לא מבחינים בין ימינם ושמאלם

חירות או עבדות - מה אתם מעדיפים?

חירות או עבדות – מה אתם מעדיפים?

מבחינה פוליטית, האם אתם שייכים לימין או לשמאל? מרבית הישראלים ימהרו לענות על השאלה הזאת בביטחון רב, ואף יהיו מוכנים להיכנס לוויכוח סוער ורווי יצרים מול אלו שמחזיקים בדעה הנגדית. אולם למרבה האבסורד, מרבית הישראלים כלל אינם יודעים מהם ימין ושמאל, ובאלו ערכים דוגלות שתי התנועות העולמיות הללו. בשיח הפוליטי המקומי ההגדרות המסורתיות עוותו ללא הכר, עד כי ישראלים המשייכים עצמם לימין תומכים מבלי דעת במדיניות כלכלית שמאלנית, ולהפך. עקב הנסיבות המיוחדות שבהן שרוייה מדינת ישראל מיום הקמתה, הוויכוח בין המפלגות השונות במדינת ישראל נסב בראש ובראשונה סביב הסכסוך הישראלי-ערבי והסוגיה הפלסטינית, בשעה ששאר הסוגיות החברתיות הוזנחו ואיבדו את תשומת הלב הציבורית. המחאה החברתית של שנת 2011 האירה לזמן קצר זרקור על הבעיה הזאת, אולם גוועה באותה המהירות שבה פרצה, ושוב אנו מוצאים את עצמנו מהלכים באפילה.

מהו מקור המונחים ימין ושמאל? אנקדוטה היסטורית מפורסמת מספרת כי לאחר המהפכה הצרפתית בשנת 1789, כאשר הוקמה האסיפה הלאומית, הנציגים אשר תמכו במלך התיישבו מימין לנשיא האסיפה, בעוד שנציגי המהפכנים ישבו משמאלו. עד מהרה החלה העתונות להתייחס אליהם בתור נציגי הימין ונציגי השמאל, והביטויים הללו השתרשו בשפה המדוברת. ההבדלים בין הימין ובין השמאל הלכו והתעצבו במהלך השנים הבאות, עד כי נעשה מקובל כי הימין מייצג את התפיסה השמרנית המקדשת את ערכי המשפחה, הקהילה והלאום, אל מול השמאל אשר מבקש להחריב את הסדר החברתי הקיים, ועל חורבותיו לברוא עולם סוציאליסטי-אוטופי, שבו כל בני האדם שווים, ואינם מחוייבים לשום נורמה חברתית.

סטאלין

פולחן אישיות בברית המועצות – אין מה לאכול, אבל לפחות יש פוסטרים יפים…

כתביהם של אדם סמית' (1723 – 1790) מחד, ושל קרל מרקס (1818 – 1883) מאידך יצקו גם תוכן כלכלי בשתי התנועות היריבות הללו. הימין אימץ את תפיסת "היד הנעלמה" של סמית', לפיה רצונם של היזמים להתעשר גורם לכלכלה להיבנות באופן ספונטני ולשרת את טובת הכלל, וכי כל מה שנדרש מן הממשלה על מנת להביא לשגשוג הוא לשמור על זכות הקניין של הפרט, ולהימנע ככל האפשר מהתערבות בענייניו. השמאל, לעומת זאת, בז לעקרונות השוק החופשי. בשאיפתו ליצור שיוויון כלכלי מוחלט בין בני האדם הוא מציע כלכלה מתוכננת באופן ריכוזי, שבה כל אמצעי הייצור מולאמים, וכל המוצרים מחולקים בין האזרחים שווה בשווה. אנשי הימין מצדדים במתן הזדמנויות שוות לכל האזרחים בחברה. לכל אחד יש את הזכות ללמוד, לעבוד, להתקדם ולהתעשר, כל אחד לפי מידת כשרונו וחריצותו. אנשי השמאל, לעומת זאת, אינם מסתפקים בכך, ומעוניינים שגם התוצאה הסופית תהיה שווה, דהיינו שכל אדם ירוויח בדיוק את אותה המשכורת ויהנה בדיוק מאותם התנאים, ללא התחשבות במידת הכשרון או החריצות שהוא מפגין.

בעקבות המהפכה הבולשביקית ברוסיה של 1917 קמה בריה"מ הקומוניסטית, ותנועת השמאל זכתה לראשונה לכוח פוליטי ממשי. העולם זכה לחזות בניסוי כלכלי חסר תקדים, בשעה שלנין וסטאלין ניסו ליישם הלכה למעשה את תורתו הכלכלית של מרקס. התעצמותה הצבאית והתעשייתית של בריה"מ עודדה בתחילה את האמונה שכלכלה ריכוזית עשוייה להצליח. התרחבות הגוש הקומוניסטי והצטרפותה של סין העממית, קובה של פידל קסטרו וכן הלאה, יצרו את הרושם שהקומוניזם עומד לכבוש את העולם כולו. אולם המיתון הקשה וההתמוטטות הכלכלית שחוותה בריה"מ בשנות השמונים, הוכיחו אחת ולתמיד שכלכלה ריכוזית נדונה לכישלון. הגילויים אודות הברוטליות של המשטרים הקומוניסטים, ואודות עשרות מיליוני קורבנות הרעב, מחנות העבודה והטיהורים קרעו את המסיכה מעל פניהם הכעורות. אין זה מקרה שמשטרים אלו הפכו במהרה לעריצים – השיטה הסוציאליסטית היא כל כך כושלת, שהדרך היחידה לקיים אותה היא באמצעות כפייה בכוח.

 ניקולאי גטמן - אסירים בגולאג

ניקולאי גטמן – אסירים מזי רעב בגולאג

אף על פי כן, האידיאולוגיה של השמאל מסרבת לגווע. במערב אירופה קם לאחר מלחמת העולם השנייה סוג של "סוציאליזם מתון", המכונה סוציאל-דמוקרטיה. לפי שיטה זו אמצעי הייצור נשארים בבעלות פרטית, והאזרחים נהנים מחופש יחסי, אולם נתח עצום מהכנסותיהם מועבר בכל זאת לקופת המדינה, אשר תפקידה הוא "לעזור לשכבות החלשות" בעזרת שלל קצבאות והטבות. למרות הנזקים והמשברים הרבים שמדיניות זו הסבה לכלכלת אירופה, היא מוסיפה לשלוט בזירה הפוליטית של היבשת עד ימינו. אפילו ארה"ב, אשר נחשבת עד היום למעוז הקפיטליזם, אימצה בהדרגה מגוון של מנגנונים סוציאליסטיים למהדרין, כגון ביטוח לאומי, תלושי מזון, דיור ציבורי, חינוך ציבורי ולאחרונה אף ביטוח בריאות ציבורי. במטרה להתנער מן הדימוי השלילי שדבק בקומוניזם, שינתה תנועת השמאל בעולם המערבי סגנון. במקום לקרוא למהפכה מזויינת כנגד המשטר, היא פועלת על מנת לשנות אותו מבפנים. עיקר המערכה בימינו מתנהל באקדמיה, באמצעי התקשורת ובתעשיית הבידור. המסרים הפוליטיים של השמאל שולטים בקמפוסים, ומסתננים כמעט לכל כתבה חדשותית ולכל סרט קולנוע הוליוודי.

צ'ה גווארה

השמאל משתמש בסמלים חזקים על מנת לעורר רגשות עזים, ולהתחמק באופן זה מדיון פוליטי רציונלי ושקול – דיוקנו של צ'ה גווארה.

אז מה יש בתנועת השמאל, אשר מצליח לקנות את הלבבות פעם אחר פעם, למרות שנכשלה כישלון חרוץ בכל מקום שבו יושמה? הכח המניע את השמאל הוא מצד אחד רגשי קנאה של העניים בעשירים, ומצד שני – רגשי האשם של העשירים על עושרם. בתקופות פרהיסטוריות, בני האדם חיו בשבטים של ציידים-לקטים, והיו שרויים בעוני ובסכנת רעב תמידית. השרדות השבט היתה תלויה בשתוף הפעולה של כל חבריו, ובחלוקה פחות או יותר שווה של השלל. בני האדם פיתחו רגישות רבה כלפי מושגי "השיוויון" ו"הצדק החברתי", ופירשו כל חריגה מהם כאיום על חייהם. הרגשות העזים הללו טבועים בנו עד לעצם היום הזה, אפילו אם מדובר בסך הכל בבריכת השחייה או במכונית היוקרה מהם נהנה העשיר, אשר אינם באים על חשבוננו. אנחנו מביטים בקנאה באותם ברי מזל, ודורשים מן הממשלה שתטיל עליהם מסים גבוהים. מבלי לשים לב, בדרישה זו אנחנו יורים לעצמנו ברגל, משום שמסים גבוהים מאטים את הצמיחה הכלכלית, ופוגעים בראש ובראשונה בנו – בני המעמד הבינוני. עד כמה שקשה לקבל זאת, בחיים המודרניים שיוויון בין בני האדם הוא פשוט בלתי אפשרי. על מנת לשגשג, כלכלת שוק חייבת להכיל פערים מסויימים בין העשירים ובין העניים, שאם לא כן אין לשכירים מוטיבציה להצטיין ולהתקדם, ואין ליזמים תמריץ לסכן את כספם ולהקים עסקים חדשים. בסופו של דבר, הכח היחיד שגורם לנו לקום בכל בוקר מן המיטה הוא התקווה לשפר את איכות חיינו. חברה שנוטלת מאנשיה את התקווה הזאת נדונה להתנוון ולדעוך.

השקפת העולם הסוציאליסטית היא בבסיסה ילדותית, רגשנית ונובעת מחוסר הבנה בסיסית של עקרונות הכלכלה. בדיוק בגלל זה היא מצליחה לשלהב את דמיונם של הצעירים, חסרי הניסיון בחיים. פתגם ידוע קובע ש"אם אינך קומוניסט בגיל עשרים – אין לך לב, ואם אינך קפיטליסט בגיל ארבעים – אין לך מוח!". גם עבדכם הנאמן הלך שולל אחרי ההבטחות הכוזבות של השמאל בעת שהיה צעיר. למרבה המזל, הצלחתי להיחלץ מהן בזמן. אני יכול להעיד מנסיוני האישי כי בתקופה שבה האמנתי בסוציאליזם הייתי אדם מריר ומתוסכל. הייתי שרוי בתחושה מתמדת של קיפוח, כביכול הממשלה צריכה לדאוג לי לדיור וליתר הטבות, לאחר השירות הצבאי הארוך אשר תרמתי לחברה. מאז שהתנערתי מן הגישה הזאת אני אדם הרבה יותר אופטימי ומאושר. אני מאמין שיש לי את היכולת להתעשר בכוחות עצמי, ואינני מבזבז את זמני בציפיה לנדבות מן המדינה.

אתר מק"י

חשבתם שהקומוניזם מת? מה פתאום! בישראל עדיין קיימת מפלגה קומוניסטית פעילה ובועטת – אתר מק"י

אירע המקרה, ומדינת ישראל נוסדה על ידי מנהיגים שהחזיקו בתפיסת עולם סוציאליסטית, אשר הקימו כלכלה ריכוזית ועודדו את התנועה הקיבוצית. יתכן ובזמנו אף היה בכך משום ברכה, משום שהמצב הבטחוני אשר שרר בקום המדינה, והצורך לקלוט מאות אלפי עולים חסרי כל, דרשו מאיתנו רוח של הקרבה עצמית והסתפקות במועט. למרבה המזל, עידן זה נמצא מאחורינו. כלכלת ישראל עברה תהליכים של הפרטה והסבה לכלכלת שוק מודרנית, ונהנית עד היום מצמיחה איתנה. אם ישנו דבר מה שחוסם את ישראל מלהצליח אף יותר, הרי אלו הן שאריות הסוציאליזם של ימי קום המדינה. וועדים מקצועיים חזקים מדי, אשר כל פוליטיקאי חושש מלהתמודד עימם, עדיין כופים עלינו חשבונות חשמל יקרים מדי ומערכת רכבות בלתי יעילה. שילוב של מכסים גבוהים והיעדר תחרות מספקת בשוק הקמעונאי מעלה את עלות המחייה שלא לצורך, ואינו מאפשר למשכורות השכירים לטפס. המוסד לביטוח לאומי, על שלל הקצבאות שהוא מחלק, משרת בעיקר את הסקטורים הבלתי יצרניים, ומוצץ את דמם של כל היתר. לו רק נצליח להיפטר מן השאריות הללו, אין גבול לשגשוג ממנו נוכל ליהנות.

אני סבור שהמחאה החברתית אותה הזכרתי בתחילת המאמר פרצה מתוך מצוקה אותנטית. העלייה המטאורית במחירי הדיור ממררת את חייו של מעמד הביניים הישראלי, ומחייבת התייחסות. הבעיה היא שהמפגינים, ואני בכללם, לא הבינו כלל את הגורמים להתייקרות זו, ועקב כך הפנו את זעמם לכתובת הלא נכונה. כיום ברור כי בועת הנדל"ן בישראל נובעת בראש ובראשונה מן הריבית הנמוכה מדי ששוררת בשוק, אשר דוחפת את המשקיעים לחפש תשואה אלטרנטיבית בשוק הנדל"ן. לא ממשלת ישראל היא האחראית למצבו העגום של שוק הדיור בישראל – אלא דווקא בנק ישראל, אשר בחסות התקשורת האוהדת מצליח לחמוק מביקורת פעם אחר פעם. למרבה הצער, המחאה היוותה כר פורה לצמיחתה של תנועה "ניאו-קומוניסטית" בישראל, והביאה לכנסת דמויות הזויות כגון סתיו שפיר ומרב מיכאלי. את הקבוצה הזאת קל לזהות באמצעות הטון האלים, השימוש בססמאות פשטניות והלהט המהפכני. עלינו להיזהר מללכת שולל אחרי הרטוריקה הזולה הזאת. אני מסוגל כיום לומר בביטחון, שאימוץ מדיניות סוציאליסטית בישראל תחזיר אותנו לאחור שנות דור.

מודעות פרסומת

10 תגובות ל-“לא מבחינים בין ימינם ושמאלם

  1. פשוט מעולה. אך אם אני לא טועה המשפט "אם אינך קומוניסט בגיל עשרים – אין לך לב, ואם אינך קפיטליסט בגיל ארבעים – אין לך מוח!" מיוחס לביסמרק.

    גם אני, כשאני צופה במירב מיכאלי או בסתיו שפיר מלהגות על משנתן הכלכלית אני מוצא עצמי נחרד מהבורות והנאיביות שבתפיסה הפשטנית שלהם. סתיו שפיר במיוחד – הבחורה קומוניסטית למחצה.

  2. הסכמתי איתך בחלק ניכר מהדברים. אי השוויון הוא התמריץ לכל פעולה כלכלית. ניסיון לייצר שוויון באופן מלאכותי יפגע קשות בתמריצים ויגרום מחסור וסבל אנושי רב.
    אגיד לגבי מה איני מסכים –
    ראשית, הערה קטנה לגבי התיאוריה האבולוציונית – אני בספק אם היו נסיבות אבולוציונית שתמכו אי פעם בשוויון כשלעצמו. אני חושב שחברות עתיקות נטולות כל עניין ברעיון השוויון בתוצאה (ולעתים קרובות גם לא ממש אכפת להן מרעיון השוויון בהזדמנויות)

    לגבי סוציאל דמוקרטיה – די ברור שהמחיר שמשלמות מדינות צפון אירופה על מדיניות הרווחה שלהן הוא לא מאוד גבוה. צרפת, שוודיה, דנמרק הן בסך הכול מדינות מאוד עשירות. אמת שהמדינות הסקנדינביות כבר רחוקות ממודל הרווחה והמיסוי המטורף של פעם. אבל הן רחוקות עוד יותר מקפיטליזם גמור של איש לנפשו כמו בכתבי איין ראנד.
    יכול להיות שאם היו מפחיתות עוד מהמיסוי ועוד מתקציבי הרווחה, היו נעשות עוד יותר עשירות – אולי כמו הונג קונג. אבל האם הפנטזיה של הצרפתים או השוודים היא להיות הונג קונגים? אני בספק.

    לגבי בועת הנדל"ן – די ברור לי שהיא נובעת ממחסור אמיתי בדירות, ולא מהמדיניות של בנק ישראל. אם הריביות היו מנפחות את מחירי הדירות בשל כניסת המשקיעים לשוק, היינו אמורים לראות עלייה רק במחירי הדירות לעומת קיפאון במחירי השכירויות, ולא כך. גם מחירי השכירות עלו. באופן כללי, אם מסתכלים על מספר הלידות משנות התשעים ואילך לעומת הקיפאון במספר התחלות הבניה – די ברור שאנחנו בבעיה גדולה.

    • לגבי סוציאל דמוקרטיה – אם לוקחים בחשבון את שיעור החוב הגבוה שלהן, מרבית מדינות מערב אירופה אינן עשירות כלל. מדיניות הרווחה הנדיבה מדי שלהן, בשילוב עם ייבוא סיטונאי של מהגרים ממדינות שלישי, שנוטים להפוך למובטלים נתמכי סעד, מאיים למוטט את המודל הסוציאל-דמוקרטי כולו. דוגמה מאלפת במיוחד היא בריטניה, אשר אחרי רצף של ממשלות לייבור עמדה בסוף שנות השבעים על סף פשיטת רגל, וניצלה אך ורק בזכות ההפרטה, הדה-רגולציה והמלחמה בוועדי העובדים שהנהיגה מרגרט ת'אצר. כך שהתמונה באירופה הרבה פחות וורודה מכפי שנוטים לשער, ולדעתי היקף הנזקים שהסוציאל-דמוקרטיה הסבה לייבשת עוד צפוי להתברר.

      בועת נדל"ן – ראשית, ידוע שבישראל כשלושים אחוזים מן הדירות בימינו נרכשות על ידי משקיעים. מן הסתם אם הללו לא היו נוהרים לשוק, המחסור בדירות היה הרבה פחות אקוטי, והמחירים לא היו מזנקים באותו השיעור. עניין פשוט של ביקוש והיצע. כמו כן התזמון של הזינוק העיקרי במחירי הדירות, והמתאם המושלם שלו למועד הורדת הריבית הגדולה של פישר עם פרוץ המשבר העולמי, אינם משאירים יותר מדי מקום לדימיון.

      אינני טוען שמלוא האחריות לבועת הנדל"ן נופלת על כתפיו של בנק ישראל. מובן שממשלת ישראל צריכה הייתה לקצץ בבירוקרטיה ולהקל על הפשרת קרקעות ואישור פרוייקטי מגורים בוועדות. אולם הריבית הנמוכה פועלת כמו שמן על המדורה.

  3. אני מסכים עם עם מרבית מדבריך, אך זו עדיין זווית אחת להתבונן על הנעשה. אומרים "70 פנים לתורה", ולכן אוסיף זווית נוספת לשני נושאים.
    הנושא הראשון: שלטון קפיטליסטי לנוחיותם של ה"קפיטליסטים".

    וכעת אני אסביר, למשל השלטון שביבי מייצג הינו שלטון קפיטליסטי שטוב במיוחד לעשירים הקפיטליסטים!. בחזירות רבה ישנו עולם חדש בישראל שבו משלם המיסים צריך לשלם את כל החובות האבודים של הטייקונים. (בחמש שנים האחרונות עשו תספורות מעל 18 מליארד ש"ח (תקן אותי אם אני טועה)). דרך אגב, גם ארה"ב הקפיטליסטית מדפיסה כסף כמו משוגעת על מנת לכסות על אותם עשירים שבזמן הגאות משכו משכורות ודיווידנטים חלומיים ובעתות משבר מבקשים מהעולם לשלם במקומם.

    מדוע אותם טייקונים לא מוכרים את כל הרכוש שלהם כפי שאני הייתי צריך לעשות במידה והייתי חייב לבנק חצי מליון ש"ח?

    הנושא השני: הפרטת ועדים חזקים בארץ.

    באחרונה הדבר נמשל עם המקרה שבו מביאים לווטרינר פרה חולבת עם גידול באוזן. כדי להתפטר מהגידול מחליטים לשחוט אותה…

    למשל: נמל אילת, זוהי חברה ריווחית שהעבירה למדינה עשרות מליונים בכל שנה לטובת חינוך, תרבות, ביטוח לאומי וכ"ו וכעת היא מופרטת. המדינה מכרה את הנמל ב- 105 מליון ש"ח לתקופה של 15 שנה עם אופציה נוספת ל- 25 שנה. תנחשו כמה הבעלים הרוויח (לא גילגל אלא הרוויח – כבר בשנה הראשונה) ??
    תשובה: כמעט את כל הסכום שהוא שילם בעבורה.

    הדבר החמור בנושא הועדים והרגולציות, היא העובדה שאותם אנשים שרצים כעת להפריט מכל הבא ליד הם אותם אנשים שיצרו במו ידיהם את הגידולים המכוערים על האוזניים של הפרות החולבות במשק. בכל מדינה ישנם מספר עסקים (כמו נמלים) שהם ידועים כפרות חולבות (פרות חולבות=עסקים שלא יכולים להפסיד בשום מצב!!!).

    וכעת אותם פוליטיקאים שיצרו במו ידיהם מוטציות כמו אלון חסן רוצים כעת לשפוך את המים עם התינוק.

    לסיכום
    דבריך נאים ויפים אך אינם מספיקים על מנת לבנות חברה בריאה ומצליחה מכיוון שהקושי האמיתי הוא לא לבחור בקצה כזה או אחר אלא למצוא את נקודת שיווי המשקל. (חומר למחשבה: התורה שלנו מגדירה "נקודת איזון" (הנפשי) כנקודה הנמצאת במרחק שווה מכל הקצוות).

    • אין לי פנאי כרגע להתייחס לכל הנקודות אשר העלת. אולם באופן כללי התגובה שלי היא שה"קפטליזם החזירי" עליו מדברים רבות בתקשורת אינו קפיטליזם כלל! במדינה קפיטליסטית אמיתי הממשלה איננה מעורבת כמעט בכלכלה, ולכן איננה מסוגלת להטיב עם טייקון זה או אחר על חשבון הציבור, איננה מסוגלת להפריט חברות ממשלתיות במחיר הפסד משום שלא אמורות להיות בה חברות ממשלתיות מלכתחילה, ואינה מכריחה את הציבור להפקיד את כספו בקופות פנסיה, אשר עושות יד אחת עם הטייקונים וקונות את אג"ח הזבל שלהם.

      התקשורת, בין אם מתוך טפשות ובין אם מתוך אידיאולוגיה מרקסיסטית, מספרת פעם אחר פעם לציבור רק מחצית מן הסיפור. לפיכך הציבור אינו מבין שכל שחיתות תאגידית וכל שערורייה בנקאית מתחילה תמיד באיזו התערבות או טובת הנאה ממשלתית. תאגידים אשר היו פועלים באופן בלתי הגון בשוק חופשי אמיתי היו פושטים עד מהרה את הרגל, משום שכל לקוחותיהם היו נוטשים אותם.

      התקשורת נוהגת להפיץ איזו מיתוס כביכול נתניהו הוא זה שאחראי לכל הרעות החולות הללו. אולם זהו אבסורד מושלם. לפחות מן הבחינה האידיאולוגית, נתניהו הוא זה שמייצג את השוק החופשי, הסביבה שבה הטבות מיוחדות לבעלי הון לא יכולה להתקיים. אלו הם דווקא מתנגדיו של נתניהו ממפלגות השמאל, אשר מטיפים להעלאת מסים, להעלאת קצבאות ולהעברת יותר כוח לידיה של המדינה – מה שגורם לכל הבעיות אשר תיארת. אינני טוען בשום אופן שנתניהו מבצע באופן מושלם את המדיניות שלה הוא עצמו מטיף, אולם הוא לדעתי בבחינת "הרע במיעוטו", וברור שמתנגדיו, לו יעלו לשילטון, רק יחריפו את כל אותן הבעיות.

      • אמרת נכון: "במדינה קפיטליסטית אמיתית הממשלה איננה מעורבת כמעט בכלכלה", אולם עובדה בשטח שכל המדינות המערביות גם הן אט אט החלו להתערב בכלכלה.
        לדעתי, הדבר מלמד על משהו שורשי בנפש האדם: שרוצה לעזור לילדים במצוקה, לחסרי מזל, לזקנים, לתשושים ולכל אדם שהמציאות הביאה אותו לתחתית כלכלית/רפואית/חברתית.

        אם "אי התערבות כלכלית" הינה "רגל ימין" אזי "עזרה כלכלית לחלשים" היא "רגל שמאל" של אותו הגוף.

        לסיכום:
        הרי, אם הייתה רק "רגל אחת" לאותו הגוף אזי השיטה הקפיטליסטית הייתה מושלמת כי לא הינו זקוקים לאזן שום דבר. אבל, ברגע שאנו מבינים שלנפש האדם יש "שתי רגליים" הפתרון נמצא בנקודת המרכז.
        ואם כך הדבר, אזי הקפיטליזם שלנו לעולם לא יהיה מושלם ותמיד יטיב עם ההון והשלטון.

        נ.ב
        במקרה של ביבי באמת אין לו כיום מחליפים ראויים, אבל להשאיר אותו בשלטון כי הוא "הרע במיעוטו" זה לוותר על התקווה..

      • ידידי, יש לך טעות חמורה!

        השמאל אמנם מציג את עצמו כמגן החלשים, אולם זהו שקר מוחלט. קצבאות ויתר הטבות ממשלתיות מעולם לא חילצו אף אחד מן העוני. כל מה שהן עושות הוא להנציח את העוני הזה, ולהפוך את הציבור לחלש ותלוי בממשלה. השמאל מנופף בפני הבוחרים בקצבאות ובהטבות, כמו שפדופיל מנסה לפתות ילדים בעזרת סוכריות. בשני המקרים המתיקות היא קצרת טווח, ואת המחיר משלמים כל יתר החיים.

        הדבר היחיד שבאמת מסוגל לחלץ את החלשים מן העוני הוא סביבה של שוק חופשי, אשר בה קל להם יותר לפתוח עסקים עצמאיים, להתפרנס בכוחות עצמם ולא להיות תלויים בנדבות הממשלה. מפלגות השמאל חרדות מפני מצב שכזה, משום שאז עלולים לאזול להם הבוחרים!

        אני יודע שהתפיסה שאני מציג כאן נשמעת מעט מוזרה, והפוכה לחלוטין מכל מה ששמעת אי פעם בתקשורת. אולם אם תשקיע בכך מעט מחשבה, אתה עשוי לגלות שיש בה אמת.

  4. לצערי נתתי רושם מוטעה כאילו אני תומך בשמאל או בימין של הקשת הפוליטית בעוד שהטענה המרכזית היא: "שהמדיניות בארץ משרתת את העשירים ולא משנה אם מדובר בשמאל או בימין".
    אני אגדיל ואומר כי עליית השמאל במתכונתו הנוכחית תגדיל (באופן פרדוקסלי) את כוחם של בעלי ההון. שהרי התוצאה של עליית השמאל היא הגדלת השליטה (הכח) הממשלתית בתושבים, ומכיוון שלכל פוליטיקאי בארץ יש מחיר ולהם יש את הכסף אזי הכח הזה ישרת באופן ישיר את בעלי ההון.

    בדברי האחרונים ניסיתי לתת זוית מחשבה נוספת על נקודת האיזון בין "אי התערבות כלכלית" לבין "עזרה כלכלית".
    לטעון שעזרה והגנה על חלשים גורמת לתלות הינה טענה שקרית המתכחשת לנפש האדם.
    האם הייתה מתנגד לעזור לאדם מבוגר שנפצע מנפילת עץ? (סתם מחוסר מזל) ומאידך האם קבוצות שונות בחברה הישראלית שמנצלות עד תום את העזרה שהמדינה נותנת הם באמת קבוצה חלשה? מהם הקריטריונים לקבוע מי זקוק לעזרה? ומי קובע את הקריטריונים הנ"ל?

    חמור מכך, האם מזלם הרע של קבוצות מסויימות באוכלוסייה הם לא תוצאה מכוונת!!??
    למשל בעיית הדיור: האם יצירת בועה נדל"נית הינה בסך הכל תוצאה של פעילות מכוונת על מנת ליצור משבר בהמשך הדרך? (בשיטת "החכה", בשלב הראשון: משחררים חוט, כלומר נותנים לתושבים להעלות מחירים ולהנות מרווחים קלים בעוד עוד ועוד אנשים ממשכנים את עצמם לדעת. בשלב השני: מושכים את החוט, זהו השלב שבו נעצרת הקניה, אין עוד רווחים קלים, ואז מעלים את הריבית דבר היוצר משבר ומכניס קהילות שלמות לעבדות מודרנית. כעת נכנס השלב השלישי והחשוב מכולם: אותם אנשים שיצרו את את המשבר באופן מכוון נותנים הצעות לפתרון. בשלב זה הממשלה מאפשרת מכירת נכסים אמיתיים וריווחים לאותם בעלי הון על מנת לצאת מהמשבר).
    שיטה זו עזרה ל- 10% מהאוכלוסיה בארץ לשלוט ב- 75% מההון במדינה, ומחר בבוקר (אחרי משבר הנדל"ן) אנו נגלה ש- 5% שולטים ב- 90% מההון במדינה.
    לסיכום:
    כאשר דיברתי על נקודת איזון בין "רגל ימין" ל"רגל שמאל" דיברתי באופן מטפורי. את המטפורה תמצא בספר "סדור עבודת השם השלם" בע"מ 16. אם תרצה פרוש לעמוד הנ"ל אני אשמח לשלוח לך דף קטן של אנקדוטות המחברות באופן מופלא את הנקודות שפרשתי לפניך.

  5. לצערי נתתי רושם מוטעה כאילו אני תומך בשמאל או בימין של הקשת הפוליטית בעוד שהטענה המרכזית היא: "שהמדיניות בארץ משרתת את העשירים ולא משנה אם מדובר בשמאל או בימין".
    אני אגדיל ואומר כי עליית השמאל במתכונתו הנוכחית תגדיל (באופן פרדוקסלי) את כוחם של בעלי ההון. שהרי התוצאה של עליית השמאל היא הגדלת השליטה (הכח) הממשלתית בתושבים, ומכיוון שלכל פוליטיקאי בארץ יש מחיר ולהם יש את הכסף אזי הכח הזה ישרת באופן ישיר את בעלי ההון.

    בדברי האחרונים ניסיתי לתת זוית מחשבה נוספת על נקודת האיזון בין "אי התערבות כלכלית" לבין "עזרה כלכלית".
    לטעון שעזרה והגנה על חלשים גורמת לתלות הינה טענה שקרית המתכחשת לנפש האדם.
    האם הייתה מתנגד לעזור לאדם מבוגר שנפצע מנפילת עץ? (סתם מחוסר מזל) ומאידך האם קבוצות שונות בחברה הישראלית שמנצלות עד תום את העזרה שהמדינה נותנת הם באמת קבוצה חלשה? מהם הקריטריונים לקבוע מי זקוק לעזרה? ומי קובע את הקריטריונים הנ"ל?

    חמור מכך, האם מזלם הרע של קבוצות מסויימות באוכלוסייה הם לא תוצאה מכוונת!!??
    למשל בעיית הדיור: האם יצירת בועה נדל"נית הינה בסך הכל תוצאה של פעילות מכוונת על מנת ליצור משבר בהמשך הדרך? (בשיטת "החכה", בשלב הראשון: משחררים חוט, כלומר נותנים לתושבים להעלות מחירים ולהנות מרווחים קלים בעוד עוד ועוד אנשים ממשכנים את עצמם לדעת. בשלב השני: אחרי שהדג מתעייף מחילים למשוך את החוט, זהו השלב שבו נעצרת הקניה, אין עוד רווחים קלים, ואז מעלים את הריבית דבר היוצר משבר ומכניס קהילות שלמות לעבדות מודרנית. כעת נכנס השלב השלישי והחשוב מכולם: אותם אנשים שיצרו את את המשבר באופן מכוון נותנים הצעות לפתרון. בשלב זה הממשלה מאפשרת מכירת נכסים אמיתיים וריווחים לאותם בעלי הון על מנת לצאת מהמשבר).
    שיטה זו עזרה ל- 10% מהאוכלוסיה בארץ לשלוט ב- 75% מההון במדינה, ומחר בבוקר (אחרי משבר הנדל"ן) אנו נגלה ש- 5% שולטים ב- 90% מההון במדינה.
    לסיכום:
    כאשר דיברתי על נקודת איזון בין "רגל ימין" ל"רגל שמאל" דיברתי באופן מטפורי. את המטפורה תמצא בספר "סדור עבודת השם השלם" בע"מ 16. אם תרצה פרוש לעמוד הנ"ל אני אשמח לשלוח לך דף קטן של אנקדוטות המחברות באופן מופלא את הנקודות שפרשתי לפניך.

    • כנראה שלא הסברתי את עצמי היטב.

      יש להבחין בין שני דברים שונים. הראשון הוא מתן צדקה לעניים ולחלשים, שניתנת על ידי אנשים פרטיים מרצונם החופשי וללא כפייה. זוהי פעילות חיובית, אשר מועילה לחברה ומשפרת את הלכידות הקהילתית. השני הוא הנדבה שניתנת מעם המדינה, והיא הגרסה השלילית וההרסנית אשר אותה אני מגנה.

      נדבה אשר ניתנת על ידי המדינה ממומנת באמצעות המסים שאנו משלמים, דהיינו הממשלה מכריחה אותנו לתרום בכפייה, ולוקחת מאיתנו את הסיפוק וההנאה אשר כרוכים במתן צדקה וולונטרית. כמו כן הנהנים ממנה מקבלים אותה מגורם "חסר פנים", ולכן אינם מבינים שהיא יוצאת מכיסו של מישהו, מתייחסים אליה כאל "מן משמיים", ובסופו של דבר נעשים תלויים בה.

      לא, ידידי. קצבה מביטוח לאומי אינה דומה כלל לנדבה המסורתית שניתנת מתוך רצון טוב. הנותן אינו יודע את מצוקתו של המקבל, והמקבל אינו מכיר תודה לנותן. הדבק החברתי אינו נוצר, ובמקום זאת אנחנו מקבלים נתק בין קהילות, ומעמדות שלמים של נתמכי סעד, אשר איבדו את הבושה וחושבים שקצבה היא זכות מולדת.

      אתה מדבר על רגל ימין ורגל שמאל, בשעה שבעצם שתי הרגליים הללו הן רגל ימין. תנועת הימין המסורתית תמיד דגלה בסוג הראשון של הצדקה – זה שניתן מרצון, מגורמים פרטיים לגורמים פרטיים, וללא תיווכה של הממשלה. בא השמאל והמציא את הביטוח הלאומי, מנגנון אשר לכאורה נועד לעזור לחלשים ולמסד את הצדקה, אולם למעשה כל תכליתו היא למצוא תירוץ נוסף למסות את האוכלוסיה, לפורר את הלכידות החברתית ולהביא אותנו לכדי חברה של פרטים חלשים חסרי זהות, אשר בהם קל יותר לשלוט ולהתעמר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s