מצד שמאל רק חול וחול

טרם הספיק לשקוע האבק מן הקמפיין שרשת ידיעות אחרונות ניהלה לבחירת קרנית פלוג לנגידת בנק ישראל (לדוגמה כאן, כאן וכאן), וכבר ניגשו ב'כלכליסט' לכיבוש היעד הבא – העלאת מיסים.

בכתבתו הבוקר מתאר שאול אמסטרדמסקי את הפער בהשקפות העולם בין זאת של ראש הממשלה בנימין נתניהו, ובין זו של הנגידה הטרייה קרנית פלוג. מסתבר שנתניהו נשא אמש נאום בכנס אלי הורביץ לכלכלה, שבו הוא שב ופרש את השקפת עולמו הכלכלית הימנית לפיה על מנת לעודד צמיחה על הממשלה להוריד את נטל המס. פלוג לעומתו הציגה את עמדת השמאל הקלאסית, לפיה יש להגדיל את נטל המס, וזאת על מנת לממן שלל תוכניות סוציאליות בזבזניות אשר יטיבו עם העניים על חשבון מעמד הביניים. "זוהי כלל איננה החלטה כלכלית, כי אם החלטה ערכית" היא טענה בצדקנות אופיינית, שהרי ידוע שבעיני השמאל גזילת כספו של האדם העובד על מנת לממן את הבטלן היא ערך עליון.

אולם כמובן ש'קומוניסט', סליחה, 'כלכליסט', אינו מסוגל רק לתאר את המחלוקת באופן שקול וענייני מבלי להתייצב לצידה של פלוג. במאמר שכל כולו מלאכת מחשבת של כיפוף סטטיסטיקות ועיוות המציאות אמסטרדמסקי מנסה לתמוך בטענה האבסורדית, כאילו העלאת מסים אינה פוגעת בצמיחה, ועשוייה אפילו לקדם אותה. הוא מביא כדוגמה את בריטניה ואת גרמניה, אשר שיעורי הצמיחה בהן במהלך השנים 1975-2008 כביכול היו דומים, אף כי שיעורי המס בגרמניה נשארו קבועים בעוד שיעורי המס בבריטניה פחתו באופן ניכר. זוהי לכאורה טענה משכנעת, אולם כאשר בודקים אותה לעומק מגלים עד כמה היא מטעה.

שיעורי המס הממוצעים בבריטניה 1978-2009

המחקר של סאז ופיקטי שאותו אמסטרדמסקי מצטט, ואשר אותו ניתן לקרוא בכתובת הזאת, מתייחס לשיעורי המס של המאיון העליון בלבד, ולא לשיעורי המס של כלל האוכלוסיה. אמסטרדמסקי משום מה "שוכח" לציין עובדה קריטית זאת בגוף הטקסט, ובאופן זה מוליך אותנו שולל. למעשה, שיעורי המס הממוצעים לכלל האוכלוסיה בבריטניה נותרו יציבים למדי במהלך כל התקופה המוזכרת, כפי שניתן לראות מן הגרף הבא, אשר מבוסס על נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה של בריטניה. גם כאשר בוחנים את נתוני המס עבור החמישון העליון בלבד מקבלים נתונים דומים מאוד, ולפיכך לא טרחתי להביאם כאן. לצערי לא הצלחתי לאתר את נתוני המס המקבילים עבור המאיון העליון בבריטניה, אולם לפי מיטב ידיעתי הסיבה היחידה לכך שהם צנחו באופן כה דרמטי היא שבמהלך מלחמת העולם השנייה הם טיפסו באופן שערורייתי (עד לאזור השמונים אחוז), וכי אחריה הם פשוט חזרו והתקרבו לאלה של שאר האוכלוסיה.

למען האמת, אין צורך בנתונים וסטטיסטיקות מסובכים על מנת להבין עקרון פשוט כל כך. כאשר שיעורי המס הם גבוהים מאוד, ליזמים אין אינטרס כלכלי להקים עסקים חדשים. הרי הקמת עסק כרוכה בעבודה קשה ובנטילת סיכונים עצומים. אם לאחר כל המאמץ הזה הממשלה מגיעה ולוקחת את חלק הארי של הרווחים, הרי שההשקעה אינה משתלמת. לפיכך ברור שבסביבה של מיסוי גבוה עסקים חדשים לא יצוצו, מקומות עבודה חדשים לא יווצרו, והכלכלה לא תצמח. כל ילד קטן מסוגל להבין זאת. הסיבה העיקרית בגללה אנשים כמו קרנית פלוג או שאול אמסטרדמסקי מצטטים מחקרים איזוטריים היא משום שהם רוצים לזרות חול בעיני הציבור ולהטעות אותו. יתכן שהם חושבים שהם עושים בכך מעשה מוסרי, משום שאז יותר כספים יזרמו לכיסם של העניים. אולם הניסיון מראה שקצבאות והטבות מן הממשלה מעולם לא הצליחו לחלץ אנשים מן העוני. להיפך, קצבאות הביטוח הלאומי רק מנציחות את העוני, משום שהן מייצרות תלות ומפחיתות את הרצון לעבוד, להתקדם ולהגיע לעצמאות.

הידד! הורידו מסים! יש לנו כסף לשפץ את הבית!

בוויכוח אודות ממשלה גדולה או קטנה ברור שנתניהו צודק. אם ברצוננו לעודד את הצמיחה, הממשלה חייבת להתכווץ. היא צריכה לצמצם את כמות המסים שהיא לוקחת מאיתנו, ולקצץ את הבירוקרטיה המיותרת. בצורה כזאת לכל אחד מאיתנו תישאר יותר הכנסה פנויה בכיס על מנת להוציא על הדברים שאנחנו באמת רוצים וצריכים. עסקים חדשים יצוצו כפטריות לאחר הגשם, על מנת לספק את הצרכים הללו, וכולם ירוויחו. לזה קוראים צמיחה אמיתית.