאבדים את האמון במטבע שלהם, בממשלה שלהם, ובמין האנושי כולו. על מנת לשכוח את צרות היומיום הם מטביעים את עצמם בתערובת של סקס, אלכוהול ובידור זול, עד אשר המצפן המוסרי שלהם נעלם כליל. זאת היא הסביבה הרעילה שהולידה את השילטון השטני ביותר שאי פעם התקיים בעולמנו – את התנועה הנאצית.

גרמניה הנאצית

עד כאן לגבי אינפלציה והסכנות הטמונות בה. בפוסט הבא נדון בהמצאת שטרות הנייר, וכיצד הללו הקלו על השליטים להדפיס כסף ולייצר אינפלציה.