ריבית בנק ישראל 2012-2013

כפי שהתבשרנו אמש, החליט בנק ישראל להפחית את הריבית במשק פעם נוספת, לשפל של 1%. בצעד זה הדגים בנק ישראל פעם נוספת עד כמה התנהלותו היא חסרת אחריות, וכי במטרה להשיג מראית עין של צמיחה בטווח המיידי הוא מוכן להקריב את האינטרסים ארוכי הטווח של הכלכלה הישראלית. החלטתו להפחית את הריבית היא בבחינת שפיכת שמן על מדורת האינפלציה, מדורה שעליה הציבור נצלה לאיטו.

החלטות הריבית של בנק ישראל הן מסתורין עבור מרבית הציבור. הם לא באמת מבינים כיצד החלטות אלו משפיעות על חייהם הפרטיים, והמעט שהם יודעים אינו אלא פרופגנדה פוליטית זולה, אשר העיתונות טוחנת באוזניו השכם והערב. חייבים אם כן להסביר אחת ולתמיד את ההשלכות של החלטת הריבית. ריבית בנק ישראל היא אמצע המרווח שבין הריבית שבה מלווה בנק ישראל כסף לבנקים המסחריים, ובין הריבית שבה הוא לווה מהם כסף. פירוש הדבר הוא שריבית בנק ישראל קובעת את "עלות הכסף" עבור הבנקים, וממנה נגזרות כל שאר הריביות במשק, כגון ריבית הפק"מ, ריבית המשכנתאות וכן הלאה. אם כן המשמעות הראשונה של החלטת בנק ישראל היא שהחוסכים הקטנים והסולידיים יקבלו עוד פחות עבור כספם מאשר קיבלו עד היום. הריבית על הפקדונות הללו היא כבר היום נמוכה יותר מאשר שיעור האינפלציה השנתי, ולפיכך החזקת הכסף בפק"מ לא רק שאינה שומרת על ערכו, אלא מבטיחה שהוא ישחק ויעלם. בכך מאותת בנק ישראל לציבור שהוא איננו מעודד חיסכון. הציבור קולט את המסר, ובמקום לחסוך ליום סגריר הוא מעדיף ליהנות מהחיים כאן ועכשיו. אנשים מתרגלים לחיות ממשכורת למשכורת, ומגיעים למצב שבו כל הוצאה בלתי צפוייה עלולה למוטט אותם (כפי שמדגים סקר זה).

אבל זוהי רק ההתחלה. הריבית הנמוכה גורמת לאנשים לחפש אפיקי השקעה ריווחיים יותר לכספם. האפיק שנראה אטרקטיבי ביותר כיום הוא השקעה בנדל"ן. כל מי שיש בידו כמה מאות אלפי שקלים חושב שהוא יכול לנצל את הריבית הנמוכה על מנת למנף את הסכום ולקנות דירה לשם השקעה. ההכנסה משכירות תכסה את התשלום החודשי עבור המשכנתה, ובתום התקופה יהיה בידי המשקיע נכס רב ערך. אם מחירי הנדל"ן יוסיפו לטפס כפי שעשו עד היום, הרי שהמשקיע ירוויח אפילו פעמיים. הבעיה שכאשר כולם נוהרים לשוק הנדל"ן, נוצרת בשוק הזה בועה. הביקוש עולה על ההיצע, ודוחף את המחירים כלפי מעלה. הזינוק במחירים מייצר התלהבות שמושכת משקיעים נוספים, שגורמים למחיר לטפס עוד יותר, וכן הלאה. לכאורה הדבר מייצר צמיחה במשק, אולם כפי שראינו במאמר הקודם זוהי צמיחה בלתי יציבה, אשר מתבססת כולה על ההנחה השגוייה שהריבית במשק תישאר נמוכה לנצח. אם מסיבה כלשהי בנק ישראל יאלץ להעלות את הריבית בשלב מסויים, הרי שהקרקע תישמט מתחת לענף הנדל"ן כולו.

שופכים שמן על המדורה

ביום שבו בנק ישראל יצטרך להעלות את הריבית, המשקיעים בנדל"ן ימצאו את עצמם במילכוד. היות ורבים מהם נטלו על עצמם משכנתאות צמודות פריים, הרי שההחזר החודשי שלהם יזנק (כלל האצבע אומר כי עבור משכנתה של מיליון ש"ח, מדובר בתוספת של כ-800 ש"ח להחזר החודשי, עבור כל אחוז ריבית), ועלול לטפס מעל השכירות החודשית שהם מקבלים על הנכס. במקום להרוויח מן ההשקעה, הם יצטרכו להביא כסף מהבית כדי לממן אותה. במקרה והם לא יוכלו לעמוד בהחזרים החודשיים, הם ימצאו תחת לחץ למכור את הדירות בשוק החופשי לפני שהבנק יבוא ויעקל אותן, ואז אנחנו עלולים להימצא במצב שבו כמות גדולה של דירות נזרקות אל השוק בו זמנית ומציפות אותו, מה שיגרום להתמוטטות המחירים חזרה לערכים שטרם ימי הבועה. כפי שראינו במשבר של 2008 בארה"ב, התפוצצות בועת נדל"ן היא עניין מאוד כואב למשק. תעשיות שלמות שנסמכות על שוק הנדל"ן, כגון תעשיית הברזל והמלט, נאלצות להצטמצם. אנשים רבים שפרנסתם הייתה תלויה בשוק הנדל"ן כמו רצפים, חשמלאים ושרברבים, מוצאים את עצמם לפתע ללא עבודה. בעלי הבתים מגלים לפתע שהם הרבה פחות עשירים מכפי שחשבו ונאלצים לצמצם את הוצאותיהם. המשק כולו נכנס למיתון קשה וכואב, והכל בגלל מדיניות הריבית השגוייה של בנק ישראל.

חשבתם שזה הכל? לא ולא! ישנה עוד דרך שבה הפחתת הריבית פוגעת בכל אחד ואחד מאיתנו. כאשר הריבית של בנק ישראל גבוהה יותר מאשר הריביות שמעניקים בנקים אחרים ברחבי העולם, נוצר תמריץ למשקיעים בינלאומיים לקנות שקלים. זה מייצר ביקוש גבוה לשקלים, וגורם למטבע המקומי להתחזק ביחס לדולר. כאשר בנק ישראל מוריד את הריבית (או משתמש במניפולציות אחרות כגון רכישת דולרים), הוא בעצם מחליש את השקל באופן מלאכותי. העיתונות הכלכלית מסבירה לנו כל העת כמה זה רע ושלילי שהשקל הוא חזק, משום שלכאורה הדבר יפגע ביכולת של מדינת ישראל לייצא. אבל מה שהיא איננה טורחת לספר לציבור, הוא ששקל חזק מוזיל את עלות המחייה של כולנו. מדינת ישראל הרי מייבאת את כל הדלק שאנחנו צורכים, וגם חלק ניכר ממוצרי המזון שאנחנו אוכלים. כאשר השקל חזק, הרי שמחירם של חומרי גלם אלו יורד, והציבור מרגיש הקלה מיידית. במקום לציין עובדה טריויאלית זו, מאיימים עלינו השכם והערב ששקל חזק יגרום לסגירת מפעלים ולאבטלה. זהו כמובן קישקוש, משום שאם ישנם ענפי ייצוא שלמים שתלויים בכך שהשקל יהיה חלש, הרי שאין להם הצדקה כלכלית מכתחילה. על פי עקרונות השוק החופשי הם אמורים להיסגר, ולפנות את ההון וכוח האדם שהם גוזלים, לטובת ענפים ריווחיים יותר. למרבה הצער בנק ישראל אינו מאמין עוד בעקרונות השוק החופשי, ובמקום זאת הוא נוקט בניהול ריכוזי לפי מיטב המסורת הסובייטית (וכולנו זוכרים מה עלה בגורלה של בריה"מ לשעבר…).

לסיכום, הציבור הישראלי חייב להבין שמדיניות הריבית הנמוכה של בנק ישראל פוגעת בו לפחות בארבעה אופנים שונים: פעם ראשונה דרך הענשת החוסכים, פעם שנייה דרך ניפוח בועת הנדל"ן, פעם שלישית דרך האצת האינפלציה ופעם רביעית על ידי החלשת המטבע והעלאת יוקר המחייה באופן מלאכותי. אני בטוח שלו הציבור היה מבין זאת, הרי שאירועי המחאה החברתית אשר התרכזו בשדרות רוטשילד לפני כשנתיים היו מועברים אחר כבוד לרחבה שלפני מטה בנק ישראל בירושלים. בנק ישראל, דרך המדיניות המוניטרית המופקרת וחסרת האחריות שלו, ממיט על כולנו אסון כלכלי, אשר תוצאותיו יהדהדו במשך שנים רבות.