אורי פסובסקי – "עידן הקרח 2" – כלכליסט
11/1/2019 תוספת מאוחרת – למרבה הצער, לאור התובנות שצברתי במהלך השנים מאז שמאמר זה נכתב, אני סבור שמאמר זה מכיל טעויות. אינני נוהג לשכתב את ההיסטוריה ולמחוק דברים שפירסמתי בעבר, אך דעו לכם שאני מסתייג מן הדברים שנאמרו בו.
………………………………………………………………………………….
אורי פסובסקי ל"כלכליסט" מביא לנו עוד מן המתרחש מאחורי הקלעים של וועידת קרן המטבע בוואשינגטון בחודש שעבר. במרכז המאמר עומדת טענתו של לארי סאמרס, שכלכלות המערב שוקעות ב"קיפאון עמוק", דהיינו שלמרות שיעורי הריבית האפסיים, ולמרות כל חבילות התמריצים, הן פשוט לא מוכנות לצמוח. האבחנה הזאת היא נכונה לכשעצמה, כלכלת ארה"ב אכן שרוייה בסוג של תרדמת מאז פרוץ המשבר העולמי. אולם כרגיל, ההסברים שהכלכלנים הבכירים הללו מספקים לתופעה הם שגויים לחלוטין.
כמו חבורת העיוורים מן המשל הידוע, אשר מנסים להבין איך נראה פיל, כל כלכלן בוחר למשש אספקט שונה של הבעיה, וכולם גם יחד נכשלים להבין אותה בכללותה. פול קרוגמן למשל בוחר בהסבר הדמוגרפי. הוא טוען שהמערב פשוט מזדקן, וכידוע אנשים זקנים קונים פחות בגדים, בתים, מכוניות וכדומה, וזה מוביל להאטה בלתי נמנעת. טענה הזאת איננה עומדת במבחן המציאות שכן כפי שניתן לראות מן הגרף הבא, שיעורי הילודה בארה"ב יציבים בקירוב מאז 1970. לו הילודה הייתה אחראית להאטה הכללית בפעילות הכלכלית בארה"ב, הרי שאת סימניה הראשונים צריכים היינו להרגיש כבר בראשית שנות ה-90, בשעה שילדי הדור ההוא סיימו את לימודים, יצאו לשוק העבודה והחלו לצרוך.
ארה"ב שיעורי ילודה לפי שנה
הסבר אחר שמועלה הוא כי האשם הוא בגלובליזציה. ארה"ב אינה מצליחה להתחרות במוצרים הזולים אשר מגיעים מן השווקים המתעוררים במזרח הרחוק, זה גורם לאבטלה ולתקיעת משכורות מעמד הביניים, ומביא אותה לידי מיתון. אולם גם טענה זו אינה הגיונית, שכן שפע המוצרים הזולים מן המזרח אמור היה לחסוך לאמריקאי הממוצע המון כסף, ולאפשר לו לשמר את רמת החיים שלו, על אף שהמשכורת אינה מטפסת כבעבר. במשך מאות בשנים אומות שלמות נהנו מן הסחר הבינלאומי, והגלובליזציה רק תרמה לכלכלתן. אז מדוע שכיום יהיה זה שונה?
את ההסבר האחרון תורם סאמרס בעצמו. הוא טוען שלאוכלוסיית אסיה יש נטייה מסורתית לחסוך כסף, וזה יוצר מצב שבו יותר מדי הון רודף אחרי פחות מדי הזדמנויות להשקעה. זוהי טענה אבסורדית לחלוטין, שכן עודף הון שכזה אמור היה להביא לשיעורי אינפלציה גבוהים, וזאת בניגוד לטענה הבסיסית של המאמר, כביכול האינפלציה במערב היא אפסית. יתירה מכך – לו עודף הון הוא הבעיה, אז מדוע הפדרל ריזרב מדפיס מדי חודש 85 מיליארד דולר? האם הוא מנסה להילחם בעודף נזילות באמצעות יצירת עוד נזילות?
לארי סאמרס
אבל מי שרוצה לדעת איך נראה פיל צריך היה רק להסתכל סביב, שכן הפיל עמד כל העת במרכז החדר. הגורם המרכזי לסטגנציה של כלכלת המערב היא בדיוק אותם הכלכלנים שנאמו בכנס, וליתר דיוק – מדיניות הריבית האפסית ותמריצי הענק שאותה הם מובילים. בעת שבועת הנדל"ן בארה"ב התפוצצה, השוק האמריקאי נקלע למיתון – ובצדק. תפקידו של המיתון היה לתקן את כל העיוותים שבועת הנדל"ן הזאת יצרה. המון חברות בנייה שלא הייתה הצדקה כלכלית אמיתית לקיומן צריכות היו לפשוט רגל. המון אנשים שעבדו כמתווכים, שמאים או יועצי משכנתה, צריכים היו להיות מפוטרים כדי שיוכלו למצוא עבודה בתחום נחוץ יותר. המון אזרחים שבנו על כך ששוויו של הבית שלהם יטפס לעד, וכי זה יהיה התחליף שלהם לפנסיה, צריכים היו להבין שאין ארוחות חינם, ושעליהם לשוב ולחסוך. התהליך הזה היה כואב בתחילה, אולם הוא היה מביא להחלמתו של המשק האמריקאי. במקום זאת, החלה ממשלת ארה"ב, בהשראתם של כלכנים ניאו-קיינסיאנים כגון קרוגמן, להזרים לשווקים כמויות עצומות של כסף בדמות חבילות תמריצים ותוכניות להקלה כמותית. ההתערבות המיותרת הזאת מנעה את התיקון בשווקים, ואינה מאפשרת לו להחלים עד היום. מדיניות הריבית האפסית מעודדת את התושבים שלא לחסוך, ובאופן זה מדכאת את בסיס ההון של משקי הבית, אשר שימש באופן מסורתי כמקור האשראי לשם פתיחתם של עסקים חדשים.
נשאלת השאלה מדוע טובי הכלכלנים בעולם אינם מסוגלים להבין את המובן מאליו, שאם רק יניחו לשוק החופשי לבדו, הוא יתקן את עצמו וישוב לפעילות סדירה? הרי כולנו רואים שלשוק ישנה יכולת התארגנות ספונטנית מופלאה. החקלאי יודע לזרוע חיטה מבלי שאף כלכלן יורה לו לעשות כן, הוא לאחר מכן יודע למכור את החיטה הבשלה לטוחן, שיודע לטחון אותה לקמח ולמכור אותו לאופה, שיודע לאפות ממנו לחם טרי ולספק אותו למכולת שלנו בוקר אחר בוקר, שנה אחר שנה. כל התהליכים הללו מתרחשים מבלי שפול קרוגמן יפקח עליהם, ומבלי שבן ברננקי יבצע ולו שיחת טלפון אחת, פשוט משום שכל אחד מן האנשים בשרשרת מעוניין להרוויח את פרנסתו. זוהי "היד הנעלמה" שאותה תאר בכתביו אדם סמית, ואשר את קיומה הכלכלנים הללו שכחו.
אולם האשם לא רובץ אך ורק למפתנם של הכלכלנים. חייבים לזכור שגם הם פועלים בתוך אקלים ציבורי, והאקלים הזה כיום משדר מסר אחד בלבד – לא משנה מהי הבעיה, התערבות ממשלתית היא תמיד הפתרון! כל כתבת חדשות בימינו, כולל המאמר הזה שלפנינו, מסתיימת תמיד ביבבה עיתונאית על כך "שקברניטי המדינה אינם עושים מספיק בנדון". דמיונם המוגבל אינו מאפשר להם לחשוב על כיוון פעולה אחר מאשר חקיקת עוד חוק, או ביזבוז עוד קצת מכספי הציבור. אורי פסובסקי טוען למשל ש"הפתרון המתבקש ביותר, הוא שהממשלות ינצלו את רמות הריבית הנמוכות בשווקים כדי ללוות כסף ולהשקיע אותו בכלכלה". מר פסובסקי, הרי ממשלות ארה"ב ואירופה כבר הזרימו לשווקים שלהן חבילות תמריצים בסך מצטבר של טריליונים, ובכל זאת לא ראינו יותר מאשר צמיחה אנמית. אז אולי הגיע הזמן לבדוק את הנחות היסוד? אולי המסקנה היא שתמריצים ממשלתיים פשוט לא עובדים? אולי הם אפילו מזיקים?
מבוא לקלקלה 
הסתכלתי בפוסטים בבלוג שלך. אמנם אני לא מסכים כמעט עם אף מילה, ודעותיי הפוכות לחלוטין. אבל זה בלוג ברמה גבוהה, שתורם לדיון על כלכלה בבלוגוספירה העברית, ועל כך תבורך.
רוב תודות.