הרעיון למאמר זה צץ במהלך שיחה עם הקורא המסור אופיר גאולי, אשר אינו חדל מלאתגר את שכלי המנומנם מחום יולי-אוגוסט, ועל כך אני מודה לו מקרב לב. למען הסר ספק, לאופיר יש ראש טוב על הכתפיים, והוא איננו שותף לתיאוריות הקונספירציה אשר אותן אני מזכיר במאמר.
זה מפתה מאוד להביט במתרחש כיום במערכת המוניטרית, באופן שבו הבנקים זכו לפריבילגיה יוצאת הדופן לייצר כסף יש מאין, וכיצד ממשלות העולם מגנות בחירוף נפש על האינטרסים שלהם, ולהסיק מכך ששוררת ביניהם קנוניה רחבת היקף. כל מי שיחפש ברשת האינטרנט מידע בנושא ימצא, לצד מאמרים רציניים מאת כלכלנים בעלי שיעור קומה, שפע של תיאוריות קונספירציה הזויות, החל מן ההתרחשויות המסתוריות בכנס השנתי של קבוצת בילדרברג, וכלה במנהרה הסודית אשר מחברת בין בניין הפדרל רזרב בניו-יורק ובין המגדל של ג'י פי מורגן. רבות מן התיאוריות הללו נסמכות בחלקן על עובדות היסטוריות אמיתיות, כמו למשל המפגש ההיסטורי באי ג'קיל אשר הוביל להקמתו של הפד, ובדיוק בגלל זה קשה כל כך להבדיל בין דימיון ובין המציאות.
אולם אני אינני חובב של תיאוריות קונספירציה. אינני טוען שזה בלתי אפשרי שאנשים רמי דרג יפרו את החוק וישתפו ביניהם פעולה במחשכים, אבל אני חושב שהסבירות לכך היא מאוד נמוכה. מהכרותי עם ארגונים גדולים אשר מעסיקים אלפי עובדים אני יודע ששוררת בהם מידה בלתי מבוטלת של בלאגן ומאבקים פנימיים. כלפי חוץ ממשלות העולם עשויות להקרין חזות חיצונית של סדר, אחידות ושמירה קפדנית על הנהלים, אך כל הצצה פנימה תגלה עד כמה כאוטיות הן באמת. לפיכך בארגונים גדולים ישנו קושי רב לשמור על סודות, וככל שיותר אנשים שותפים לכאורה בקונספירציה, כך קשה יותר למנוע ממנה מלדלוף לתקשורת. קונספירציות אמיתיות הן דבר מה נדיר מאוד, וככל שהן נשמרות בסוד לאורך זמן רב יותר, כן אנחנו יודעים שמספר קטן יותר של אנשים שותף להן.
אז כיצד בכל זאת ניתן להסביר את שיתוף הפעולה ההדוק שבין הצמרת הכלכלית והצמרת הפוליטית, כולל במקרים בהם הדבר נוגד בבירור את האינטרסים של המדינה ושל הציבור הרחב? כיצד ניתן להסביר את ההשחתה החוזרת ונשנית של המערכת המוניטרית העולמית לאורך ההיסטוריה, אשר הביאה לידי משברים עמוקים ואף לפריצתן של מלחמות? בבואי לענות על שאלה זו אני נזכר ברעיון "היד הנעלמה" של אדם סמית'. הלה תיאר בספרו "עושר העמים" אשר התפרסם בשנת 1776 את האופן שבו אנשים פרטיים מתארגנים באופן ספונטני על מנת לספק את כל צרכיו של הציבור, וזאת מבלי שאיש יפקח עליהם. האיכר יודע כיצד לקצור את החיטה ולהעבירה לידיו של הטוחן, אשר בתורו יודע כיצד לטחון אותה ולהעביר את הקמח לידי האופה, אשר יודע כיצד לאפות ממנה כיכרות לחם טריים. הפעילות הענפה הזאת מתרחשת מדי יום ביומו, בכל רחבי העולם, מבלי שאף סוכנות ממשלתית תתאם אותה, פשוט משום שכל אחד מן הגורמים בשרשרת מעוניין להרוויח כסף. אז מדוע איש אינו מייחס לאיכרים, לטוחנים ולאופים קונספירציה מרושעת לאפיית לחם? התשובה לכך ברורה. היות והלחם מגיע אל שולחננו מדי יום ביעילות כה רבה, אנחנו איננו משקיעים מחשבה מרובה בדרך המפותלת שהוא עשה לשם מן השדה. זהו הטבע האנושי להתעמק אך ורק בדברים השליליים בחיינו, ולכן אנחנו מייחסים מניעים קונספירטיביים אך ורק לאסונות ולמשברים.
האין זה הגיוני להאמין שבדיוק כפי ש"יד נעלמה" מכוונת את כל התהליכים החיוביים בכלכלה, ישנה יד נוספת, שחורה ומרושעת, אשר מכוונת את כל תהליכי השחיתות השלטונית? ה"יד השחורה" הזאת היא שמביאה את הבנק המרכזי פעם אחר פעם להפחית את שיעורי הרבית באופן מופרז, על מנת לנפח בועות אשראי ולייצר מראית עין של שגשוג כלכלי, מה שמשרת להפליא את האינטרס האלקטורלי של הפוליטיקאים, אשר בתורם נחלצים לעזרתם של הבנקאים ברגע בו בועת האשראי פוקעת, על חשבון משלם המסים. מעגל הקסמים הזה מתרחש מבלי שהפוליטיקאים יתאמו דבר עם הבנקאים, ומבלי שאף פתק מפליל יחליף ידיים, פשוט משום שהוא משרת את האינטרס של שני הצדדים. בדיוק כפי שהרצון הטבעי להתפרנס מסוגל להניע בני אדם לתפוס תפקיד חיובי בשרשרת אספקת המוצרים הנחוצים לנו לשם קיומנו, כך הסביבה הרעילה המאפיינת את מסדרונות השלטון מסוגלת להשחית את נפשם של כל הנקלעים לתוכה, ולכוון אותם לתפוס תפקיד בשרשרת ניצולו של האזרח הקטן.
כיצד נוכל אם כן לעצור את התהליך הזה? ההיסטוריה מלמדת שבבריה"מ הקומוניסטית כלל אמצעי הייצור הולאמו, כל אזרח קיבל את צרכיו מן השילטון, ללא שום קשר למידת היוזמה או החריצות שהפגין. הדחף האנושי הבסיסי להתחרות דוכא באכזריות, ו"היד הטובה", זאת שמניעה את גלגלי הכלכלה, שותקה. חוסר היעילות היה כה רב עד כי התבואה נרקבה בשדות, בשעה שבערים נשתרכו תורים ארוכים ללחם. על פי אותו העיקרון, הדרך היחידה להילחם ב"יד השחורה" של השחיתות השלטונית היא באמצעות חיסול הכוח המניע אותה. איננו יכולים להפחית את תאוות הבצע של הבנקאים, אולם מה שיש באפשרותנו לעשות הוא לצמצם את כוחה של הממשלה לסייע להם. כאשר לפקידי הממשלה אין סמכות להשפיע על הכלכלה, ממילא אין לבנקים ולתאגידים הגדולים שום אינטרס לשחד אותם. במקום לשלם הון ללוביסטים ולנסות להשפיע על לשון החוק כך שיעניק להם יתרון בלתי הוגן, התעשיינים יאלצו לחזור ולהתחרות ביניהם כשווים בין שווים. לא עוד קרטלים או מונופולים המנצלים את כוחם על מנת לעשוק את האזרח הקטן, אלא רק חברות יעילות ו"רזות", היודעות שעליהן לספק שירות טוב, או לפשוט את הרגל.
כמו שמייבשים ביצה על מנת להרוג את היתושים, כך עלינו לייבש את המקורות התקציביים של הממשלה כדי להילחם במושחתים. עלינו לפעול להפחתת מסים, ובמקביל לצמצם את השירותים שהממשלה מספקת. לדעתי, למעט ביטחון חוץ, ביטחון פנים ומערכת משפט, כל שאר השירותים יכולים להינתן באופן יעיל וזול יותר על ידי השוק הפרטי. אם ממש תתעקשו, אני מוכן להשאיר בפנים גם את מערכת הבריאות, ותשתיות לאומיות כגון כבישים, מסילות רכבת והפקת חשמל, אשר נסיונות עבר להפריטן לא עלו היטב. אבל מעבר לכך הכל שומן, כר פורה להיווצרותה של שחיתות. מה נעשה בלי חינוך ממשלתי? בלי מערכת רווחה? חלקכם בוודאי שואלים בחרדה. ובכן, לו הממשלה הייתה מפחיתה באופן משמעותי את כמות המסים שאנו משלמים, היה לנו די והותר כסף על מנת לממן חינוך איכותי לילדינו, לרכוש ביטוחים מתאימים למקרה של מחלה או אובדן כושר עבודה, ואפילו היה נשאר בכיסנו עודף גדול!
מבוא לקלקלה 
שלום אורן,
אני מודה שאינני בטוח שפתרון כזה יסייע ואסביר מדוע:
אין דבר כזה שוק חופשי באמת, לא היה ולא יהיה.
הנחות העבודה: למשל שלמוכרים ולקונים מידע מלא לא מתקיימות כמעט אף פעם.
צריך לוודא שהמעסיקים לא מנצלים את כוחם בשוק ולא נוצר "שוק על עבדים" מה שמכונה "עובדי קבלן" בישראל.
בנימין נתניהו ב-2003 הסביר במשל על "האיש השמן והאיש הרזה" כאשר השמן הוא המגזר הציבורי והרזה המגזר הפרטי שנושא אותו על גבו. מאז הוא הוריד מסים, בעיקר מס הכנסה ומס חברות וצמצם את הממשלה.
קרוב ל-50% מהשכירים במשק לא מגיעים לסף המס קרי משלמים רק 10% מס הכנסה. הורדה של מס הכנסה ברמות הגבוהות, כפי שאירע בעשורה האחרון, לא תעזור למיליוני האנשים הללו וגם כך הם בקושי מסוגלים לחיות.
לעומת זאת צמצום של השירותים הניתנים ע"י הממשלה פוגעת בהם. אם יורידו את המע"מ ומסי צריכה אחרים במקום את מס ההכנסה זה אכן ייטיב עמם.
אולם נשאלת השאלה אם הירידה במע"מ תספיק כדי לפצות אותם על הירידה ברמת השירותים, אינני בטוח בכך.
מה אתה חושב?
שלום אורי –
אני מסכים איתך שלא ניתן להגיע לשוק חופשי אבסולוטי. כל עוד ישנו הכרח למדינה לקיים צבא (כפי שנוכחנו לראות לאחרונה פעם נוספת), ישנו הכרח להטיל מסים, וכל עוד ישנם מסים זהו אינו שוק חופשי לחלוטין. אולם אני מאמין שככל שנתקרב למטרה כך ירווח לכולנו, ולשם כך יש להציג בפני הציבור אלטרנטיבה לדעה השלטת.
צריך לוודא שהמעסיקים אינם מנצלים את כוחם בשוק – הסיבה היחידה בגללה למעסיקים יש כוח בשוק היא עקב היעדר תחרות מספקת. אם השוק היה יותר חופשי היו נוצרים בו יותר מקומות עבודה, והייתה מתפתחת תחרות על העובדים הטובים ביותר, מה שהיה מאפשר להם לדרוש שכר ותנאים טובים יותר מן המעסיקים. לטענתי דווקא מדיניות סוציאליסטית היא שמחלישה את כוח המיקוח של העובדים, ומאלצת את המדינה להתערב לטובתם (מה שתמיד נכשל, אגב).
נתניהו אכן צדק במשל האיש השמן והאיש הרזה, ואם ישנה צמיחה נאה במשק הישראלי בשנים האחרונות בהשוואה ליתר העולם המערבי אשר נאבק עדיין במיתון, הרי זה בזכות מדיניות הורדת המסים שלו.
מרבית השכירים משלמים מס נמוך? באמת? מה לגבי עשרה אחוז ביטוח לאומי שכולנו משלמים (כן, עשרה אחוז, משום שחלק המעסיק גם הוא בא על חשבון העובד, משום שלולא הפרשה זו יכול היה המעסיק לשלם לעובד שכר גבוה יותר)? מה לגבי הבלו שאנחנו משלמים על הדלק (בגובה 40%), ואשר מייקר את מחירו של כל מוצר הדורש שינוע? מה לגבי המכס על מוצרים מיובאים, אשר אינו מאפשר ייבוא מקביל ואשר מאלץ אותנו לרכוש מוצרים מקומיים במחיר מופקע (מחירי החלב והבשר הם דוגמאות טובות)? מה לגבי אינספור אגרות והטלים בהם אנחנו נתקלים מדי יום ביומו? צר לי לבשר לך ידידי, אולם הערכה זהירה שביצעתי פעם הגיעה למסקנה כי אנו משלמים למעלה מ-50 אחוז מהכנסתנו במסים (אני מתעתד לייחד לכך מאמר שלם ביום מן הימים). כך שקיים פוטנציאל עצום להפחתת עלויות המחייה של האזרח הפשוט במדינת ישראל, מה שיותיר בידו די והותר על מנת לרכוש בשוק הפרטי את כל השירותים שהמדינה מספקת לו כיום באיכות ירודה ביותר.
אורן, אני חושב שלא הובנתי כהלכה.
אתה צודק שהמס על הדלק גבוה מאוד, קרוב ל-60% בשקלול הבלו והמע"מ, כ-50% מסים שונים מהעלות הכוללת לרכישת בית בשנים האחרונות, מס בריאות ועוד ועוד.
למיטב ידיעתי נתניהו הוריד מסים ב-2 תחומים בלבד: מס הכנסה שלא משפיע על רוב השכירים במדינת ישראל ומס חברות שאולי עוזר לחלק מהחברות והצמיחה במשק.
אבל מנגד 70% מהטבות המס האדירות בתעשייה התחלקו בין 4 חברות ענק: טבע, אינטל, צ'ק פוינט וכי"ל.
נתניהו העלה באופן ניכר את המסים העקיפים ובראשם המע"מ. היות ורוב השכירים מרוויחים מתחת לשכר הממוצע (70% לפחות) וצורכים את רוב או כל הכנסתם מצבם הורע מבחינת נטל המס.
אם נתניהו היה מוריד גם את המע"מ לאורך שנים ומסי צריכה אחרים ניחא, זה לא מה שקראתי.
חמור מכך: מע"מ ומסי צריכה רגישים מאוד לירידה בצריכה ומס הכנסה פחות.
אנחנו בפתחו של מיתון בישראל. המשמעות? ירידה דרמטית במסים שהמדינה תגבה.
אני חושב שלפני שמדברים על הורדת מס נוספת: הכנסה, מע"מ או מסים אחרים והקטנת הממשלה,
צריך לפגוע במה שצודק אבל קשה פוליטית: סדר במערכת הפנסיונית כולל יצירת מקבילה ישראלית ל-401k או חסכון עצמי לפנסיה. השתת מס כבד או ביטול של פנסיות תקציביות בסכום של מעל 20,000 או 30,000 ש"ח בחודש, שכבר לא אפשרי לשלם. כל איש קבע שאינו בתפקיד קרבי יצא לפנסיה בגיל 67 לגברים ו-65 לנשים. אני בטוח שיש עוד כמה דוגמאות כאלו. זה יחסוך מליארדים בטווח הארוך ויאפשר לא להעלות מסים במיתון ואולי אפילו להפחית מסים.
אורי שלום –
באמת לא הבנתי אותך מוקדם יותר.
אם הביקורת שלך היא אודות סדרי העדיפויות של הקיצוץ במסים, אז בהחלט יתכן שאתה צודק.
לשיטתי כל הפחתת מסים היא חיובית (כל עוד היא מלווה בקיצוץ מקביל בהוצאות הממשלה), ולפיכך אני תומך במי שזוהי מדיניותו המוצהרת, בוודאי לעומת מקהלה של קולות מן התקשורת והאופוזיציה שקוראים כל העת להעלאת מסים, להגדלת תקציב הממשלה ואף ליצירת גרעון.
בוודאי שאנחנו מעוניינים להפחית את נטל המס על האזרח הקטן, אולם גם הפחתה במס החברות היא צעד מבורך, משום שהיא מעודדת השקעות חוץ, יצירת מקומות עבודה ותורמת לצמיחה.
לגבי היכולת של הקיצוץ במסים עבור האזרח הקטן לפצות על אובדן השירותים הממשלתיים – אני משוכנע שזה אפשרי, ואני מקווה להדגים זאת באחד הפוסטים הבאים.
היי אורן,
מה שאתה אומר מסתדר יפה למעשה עם מה שטוען גריפין בספרו "היצור מג'קיל איילנד", שמדבר על הקמת הפדרל ריזרב, ובנקים מרכזיים. הוא טוען שבין אם במודע או בין אם לא, ישנה ברית כלשהי בין "המדענים המוניטריים" לבין "המדענים הפוליטיים", וכמובן שהברית נוחה לשניהם. המדינה מקבלת כמה כסף שהיא רוצה ללא האקט המרתיע של "הדפסה", והבנקאים גוזרים קופון שמן על הריבית וההלוואה.
ובקשר להפרטות, האם היה ניסיון בארץ להפריט את הביטוח הרפואי? וממה שאני זוכר ניסיונות להפריט דרכי תחבורה (לדוגמא כביש 6) הלכו די טוב.
בקשר למערכת החינוך, בין אם בעזרת הפרטה או בלעדיה (שיטת הוואוצ'רים לדוגמא) – משהו חייב להשתנות. המצב היום פשוט קטסטרופלי, יגיד לך את זה כל איש חינוך זוטר – בין אם בכיתות עצמן ובין אם בהישגי התלמידים. אבל זה כבר מחוץ לתחומי עיסוקנו.
מה נשמע?
בקשר לניסיונות הפרטה שלא צלחו, כוונתי הייתה לדוגמאות מחו"ל, כמו למשל הכישלון בהפרטת ייצור החשמל בקליפורניה, או הכישלון בהפרטת מערכת הרכבות בבריטניה. מבלי לבצע בדיקה מעמיקה קשה לי לומר אילו ענפים הם מועמדים טובים להפרטה ואילו הם לא, ולכן אני מוכן להניח לענפים מסויימים ליהנות מן הספק.
מה שיותר חשוב הוא להעביר את המסר שהשוק הפרטי מסוגל לספק לאזרח שירותים רבים באיכות גבוהה יותר ובמחיר זול יותר מכפי שהממשלה מספקת. מי שזקן מספיק כדי לזכור איזה שירות יקר וגרוע הציעה חברת בזק בטרם הופרטה, יודע על מה אנחנו מדברים…