דן חסכן – אז והיום
כאשר היינו ילדים קטנים, בנק הפועלים הפיק עבורנו ספרים ומשחקים אשר נשאו את דמותו של "דן חסכן", אותו גמד שקדן ואחראי אשר היה אמון על שמירת כספנו. מאז זרמו בנהר הירקון הרבה מים מזוהמים, והמגמה השמרנית של עידוד החסכון התחלפה במסר שונה לחלוטין – של עידוד החוב. בנק הפועלים עוד ממשיך להשתמש בתשדיריו השונים בפרצופו המחייך של הגמד החמוד, הפעם בגרסה מודרנית ותלת מימדית, אולם הצצה חפוזה באחוזי הריבית שהוא מוכן לשלם עבור הפקדונות שלנו מעלה שהוא כבר אינו מאמין יותר בערכי החיסכון. למעשה, לאחרונה הפחית הסניף הפרטי שלי את שיעור הריבית שאני מקבל על הפק"מ המתחדש באופן שבועי לערך הנדיב של 0.02% בשנה! לאור התפתחות זו, אני ממליץ לבנק לשנות את שמה של הדמות החביבה ל"דן בזבזן".
הרשו לי להבהיר, הטענות שאני מעלה כאן אינן מופנות ספציפית כלפי "בנק הפועלים". המגמה של נטישת החיסכון לטובת חיים על חשבון אשראי זול, הינה מגמה כלל עולמית ההולכת ומתגברת מזה שנות דור. בפעם האחרונה שבה באמת כדאי היה לחסוך, השנה הייתה 1981, ונשיא ארה"ב הנכנס היה רונלד רייגן. ארה"ב הייתה שקועה במשבר כלכלי מתמשך, אשר נבע מעודף מסים ורגולציה ממשלתית מחד, ומעלייה עולמית במחירי הדלק מאידך. השילוב בין השניים הוליד מצב שעד לאותם ימים נחשב על ידי הכלכלנים לבלתי אפשרי – מיתון כלכלי ואינפלציה דוהרת בו זמנית ("סטגפלציה"). ממשל רייגן התמודד עם הבעיה באמצעות קיצוץ במסים וברגולציה, ופתיחת שווקים לתחרות. במקביל, העלה הפד בראשותו של פול וולקר את הריבית עד לשיא של 20% לשנה (!). על פי התורה הקיינסיאנית, רמת ריבית כה גבוהה אמורה הייתה להחניק כל צמיחה כלכלית במשק, היות ועלות נטילת האשראי מן הבנקים הרקיעה שחקים. אולם מה שקרה בפועל הוא שהריבית הגבוהה הניעה את משקי הבית לחסוך, וכך נוצר בסיס הון חדש לשם השקעות. לאחר מיתון קצר, האינפלציה נבלמה והצמיחה החלה לזנק. זוהי הוכחה נוספת לכך שהתיאוריה הקיינסיאנית היא מוטעית מיסודה.
הכניע את הסטגפלציה, החזיר את הצמיחה – רונלד רייגן
סביבת הריבית הגבוהה בארה"ב באותם השנים הכריחה את יתר מדינות העולם להעלות את הריבית המקומית שלהן באותו השיעור, וזאת על מנת להתחרות במשק האמריקאי במשיכת השקעות זרות. במשך עשור לפחות הציבור יכל ליהנות מתשואה סולידית של כעשרה אחוזים בשנה על חסכונותיו, שיעור שכיום ניתן רק לחלום עליו. הדבר יצר תרבות עממית של חיסכון. אנשים גילו שכדאי להם להתאפק מלבזבז את כספם על שטויות. הם למדו לדחות סיפוקים והפכו לצרכנים נבונים יותר, אשר משווים מחירים ומשקיעים מחשבה מרובה לפני כל רכישה. בזכות החיסכון, הציבור נעשה גם חסין יותר לטלטלות ולאסונות. מי שחלה במחלה קשה, או פוטר ממקום עבודתו, יכול היה להמשיך ולכלכל את משפחתו מכספי חסכונותיו, מבלי להזדקק לנדבות או לקצבה מן הביטוח הלאומי. למרבה הצער, עם הירידה ההדרגתית בשיעורי הריבית בעולם, התרבות הזאת הלכה ונעלמה. ממשלות העולם הלכו שולל פעם נוספת אחר התיאוריה הקיינסיאנית, והגיבו לכל משבר כלשהו בהורדת ריבית ובהזרמת שלל תמריצים ממשלתיים למשק. הריבית הנמוכה יצרה בכל פעם מראית עין של התאוששות, אולם בטרם שהממשלות הספיקו להעלות את הריבית חזרה, המשק חווה מיתון נוסף. כך הלכה רמת הריבית בכל רחבי העולם ודעכה, עד לרמה האפסית שבה היא שרוייה כיום.
הציבור, אשר איננו טיפש, הפנים היטב את המסר שהממשלות משדרות לו. מצד אחד הן טוענות שהן עדיין תומכות בחיסכון, אולם מצד שני הן מענישות את החוסכים ברמות ריבית מגוחכות, אשר אינן אפילו גבוהות דיין על מנת לפצות על ירידת ערך הכסף כתוצאה מאינפלציה. למעשה, מי ששם כיום את כספו בתוכנית חיסכון, מפסיד עליו בין 2 ל-10 אחוז בשנה, תלוי בשיעור האינפלציה האמיתי ששורר במשק לדעתכם. לעומת זאת, הריבית האפסית הפכה את נטילת ההלוואות להרבה יותר קלה ונוחה. גם אם הלווה אינו מסוגל כלל להחזיר את הקרן, התשלום החודשי עבור הריבית הוא נמוך להפליא. בצורה זו, הציבור נעשה ילדותי ואימפולסיבי בהרגלי הרכישה שלו. איש אינו חוסך יותר לשם רכישת רכב חדש או יציאה לחופשה בחו"ל – פשוט לוקחים מן הבנק "הלוואה לכל מטרה", ולעזאזל עם המחר. לעולם לא אשכח מפגש שהיה לי פעם עם סטודנט צעיר, אשר נתן לי טרמפ במכוניתו החדשה והנוצצת. היות וידעתי שהוא אינו עובד למחייתו, שאלתי אותו אם ההורים שלו קנו את המכונית הזאת במתנה, והוא הניד בראשו והסביר לי שלקח לשם כך הלוואה. "אי אפשר להתקדם בימינו בלי לקחת הלוואה", הוא טען באוזני, ואני התחלחלתי. האם אתם מבינים כיצד חושבים אנשים צעירים בימינו? הם שוקעים בחובות עד לצווארם ומתייחסים לזה בתור "התקדמות בחיים".
מעודדים את הציבור להיכנס לחובות – אתר ישראכרט
תרבות החיסכון הוחלפה אם כן בתרבות הצריכה. נוצר מצב אבסורדי, שבו אנשים יכולים לגור בדירת יוקרה, לנהוג במכונית חדשה, ללבוש בגדי מותגים אופנתיים ולטוס לחו"ל פעמיים בשנה, וכל זאת מבלי שתהיה להם אגורה שחוקה מעבר למשכורת החודשית שלהם. מדובר באנשים "שבירים פיננסית", אשר רמת החיים שלהם גבוהה מאוד, אולם כל מחלה או פיטורין עלולים למוטט אותם. ממש לידם ברחוב עלול לחלוף אדם רכוב על אופניים, לבוש בטי שירט פשוטה משוק הכרמל, ולעולם לא תוכלו לנחש שהאיש הזה עשיר יותר מהם, פשוט משום שאין לו חובות ואפילו יש לו בבנק חיסכון של כמה עשרות אלפי שקלים. המסקנה היא שסביבה של ריבית נמוכה מייצרת אשליה של עושר, ולא עושר אמיתי.
אם אתם כמוני, אנשים בעלי מנטליות סולידית אשר אוהבים חיסכון ונרתעים מנטילת חוב, מאמר זה עלול להכניס אתכם לדיכאון. אולם אני מציע לכם לא להתייאש ולא להגרר אחרי העדר. לדעתי, תרבות החיסכון תבצע את הקאמבק של המאה. זה יקרה כאשר האינפלציה תתפרץ לפתע, בעוצמה ובעקשנות אשר הצמרת הכלכלית אינה מסוגלת לחזות. בסיטואציה שכזאת, לא יהיה מנוס מהעלאה דרמטית של הריבית, וכל האנשים השבירים פיננסית יקרסו תחת עול החובות אשר צברו. המהלומה הכלכלית אשר הם יחטפו תהיה כה כואבת, שצאצאיהם יזכרו אותה שלושה דורות קדימה. היחידים אשר ישרדו את המשבר הזה ואף ישגשגו, הם אותם אנשים חרוצים ואחראיים, אשר חיו בהתאם ליכולתם ודאגו לחסוך ליום סגריר. במידה וישכילו להגן על חסכונותיהם מפני האינפלציה, הם יגיחו מן העבר השני של המשבר בתור היחידים שנותר בידם הון, ויוכלו לרכוש את כל הנכסים של פושטי הרגל במחירי סוף עונה.
מבוא לקלקלה 
היי אורן,
לאחרונה ספרו של תומס פיקטי "הון במאה ה־21" מכה גלים ונתמך בתקשורת באופן חסר תקדים – כמובן שמדובר על תיאוריה סוציאליסטית למחצה בספר שנכתב על ידי פעיל שמאל כלכלי.
אני חייב לציין שאם לא הייתי קורא את בלוגך ועל ידי כך מפתח עניין פעיל בתחום הכלכלי, גם אני הייתי בולע את דברי ההבל הללו כרוב האנשים.
האם קראת את הספר? האם יש לך השגות כלשהן בנושא? אשמח לשמוע את דעתך,
אופיר
שלום אופיר –
שמעתי אודות פיקטי והספר החדש שלו, אם כי לא קראתי אותו.
לפי מה שהבנתי, פיקטי מזהה את אי-השיוויון השורר בחברה המערבית בתור הרעה החולה של המאה ה-21, וטוען שעל ממשלות העולם להתמודד עימו באמצעות מיסוי אגרסיבי.
ֿ
ראשית יש לציין שאי-שיוויון לכשעצמו אינו בעייתי מבחינה חברתית. הרי ברור למשל שמצב בו חלק מן החברה עשיר וחלקו עני, עדיף על פני מצב שבו כל האוכלוסיה ענייה. רמה מסויימת של אי-שיוויון היא מאפיין של צמיחה כלכלית, וכפי שהדגמנו בכמה מן הפוסטים, בלעדיה אין תמריץ לעובדים לעבוד וליזמים להקים עסקים חדשים. עם זאת, אני מסכים שרמה גבוהה מאוד של אי-שיוויון יכולה להיות בעייתית, במיוחד אם היא אינה נובעת מצמיחה, אלא משחיתות שלטונית ומקשרי הון-שילטון, אשר מולידים מונופולים. במקרה כזה השחיתות היא הבעיה, ואי-השיוויון הוא הסימפטום.
יש לציין שהסטורית משטרים קומוניסטים התאפיינו על ידי רמת שיא של אי-שיוויון, כאשר האליטה השלטת נהנית מכל טוב, בשעה ששארית העם מתבוסס בעוני מחפיר. כנ"ל לגבי משטרים דיקטטוריים ומונרכיים. לפיכך אי-שיוויון אינו מאפיין ייחודי של דמוקרטיות קפיטליסטיות. אדרבא, הדוגמאות היחידות בהיסטוריה לחברות שיוויוניות, בעלות מעמד ביניים מבוסס ואיתן, הן של דמוקרטיות כאלו.
אני סבור שפיקטי נכשל בלזהות נכונה את סיבת אי השיוויון הגבוה השורר כיום במדינות המערב. לדעתי הדבר נובע מנטישת עקרונות השוק החופשי במדינות אלו ומאימוץ שלל תוכניות סוציאליסטיות אשר מכרסמות אט אט בצמיחה הכלכלית, ומהוות כר פורה לשחיתות ולהזרמת הון לכיסם של המקורבים לשלטון. השיא של תהליך זה הוא תוכניות "ההקלה הכמותית" למיניהן, אשר במסגרתן הוזרמו מיליארדים ישירות לכיסם של בנקי ההשקעות בוול-סטריט.
פיקטי טוען שהוא איננו מרקסיסט, וכי הוא סולד מקומוניזם. אבל זה אינו משנה דבר, משום שספרו משמש תחמושת רבת עוצמה בידיהם של המרקסיסטים (ראה באיזו התלהבות דיווחו אודות ספרו ב'כלכליסט'…), אשר שואפים לחיסול הקפיטליזם ולכינון משטר קומוניסטי במערב. לפיכך הוא אינו פחות מסוכן בעיני לשלום הציביליזיציה מאשר מקהלת המעודדים שלו.
בנוגע לפסקה הראשונה שלך – אני חושב שהמיסוי הכבד על בעלי ההון נוסה בצרפת ע"י הנשיא הולנד, והוא עלה לכ70% בערך אם אני לא טועה, ועקב הבריחה והעלמת ההון העצומה (בעיקר כי העשירים והמקושרים יודעים כיצד לשחק עם החוקים, או כמו מקרה דפרדיה, שפשוט נטש לרוסיה עם ההון שלו) נשקלת האפשרות של הורדת המס(או שכבר התבצעה- אינני מעודכן כל כך). כך שהתאוריה של פיקטי עדיין מוטלת בספק, ועוד בביתו.
במעבר לנושא אחר, מה דעתך על מטבע הביטקוין? אני יודע שפיטר שיף התנגד לו בהתחלה, אך עכשיו הוא מעט יותר התרכך – הייתי מעוניין לשמוע את דעתך.
אתה צודק בהחלט.
אכן הוכח שמיסוי גבוה מבריח הון ומדכא את הפעילות הכלכלית. אולם זה אינו מעניין את המרקסיסטים. הם סבורים שלהיות עשיר זהו פשע חמור שהמדינה צריכה להעניש ביד קשה, ולפיכך הם יעוותו כל נתון ויכופפו כל מחקר, על מנת שיצדיק את הנחת היסוד שלהם. גם כאשר הם נאלצים להתמודד עם התוצאת הקשות של המדיניות שלהם, הם יעדיפו להשתמש בכוח מאשר לבחון מחדש את התיאוריה שלהם. כך למשל, מה שפיקטי מציע בספרו הוא ליצור מערכת בינלאומית מתואמת של מיסוי, כזאת שלא תאפשר לעשירים להבריח את הונם ממדינה למדינה. אין לנו כאן עסק עם מדענים, שמעוניינים לחקור את הכלכלה באופן אובייקטיבי, אלא עם אידיאולוגים קנאים, שמעוניינים לכפות את השקפת עולמם על כל הסובב אותם.
לגבי ביטקוין – הנושא ראוי לדיון יותר מעמיק, אבל אני יכול לומר לך על רגל אחת שאני מסכים עם פיטר שיף. מטבע ווירטואלי הוא צעד בכיוון הנכון, של ביזור הכוח מידי הממשלות חזרה לאוכלוסיה. עם זאת הוא סובל מאותה הבעיה הבסיסית של כסף הנייר – היעדר ערך אינטרינסי. גם אם הפרוטוקול מבטיח לכאורה מספר מוגבל של ביטקוינים, הוא עלול לכלול פרצת אבטחה כלשהי, שתאפשר לגורם כלשהו לייצר מספר בלתי מוגבל של ביטקוינים ולשחוק את ערכם. לפי מיטב ידיעתי, איש טרם המציא דרך לייצר זהב יש מאין, ולכן מטבע מגובה על ידי זהב הוא כרגע האמצעי הטוב ביותר למניעת אינפלציה.
אך האם מטבע מגובה זהב אינו יוביל לאותה בעיה עמה אנחנו מתמודדים עכשיו? ז"א – אני מניח ששנינו שותפים לדעה שלא ניתן לסמוך על ממשלות ועל הבנקים בתהליך יצירת הכסף או בשימור ערכו – הם פשוט לא יכולים לעמוד בפיתוי. לכן אני טוען שמטבע חדש מבוסס זהב אולי יפתור את הבעיה בטווח הקרוב – אך שום דבר לא מבטיח לנו שלא נרומה שוב, והשטרות ידוללו עוד ועוד הניתוק הבלתי נמנע שלהם מהזהב.
וזה מוביל אותי לנקודה הבאה – אם לא ניתן לסמוך על בני אדם בנושא הזה, הסיכוי הבא הכי טוב שלנו הוא מחשב – אינני מומחה אך אפילו חוקרים בכירים מאוד בתחום הקריפטוגרפיה עומדים מאחורי הטענה שאת הביטקוין לא ניתן לזייף. ובקשר לערך האינטרינסי שלו אני מסכים איתך לחלוטין, אבל אם משהו שימושי ומוגבל בכמות(בהנחה שאתה מקבל את הטענה שכרגע לפחות בלתי אפשרי לזייף ביטקוינים) זה לא נותן לו ערך? גם אם הערך הוא סנט בודד.
ערך אינטרינסי פירושו שלמטבע ישנו ערך מעבר לתפקידו במסחר. במטבע שעשוי זהב ניתן למשל להתיך את המתכת לשימוש תעשייתי. לביטקוין אין שום שימוש חוץ מאשר לצרכי מסחר, ולכן אין לו ערך אינטרינסי, נקודה.
לגבי נושא האמון – תראה, אני יוצא מנקודת הנחה שתמיד ניתן יהיה לרמות ולזייף, ואין זה משנה אם מדובר במטבע שמנוהל על ידי בני אדם או על ידי מחשבים. תמיד ניתן יהיה תיאורטית לאתר איזו חולשה במנגנון ולתקוף אותה. אבל מטבע שמנהליו מכריזים עליו שהוא מגובה בזהב בוודאי יהיה טוב יותר ממטבע שמנהליו מכריזים שהוא אינו מגובה בדבר, הלא כן?
כשהמטבע מגובה בזהב, פירושו של דבר שכל אחד יכול לגשת לבנק ולהחליף את שטרות הנייר שלו בזהב פיזי. גם אם יחס הרזרבה אינו 1:1, הבנקאים יודעים שאם הם ינפיקו יותר מדי שטרות חסרי כיסוי, הם עלולים להיקלע למצב שבו יותר מדי אנשים יבקשו לפדות את הזהב שלהם בו זמנית, והבנק יפשוט את הרגל. לפיכך ישנה מגבלה מסויימת על כמות הכסף שהם מסוגלים לייצר יש מאין. השיטה הזאת עבדה היטב במשך מאות בשנים, ואינני רואה סיבה מדוע לא תעבוד היטב גם כיום.
בקשר לערך אינטרינסי אני מסכים איתך – אכן אין לו שום ערך אינטרינסי (למרות שכמה משוגעים לדבר טוענים כי הטכנולוגיה כן מעניקה לו ערך כזה) – כמו זהב שציינת או אפילו סיגריות. אך אני דיברתי על ערך כלשהו – כך שגם אם ערכו יהיה כמעט אפסי הוא עדיין יכול לספק אלטרנטיבה למי שרוצה להתחמק מהמערכת הבנקאית.
בסך הכל הבנתי את נקודתך, ואתה צודק – כל עוד הממשלה לא תחלץ אותו במידה והוא ירמה ביחס הרזרבה של זהב\ניירות (אם אפשר בכלל לחלץ בנק תחת סטנדרט הזהב, כי הרי זהב לא ניתן להדפיס יש מאין).
גם לשטרות הנייר שבהם אנחנו משתמשים כיום ישנו ערך "כלשהו" מעבר לשימוש שלהם במסחר – החום שניתן להפיק מהם כאשר אתה מעלה אותם באש…
אבל זה כמובן חסר משמעות. כסף טוב הוא כזה שמשמר את ערכו המקורי, ולא "ערך כלשהו" אינפיניטסימלי קטן. לזהב יש היסטוריה בת אלפי שנים של שימור ערך. אותו הזהב ששימש למסחר במצרים הפרעונית שומר על ערכו עד עצם היום הזה. לפיכך אני מעדיף לתת בו אמון, מאשר באיזו טכנולוגיה בת יומיים שטרם הוכיחה את עצמה.
אורן, כיצד ניתן (אם בכלל) לתקשר איתך באופן מעט יותר פרטי על מנת לשאול מספר דברים הקשורים למה שדברנו, פשוט לא מצאתי את האימייל שלך בשום מקום באתר.
פינגבק: אפקט הדומינו | מבוא לקלקלה·