מבין כל החוקים המטופשים והמזיקים אשר התנועה הסוציאליסטית הגתה במהלך השנים, חוק שכר המינימום הוא כנראה החוק שהכי קשה לתקוף. לכאורה, זה נשמע כמו החוק הכי צודק ומוסרי שישנו. הוא מונע את המעסיקים מלנצל את עובדיהם, ומבטיח שכל אדם עובד יזכה לשכר נאות. לפיכך, חוק שכר המינימום נהנה מאהדה ציבורית גורפת, וכל מי שמציע להעלות את שכר המינימום זוכה למחיאות כפיים סוערות. העסקן התורן אשר נישא על גלי האהדה הזאת הוא אבי ניסנקורן, היו"ר הטרי של ההסתדרות. הוא דורש מן האוצר להעלות את שכר המינימום ל-5300 ש"ח לחודש, ועל מנת להשיג את מטרתו הוא מוכן להשבית את המדינה כולה. אולם כמו בכל הרעיונות הסוציאליסטיים למיניהם, ישנו פער עצום בין הכוונה הטובה ובין ההשלכות ההרסניות. אם נחפור מעט מתחת לפני השטח, נגלה להפתעתנו שחוק שכר המינימום כלל אינו מסייע לעובדים, וכי למעשה הוא פוגע בהם קשות.
על מנת להבין כיצד חוק שכר המינימום פוגע בעובדים, עלינו ראשית להבין ששוק העבודה מציית לחוקי הביקוש וההיצע, בדיוק כמו כל שוק אחר. ככל שהמחיר גבוה יותר, הביקוש קטן. המעסיקים למיניהם אינם מספקים משרות לעובדיהם מתוך צדקה, אלא מתוך רצון להרוויח. אם העובד מסוגל לספק להם תועלת כלכלית גדולה יותר מאשר עלות שכרו, הרי שכדאי יהיה להם להעסיקו, ואם הוא אינו מספק תמורה הולמת לשכר שלו, לא תהיה להם ברירה אלא לפטרו. לכן כאשר המדינה מתערבת ומכריחה את המעסיקים לשלם שכר מינימלי מסויים, פירושו של דבר שהיא כופה עליהם לפטר את כל העובדים אשר אינם שווים את השכר הזה. באופן זה העלאת שכר המינימום גוררת גל של פיטורין ואבטלה במשק. עובדים אשר שמחו לשמוע שיו"ר ההסתדרות מארגן להם העלאה בשכר, עלולים לגלות שהוא בעצם אירגן להם מכתב פיטורין, משום שהמפעל שבו הם עובדים לא מסוגל להרשות לעצמו לשלם את השכר החדש.
אולם חכו, זוהי רק הדרך הראשונה שבה חוק שכר המינימום פוגע בעובדים. הדרך השנייה והמרושעת יותר שבה חוק זה מתעלל בהם היא באמצעות האינפלציה שהוא מייצר. מעסיקים שמסיבה זו אחרת אינם מסוגלים לפטר חלק מעובדיהם (כמו למשל מפעלי מזון עתירי עבודה), בוחרים במקום זאת להעלות את מחירי המוצרים שלהם בהתאם. היות ומרבית מוצרי הצריכה בכל מדינה מיוצרים על ידי עובדים המשתכרים שכר מינימום, הרי שהעלאת שכר המינימום מביאה לגל של עליות מחירים. כאשר העובדים המאושרים יגיעו לסופרמרקט, הם יגלו לחרדתם שסל המוצרים הקבוע שלהם התייקר בשיעור השווה לעלייה בשכר שזה עתה קיבלו, אם לא למעלה מזה. הסטטיסטיקה מראה שאנשים המשתכרים שכר מינימום בדרך כלל מוציאים את מרבית שכרם על רכישת מוצרי יסוד, ולפיכך הם רגישים במיוחד לעליות מחירים שכאלו. עבורם, העלאת שכר המינימום היא בבחינת לעג לרש. בתלוש המשכורת שלהם אולי מופיע מספר גדול יותר, אולם בפועל כוח הקנייה שלהם נחלש. מי שנתפסים כרעים בסיפור הזה הם בעלי המפעלים שנאלצו בעל כורחם להעלות את המחירים, והפוליטיקאים שיזמו את התעלול יכולים לצחוק כל הדרך אל הקלפי.
הדרך השלישית והאחרונה שבה חוק שכר המינימום מזיק לחברה היא אולי העצובה והמדכאת ביותר. תארו לעצמכם שישנו אדם הסובל ממגבלה פיזית, אשר מעוניין בכל זאת לעבוד ולא להיות לנטל על החברה. הוא ניגש אל בעל מפעל ואומר לו, "ראה, אני יודע שבגלל המגבלה שלי אני מסוגל לספק רק 80 אחוז מן התפוקה של כל עובד אחר. אז אולי תקבל אותי לעבודה תמורת 80 אחוז מן השכר?". בנסיבות רגילות בעל המפעל עשוי היה להסכים להצעה, ולתת לו הזדמנות לעבוד ולהוכיח את עצמו. אולם היות והוא מחוייב לשלם שכר מינימום, הוא אינו מסוגל לתת לאנשים בעלי מוגבלות את ההזדמנות הזאת. בצורה כזאת חוק שכר המינימום מונע מן האנשים החלשים והפגיעים ביותר בחברה שלנו את האפשרות להפוך לעצמאיים כלכלית. החוק המקולל הזה כופה עליהם להיות תלויים בקצבאות הביטוח הלאומי, ומנציח באופן זה את העוני והנזקקות שלהם. בעייה דומה קיימת גם עבור אנשים צעירים, אשר מנסים להתקבל לעבודה בפעם הראשונה. היות ואין להם ניסיון מקצועי, הם מסוגלים לספק רק חלק מן התפוקה של עובד מיומן. בעל המפעל עשוי היה להעריך את היוזמה שלהם ולהציע להם לעבוד בשכר מופחת במשך תקופה מסויימת, עד אשר ילמדו את המקצוע וירכשו ניסיון, אך חוק שכר המינימום פעם נוספת מונע ממנו מלעשות זאת. היות והמדינה מחייבת לשלם לעובד שכר מלא, הוא מוכרח להעדיף את העובדים המנוסים, במקום לתת צ'אנס לעובדים הצעירים.
בשלב זה חלקכם בוודאי מגרדים בראשכם בתימהון. האם משמעות הדבר שאי אפשר בשום פנים ואופן להעלות את שכרם של העובדים החלשים ביותר במשק? האם הם נדונו להרוויח שכר זעום כל חייהם? בוודאי שלא. בהחלט אפשר להעלות את שכרם של העובדים, אולם לא באופן כפוי ושרירותי כפי שחוק שכר המינימום עושה זאת. עליית שכר בריאה מתרחשת כאשר פריון העבודה של העובדים גובר, והמפעל מרוויח די הצורך מעבודתם כדי להעניק להם תוספת שכר (זהו האינטרס של המפעל לעשות זאת, על מנת לשמור את העובדים הטובים, ולמנוע מהם מלברוח אל המתחרים). לחלופין, עליית שכר טבעית עשויה להתרחש גם כאשר ישנה צמיחה במשק, עסקים חדשים נפתחים כפטריות אחרי הגשם, וישנו מחסור בידיים עובדות. בשני המקרים הללו, עליית השכר אינה מובילה לפיטורין, אינה גוררת אינפלציה, ואפילו מעודדת את המעסיקים לתת צ'אנס לעובדים חסרי ניסיון, או בעלי מוגבלויות. הבעיה, כמו תמיד, מתרחשת כאשר הממשלה מנסה לאלץ את המשק לעשות דבר מה בניגוד לרצונו. כאשר העלאת השכר אינה תוצאה טבעית של עלייה בפריון או של צמיחה, היא גורמת למגוון של השלכות בלתי רצויות, אשר סותרות את הכוונה המקורית של המחוקק, ואף גורמות לנזק. זהו "חוק שימור האנרגיה" של הכלכלה – אין ארוחות חינם!!!
לפיכך, בפעם הבאה שאתם שומעים על פוליטיקאי או עסקן אשר מציע "להעלות את שכר המינימום", דעו לכם שאחת מן השניים: או שהוא טיפש, או שהוא מרושע. יתכן והוא טיפש, ואינו מבין את ההשלכות השליליות של היוזמה שלו. במקרה הגרוע יותר, יתכן והוא דווקא כן מבין את ההשלכות, אולם לא אכפת לו. הוא מעוניין ליצור לעצמו הון פוליטי, ולשם כך הוא מוכן לדרוך על העובדים ולפגוע בהם.
עידכון: מסתבר שהכלכלן הראשי במשרד האוצר טוען לגבי שכר המינימום טענות דומות מאוד לשלי. אז אולי אני לא כזה משוגע אחרי הכל…
עדכון מס. 2: ראו כיצד התחזית שלי מתגשמת, והעלאת שכר המינימום מובילה לגל של התייקרויות במשק.
מבוא לקלקלה 
ועכשיו תגבה את כל מה שאמרת וכתבת בנתונים והוכחות מהעולם – מקרים בהם העלאת שכר המינימום אכן פגעה בעובדים שנהנו מעליית השכר.
מרבית אלה שתומכים בהעלאת שכר המינימום מציגים גם נתונים…
אין שום צורך במחקרים כדי להוכיח את טענותי.
את כולן ניתן להסיק מן ההגיון הפשוט.
כאשר מחיר מוצר כלשהו עולה, הביקוש למוצר יורד.
באותו אופן כאשר מחיר העסקת עובדים עולה, הביקוש לעובדים יורד.
אם אתה מוצא פגם בהיגיון הזה אתה מוזמן לפרט אותו.
זוהי נקודה מאוד עקרונית, משום שהאסכולה האוסטרית מתייחסת לכלכלה כאל מדע "אפריורי", בעל הגיון פנימי וחוקים שלא ניתן להפר אותם. לפיכך היא אינה זקוקה לדוגמאות היסטוריות, לסטטיסטיקות ולגרפים על מנת לספק ניבויים.
שניים ועוד שניים תמיד יהיו ארבע, לא משנה כמה פעמים נבדוק.
אבל המציאות היא לא אפרורית ובני אדם אינם רציונליים. מה שאתה אומר מייצר מצב שבו עודף היצע של כ"א יוביל לירידה בשכר הממוצע ויביא אנשים לשכר שאינו מאפשר קיום. מכיוון שיש עודף היצע, תמיד יהיה מי שמוכן לעבוד ולכן המעסיקים לא יחושו צורך להעלות את השכר. זה בדיוק מה שקרה בארה"ב בתקופה שבה המהפכה התעשייתית הייתה בשיאה – כל הידיים העובדות בחקלאות כבר לא היו נחוצות, אנשים חיפשו עבודה, עבדו בתנאים מחפירים ואם לא היו קמים איגודים, בעלי ההון היו ממשיכים לעשוק את המעמד הנמוך ולהשאיר אותו שם. המציאות הוכיחה שללא שכר מינימום, שוק עם עודף היצע של ידיים יהפוך לשוק עבדים.
האם לזה אתה מייחל?
בוא ונחשוב לרגע איזה מצב עדיף – שכל העובדים מועסקים בשכר נמוך, או לחלופין שחלק מן העובדים מועסקים בשכר גבוה והיתר מובטלים ולא מרוויחים כלום? הרי כבר הסכמנו שאלו הן שתי האלטרנטיבות היחידות העומדות לפנינו.
אתה בעצם טוען שהמצב השני הוא העדיף, דהיינו לא אכפת לך כלל מגורלם של המובטלים, ואתה מעדיף לראות אותם נמקים ברעב, רק כדי לשמור על חוק שכר המינימום.
ואתה מאשים אותי בחוסר מוסריות?
קודם כל, זה שכל העובדים מועסקים בשכר נמוך לא ימנע מהם לנמוק ברעב. בנתונים האחרונים שהציגו כ-40% מהמשפחות מתחת לקו העוני הם משפחות שבהם אנשים עובדים, אז הטיעון שלך לכל האנשים שעובדים לא רעבים קצת מאבד מהרלבנטיות שלו.
שכר מינימום הוא רק מנגנון אחד במערכת ההעסקה בתוך מדינה, עידוד עסקים קטנים הוא עוד חלק ממנו (היות ועסקים קטנים מעסיקים יותר אנשים מעסקים גדולים). גם אם אתה מסבסד עסקים קטנים בתחילת דרכם, זה עדיף על דמי אבטלה
הנסיון שלך לנתק את מנגון שכר המינימום שדן בתנאי העסקה מינימלים סבירים מתוך מכלול הכלים שיש למדינה בכדי לעודד תעסוקה הוא מאד נוח, אבל הוא לא משקף את המציאות שהיא כאמור, יותר מורכבת
ואפרופו חוסר מוסריות – עידוד תנאי עבדות זה הכי "מוסרי"
השימוש בביטוי "תנאי עבדות" הוא דמגוגיה נטו. איש אינו כובל את העובדים הללו בשלשלאות, והם חופשיים בכל רגע להתפטר ולחפש משרה בתנאים טובים יותר. אם הם אינם עושים זאת, הרי זה דווקא בגלל מנגנון שכר המינימום, שמבטיח שהם יקבלו עבור משרה דומה את אותו שכר בדיוק בכל מקום עבודה. מנגנון זה מדכא את הרצון הבסיסי שלהם לשפר את מצבם, ומנציח את עוניים.
יתרה מכך, אין זו חובתו של המעסיק לספק לעובדיו "שכר מחייה", שיאפשר להם לקיים משפחה בכבוד. כמו שאתה עומד על המיקח בכל פעם שאתה רוכש מוצר, ומנסה להשיג את המחיר הטוב ביותר, כך זכותו של המעסיק לנסות להשיג עובדים במחיר הזול ביותר שהוא יכול. המדינה איננה מסוגלת למנוע זאת, גם היא רוצה (ואם היא מנסה, היא בדרך כלל משיגה את התוצאה ההפוכה, דהיינו אבטלה). הדבר היחיד שהמדינה יכולה לעשות על מנת לשפר את מצבם של העובדים הוא לקצץ במסים השערוריתיים שהיא גובה, ואשר מנפחים את עלות המחייה שלא לצורך (על ידי ביטול המע"מ, למשל, כוח הקנייה של השכבות החלשות היה מזנק בין לילה ב-18 אחוזים).
המציאות הרבה יותר מורכבת. שוק העבודה הוא לא בורסה, אדם לא יכול בכל רגע לקפץ בקלילות מעבודה לעבודה בגלל הרבה אילוצים ומגבלות ואת זה המעסיק יכול לנצל. כפי שאמרתי, זה נושא מורכב וסבוך שנחקר רבות, ויש משהו שטחי בניסיון לקבוע עמדה כה חד משמעית ונטולת ספק.
אחת האנקדוטות המשעשעות בנושא, היא שדווקא הגזענים הלבנים בדרום אפריקה היו התומכים הגדולים של שכר המינימום בזמנו. מדוע, אתם וודאי שואלים? משום שאם המעסיק מעדיף להעסיק רק גברים כמותו בסביבה של שכר מינימום שנכפה על ידי הממשלה, הוא אינו מפסיד כלום למעשה – הוא ישלם את אותה המשכורת בין כה וכה. אך אם לא קיימת כפייה של שכר מינימום, יכולה לבוא אישה לדוגמא ולהציע את עצמה ב10% פחות לשעה – עכשיו אם המעסיק השוביניסט והגזען יחליט שהוא עדיין אינו רוצה לשכור אותה, הוא צריך לשלם כל שעה ושעה על דעותיו – הוא ממש יפסיד כסף – בעוד שבסביבת שכר מינימום לא משתקף לו שום הפסד.
אני חושב שאת הדוגמא הזאת הביא מילטון פרידמן בזמן שהוא ענה לאיזו פמיניסטית שטענה שצריך לתת לנשים עוד תוספת בשכר. הוא סיים את הדוגמא במשפט: "אני בצד שלך, אבל אני לא בטוח שאת בצד שלך.."
ובל לא נשכח את העובדה הפשוטה (שרלוונטית לזמננו אנו) – תפוקתם של הרבה אנשים(בעיקר קטינים שעושים את ראשית דרכם בשוק העבודה) אינם שווה עוד כ-30 ש"ח לשעה. להכריח מעסיק לשלם שכר שלא משתלם לו יגרום בעיקר לאובדן העבודה והזדמנויות לאלו שהכי זקוקים להן. ללא ספק – כל מי שבעד שכר מינימום הוא או בור מוחלט בכלכלה או שונא עניים מושבע – אין סיבה אחרת.
בכל אופן, כתבה מעולה. מלאה בהיגיון צרוף.
אם תפוקתם של אנשים אינה שווה כ-30 שקל לשעה, אז או שהמוצר לא מתומחר נכון או שתמצא פתרון אחר – תוציא עבודה לחו"ל שם עלות העבודה יותר נמוכה. המטרה של שכר המינימום היא לספק לעובדים תנאי שכר סבירים. אם מעסיק רוצה להמשיך להפעיל עסק אבל תנאי השכר הם תנאי עבדות, שיסגור אותו או שימכור מוצרים יותר איכותיים ויקרים
ולמה לא לצאת ביציאות דמגוגיות לגבי הקשר בין התפיסה של אנשים לגבי שכר מינימום והבנתם בכלכלה?
כן, אפשר למצוא פתרון אחר מהצורה של להעביר את העסק למזרח, להעסיק ילדים אסייתים בשכר ותנאי עבדות (אמיתיים הפעם!) בזמן שהיזם הישראלי סוגר את העסק שלו ועשרות ואף מאות ישראלים שכנראה אף מקום אחר שמסוגל לשלם להם טוב יותר לא יקח אותם (כי הרי אם הם יכלו לקבל שכר יותר טוב במקום אחר, הם לא היו עובדים בעסק הנ"ל) מאבדים את מקום עבודתם ויצטרכו להתקיים על חשבון הזולת – רק בשביל לשמור על שכר המינימום. ואתם עוד קוראים לעצמכם מוסריים? ומי אתה שתחליט ליזם על המודל העסקי שלו, ולאנשים אחרים באיזה עבודה לעבוד, וכמה הם "צריכים" לקבל?
ואני מקבל את ההערה שלך ומתנצל. התבטאותי אינה הייתה במקום – אך דעתי נשארה על כנה.
הכתבה מאוד הגיונית אולם עדיין אינני יודע אם אני מסכים עמה.
ראשית, לפחות בישראל, קיים "שכר מינימום מותאם" או מופחת אם תרצה לבעלי מוגבלויות. זאת כדי לעודד העסקה שלהם בפחות משכר מינימום.
שנית, יש טענות רציניות כנגד הטענות נגד שכר מינימום המגובות בהצלחות לא קטנות:
http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3642279,00.html
"…
השנה נחקק במדינת וושינגטון, שבה הוא מתגורר, חוק שכר מינימום שמתמחר שעת עבודה ב־15 דולר לפחות. …
"…בניסיון לשכפל את הרעיון של פורד, הנאואר היה מאחורי הקלעים במחאת עובדי רשתות המזון המהיר בארצות הברית על העלאת שכרם, והוביל את חוק שכר המינימום בעירו, סיאטל. עוד לפני שנחקק החוק, שכר המינימום בסיאטל היה 9.32 דולר לשעה, גבוה בכמעט 30% משכר המינימום הפדרלי, וכבר אז ניכר היה שהעיר ותושביה נהנים מזה. לו ה'מחלחלים' היו צודקים, סיאטל היתה אמורה להיות מלאה מובטלים ועסקים פושטי רגל. "ובכן, 'מחלחלים', הסתכלו על הנתונים הבאים", כתב הנאואר ב"פוליטיקו": "סיאטל וסן פרנסיסקו הן שתי הערים במדינה עם השיעור הגבוה ביותר של גידול במקומות עבודה בעסקים קטנים. ואיפה שכר המינימום הכי גבוה? בסיאטל ובסן פרנסיסקו. העיר הצומחת הכי מהר באמריקה? סיאטל. 15 דולר לשעה זו לא מדיניות מסוכנת שלא נוסתה: זה להכפיל את ההשקעה באסטרטגיה שכבר מאפשרת לעיר שלנו לבעוט בישבן של העיר שלכם". …"
http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3628120,00.html
"זו אחת האמונות הרווחות בעידן הקפיטליזם הגלובלי: אם אתה רוצה להיות רווחי, עליך לקצץ במשכורות ובעובדים. וזו לא רק אקסיומה ניהולית, אלא גם כזאת שהוטמעה אצל הצרכנים: אם חברות רוצות להיות תחרותיות ולהציע לנו מחירים נמוכים, אין להן ברירה אלא לפעול במינימום כוח אדם, לשלם שכר מינימום, לתת לעובדים את התנאים הגרועים ביותר ובאופן כללי להתייחס אליהם כאילו היו לא יותר מחומר גלם זול מהמזרח שתמיד אפשר להחליף.
אלא שעוד ועוד מחקרים טריים מוכיחים שהסברה הזאת שגויה מיסודה, ושתשלום נמוך על משרות גרועות הוא דיל רע לא רק לעובדים – אלא גם לעסקים."
http://www.calcalist.co.il/world/articles/0,7340,L-3634661,00.html
סימן לבאות? איקאה העלתה את שכר המינימום ל-11 דולר לשעה
המהלך של רשת הרהיטים בארה"ב מגיע לאחר שגאפ העלתה את שכר עובדיה על רקע ממצאי עבודתה פורצת הדרך של פרופ' זיינפ טון
ובישראל
http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3629730,00.html
"המרחק בין שכר המינימום לבין קו העוני מתכווץ
אבל בישראל כל ההעלאות האחרונות בשכר נעשו הודות לשיתוף בין ההסתדרות לארגוני המעסיקים, שכבר לא קיים כדי להעלות את שכר המינימום"
חומר למחשבה
תראה, שום דבר מן הדברים שכתבת אינו סותר את הטענות שהעליתי במאמר.
אני למשל מעולם לא טענתי שחברות חייבות לשלם לעובדיהן שכר רעב. להפך, אני מאוד אשמח אם חברות ישלמו לעובדיהן משכורות נאות – כל עוד זה נעשה מרצונן ולא בכפיה, וכל עוד שזה כלכלי ולא מביא את המפעל לידי פשיטת רגל.
יש שכר מינימום נמוך יותר לבעלי מוגבלויות? יפה. הרי זו הודאה מפורשת של המדינה בכך שחוק שכר המינימום אכן מדיר את רגליהם של בעלי המוגבלויות משוק העבודה, ושחייבים להשעות אותו עבורם. אולם בו זמנית הבעיה עדיין קיימת ביחס לעובדים צעירים וחסרי ניסיון, שלא מקבלים הזדמנות ראשונה בגלל שכר המינימום.
לגבי סיאטל וסן פרנסיסקו – לא בדקתי את שוק העבודה בערים אלו, אולם אני מעריך שספציפית באזורים אלו הכלכלה משגשגת יותר מאשר באזורים אחרים בארה"ב (לגבי סן פרנסיסקו זה הגיוני, משום שחברות היי-טק רבות ממוקמות שם). במקרה כזה התחרות המקומית על העובדים הטובים מן הסתם ממילא העלתה את השכר הממוצע לעובדים זוטרים הרבה מעל למינימום הפדרלי, עוד לפני שהחוק נכנס לתוקפו, ולפיכך לא הייתה לו שום משמעות מעשית בשטח.
אני סמוך ובטוח שהעלאת שכר מינימום במשק שנמצא במיתון כמו ישראל של ימינו אכן תביא לאינפלציה ולאבטלה, ואם למישהו חסרה דוגמה מעשית מן השטח, אני בטוח שאבי ניסנקורן יספק לו אחת כזאת בקרוב מאוד.
נו באמת… אתה לא טוען שחברות צריכות לשלם לעובדיהן שכר רעב אבל לא יצרת מנגנון שמונע מהכוחות הכלכליים להגיע לשיווי משקל של שכר רעב כי יש בעלי הון שמוכנים לקצץ עוד ועוד מהשכר, רק בכדי לא לסגור את המפעל. בלי מנגנון שמרסן את כוחות השוק, אתה בפועל דן שוק עם עודף כ"א לשכר רעב.
עידוד העסקה של בעלי מוגבלויות בא להתמודד עם תופעה של דעה מוקדמת כאילו הם באמת לא מסוגלים לתת תפוקה מלאה וכי יש צורך להשקיע בהם יותר ביחס לעובד רגיל. זה בעיקר דעה ולא משקף בהכרח את המציאות – היום המדינה מכריחה מעסיקים להפוך את כל מקומות העבודה לנגישים מתוך רצון לייצר חוק הזדמנויות לתעסוקה, אז לכולם יש את העלות הזאת. "בעלי מוגבלויות" היא הגדרה כל כך כללית שזה ממש שגוי שאתה מתייחס לכל בעלי המוגבלויות ככאלה שהתפוקה שלהם נמוכה מזו של עובד רגיל (ואני לא מתייחס לעובדה שהפיריון בישראל נמוך כך שגם אלה שמתפקדים 100% הם כנראה לא משהו ביחס למדינות אחרות)
ולגבי הערים בארה"ב – שכר מינמום מגיע בדרך כלל לאנשים חסרי הכשרה או אנשים שעוסקים במקצועות שדורשים הכשרה נמוכה – זה ממש לא המקום שבו יש תחרות על "העובדים הטובים ביותר". תחרות על העובדים הטובים ביותר יש בהי טק, לא במקדונלדס.
נראה לי שאתה מפריז מאוד בכוחה של המדינה. היא איננה מסוגלת לייצר כוח קנייה יש מאין, ולפיכך היא איננה מסוגלת להביא לכך שכל העובדים ירוויחו יותר. היא מסוגלת רק להזיז כוח קנייה מכיס אחד למישנהו, כמו למשל להגדיל את משכורותיהם של העובדים על חשבון המובטלים. אתה חוזר ומגן על חוק שכר המינימום בתור "מוסרי", אולם אני מסביר לך שמדובר באחיזת עיניים ותו לא. חוק שכר המינימום אינו משיג את התוצאות שאתה מייחס לו. יש לו תופעות לוואי בלתי רצויות, שאתה בוחר במודע להתעלם מהן, כי הן לא נעימות לך.
הדרך היחידה על מנת להביא לכך שלכל מי שרוצה לעבוד תהיה עבודה, ושכולם ירוויחו שכר טוב שניתן להתקיים ממנו בכבוד היא באמצעות צמיחה כלכלית, אשר "מגדילה את העוגה". אתה יוצא מנקודת הנחה שיש היצע אינסופי של עובדים שמוכנים לעבוד תמורת שכר מינימום, ולפיכך חוקי הביקוש וההיצע לעולם לא יביאו באופן טבעי לעליית שכרם. זה נובע מכך שחיית כל חייך תחת משטר סוציאליסטי נטול חירות כלכלית, ואינך מסוגל לדמיין מצב אחר. לו המדינה הייתה מסירה את משקלה החונק מעל כתפיו של המשק, אני מבטיח לך שהגאות הכלכלית הייתה כה חזקה, והביקוש לעובדים היה כה עצום, עד כי אפשר היה לפרנס בכבוד משפחה שלמה ממשכורת של עובד אחד במק'דונלד.
אני לא מפריז בכוחה של המדינה, אין במדינת ישראל משטר סוציאליסטי בכלל (ובכלל, סוציאליזם זה משטר כלכלי גרוע, בדיוק כמו קפיטליזם חסר בקרה). לא יודע אם שמת לב אבל רוב המשקל של המדינה על המשק הוא בחוקים שמנציחים מונופולים, שדואגים להעביר הון ממעמד הביניים לבעלי ההון והבנקים. המיסוי במדינה מעוות כי הוא לא באמת ממסה את ההכנסות של האנשים באופן פרוגרסיבי כי אם מיסוי לפי הכנסה מעבודה, בעוד שההכנסות מההון הם חלק לא מבוטל מהכסף שנוצר במשק.
אבל עד כה לא הסברת דבר בנוגע ל"אחיזת העיניים" החוק כי לא הבאת נתונים, רק תאוריה שהתנפצה מול המציאות שוב ושוב, כי אנשים לא פועלים לפי תאוריות, הם פועלים לפי אינטרסים.
עוד כמה דברים שאתה כותב ללא ביסוס:
"איש אינו כובל את העובדים הללו בשלשלאות, והם חופשיים בכל רגע להתפטר ולחפש משרה בתנאים טובים יותר" – אין אפשרות למוביליות אמיתית בישראל אם יוקר המחיה (בדגש על מגורים) הרבה יותר גבוה במקומות בהם יש היצע מקומות עבודה מאשר במקומות בהם יש כ"א לא מיומן שנשכר בעיקר משכר מינימום (אחרת למה הוא גר שם). המחיר של תחבורה ציבורית (שיכול להיות מסובסד ע"י המדינה) גם לא עוזר להתנייד על בסיס יומי למקומות עם יותר היצע עבודה. זה עוד יותר נכון כאשר יש לאנשים משפחות ולכן לא יכולים לעקור ממקום למקום.
"הדבר היחיד שהמדינה יכולה לעשות על מנת לשפר את מצבם של העובדים הוא לקצץ במסים השערוריתיים שהיא גובה, ואשר מנפחים את עלות המחייה שלא לצורך" – אנשים שמרוויחים שכר מינימום משלמים רק מע"מ כי הם בקושי עוברים את רף המס. החברות שמעסיקות אותם בפריפריה זוכות להטבות (במיוחד הגדולות שבהן) ולכן המס עליהן נמוך ביחס לחברות במרכז. מי שמנפח מחירים זה בנק ישראל שדואג שהאינפלציה תהיה חיובית והחברות שרואות בפיקציה שנקראת "גאות כלכלית" הזדמנות להעלות מחירים. רק חבל שהגאות הזאת לא מחלחלת למטה, כפי שניתן לראות ממדד אי השיוויון שרק גדל בשנים האחרונות.
"למדינה אין שום "יכולת לעודד תעסוקה". זאת פיקציה מוחלטת" – מה שכתבת הוא טעות – המדינה יכולה לעודד תעסוקה ע"י מתן הטבות מס לעסקים קטנים בתחילת דרכם (כמו שרשויות מקומיות נותנות הקלות בארנונה למפעלים חדשים). למה דווקא עסקים קטנים – כי הם מייצרים הכי הרבה מקומות עבודה.
"אתה יוצא מנקודת הנחה שיש היצע אינסופי של עובדים שמוכנים לעבוד תמורת שכר מינימום, ולפיכך חוקי הביקוש וההיצע לעולם לא יביאו באופן טבעי לעליית שכרם" – לא, אני יוצא מנקודת הנחה שהיום בישראל יש עודף היצע של עובדים ביחס למקומות עבודה. אחוזי האבטלה שהמדינה מפרסמת אינם נכונים, אם אתה רוצה לדעת מה הפער האמיתי תבדוק כמה סה"כ משרות יש במשק לעומת סה"כ האנשים שיכולים לעבוד (שזה כולל את החרדים, הערבים, בעלי המוגבלויות הקלות) – יש פער גדול, גם אם ההשוואה הזאת כוללנית מדי כי בפועל צריך להשוואת תוך כדי פילוחים שמתייחסים לכישורים של כ"א הזמין לעומת הביקוש לכישורים האלה.
הורדת מס המע"מ ללא ספק תשנה את המצב ותוסיף כסף לשכבות החלשות, אבל מצד שני, יכול להיות שהחברות יעלו מחירים כי הצרכנים כבר רגילים לקנות ברמות המחירים הללו…
ולגבי כוח הבחירה של הצרכנים – זה תלוי בזמינות האינפורמציה לגבי פערי מחירים, נגישות למקומות השונים לביצוע הקניה והמגוון של ההיצע. בישראל סוגרים לאט לאט את הבעיה הראשונה, הבעיה השניה היא בעיקר תחבורתית (וכבר התייחסתי לזה) והבעיה השלישית היא עצומה (ההיצע שיש לנו עלוב ביחס לאירופה), בין היתר בגלל שהמדינה איפשרה לחברות כמו תנובה, שטראוס והחברה למשקאות לבצע רכישות אופקיות שחיזקו אותן מאד מול מי שמוכר לנו את המזון.
יוגב –
אני אנסה לענות על טענותיך באופן מסודר.
אבל קודם לכן אני רוצה לומר לך שאני מאוד מזדהה איתך.
אתה מבין, עד לפני כמה שנים החזקתי בדיוק באותן דיעות כמוך, וגם אני הגנתי בחירוף נפש על חוק שכר המינימום, מתוך אמונה כוזבת שהוא מגן על העובדים. אולם אז התחלתי ללמוד כלכלה, וגיליתי שהמציאות שונה בתכלית. אני אינני אדם חסר חמלה כלפי החלשים בחברה שלנו. להפך, אני מטיף לממשלה רזה ולמתן חירות כלכלית לאזרחים, בדיוק בגלל שאני מאמין שזה מה שייטיב עם החלשים יותר מכל.
אז בוא ונראה.
1. "אין במדינת ישראל משטר סוציאליסטי" – הצחקת אותי. במדינת ישראל יש את כל המאפיינים המובהקים של משטר סוציאליסטי: ביטוח לאומי, קצבאות לעניים, חינוך ממלכתי, מערכת בריאות ממשלתית, תשתיות לאומיות בבעלות המדינה וכן הלאה. כל האלמנטים הללו לא אמורים להתקיים במדינה קפיטליסטית אמיתית (לא שיש כיום אחת כזאת בעולם כולו, בוודאי שלא ארה"ב).
2. "חוקים שמנציחים מונופולים, שדואגים להעביר הון ממעמד הביניים לבעלי ההון והבנקים" – אני מתנגד לחוקים אלו בכל תוקף. גם הם מנוגדים לחלוטין לעקרונות השוק החופשי.
3. "המיסוי במדינה מעוות כי הוא לא באמת ממסה את ההכנסות של האנשים באופן פרוגרסיבי" – לדעתי כל מס הוא סוג של שוד, בין אם הוא פרוגרסיבי ובין אם לאו. אני מכיר בכך שהמדינה חייבת למסות את האזרחים במידה מסויימת, אולם לדעתי היא עושה זאת הרבה הרבה הרבה מעבר לנחוץ, וכי הדבר בולם את הצמיחה במשק.
4. לא הסברת דבר בנוגע ל"אחיזת העיניים" – הסברתי שכאשר המדינה מעלה את שכר המינימום, רבים מן המפעלים המתבססים על עובדים בשכר מינימום נאלצים להעלות את מחירי מוצריהם, וכאשר העובדים הללו מעוניינים לקנות את המוצרים הללו הם מגלים לחרדתם שהם התייקרו. זוהי אחיזת עיניים, משום שהשכר שלך אולי עלה, אך כוח הקנייה שלך לא גדל.
5. "לא הבאת נתונים" – בניגוד למה שלימדו אותך, כלכלה היא מדע אפריורי כמו מתימטיקה, ולא אפוסטריורי כמו ביולוגיה. בכלכלה איננו חייבים להביא דוגמאות מן המציאות כדי לנבא ניבויים. כך למשל אנחנו יודעים שעבור מוצר טיפוסי ככל שהמחיר עולה, הביקוש יורד. זוהי נגזרת ישירה מן ההתנהגות של הצרכן הממוצע וזהו הגיון פשוט.
6. "אנשים לא פועלים לפי תיאוריות, אלא לפי אינטרסים" – במקרה הספציפי הזה, התיאוריות נוסחו בהתבסס על האינטרסים של הצרכנים. למשל, זה בהחלט באינטרס של בעל מפעל לפטר עובדים אם מחיר ההעסקה עלה.
7. "אין אפשרות למוביליות אמיתית בישראל" – בולשיט. אבא שלי עלה בגיל 5 ממרוקו והתגורר במעברה. זה לא מנע ממנו מללמוד, לרכוש מקצוע ולהצטרף תוך שנות דור למעמד הביניים. מדינת ישראל היא קטנה מאוד גאוגרפית, ויש בה תחבורה ציבורית סבירה. כל מי שמעוניין לעשות כן מסוגל להגיע מנקודה לנקודה תוך פרק זמן הגיוני. כמו כן ישנן הרבה הזדמנויות לאזרחים ללמוד ולשדרג את מעמדם המקצועי מעבר למשרה של שכר מינימום.
8. "היום בישראל יש עודף היצע של עובדים ביחס למקומות עבודה" – אני מסכים, אבל אני חושב שזה נובע בדיוק בגלל מעורבות היתר של המדינה בכלכלה. אם המדינה הייתה מצמצמת את המיסוי, את הבירוקרטיה ואת החסמים לפתיחת עסקים חדשים, היו כאן הרבה יותר משרות, הביקוש לעובדים היה גדל, והמשכורות בהתאם.
9. "מי שמנפח מחירים זה בנק ישראל שדואג שהאינפלציה תהיה חיובית" – מסכים לחלוטין. כתבתי פעמים רבות בגנות תופעה זו.
10. "המדינה יכולה לעודד תעסוקה ע"י מתן הטבות מס לעסקים קטנים בתחילת דרכם" – המשפט שלך שקול למשפט הבא "ציאניד עשוי לתרום לבריאות האדם, כאשר אנחנו מפחיתים את ריכוז הציאניד".
אם המדינה מפחיתה את המיסוי, זה לא נחשב שהיא "מעודדת" תעסוקה, אלא שהיא חדלה מלהפריע לתעסוקה להיווצר.
11. "הורדת מס המע"מ ללא ספק תשנה את המצב ותוסיף כסף לשכבות החלשות" – אז אתה מסכים איתי שיש דרכים הרבה יותר יעילות להיטיב עם העניים, מאשר חוק שכר המינימום.
12. "אבל מצד שני, יכול להיות שהחברות יעלו מחירים כי הצרכנים כבר רגילים לקנות ברמות המחירים הללו" – ממש לא נכון. במידה ויש תחרות בשוק, חלק מן החברות יפחיתו מחירים על מנת להגדיל את נתח השוק שלהן. יתר החברות יאלצו לעשות את אותו הדבר על מנת להגן על עצמן, עד שבסופו של דבר מרבית הפחתת המס תתבטא בירידת מחירים.
תחשוב על זה ככה – בשוק חופשי, זה האינטרס של חברות למכור ללקוחותיהן מוצרים באיכות הגבוהה ביותר ובמחיר הזול ביותר שניתן, על מנת להגדיל את נתח השוק שלהן. אם זה לא קורה, זה בדרך כלל משום שהמדינה מתערבת ומונעת את התחרות החופשית.
13. "המדינה איפשרה לחברות כמו תנובה, שטראוס והחברה למשקאות לבצע רכישות אופקיות שחיזקו אותן מאד מול מי שמוכר לנו את המזון" – גם אני מתנגד למונופולים בחסות המדינה. בשוק חופשי דברים כאלה לא אמורים לקרות.
ברכותי, נראה לי שאתה בחצי הדרך למחנה הליברטריאני.
ברוך הבא אל האור.
בנוגע ל-13 – המיזוגים והרכישות, ירון זליכה קרא לכפות על החברות פיצולים כמו שהממונה על ההגבלים העסקיים אישר את כל המיזוגים. אני מניח שתתנגד לכך אבל במצב היום בישראל לא בטוח שיש ברירה אחרת להוזלת מחירים. אחת הדוגמאות שהוא מזכיר היא רפורמת בכר בא עברה הבעלות של קרנות הפנסיה מ-5 בנקים ל-5 חברות ביטוח. הדבר הנכון מבחינתו הוא להחזיר את הבנקים, כך ש-10 גופים יתחרו ולא רק 5. בנוסף להגביל את הגודל של כל אחת, למשל ל-10% או 15% ממספר המבוטחים.
ספציפית בתחום המזון בישראל:
5 חברות שולטות בכ-50% משוק המזון בישראל, לפי מדד קופות רושמות בסופרים במכירות בפועל לשנת 2013:
(רשימת הבעלויות מויקיפדיה בשפה העברית)
תנובה:
חברות נוספות: חברת "אוליביה", חברת "מעדנות", חברת "סנפרוסט", חברת "ענבי ציון", חברת "ששון ושות'",
"קליית יוסי", חברת "תנובות שדה ומטע", "סוי מג'יק", ו"העמק".
בשר: חברת "דגי תנובה", חברת "טיב" שבטירת צבי, בית המטבחיים "אדום אדום",
משחטת העופות ומשחטת תרנגולי הודו "מעוף". "עוף הנגב", "עוף הגליל" ו"תנובה גליל".
ביצים.
מחלבות: מחלבת תל יוסף, מחלבת רחובות, מחלבת טנא נגה ומחלבת אלון תבור
שטראוס-עלית:
"תמי בר", "מקס ברנר".
קפה: "קפה נמס עלית" , "קפה שחור",
שוקולדים: "מקופלת" ,
מסטיקים: "בזוקה",
חטיפים מלוחים: כמה מותגים.
אוסם-נסטלה:
חברות בנות: "טבעול", "בונג'ור",
"שקדי מרק אוסם", "במבה", ביסקוויטים, "ערגליות",
נסטלה: "Nescafe", שוקולדים, דגני בוקר ומטרנה.
נטו:
מפעל טיבון-ויל במותגים: "טיבון-ויל, "עטרה", "הכי טעים", "טאק טורו" ו"פולקעס".
מפעל ויליגר במותגים: "וילגר", "פוסידון", "מלינדה".
מפעל דלידג.
מפעלי שלושת האופים.
מפעל טופ גאם במותג: "טאטו".
יבוא בשר ודגים.
ייבוא מוצרי חברת נביסקו במותגים: עוגיות אוראו, ריבות סן-דלפור וקצפת ריץ'.
רכז עגבניות של חברת מילוז.
והחברה המרכזית למשקאות:
משקר, נביעות, משק צוריאל, טרה, יקבי תבור, קוקה קולה, ספרייט, Fuze tea ועוד,
בירות: טובורג וקלסברג, הוגרדן, לף, סטלה ארטואה של חברת InBev הבלגית, מותג הבירה האירי גינס
(כולל מותג-הבת קילקני), והמותג הגרמני ויינשטפן.
עצמאיים למיטב ידיעתי:
מחלבות גד.
זוהי סוגיה מעניינת. האם כוחות השוק לבדם יכולים להיפטר ממונופולים שהמדינה יצרה, או שהמדינה צריכה להתערב על מנת לתקן את הנזק שהיא גרמה במו ידיה?
בניגוד למה שהיית חושב, אין לי תשובה חד משמעית. הייתי רוצה להאמין שתחרות חופשית מסוגלת בסופו של דבר לתקן את כל העיוותים בשוק, אולם אינני שולל את האפשרות שמונופול בחסות המדינה יהפך לכה חזק, שיוכל למנוע היווצרות של תחרות גם אחרי שהמדינה חדלה מלתמוך בו (למשל על ידי קניית המתחרים).
אני אצטרך להשקיע בזה עוד מחשבה על מנת לגבש עמדה.