קרל מנגר, לודוויג פון מיזס ופרידריך האייק – אבות האסכולה האוסטרית בכלכלה

אתמול חל "יום הכיפורים" של האוסטרים. למי שאינו מבין על מה אני מדבר, אין הדבר קשור לעם האוסטרי, אלא לאסכולה בכלכלה אשר קרויה על שם אוסטריה. אסכולה זו נוסדה בוינה בסוף המאה ה-19 על ידי קרל מנגר, ותורתה הורחבה על ידי לודוויג פון-מיזס, פרידריך האייק ואחרים. אסכולה זו תרמה למדע הכלכלה מספר עקרונות חשובים כגון תפיסת הערך הסובייקטיבי של המוצר, העלות האלטרנטיבית של הייצור וכן הלאה, אשר נכנסו למיינסטרים. עם זאת, חסידיה של האסכולה האוסטרית נחשבים כיום למוקצים מחמת מיאוס על ידי מרבית העוסקים בתחום, משום שהם דוחים מכל וכל את התורה הקיינסיאנית, ומשום שהם מטיפים למדיניות קפיטליסטית קלאסית הכוללת שוק חופשי, ממשלה מצומצמת וחזרה לסטנדרט הזהב.

הכלכלנים האוסטרים הם היחידים אשר חזו נכונה את התפוצצות בועת הסאב-פריים בשנת 2008. הם שמו לב שריבית הפדרל רזרב נותרה נמוכה מדי במשך זמן רב מדי, ועל פי "תאוריית מחזור העסקים האוסטרית" הסיקו מכך כי מתפתחת בועה בשוק הנדל"ן. אף על פי כן, הממסד הכלכלי והפוליטי סירב להכיר בכך, ובמקום זאת בחר במדיניות קיינסיאנית מובהקת על מנת להתמודד עם המשבר. הממשל האמריקאי שפך טריליוני דולרים בתור "תמריץ לכלכלה", והבנק המרכזי נקט במדיניות אגרסיבית ושנויה במחלוקת של "הקלה כמותית" (שם יפה להדפסת כסף). בתגובה, הכלכלנים האוסטרים הזהירו כי מדובר באסון. הם טענו כי מה שהפדרל ריזרב עושה הוא למעשה לנפח מחדש את הבועה שזה עתה התפוצצה, וכי התוצאה הסופית של המדיניות תהיה משבר גדול יותר מזה שעימו היא נועדה להתמודד. הוויכוח האפי בין הכלכלנים האוסטרים והקיינסיאנים נמשך מזה שש שנים, ופילג את האומה האמריקאית בעוצמה ובלהט יצרים שכמותם טרם נראו. מצד אחד של המתרס ניצבו האוסטרים, אשר נתמכים על ידי שתי סיעות במפלגה הרפובליקנית – הליברטריאנים והשמרנים, ומן הצד השני הקיינסיאנים אשר נתמכים על ידי תנועת השמאל ועל ידי ממשל אובמה. על פני השטח, נראה שאתמול הקיינסיאנים ניצחו.

מדוע אני אומר שהקיינסיאנים ניצחו? ובכן, על פי התורה האוסטרית, ככל שהממשלה מתערבת יותר בכלכלה ומגבילה את החירות הכלכלית של האזרחים, כך גדל הסיכון להיווצרות מיתון. כלכלנים אוסטרים רואים בתמריצים ממשלתיים סוג של "זריקות סטרואידים", אשר מייצרות מראית עין של צמיחה, שנמוגה ברגע שבו התמריץ מסתיים. היות והבנק המרכזי נעשה כה דומיננטי בחיים הכלכליים בארה"ב, הם ציפו שברגע שבו תוכנית ההקלה הכמותית תסתיים המשק האמריקאי יגלוש חזרה למיתון. ובכן, למרות שבמשך השנה האחרונה הפד צימצם את תוכנית ההקלה הכמותית שלו, ולמרות שאמש הוא הודיע רשמית על סיומה, הכלכלה הציגה ברבעון השלישי של 2014 נתון צמיחה מכובד של 3.5% בשיעור שנתי. הכלכלנים האוסטרים התריעו במשך תקופה ממושכת כי מדדי המניות בארה"ב מטפסים אך ורק בזכות ההקלה הכמותית, וכי הם עלולים להתמוטט ביום שבו כרית התמיכה הזאת תוסר. אף על פי כן, החגיגה בבורסות של ניו-יורק לא חדלה לרגע, ומדדי הדאו-ג'ונס והנאסד"ק אינם מראים שום סימני עייפות. לבסוף, הכלכלנים האוסטרים חזו כי הדפסת הכסף המאסיבית תסתיים בהתפרצות אינפלציונית, ערכו של הדולר יתמוטט ומחירי הסחורות יזנקו. בפועל, האינפלציה נותרה אפסית, הדולר התחזק לאחרונה באופן ניכר ומחירי הסחורות נמצאים בשפל. אין פלא אם כן שהעיתונות הכלכלית הבינלאומית מלאה בהכרזות ניצחון של הקיינסיאנים, ובקיתונות של ליגלוג כלפי האוסטרים. עבור האחרונים מדובר ב"יום כיפור" של ממש.

אתם הקוראים בוודאי תמהים בשלב זה – בתור תומך נלהב של האסכולה האוסטרית, האם פירוש הדבר הוא כי אני מרים ידיים? האם אני מודה בזאת בטעותי? לא ולא. לדעתי אנחנו עדיין רחוקים מן הנקודה שבה הפדרל ריזרב יכול לנוח על זרי הדפנה. הריבית בארה"ב עדיין נמצאת בנקודת שפל של כל הזמנים, והפדרל ריזרב עדיין מחזיק במאזן שלו נכסים בשווי נקוב של 4.5 טריליון דולר, פי 6 יותר מאשר ביום בו פרץ המשבר. על מנת להכריז על ניצחון אמיתי, הפד צריך לא רק להפסיק להדפיס כסף, אלא גם להעלות את הריבית חזרה לערכים נורמליים ולהיפטר מכל אגרות החוב אשר צבר במהלך השנים האחרונות, מבלי למוטט את הכלכלה. לדעתי מדובר במשימה בלתי אפשרית, משום שהחוב הלאומי של ארה"ב קרוב כעת ל-18 טריליון דולר, וכל אחוז אחד של העלאת ריבית עתיד לעלות לממשל האמריקאי 6 אחוזים מן ההכנסות השנתיות שלו ממסים, רק על תשלומי ריבית. כנ"ל לגבי מכירת אגרות החוב שהפד צבר – היות והריבית על האג"ח של ממשלת ארה"ב נקבעת בדרך של מכרז, ככל שההיצע גדול יותר כך הריבית גבוהה יותר, ומכירה של אג"ח על ידי הפד שקולה להגדלת ההיצע.

אם נביט רגע לעבר המתחולל מעבר לים, נראה שהן אירופה והן יפן (ואפילו ישראל, כמעט שכחתי לציין) מתכננות לצאת כרגע בתוכניות הקלה כמותית משל עצמן. אין פלא אם כן שבהשוואה להן ארה"ב נראית כרגע כמו אי של שמרנות מוניטרית ושיגשוג כלכלי. זה מה שדוחף את הדולר כלפי מעלה וגורם למחירי הסחורות להיראות זולים יותר בהשוואה. אנו שרויים בעיצומה של "מלחמת מטבעות", שבמסגרתה כל מדינה מנסה להחליש את המטבע המקומי שלה על מנת "לייבא אינפלציה" משכנותיה, ובאופן זה לשחוק את החוב הלאומי שלה (על חשבון כוח הקנייה של אזרחיה). באופן אבסורדי, דווקא העובדה שהדולר נתפס כרגע כמטבע הבטוח והיציב ביותר בעולם, הוא שגורם לארה"ב "להפסיד" במלחמת המטבעות ומגביר את הלחצים הדפלציוניים על כלכלתה. אם המצב הנוכחי ימשך, לפד לא תהיה ברירה אלא "להשיב מלחמה שערה", והדרך היחידה שהוא מסוגל לעשות זאת היא באמצעות חידוש תוכנית ההקלה הכמותית, שזה עתה הסתיימה.

אתם מבינים, ההבדל הגדול בין האסכולה האוסטרית ובין הקיינסיאנית הוא בקבועי הזמן של תחזיותיהן. כלכלנים אוסטרים טובים יותר בחיזוי תהליכים ארוכי טווח, בשעה שהקיינסיאנים חיים את הרגע. זכורה היטב תשובתו של ג'ון מיינרד קיינס לגבי תוצאות מדיניותו בטווח הארוך. "למי אכפת?", הוא אמר, "בטווח הארוך כולנו מתים". היות והכלכלה הקיינסיאנית של ימינו מרשה לעצמה לבצע מניפולציות מוניטריות ופיסקליות מרחיקות לכת, היא עשוייה להציג בטווח הקצר הישגים מרשימים. אולם המחיר לכך הוא שהשווקים מתמכרים לתמריצים הממשלתיים, ובכל פעם שהמיתון מתחדש נדרשת מנה הולכת וגדלה של תמריצים על מנת להשיג תוצאה דומה. אני מאמין שבסופו של דבר הממשלות והבנקים המרכזיים ימצו את יכולתם להשפיע, וצדקתם של האוסטרים תצא אל האור.

התבקשתי לחוות את דעתי לגבי מחיר הזהב ולכן אייחד לו כמה מילים. למתכת הנוצצת ישנה חשיבות מיוחדת בעיני הכלכלנים האוסטרים, משום שהם רואים בה כלי חשוב על מנת להגביל את כוחן של הממשלות ולהגן על האינטרס של הציבור. הם ממליצים לחזור ל"סטנדרט הזהב", כלומר לגבות את המטבעות הלאומיים בזהב, כפי שהיה נהוג עד לשנת 1971. היות והזהב נדיר כל כך, והכמות שנכרית בכל שנה מן האדמה מהווה אחוז קטן בהשוואה למאגרים הקיימים, הדבר מבטיח שהיצע הכסף בכלכלה ישאר יציב וכוח הקנייה שלו ישמר לאורך זמן. בעקבות מדיניות הריבית האפסית של הפד והדפסת הכסף המאסיבית, הכלכלנים האוסטרים חזו כי מחירו של הזהב יטפס בהתאם, ובמשך זמן מה זה אכן מה שקרה. בין 2002 ו-2011 הזהב חווה ראלי מרהיב של 600 אחוזים (!). אולם בניגוד לתחזיות, הראלי הזה נגדע וב-2013 אפילו ראינו תיקון אשר החזיר את מחירו לרמת ה-1200 דולר לאונקיה. בניגוד לכל הגיון כלכלי, הזהב נמצא כרגע בשפל של ארבע שנים, ונחשב לנכס השנוא ביותר על המשקיעים.

במחשבה נוספת, זה אינו צריך להפתיע. הזהב נחשב למקום מקלט, אשר אליו נמלטים בזמן משברים וזעזועים. כעת כאשר וול סטריט שרוי באופוריה וכולם סבורים שהמשבר הסתיים, נדמה שאין שום סיבה להחזיקו. אך כאמור, אם המיתון בארה"ב יתחדש והפד יאלץ לחדש את תוכנית ההקלה הכמותית, הזהב כנראה יציג את הקאמבק של המאה. התסריט שאותו רואים הכלכלנים האוסטרים לנגד עיניהם הוא שמתמריץ לתמריץ הבנקים המרכזיים יאבדו את השליטה בכלכלה. הם ידפיסו כסף, ולא תהיה לזה כל השפעה, והם ידפיסו עוד, וזה לא יעזור. בסופו של דבר הם ידפיסו כל כך הרבה, שהציבור יאבד את האמון בכסף הנייר, ויחפש אלטרנטיבה שלא ניתן להדפיס. סביר להניח שהוא ימצא אותה בדמות מתכת צהובה, בעלת היסטוריה מוניטרית בת אלפי שנים.

בלוג הזה אינו מהווה בשום אופן ייעוץ להשקעה בסחורות או ניירות ערך כלשהם, והח"מ לא יהיה אחראי להפסדים שעלולים להיגרם בעקבות פעולות כלכליות שננקטו על ידי קוראיו.