בן למעלה מ-90 שנה הוא שמעון פרס, ובכל זאת נדמה לעיתים שהוא לא למד דבר. אמש, בועידה לעתיד החינוך, הוא השמיע נאום רצוף בהבלים, ובכל זאת זכה לתשואות מקיר לקיר. המסר העיקרי שלו היה כי "החינוך הוא זה שיוצר את הכלכלה". זוהי ססמה שנשמעת יפה אולם הקשר שלה למציאות הוא קלוש למדי. השכלה איכותית לכשעצמה אינה מייצרת כלכלה חזקה. הדוגמה הטובה ביותר לכך היא בריה"מ לשעבר, אשר אנשיה היו משכילים ומתורבתים לעילא, ובכל זאת התמוטטה מבחינה כלכלית. המעצמה הסובייטית הצטיינה בפיזיקאים ובמהנדסים מעולים, אשר היו מסוגלים לבנות מטוסים וספינות משוכללות, טילים באליסטיים ופצצות מימן, ובכל זאת הייתה ידועה בתורי הלחם הארוכים שלה, ובמדפים הריקים בחנויות. כל הידע הטכנולוגי הזה, וכל המורשת התרבותית האדירה של ספרות, באלט ומוזיקה קלאסית, לא מנעו את העם הרוסי מלסבול חרפת רעב.
לעומת זאת, אם נביט לעבר ארה"ב של המאה ה-19, נגלה כלכלה צומחת ומתפתחת בקצב אדיר, וזאת על אף שמרבית אנשיה היו מהגרים עניים וחסרי כל, אשר השכלתם היתה מועטה. הנשיא אברהם לינקולן, לדוגמה, זכה בימי נעוריו רק לשנה אחת של לימודים פורמליים, והדבר לא מנע ממנו מלהפוך למנהיג נערץ. לאחר תום מלחמת האזרחים, במהלך השנים 1865 – 1900, ארה"ב אשר לינקולן הותיר מאחוריו הכפילה את התוצר שלה, במה שנודע כתור הזהב של הכלכלה האמריקאית. אם לשפוט לפי מספר שנות הלימוד של לינקולן, הרי שלא מערכת חינוך משובחת היא שזיכתה אותה בשיגשוג הזה.
התוצר של ארה"ב 1869-1918
אז מה בכל זאת גורם לכלכלתה של אומה אחת לשגשג, בעוד השנייה מתדרדרת? התשובה לכך היא חירות, ואין הכוונה לחירות במובנה הפילוסופי והערטילאי, אלא לחירות כלכלית במובן הכי פשוט ויומיומי שאפשר. בבריה"מ לא הייתה קיימת שום חירות כלכלית. נאסר על אנשים פרטיים להחזיק באמצעי ייצור כלשהם, וכל העסקים היו בבעלות המדינה. עקב כך לאיש לא היה אינטרס אמיתי לקדם את העסקים, כולם עבדו על מנת לצאת ידי חובה ותו לא, ורוח היוזמה דוכאה ונעלמה. בארה"ב של סוף המאה ה-19, לעומת זאת, האזרחים נהנו מחירות כלכלית חסרת תקדים, אשר כללה מיסוי נמוך ורגולציה מינימלית. מס ההכנסה הפדרלי כלל לא היה קיים, ואפילו הוכרז בשנת 1894 כ"בלתי חוקתי" על ידי בית המשפט העליון.
נסו לרגע לשים את עצמכם בנעליו של יזם שיש לו רעיון נהדר לעסק חדש. אם הוא נדרש למלא עשרה טפסים בטרם יוכל לפתוח את העסק, הרי שאנחנו צפויים לצמיחה מסויימת, בעוד שאם הוא נדרש למלא רק טופס אחד, הרי שהצמיחה עשויה לזנק פי שניים. לעומת זאת, אם נדרוש מן היזם למלא מאה טפסים, יתכן שלא תהיה לנו כלכלה כלל, משום שאיש לא יצליח להתמודד עם הבירוקרטיה הכרוכה בפתיחת עסק חדש. באופן דומה, אם נטל המס על האזרח הוא חמישים אחוז, אנחנו צפויים לצמיחה מסויימת, בעוד שאם נפחית את נטל המס לעשרה אחוזים, הצמיחה עשוייה להרקיע שחקים! לא מדובר כאן בפיזיקה גרעינית, זהו בסך הכל הגיון פשוט. בעלי עסקים, משכילים וחסרי השכלה כאחד, רוצים להרוויח. אם רק נניח להם לעשות זאת, יותר עסקים יפתחו, יותר מקומות עבודה יווצרו, והכלכלה כולה תפרח. לו שמעון פרס היה מנסה פעם להקים עסק, יתכן וגם לו היה נופל האסימון, אולם היות והאדם עבד כל ימיו בשירות המדינה, הוא איננו מסוגל להבין.
בהמשך נאומו, ממשיך נשיא המדינה ומקונן "מדוע בהייטק אנחנו למעלה ובחינוך אנחנו למטה ובמקום מביש?". ושוב, במעין עיוורון שהוא נחלתם של כל הפוליטיקאים למיניהם, הוא אינו רואה את התשובה הפשוטה. תעשיית ההייטק הישראלית היא פרטית, בעוד שמערכת החינוך היא ממשלתית. אז מה הפלא שההייטק משגשג בעוד החינוך מתדרדר? יזמי ההייטק מונעים מתוך רצון לפתח מוצרים חדשים ולמכור אותם ברווח, בעוד שמרבית המורים במדינת ישראל מקבלים משכורת (רעב) קבועה, ואין להם שום תמריץ להצטיין. חברות הייטק שאינן מצליחות פושטות את הרגל ונעלמות מן העולם, בעוד משרד החינוך הוא נצחי. בין אם מפלגת ימין נמצאת בשלטון ובין אם מפלגת שמאל, הפקידים של משרד החינוך ישארו שם לעד. איש לא יפטר אותם ואיש לא יחליף אותם, בין אם הם עושים את עבודתם נאמנה ובין אם לאו.
אני רוצה להבהיר שאין לי שום טענה כלפי ציבור המורים עצמו. שני הורי היו מורים במערכת החינוך הישראלית, ואני מכיר היטב את התלאות שעימן היו צריכים להתמודד, החל מן התשתיות הלקויות בבתי הספר, וכלה באלימות בחדרי הכיתות וחוסר גיבוי מצד המנהלים בסוגיות של משמעת. אולם אנו חייבים לשחוט פעם ולתמיד את הפרה הקדושה המכונה "מערכת החינוך", ואת האמונה הטפלה שהשכלה גבוהה תבטיח את עתידנו. בימים בהם כל המידע האנושי נגיש ברשת האינטרנט, חשיבותה של הוראה פרונטלית הולך ודועך. מי שניחן ביוזמה ויצירתיות אינו נזקק להשכלה נרחבת, משום שהוא מסוגל להשלים את כל המידע שחסר לו בכוחות עצמו. מה שנחוץ לנו על מנת להגשים את מלוא הפוטנציאל של הכלכלה הישראלית אינו השקעה נוספת בחינוך, כי אם קיצוץ מאסיבי בבירוקרטיה הממשלתית ובנטל המס, אשר יושבים על כתפי המשק כמו אבן ריחיים.
מבוא לקלקלה 
פוסט יפה. אני מאוד מסכים עם כך שהחינוך הוא מאוד מאוד overestimated. מדברים עליו רבות כאילו חשיבותו מובנת מאליו ללא הוכחה מוצקה.
מצד שני, כדי לדעת להשלים מידע בעצמך, כדי ללמוד איזשהן מיומנויות בסיסיות, צריך חינוך. בנוסף, מאיפה יבואו הרעיונות האדירים לשיפור המחר אם העם לא יקבל חינוך טוב? אני מסכים עם כל מה שכתבת לגבי חירות כלכלית, אבל לדעתי חינוך טוב הוא המפתח והבסיס לצמיחה כלכלית.
כיצד היית מדרג את רמת החינוך בצרפת? באיטליה? בבריטניה? מדובר במדינות מפותחות אשר משקיעות הון במערכות החינוך שלהן, ובכל זאת הן סובלות בעשורים האחרונים מסטגנציה, ומאז פרוץ המשבר הצמיחה המיוחלת מבוששת להגיע. לעומתן, סין והודו אשר רמת החינוך שלהן נחותה בהשוואה מציגות שיעורי צמיחה מרשימים. איך הנתון הזה מתיישב עם התיזה שלך? האמנם חינוך הוא המפתח לצמיחה כלכלית, או אולי זוהי רק ססמה יפה שאין לה קשר למציאות?
בסין ובהודו רמת החיים של האזרחים בחציון היא על הפנים במדינות הארופאיות שציינת רמת חיים גבוהה בהרבה. מה אכפת לי מצמיחה כלכלית עם רב האוכלוסיה רעבה בזמן שהעשירים מתעשרים והכלכלה כביכול צומחת?
ובכן, רמת החיים באירופה לא תישאר גבוהה לאורך זמן אם הכלכלה תוסיף לדשדש. אנחנו רואים שארה"ב ומרבית מדינות אירופה שקועות עמוק בחובות, החל מן הרמה הממשלתית וכלה בפרטית, ולפיכך הן חיות על זמן שאול. רמת החיים הנוכחית שממנה האזרחים נהנים נובעת מן המוניטין ארוך השנים של ארצותיהם כמדינות עשירות, יותר מאשר על ביצועיהן בפועל. ברגע שבו לנושים של מדינות אלו (וסין היא אחד הנושים הגדולים) ימאס להעניק להן אשראי, רמת החיים שם תצלול באופן כמעט אנכי.
לעומת זאת, במדינות אשר צומחות באופן מתמיד רמת החיים של האזרח הקטן תדביק בסופו של דבר את הפער. כרגע הסיבה היחידה בגללה אזרחי סין הם עניים במונחים מערביים היא בגלל שממשלתם אינה מאפשרת ליואן הסיני להיסחר באופן חופשי, ומחזיקה אותו חלש באופן מלאכותי. מצב זה אינו מאפשר לסינים לרכוש את המוצרים שהם עצמם מייצרים (!). ברגע שבו היא תאפשר מסחר חופשי במט"ח, ערכו של היואן יטפס פלאים ואזרחי סין יתעשרו.