לו הייתם מתבקשים לנחש מי הן המדינות המחזיקות כיום בכמות הגדולה ביותר של אגרות חוב של ממשלת ארה"ב, מה הייתם אומרים? מן הסתם הניחוש הראשון שלכם היה סין, משום שזוהי הכלכלה השנייה בגודלה בעולם אחרי ארה"ב. לו הייתם מנחשים כך הייתם צודקים. עם החזקות בשווי טריליון מאתיים ושבעים מיליארד דולר, ממשלת סין היא אכן הגורם הזר המחזיק בכמות הגדולה ביותר של אג"ח אמריקאיות. הניחוש הבא בתור צריך היה להיות יפן, משום שזוהי הכלכלה השלישית בגודלה בעולם, ולו הייתם מנחשים כך גם כאן לא הייתם טועים. בדומה לסין, ממשלת יפן מחזיקה באג"ח אמריקאי בשווי של טריליון ומאתיים מיליארד דולר. אולם אם הייתם ממשיכים בקו המחשבה הזה, ומנחשים שהבאה התור היא גרמניה, כאן הייתם מפספסים. למרבה הפלא, נכון להיום המדינה אשר נמצאת במקום השלישי בהחזקת אג"ח של ממשלת ארה"ב היא לא אחרת מאשר… בלגיה!??

אכן כך. בשמונת החודשים האחרונים ממשלת בלגיה יותר מהכפילה את החזקותיה באג"ח של ממשלת ארה"ב, מ-180 מיליארד דולר, לכ-380 מיליארד דולר. בכך עקפה בלגיה את קבוצת המדינות באיים הקאריביים (הכוללת את איי הבהאמס, ברמודה, איי קיימן, האיים האנטיליים ופנמה), אשר משמשות באופן מסורתי כמקלטי מס עבור עשירי העולם, ואשר החזיקו עד לאחרונה במקום השלישי ברשימה. זהו נתון מוזר מאוד, משום שבלגיה איננה אחת הכלכלות המובילות בעולם. התוצר המקומי הגולמי שלה מוערך בכ-500 מיליארד דולר בשנה, מה שממקם אותה במקום ה-25 בלבד ברשימת הכלכלות בעולם. לשם השוואה, כלכלות אחרות הרבה יותר גדולות ומפותחות מאלו של בלגיה אינן מחזיקות בכמות גדולה כל כך של אג"ח של ממשלת ארה"ב. כך למשל בריטניה, עם תוצר בגובה 2.5 טריליון דולר, מחזיקה באג"ח אמריקאי בשווי של 176 מיליארד דולר בלבד. גרמניה, עם תוצר של 3.5 טריליון דולר, מסתפקת בהחזקות בגובה של 63 מיליארד דולר (הנתונים לקוחים מאתר משרד האוצר של ארה"ב). נשאלת השאלה, מהיכן הצליחה ממשלת בלגיה לגרד כל כך הרבה כסף כדי לרכוש כל כך הרבה אג"ח של ממשלת ארה"ב, תוך תקופה כל כך קצרה?

ריבית על אג"ח ל-10 שנים של ממשלת ארה"ב – לא רק שלא זינקה, אלא אף ירדה מעט.

שאלה זו לא הייתה כל כך מעניינת, לולא צעד זה היה מתרחש בעיתוי מאוד חשוד, בדיוק בתקופה שבה החל הבנק המרכזי של ארה"ב לצמצם בהדרגה את תוכנית ההקלה הכמותית שלו. כזכור, מאז ספטמבר 2012 מבצע הפד מדי חודש רכישה של אג"ח של ממשלת ארה"ב ואג"ח מגובות משכנתאות בגובה של 85 מיליארד דולר. היות והריבית על האג"ח נקבעת בדרך של מכרז, הרי שהביקושים העצומים מצד הפד גרמו לריבית לרדת באופן מלאכותי. תוכנית זו נועדה לכאורה על מנת לעודד את הבנקים להעניק הלוואות למגזר הפרטי, אולם מעשית היה לה אפקט של ניפוח בועה בשוקי המניות והאג"ח. במהלך 2013, כאשר הפד הודיע על כוונתו לצמצם באופן הדרגתי את תוכנית הרכישות, ציפו האנליסטים כי הריבית על האג"ח תתחיל לטפס חזרה. אולם הפלא ופלא, למרות שהיקף הרכישות צומצם, הריבית על אג"ח לעשר שנים של ממשלת ארה"ב לא רק שלא טיפסה, אלא אפילו ירדה במקצת, משיא של 3% בעת הכרזת הצימצום, ועד לשיעור 2.5% כעת. הסיבה היחידה לכך היא שממשלת בלגיה התערבה, ובאופן נוח למדי רכשה את כל אותן אגרות החוב שהפד אמור היה לרכוש, לולא צימצם את תוכנית הרכישה. אני אינני חובב של תיאוריות קונספירציה, אך מה שתיארתי להלן בהחלט מריח כמו אחת. מתקבל הרושם שממשלת בלגיה שיתפה פעולה עם ממשלת ארה"ב על מנת לאפשר לה להציג מראית עין של גמילת השווקים מתמריצים מלאכותיים, וזאת בשעה שהתמריצים הללו ממשיכים לזרום. משמעות הדברים היא שכלכלת ארה"ב חלשה בהרבה מכפי שהפד מעז להודות, וכי ללא המשך התערבותו שוקי המניות והאג"ח עלולים לקרוס.

במקרה או שלא במקרה, בריסל היא גם בירתו של האיחוד האירופי, ויתכן שהדבר מלמד על מעורבותו של הבנק המרכזי האירופי (ECB). אם תרשו לי לרגע להשמיע ספוקלציה פרועה – יתכן וישנו הסכם סודי בין ממשלות ארה"ב והאיחוד האירופי, שהשתיים ירכשו זו את אגרות החוב של זו. בצורה כזאת יוכלו שתיהן להמשיך ולהדפיס כסף, מבלי לעורר את חששות המשקיעים כי הן מתכוונות לשחוק את שווי האג"ח לאפס באמצעות אינפלציה. ג'אנט ילן ומאריו דראגי הביעו שניהם בחודשים האחרונים את מורת רוחם מן האינפלציה נמוכה בארה"ב ובגוש היורו. לו נמצא להם גורם חיצוני אשר ייצר את האינפלציה הזאת עבורם, מבלי שיאלצו להתמודד עם הביקורת הפוליטית מבית, הרי ששניהם עשויים היו להרוויח. מי שיפסיד מתסריט שכזה הוא הציבור הרחב, אשר כספו נשדד ממנו באמצעות "מס האינפלציה", וזאת על מנת לאפשר לממשלות השקועות בחובות להמשיך ולשרוד.

………………

אחרית דבר – ממש בעת הקלדת שורות אלו פורסמה החלטתו ההיסטורית של הבנק המרכזי האירופי להנהיג בגוש היורו ריבית שלילית על פקדונות. זהו שלב נוסף בטירוף המערכות אשר פוקד את ההנהגה הכלכלית העולמית, אשר בייאושה להשיג אינפלציה מוכנה להשליך לפח כל מוסכמה של מנהל תקין. במאמר הקודם אשר פירסמתי טענתי כי דפלציה היא תופעה בעלת אנרגיה מוגבלת, וזאת בשעה שאין כל מגבלה על יכולתן של ממשלות העולם לייצר אינפלציה. נראה שמאריו דראגי נחוש להדגים לקוראים את משמעות המשפט הזה.