הבורסה של ניו יורק

בכלכלה ישנן תקופות של צמיחה ותקופות של מיתון, תקופות של גאות ותקופות של שפל, את זה כולם יודעים. אולם הטעות הגדולה היא להתייחס לצמיחה כדבר חיובי בלבד, ולמיתון – אך ורק כדבר שלילי. במאמר זה נבין כיצד הגאות והשפל משלימים זה את זה, וכיצד שניהם הכרחיים על מנת לבנות כלכלה חזקה ובריאה.

הדלק המניע את גלגלי הכלכלה הוא יצר החמדנות האנושית. מי שאין לו כסף רוצה להרוויח קצת, ומי שיש לו קצת כסף – רוצה להרוויח יותר. החינוך הסוציאליסטי שרבים מאיתנו (כולל עבדכם) קיבלו בילדותם קבע שתאוות בצע היא תכונה ראוייה לגנאי. אך זה איננו נכון. חמדנות היא יצר טבעי, וכל מוצר ושירות שאנחנו נהנים ממנו כיום בא לעולם בזכות החמדנות של יזם כלשהו, ובוודאי שלא מתוך אלטרואיזם. אדם אשר עבד קשה במהלך חייו והצליח לחסוך מעט כסף מסוגל להשתמש בו על מנת לפתוח עסק, שעשוי להניב לו יותר כסף. בהקמת העסק כרוך תמיד סיכון, שהיוזמה תיכשל ושההשקעה תרד לטימיון. לפיכך החמדנות היא הכרחית על מנת להתגבר על החשש מפני אובדן ההשקעה.

מהי אם כן תקופה של גאות כלכלית? זוהי תקופה שבה הסנטימנט של היזמים חיובי די הצורך על מנת שחמדנותם תגבר על חששם, והם יעזו לפתוח עסקים חדשים. על פי האסכולה האוסטרית בכלכלה, תנאי נוסף וחשוב לשם כך הוא שיש ברשות הציבור די חסכונות על מנת לממן את פתיחת העסקים הללו. ברגע שבו העסקים נפתחים, נוצרים מקומות עבודה חדשים. אחוז האבטלה יורד, והעובדים החדשים מסוגלים לקנות עבור עצמם מוצרים שלא יכלו להרשות לעצמם עד לאותו הרגע. לפיכך כלל העסקים במשק נהנים מעלייה בביקוש למוצריהם. אנחנו רואים אם כן שההשקעה של היזמים הביאה לתנופה כללית במשק, או במילים אחרות – לצמיחה.

צמיחה במשק

כל עוד שאחוז גדול של העסקים החדשים שהוקמו מצליחים ומרוויחים כסף, אין שום סיבה שהצמיחה הזאת לא תימשך לאורך זמן רב. היזמים שהצליחו מעסיקים עובדים, שבתורם מייצרים ביקוש לעוד מוצרים, שמפתה דור חדש של יזמים להיכנס לשוק וחוזר חלילה. מתי מתחילה הבעיה? כאשר היזמים מסיבה זו או אחרת משקיעים בתחום הלא נכון, על סמך הנחות יסוד מוטעות. בואו ניקח לדוגמה את שוק הרכב. נניח שבמדינה מסויימת ישנו ביקוש רב לרכבים פרטיים, ועל סמך הביקוש הזה יזמים רבים מקימים מפעלים להרכבת מכוניות, בכל קרן רחוב צצות סוכנויות רכב, בכל אזור תעשייה נפתחים שלושים מוסכים, ובהתחלה כולם מצליחים להרוויח יפה. לא רק העסקים מושפעים מן הביקוש הזה, אלא גם אנשים פרטיים. הצעירים הולכים בהמוניהם ללמוד מכונאות רכב, ובאוניברסיאות צצות פקולטות מיוחדות, על מנת להכשיר את הדור הבא של מעצבי ומהנדסי הרכב.

ואז קורה דבר מה שמשבש את כל התמונה. אספקת הדלק של המדינה, אשר נסמכה כולה על ייבוא, מתייקרת עקב מחסור עולמי. כתוצאה מכך אוכלוסיית הנהגים מצמצמת את השימוש ברכב, וצרכנים נוספים דוחים או מבטלים לחלוטין את תוכניותיהם לרכוש רכב חדש. בשלב זה המשק נכנס למיתון – מפעלי הרכב חוטפים ראשונים את המהלומה, חלקם מצמצים את פעילותם, ואחרים פושטים את הרגל. גל הפיטורים של פועלי הרכב מצמצם את הביקוש בשוק לכל שאר המוצרים כגון מזון, ביגוד, הנעלה וכן הלאה. בהמשך הדרך גם סוכנויות הרכב והמוסכים, וכל הענפים אשר נסמכו על תעשיית הרכב, כגון יצרני הגומי והפלדה, נאלצים לצמצם פעילות, וגל שני של פיטורים פוגע במשק. הבאים בתור לסבול הם הסטודנטים אשר השקיעו מאמץ רב בלימודי מכונאות והנדסת רכב. הללו מסיימים את לימודיהם ומגלים לחרדתם שהשקעם ירדה לטימיון. הם לא מצליחים להיקלט בענף הרכב, ונאלצים להצטרף למעגל האבטלה. לבסוף, האחרונים שמושפעים הם היזמים החדשים, שעמדו להיכנס לשוק, אולם עקב המצב החדש שנוצר החשש גובר אצלם על התקווה לעשות כסף, והם מעדיפים להשאיר את חסכונותיהם בבנק ולהמתין לבאות. לכאורה מדובר באסון. המחזור הכלכלי נעצר מלכת. מובטלים רבים מתהלכים ברחוב חסרי מעש ומיואשים. הפשע גואה והאווירה הציבורית קשה. מה הביא למצב הזה? הגורם הבלעדי למיתון שתיארנו הוא הנחת היסוד השגוייה שמחירי הדלק יוסיפו להיות נמוכים, וכי האזרחים יוכלו להמשיך ולרכוש דלק במחיר סביר.

בשלב זה באים הכלכלנים האוסטרים ואומרים – לא, זהו איננו אסון. למעשה, יש ברכה מסויימת במה שקרה. מדוע? משום שהכלכלה שתיארנו הסתמכה יותר מדי על ענף אחד – על תעשיית הרכב. בעקבות כך, יותר מדי השקעות וכוח אדם זרמו לענף זה, והכלכלה נעשתה רגישה מאוד למחירי הדלק העולמיים. לפי הגישה האוסטרית לכלכלה, הבעיה לא הייתה בשלב המיתון אלא דווקא בשלב הצמיחה אשר קדם לו. השוק לכאורה צמח, אבל צמח לכיוון הלא נכון. בא המיתון, ובלם את התהליך המסוכן הזה. זה נכון שבטווח הקצר כולם יסבלו מתוצאות ההחלטות השגויות שקיבלו בזמן הגאות – היזמים שהשקיעו בתחום הרכב הפסידו את כספם. חלק מבעלי המוסכים וסוכניות הרכב יאלצו לסגור ולעזוב את התחום. הסטודנטים שלמדו בפקולטה להנדסת רכב יאלצו לבצע הסבת מקצוע, לתחומים נחוצים יותר. אולם בטווח הארוך מדובר בתהליך חיובי. כאשר התיקון יסתיים המשק יתחיל לצמוח מחדש, לכיוונים בריאים ויציבים יותר. לא פחות חשוב מכך, במהלך המיתון ניתנה הזדמנות לכל היזמים הפוטנציאלים לחסוך עוד כסף. כפי שראינו החסכונות הללו הם שיניעו את מחזור הצמיחה הבא.

מיתון – לא נורא כמו שחשבתם.

כיום, כאשר אנחנו מאזינים למומחה כלכלי בטלוויזיה, על פי רוב הוא שייך לאסכולה הקיינסיאנית של הכלכלה (על שם ג'ון מיינרד קיינס). זוהי האסכולה האופנתית השלטת בחוגים הכלכליים. למרבה הצער, תיאוריה זו מכילה טעויות קריטיות, אשר מובילות את השוק פעם אחר פעם למשברים. הכלכלנים הקיינסיאנים, למשל, אינם מבינים את תפקיד החסכון הפרטי של משקי הבית כמנוע הצמיחה של הכלכלה, ומנסים להחליף אותו בהשקעה ממשלתית שממומנת על ידי חוב. הבעיה היא שהממשלה, בניגוד למשקיעים פרטיים, איננה חוששת מפני אובדן ההשקעה. היות וזהו אינו הכסף הפרטי של הפוליטיקאים, הם משקיעים אותו בפזיזות בענפים הלא נכונים, מתוך ניסיון לרצות את קהל הבוחרים שלהם. בנוסף, האסכולה הקיינסיאנית איננה מכירה בחשיבותו של המיתון בתור השלב שבו המשק מתקן את עצמו, ומעביר את ההון וכוח האדם מן הענפים המפסידים לענפים הריווחיים. לפיכך הכלכלנים הקיינסיאנים מנסים כל העת למנוע את המיתון מלהתרחש. הם ממליצים להשתמש בכל מיני מניפולציות על מנת למנוע את המיתון ולקצר אותו, מבלי להבין שהצמיחה שתבוא בעקבות כך אינה ברת קיימא, ורק תוביל למיתון גדול יותר, מאוחר יותר.

לעומתם, אנשי האסכולה האוסטרית בכלכלה (מייסודם של קרל מנגר, לודוויג פון מיזס, פרידריך האייק ואחרים) מציעים אלטרנטיבה טובה ובריאה יותר. על פי הגישה האוסטרית הממשלה צריכה להימנע ככל שניתן מלהתערב בכלכלה, ולאפשר לשוק החופשי להחליט בכוחות עצמו במה להשקיע וכמה. באופן זה אנחנו צפויים לקבל מחזורי גאות ושפל מתונים יותר. הצמיחה תהיה ברת קיימא, היות והיא תתבסס על הצרכים האמיתיים של השוק, ולא על חוב ממשלתי או על אשראי בנקאי חסר כיסוי. בנוסף, שלבי המיתון יהיו קצרים יותר, ויגרמו להרבה פחות סבל לאוכלוסייה.

למרבה הצער העיתונות הכלכלית והאקדמיה אינם מקדמים את האסכולה האוסטרית, וזאת מטעמים פוליטיים (משום שהאסכולה האוסטרית מפריכה לחלוטין את התיזה הכלכלית של השמאל). אם מישהו יזכיר את קיינס באיזו שיחת סלון, ישנו סיכוי שמישהו מהנוכחים יזהה את שמו, אולם על פון מיזס והאייק איש לא שמע. זוהי הטרגדיה הגדולה של תקופתנו, משום שהכלכלנים הללו מצאו את הנוסחה לצמיחה ברת קיימא, אולם איש אינו מיישם אותה. אם ברצוננו לעבור מכלכלה רצופת משברים לכלכלה בריאה, עלינו לשנות את השיח הכלכלי, להילחם בבורות ולהראות לציבור שקיימת אלטרנטיבה.