כאשר אני מאזין לנאומיהם של מנהיגי העולם המערבי בימים אלו, אני נזכר בציורו המפורסם של רנה מגריט, המכונה "בגידת הדימויים". בציור מתוארת מקטרת, ומתחתיה מופיע הכיתוב "זוהי איננה מקטרת". פילוסופים וחוקרי אמנות תהו במהלך השנים אודות משמעותו האניגמטית של הציור. ההסבר שהם מציעים הוא שלפנינו דימוי של מקטרת ולא מקטרת אמיתית, וכי השניים אינם זהים. עם זאת, האזנה למהדורות החדשות עשוייה לספק משמעות חדשה – לפנינו אכן מקטרת, אולם המתבוננים שרויים בהכחשה, ומסרבים לקבל עובדה זו.

אני מתייחס כמובן להכרזתו של ברק אובמה שהח'ליפות האיסלמית החדשה הקורמת עור וגידים בימים אלו, איננה איסלמית. אובמה איננו המנהיג היחיד הסבור כך. דברים ברוח דומה נאמרו על ידי מזכיר המדינה שלו ג'ון קרי, על ידי ראש ממשלת בריטניה דיוויד קמרון, על ידי נשיא צרפת פרנסואה הולנד, על ידי האפיפיור פרנציסקוס וכן הלאה. נשאלת השאלה – האם האדונים המכובדים הללו הם חכמי דת מוסלמים? האם הם חקרו את התיאולוגיה המוסלמית? באיזו סמכות הם קובעים דבר שכזה?  בדיקה זריזה תגלה שהח'ליפות האיסלמית דווקא מצייתת לאיסלם באופן קפדני. כאשר היא שובה עיתונאים מערביים וכורתת את ראשיהם, היא בסך הכל מצייתת לקוראן, פרק 47, פסוק 4: "כאשר תפגשו את הכופרים הכו בצוואריהם, טבחו בהם עד אשר תגברו עליהם, כלאו אותם ודרשו עבורם כופר…". כאשר היא הופכת את נתיניה הבלתי מוסלמים לאזרחים סוג ב', משפילה אותם ודורשת מהם לשלם מס גולגולת מיוחד, היא מקיימת את קוראן, פרק 9, פסוק 29: "לחמו באלו שאינם מאמינים באללה או ביום הדין, ושאינם מצייתים לחוקי אללה ונביאו, ואינם מאמצים את דת האמת, מקרב עמי הספר (יהודים ונוצרים), עד אשר ישלמו את הג'יזייה באופן כנוע, ויחושו מושפלים". כאשר היא קוראת למוסלמים לבצע מעשי טרור במערב, היא בסך הכל מצייתת לקוראן 9, פסוק 5: "וכאשר החודשים הקדושים יסתיימו, שחטו את הכופרים בכל מקום שבו הם נמצאים, לקחו אותם כשבויים, הטילו עליהם מצור והניחו להם מארבים…", וכן הלאה.

זהו איננו ראש כרות. סתם נדמה לכם.

המחשבה כביכול דת האיסלם היא דת של שלום, וכי הטרוריסטים של הח'ליפות האיסלמית (או של אל קעידה, או של הטאליבן, או של חמאס, או של חיזבאללה, או של ג'בהאת אל נוסרה, או של בוקו חראם, או של אל-שבאב, או של כל אחד מאינספור ארגוני הטרור האיסלמיים האחרים בעולמנו) משבשים אותה ומנצלים אותה לרעה, היא לחלוטין אבסורדית. מנהיגים כמו ברק אובמה אשר משמיעים טענות מן הסוג הזה סובלים ללא ספק מכשל תודעתי, אשר אינו מאפשר להם להביט במציאות נכוחה, וגורם להם להכריז בפנים רציניות ש"איסלם איננו איסלם". מהו טיבו של הכשל התודעתי הזה? ניתן לרשום אנציקלופדיות שלמות בניסיון לתארו, אך במילה אחת מדובר ב"שמאלנות". אירע המקרה, והאבולוציה הפוליטית של תנועת השמאל בעולם המערבי הביאה אותה לידי מצב שבו היא אינה מסוגלת להתמודד עם דת האיסלם, או אפילו להכיל אותה מבחינה קוגניטיבית.

תנועת "השמאל החדש" בארה"ב, אשר חופפת בערכיה במידה רבה למפלגות הסוציאל-דמוקרטיות של אירופה, בנתה את הונה הפוליטי באמצעות גיוסם של כל "המיעוטים המוחלשים" למיניהם. בעזרת שימוש נבון באמצעי התקשורת ובאקדמיה, היא טיפחה נרטיב לפיו החברה המערבית מקפחת נשים, מהגרים, מיעוטים דתיים, הומוסקסואלים ולסביות וכן הלאה. נרטיב זה מתעלם לחלוטין מן העובדה כי חברה זו היא הפתוחה והשיוויונית ביותר שהתקיימה אי פעם בהיסטוריה, וכי מצבם של מיעוטים אלו גרוע בהרבה באזורים אחרים של העולם כגון בעולם האיסלמי או בסין העממית, היכן שהמשטרים טוטליטריים וחירויות יסוד כלל אינן קיימות. אסטרטגיה זו של "הפרד ומשול" נועדה לייצר חוסר שביעות רצון בקרב קבוצות הולכות וגדלות, עד אשר הללו יעלו לשלטון מפלגות שמאל סוציאליסטיות. בתמורה, יחולקו להן שלל הטבות סקטוריאליות, החל מביטוח רפואי חינם וכלה בטלפונים סלולריים לעניים, אשר ימומנו באמצעות מיסוי גבוה של הסקטור העסקי "הלבן" ו"העשיר". האסטרטגיה הזאת נחלה עד עתה הצלחה כה מסחררת, עד כי בימינו שולט בארה"ב נשיא המחזיק בהשקפת עולם מרקסיסטית, ופניה של האופוזיציה הושחרו באופן כל כך טוטאלי, עד שאין שום סיכוי באופק למהפך.

אך ברגע שבו תנועת השמאל נפגשת עם דת האיסלם, היא נתקלת בפרדוקס שאותו היא אינה מסוגלת לפצח. מצד אחד המוסלמים במערב הם מיעוט דתי, אשר השמאל מחוייב לאמץ ולחבק. אך מצד שני, לאיסלם ישנו הרגל מגונה לקפח נשים ולהפגין אלימות כלפי הומוסקסואלים, שני מיעוטים אחרים אשר גם עליהם השמאל התחייב להגן. מצד אחד ההגירה המאסיבית של המוסלמים למערב מערערת את יציבות שלטונן של מפלגות השמאל, אך מצד שני הפסקתה תתפרש כהודאה בכשלון המדיניות. ההתמודדות עם האיסלם חושפת את החולשה והעליבות המוסרית של ההנהגה המערבית הנוכחית, אשר על מזבח הרב-תרבותיות מוכנה להקריב את כל ערכי הדמוקרטיה. לפיכך הפתרון היחיד שהיא מסוגלת לספק הוא הכחשה מוחלטת של האיום. בעולמם הדמיוני של מנהיגי המערב, אנחנו איננו נלחמים כנגד אידיאולוגיה רצחנית ומרושעת, אלא כנגד "מיעוט זעיר", אשר באורח פלא מפרש באופן מוטעה את דתו שלו. בכל פעם שהם נאלצים לצאת למאבק מזויין (תמיד כנגד רצונם, ורק בגלל אילוצים אלקטורליים), הרי זה כנגד ארגון טרור ספציפי, ולא כנגד האידיאולוגיה האיסלמית בכללותה. הצבאות וארגוני המודיעין לעולם אינם מורשים ללמוד את התיאולוגיה האיסלמית המניעה את ארגוני הטרור הללו, ולפיכך תמיד ימצאו את עצמם משוטטים במזרח התיכון כמו סומים בארובה, מבלי שהוגדרו להם יעדים צבאיים ברורים.

כדי להבין את מידת האבסורד שברטוריקה הזו, מומלץ להשוות את המצב הנוכחי לזה ששרר בעת מלחמת העולם השנייה. האם מישהו במערב היה מעלה על דעתו לטעון באותה התקופה כי "הנאציזם הוא אידיאולוגיה של שלום", וכי היטלר "מפרש את הנאציזם באופן מוטעה"? האם מנהיגי בעלות הברית היו מעזים לומר כי "מרבית הנאצים הם אנשים טובים ושוחרי שלום", וכי "עלינו לסייע לנאצים המתונים להתגבר על הנאצים הקיצוניים"? סוג כזה של חוסר ביטחון עצמי וערפול מוסרי היה נדחה בבוז ובשאט נפש. אז מדוע אנחנו מוכנים לקבל דברי הבל כאלה כיום, ולא שולחים את המנהיגים הסוררים הללו הביתה? הסיבה היחידה היא שכולנו עברנו במהלך העשורים האחרונים תהליך של שטיפת מוח על ידי התקשורת, עד שאיננו מסוגלים להבחין יותר בין אמת ושקר, בין מציאות ובין משאלת לב.

………………

אני מאחל לכל קוראי שנה טובה!