לתקן שעון בעזרת פטיש

features11b

היום ננסה להבין יותר לעומק מה הוא QE. מדוע זה צריך לעניין אתכם, אתם שואלים? ובכן, הסיבה לכך היא שהמניפולציה המוניטרית הידועה בשם QE שולטת ככל הנראה בעתיד הכלכלי של כל אחד ואחת מאיתנו. מאז פרוץ המשבר הכלכלי של 2008 והצעדים החריפים שהבנק המרכזי של ארה"ב נקט על מנת להתמודד עימו, היא ממש מכתיבה את כל ההתרחשויות בשוק העולמי. מודאגים מבועת הנדל"ן בישראל? דעו לכם שהיא מושפעת מן ה-QE. חרדים לשער השקל מול הדולר? גם זה קשור ל-QE, ואם להאמין לכלכלן הנודע פיטר שיף, QE גם יביא עלינו לבסוף משבר כלכלי נוסף, חמור יותר מזה שעימו הוא נועד להתמודד.

כדי להבין מה הוא QE עלינו לחזור אל שורשי המשבר. כזכור, כאשר התפוצצה בארה"ב בועת הנדל"ן, המשק האמריקאי נכנס ל"שוק". האזרחים אשר נהנו עד אותה העת מעלייה מתמדת בשווי הבתים שלהם גילו שהם שווים הרבה פחות מכפי שחשבו, ושעליהם להדק את החגורות. בעלי העסקים חששו שהשוק עומד להיכנס למיתון ועצרו את כל ההשקעות. הבנקים אשר סחרו באגרות חוב מגובות במשכנתאות הבינו לפתע שהן חסרות ערך, ושהם ספגו הפסדים גדולים. לפיכך הם עצרו לחלוטין את מתן האשראי לאזרחים ולבעלי העסקים. יתירה מכך, הם החלו לחשוש שבנקים אחרים פגיעים ועלולים להתמוטט, ולא היו מוכנים לסחור עימם. מה שנגרם כתוצאה מכך הוא "מחנק אשראי". כלומר, גם אנשים שמצבם הכלכלי היה תקין לחלוטין, לא יכלו לקבל הלוואה לרכישת בית או רכב חדש. גם יזמים שהיה להם רעיון נהדר למוצר או לעסק חדש, לא יכלו לקבל אשראי על מנת לממש את תוכניותיהם. השוק כולו עצר מלכת, בשעה שאנשים אמדו את הנזק וניסו להבין כיצד ממשיכים מכאן והלאה.

זרימת הכסף

זרימת הכסף

בתגובה למצב הבעייתי הזה, הגיב הפדרל ריזרב כפי שהוא תמיד מגיב במצב של משבר כלכלי – הוא הוריד את הריבית. במצב נורמלי הורדת ריבית אמורה לגרום ל"גלגלי המשק" להסתובב מהר יותר. הציבור אמור לנהור לחנויות ולנצל את עלויות האשראי הנמוכות. בעלי העסקים אמורים להעסיק עובדים נוספים על מנת להתמודד עם הביקוש, והבנקים אמורים לרצות להלוות להם כסף על מנת ליהנות מן ההתרחבות הזאת. אולם משום מה, הפעם זה לא קרה. למרות שהפד הוריד את הריבית מרמה של כחמישה אחוזים טרום המשבר לרמה נמוכה היסטורית של אפס אחוזים (!), השוק האמריקאי סירב להתעורר מן "ההלם" שאחז בו. הבנקים ראו שבמצב הנוכחי קל להם יותר לקחת את הכסף אשר הבנק המרכזי הלווה להם בריבית אפס ולקנות עימו אגרות חוב של ממשלת ארה"ב, מאשר להלוות אותו לציבור. אגרות החוב הללו מעניקות ריבית גבוהה יותר מאפס, הן נחשבות להיות כמעט נטולות סיכון, והן בוודאי בטוחות יותר מאשר כל הלוואה אפשרית לשוק הפרטי. הבנקים העדיפו לקחת את מרווח הריבית הקטן ולהמתין לבאות. יש לציין שאם הפד פשוט היה מניח לשוק לנפשו, המצב הזה בסופו של דבר היה נפתר מעצמו. השוק אמנם היה נכנס למיתון והאבטלה הייתה גואה, אולם היות ואנשים עדיין צריכים לאכול ולשתות, קורת גג מעל לראשם ורכב לנהוג בו, יצר החמדנות של הבנקים היה לבסוף גובר על החשש והם היו חוזרים להעניק הלוואות ללקוחותיהם. יתכן שתהליך אישור ההלוואות היה הופך לזהיר וקפדני יותר מאשר בעבר, אולם זה בדיוק מה שהשוק האמריקאי היה זקוק לו, על מנת למנוע את הישנות הבועה, הלא כן?

אבל הפד לא היה מסוגל להרפות. באווירה הציבורית השוררת כיום, לפיה הממשלה אחראית לפתרון כל בעיה, יו"ר הפד בן ברננקי לא היה מסוגל להרשות לעצמו לשבת בשקט. כמו מישהו שמנסה לתקן שעון עדין באמצעות מכות פטיש, הוא הפעיל על השווקים כלי מוניטרי קיצוני ושנוי מחלוקת, הידוע בשם Quantitative Easing, או בעברית הקלה כמותית. במסגרת מניפולציה זו מה שהפד עשה הוא להתחיל לרכוש בשוק החופשי כמויות עצומות של אגרות חוב של ממשלת ארה"ב ואגרות חוב מגובות משכנתאות (מה שכונה אז "נכסים רעילים"). היות והריבית על אגרות חוב של ממשלת ארה"ב נקבעת בדרך של מכרז, וככל שהביקוש עולה כך הריבית יורדת, היה לתוכנית ההקלה הכמותית אפקט של הורדת הריבית. הרעיון היה שהבנקים לא יוכלו ליהנות יותר ממרווח הריבית שבין ריבית הפד והריבית על האג"ח, ולפיכך יאלצו לחזור ולהלוות כספים לציבור. רוצים לדעת מה הייתה התוצאה? ובכן, אחרי שלושה שלבים של הקלה כמותית, האחרון מביניהם בלתי מוגבל בזמן ונמשך עד לעצם היום הזה, ההשפעה על המשק האמריקאי הייתה אנמית ביותר. הצמיחה הממוצעת במונחים שנתיים בתקופה שבין הרבעון האחרון של שנת 2008 ועד היום הייתה 1.07 אחוזים בלבד. כמו זומבי שכוח חיצוני כופה עליו ללכת, הכלכלה מקרטעת לה קדימה, לא מתה, אבל גם לא ממש חיה.

הצמיחה בארה"ב

צמיחה אנמית בארה"ב

האנשים המצדדים בתוכנית ההקלה הכמותית טוענים שהיא מנעה מן המשק האמריקאי מיתון ממושך וכואב, אולם גם הם נאלצים להסכים שלא מדובר בתרופת פלא. הקלה כמותית כרוכה בסיכון גבוה להתפרצות אינפלציונית, משום שעל מנת לממן את רכישות האג"ח הפד למעשה מייצר כסף יש מאין. ליתר דיוק, עד היום יוצרו בדרך זו כ-2.5 טריליון דולר (!). לו הכסף הזה היה מגיע ישירות לשווקים בדמות שטרות ומטבעות, אין ספק שהייתה מתחוללת אינפלציה גבוהה ושער הדולר היה צולל. הסיבה היחידה שבגללה זה אינו קורה היא משום שהוא "כלוא" בינתיים במאזנים של הבנקים הגדולים. הוא נמצא ברשותם היות וקיבלו אותו מן הפד, אולם הוא טרם הגיע אל השווקים היות והבנקים עדיין ממעטים להעניק לציבור הלוואות. השפעה שלילית אחרת של ההקלה הכמותית היא ניפוח בועה חדשה בשווקי המניות והאג"ח. מדד הדאו-ג'ונס שובר שיאים היות ולבנקים יש המון כסף מיותר אשר מוצא את דרכו אל הבורסה. למרבה הצער רק העשירים מרוויחים מזה, ואילו האמריקאי הממוצע אשר אינו מחזיק במניות אינו נהנה מכך כלל.

הפדרל ריזרב טוען שאין סיבה לדאגה, ושהוא מסוגל "לספוג" את כל הנזילות הזאת באמצעות מכירה הדרגתית של אגרות החוב אשר צבר. אולם למעשה זהו בלתי אפשרי, משום שמכירה כזאת תגרום לזינוק חד בריבית על אגרות חוב של ממשלת ארה"ב. עלות המימון של החוב הלאומי תטפס בבת אחת, וממשלת ארה"ב עלולה לפשוט את הרגל. למעשה רק הדיבורים אודות צמצום תוכנית הרכישה כבר גרמו לריבית על אגרות החוב של ממשלת ארה"ב לזנק בין החודשים יוני עד ספטמבר 2013 פי שניים, מ-1.5 עד כמעט 3 אחוזים (עבור אג"ח ל-10 שנים). וכאמור, מדובר רק בדיבורים אודות צמצום הרכישה. תארו לעצמכם מה יתרחש כאשר ידברו על מכירה! לפיכך אני סבור שכלכלת ארה"ב נמצאת במבוי סתום. הכמות העצומה של הכסף אשר הודפס יחלחל במוקדם או במאוחר אל השווקים, ואנו עלולים לראות היפר אינפלציה והתמוטטות בערכו של הדולר.

10 year bonds

ריבית על אג"ח ל-10 שנים של ממשלת ארה"ב –
רק הדיבורים על צימצום בתוכנית הרכישה גרמו לה לזנק

איך כל זה משפיע עלי ועליך? ובכן, בתור התחלה, לתוכנית ההקלה הכמותית בארה"ב יש תופעת לוואי של יצירת בועות נכסים בכל רחבי העולם. עקב הריבית הנמוכה בארה"ב ממשלות רבות רואות את המטבעות המקומיים שלהם מתחזקים. על מנת לעודד את הייצוא ולשמור את מוצריהן תחרותיים בשוק הבינלאומי גם הן מורידות את הריבית, וכל הכסף הזול הזה מנפח בועות. מדינת ישראל אינה מנותקת מן התהליך ולכן גם היא סובלת מבועת נדל"ן מסוכנת. למרבה הצער, יתכן שההמשך יהיה אף חמור יותר. אם אכן תתרחש התפרצות אינפלציונית בארה"ב, משמעויותיה יהיו מרחיקות לכת. להבדיל מאירועים היסטוריים של היפר-אינפלציה מקומית, אשר התרחשו בגרמניה בשנות העשרים או בארגנטינה של שנות התשעים, הפעם מדובר יהיה באירוע כלל עולמי. היות והדולר נחשב למטבע הרזרבה העולמי, ממשלות רבות מחזיקות סכומים גדולים ממנו. אם יווצר חשש שהדולר עומד להתמוטט, הן תמהרנה להיפטר מן הדולרים שלהן באמצעות רכישת כל סוג של סחורה בעלת ערך שבאפשרותן להשיג, החל מנפט ומתכות יקרות וכלה באורז ובחיטה. אנחנו עלולים לראות בן לילה זינוק מטאורי במחירי הסחורות, והיווצרות של היפר-אינפלציה עולמית.

אנשים רבים שואלים אותי, כיצד יש באפשרותנו להגן על עצמנו מפני מצב כזה? אין לי תשובה טובה לשאלה זו, משום שאירוע בסדר גודל שכזה הוא חסר תקדים. כלל האצבע אומר שבמצב של אינפלציה כסף הנייר מאבד מערכו, ורק סחורות מוחשיות ושימושיות שומרות על ערכן. לכאורה השקעה בנדל"ן אמורה להגן על אנשים מפני אינפלציה, אולם אם מחירי הנדל"ן הם מראש מנופחים, אז זה חדל מלהיות נכון. על מנת להתמודד עם האינפלציה בנק ישראל יאלץ להעלות את הריבית, מה שיקשה על משפחות רבות לעמוד בתשלומי המשכנתה, וללא ספק יביא לפיצוץ בועת הנדל"ן ולירידת מחירים בענף הזה. גם מחירן של יצירות אמנות ושכיות חמדה אחרות עלול לצנוח, משום שהציבור יהיה שרוי במצוקה ויזדקק בראש ובראשונה למצרכים בסיסיים יותר כגון מזון. לכאורה הדבר החכם ביותר לעשות הוא לאגור שקי אורז ובקבוקי מים מינרליים, אולם למצרכים אלו יש חיי מדף מוגבלים, ורק למעטים מאיתנו יש אפשרות לאחסן בביתם כמות גדולה מהם. ישנה אסכולה שגורסת שהזהב יתפוס את מקומו של הדולר בתור אמצעי המסחר הבינלאומי, היות ויש לו היסטוריה ארוכה של שימוש מוניטרי, והוא נדיר ובלתי ניתן להדפסה. במקרה כזה הזהב אכן ישמור על ערכו גם בעת אינפלציה, ואולי אפילו יתייקר משמעותית. לדעתי יש הגיון בטענה הזאת, אולם אין שום ביטחון שאכן כך יקרה. לפיכך העצה הטובה ביותר היא להפעיל שיקול דעת ולפזר את הסיכונים. אם עד היום חשבתם שהבנק הוא המקום הבטוח ביותר לשמור את חסכונותיכם – חישבו שנית. הדבר היחיד שמעניק ערך לכסף הנייר הוא האמון שאנחנו נותנים בו, ועקב התנהגותם חסרת האחריות של ראשי המשק, האמון הזה הולך ונשחק מיום ליום.

בלוג הזה אינו מהווה בשום אופן ייעוץ להשקעה בסחורות או ניירות ערך כלשהם, והח"מ לא יהיה אחראי להפסדים שעלולים להיגרם בעקבות פעולות כלכליות שננקטו על ידי קוראיו.

מודעות פרסומת

15 תגובות ל-“לתקן שעון בעזרת פטיש

  1. אני מודה שזה תרחיש די מפחיד – היפר-אינפלציה עולמית.
    זאת הפעם הראשונה שקראתי על כך.
    קראתי על העובדה שהדולר הוא מטבע זומבי שלא יחזיק מעמד עוד זמן רב.
    גם על חתימת יותר מ-30 הסכמים בין מדינות כולל סין מול בריטניה לסחר סחורות במליארדים ובאופן ישיר ליש"ט בריטי מול יואן סיני ללא תיווך של הדולר האמריקאי שמעתי.
    ידעתי שכ-60% מיתרות מטבע החוץ של מדינות או בנקים מרכזיים בעולם הם בדולר.
    אבל לחשוב שמקרה של היפר-אינפלציה כולם ימכרו את הדולרים ויקנו מכל הבא ליד…
    נראה לי שזהב, מתכות יקרות אחרות ויהלומים יהיו שומרי הערך הטובים ביותר במקרה הזה. מקווה שזה לא יקרה.. יהיה קשה מאוד להתגונן במצב כזה. יכול להווצר תוהו ובוהו ברוב חלקי העולם.

  2. פוסטים מסוג זה נכתבים בבלוגוספירה כבר חמש או שש שנים ומאומה מתחזיות קריסת הדולר והאינפלציה המטורפת לא התממש. ואילו דווקא הניבויים ההפוכים של אלו שחזו שההקלות הכמותיות יוציאו את המשק העולמי מהמיתון – מתממשים מול עינינו.
    אני חושב שהגיע הזמן לעצור ולחשוב – אולי תסריט האימים לא קורה כי משהו שגוי לחלוטין בתפיסת העולם הכלכלית שהגתה אותו?

    • שלום ותודה על תגובתך.
      ראשית, אין זה נכון שמאומה מן התחזיות לא התממש. אנחנו רואים את האינפלציה בדמות עלייה מתמדת בבורסות, שאינה תואמת את קצב הצמיחה האפסי של הכלכלה ה"אמיתית", ובשלל בועות נדל"ן שמתפתחות ברחבי הגלובוס, כולל כאן בישראל.

      הסיבה בגללה טרם ראינו אינפלציה דוהרת במוצרי הצריכה היא בגלל שעד כה ירידת ה"מהירות" של הכסף בשוק היוותה גורם מאזן לעלייה הדרמטית בכמות הכסף. הבנקים אינם מחלקים לציבור הלוואות בכמות מספקת שתגרום לאינפלציה לחלחל למוצרי הצריכה, והיא נותרת כאמור בשוקי המניות והנדל"ן בלבד.

      אולם לא לעולם חוסן. המחשבה שאם לא ראינו אינפלציה עד עכשיו, היא לא תתפרץ לעולם, משולה לאמונה שאם הצלחנו להעמיס מאה קילו של ציוד על גב הגמל, הרי שאפשר להעמיס עליו גם מאתיים. בכל חודש הבנקים המרכזיים ברחבי העולם מדפיסים עוד ועוד כסף, ולא נראה שהמגמה הזו פוחתת. ברגע שבו הם יחצו סף מסויים, האינפלציה תתפרץ.

      לגבי יכולתן של ההקלות הכמותיות לחלץ ממיתון – תרשה לי לגחך. חמש שנים לאחר פרוץ המשבר, האבטלה בארה"ב ובאירופה עדיין מרקיעה שחקים, הצמיחה אנמית בלבד והאוכלוסיה מיואשת מתמיד.

      • אני די בטוח שגם עוד עשר שנים לא תהיה אינפלציה דרמטית במחירי מוצרי הצריכה.
        בארה"ב האינפלציה לא מרקיעה שחקים, אלא בירידה. כיום רק 7%. למדינות דרום אירופה אין בנק מרכזי עצמאי משלהן שידפיס עבורן כסף (אלא רק בנק מרכזי של כל גוש היורו), וזה אכן אסונן של ספרד ויוון – והסיבה לאבטלה העצומה שם.

      • הרעיון כביכול מדינה יכולה לייצר צמיחה באמצעות הדפסת כסף הוא אבסורדי. אם זה היה כך כך פשוט, הרי שכל מדינה יכולה היתה להשיג כלכלה פורחת בקלי קלות. איש לא היה צריך לעבוד יותר, שכן בכל חודש הוא היה מקבל צ'ק נדיב מן הממשלה. אבל הבעיה היא שבמצב כזה לא היה מה לעשות עם הכסף הזה, כי איש גם לא היה מייצר דבר, וממילא לא היה מה לקנות.

        אנשים חושבים שכסף מניע את גלגלי הכלכלה. אבל זה אינו נכון. מה שמניע אותה הוא הייצור של מוצרים. הכסף הוא רק ייצוג סימבולי של המוצרים שניתן לרכוש בעזרתו, והוא משרת את מטרתו ככזה רק אם הוא נדיר וקשה להשגה. אם ממשלה תתחיל לחלק כסף לכל דכפין, הרי שהציבור יניח שהיא עתידה לעשות זאת ללא הגבלה, ויאבד אמון במטבע.

      • יש מצבים שבהם הרעיון הפשוט של הדפסת הכסף הנכון, ויש מצבים שבהם הוא לא. ויש אינדיקציה יחסית פשוטה מתי כן ומתי לא – צריך להסתכל על קצב עליית המחירים ולראות האם הוא גבוה.
        אם יש אינפלציה חריגה, אין טעם בלשפוך עוד דלק למדורה על ידי הדפסת כסף. אבל אם אין אינפלציה חריגה, בהחלט יכול להיות שעוד כסף יסדר את העניינים.
        בתקופה שבה החליטו נגידי הבנקים לפצוח בהקלה כמותית, לא רק שלא הייתה אינפלציה מצד מוצרי הצריכה השוטפים, הייתה גם דיפלציה קיצונית במחירים של נכסים כמו נדל"ן, נפט (שהגיע לאזור ה-40 דולר ב-2009) ובמחירי המניות.

        מה שמניע את גלגלי הכלכלה בעיניי זה הפסיכולוגיה האנושית והיא די פשוטה. נניח שלמישהו יש רעיון למוצר נפלא, למה שהוא יטרח להקים מפעל ולייצרו, אם הוא יודע שזו תקופה שבה אנשים לא מעזים להוציא כסף מהארנק? אין ייצור בלי לדעת שיהיה ביקוש.

      • התשובה לטענותיך חורגת ממה שניתן לפרוש במסגרת טוקבק, ויתכן ואייחד להן מאמר שלם, לכשאתפנה לכך.

        אני אציג רק נקודה אחת למחשבה – מדוע דיפלציה היא דבר כל כך נורא בעיניך?
        אם קיימת בועת נדל"ן, והמון אנשים צעירים לא מסוגלים לרכוש בתים עקב כך, הרי שהירידה במחיריהם היא דבר חיובי עבורם.
        אנחנו רואים שבשנים האחרונות ישנה ירידה מתמשכת (דפלציה) במחירי מחשבים, טאבלטים, סמארטפונים וכדומה, וזה אינו ממוטט את שוק הטכנולוגיה, אלא רק גורם לו לפרוח, משום שהוא הופך את המחשב למוצר שווה לכל נפש.

        אז אולי דפלציה היא לא האסון שאתה מתאר, ואולי אין כלל צורך להילחם בה?

      • עיינתי במאמרך אודות דיפלציה, ולדעתי אני מסוגל להפריך את מרבית הטענות המועלות בו.
        אולם כאמור אני מעדיף לעשות זאת במסגרת מאמר תשובה מנומק, במקום במסגרת טוקבק.
        אעשה זאת לכשאתפנה לכך.

  3. פינגבק: זוהי איננה מקטרת | מבוא לקלקלה·

  4. פינגבק: מדריך לכלכלן המתחיל | מבוא לקלקלה·

  5. פינגבק: זהירות – שוד לפניך! | מבוא לקלקלה·

  6. פינגבק: להבין את הזהב | מבוא לקלקלה·

  7. פינגבק: איזה אידיוט אני | מבוא לקלקלה·

  8. פינגבק: איזה טמבל אני | מבוא לקלקלה·

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s