בחודשים האחרונים, מאז שהוכרזה מערכת הבחירות הנוכחית, אנחנו עדים למסע תעמולה שכמותו טרם ראינו. נראה שתקשורת ההמונים התגייסה כאיש אחד במטרה הבלעדית להפיל את בנימין נתניהו, ולהעלות במקומו ממשלת שמאל כלשהי. לטובת כך אנחנו רואים מדי יום כותרת פופוליסטית חדשה בעיתונים ובאתרי האינטרנט, שמטרתה ליצור אווירה מלאכותית של משבר, ועיסוק בלתי פוסק בזוטי דברים הקשורים בראש הממשלה ורעייתו, החל מגלידות בטעם פיסטוק וכלה בכספי הפקדון על בקבוקי המשקה. מי שמכיר אותי יודע שאני אינני מחבב שחיתות שלטונית, גדולה כקטנה. אולם עוד פחות מזה אני מחבב ספינים תקשורתיים שמטרתם להסיח את דעתו של הציבור מן הסוגיות המהותיות, ולרדד את השיח הציבורי לרמת רכילות קטנונית. עד היום טרם זכינו לקבל מן התקשורת הישראלית התייחסות עניינית ושקולה למצע המדיני והכלכלי של מפלגות האופוזיציה, ונראה שהדבר איננו מקרי. המדיניות שציפי לבני, בוז'י הרצוג ועמיתיהם מציגים איננה פופולרית בקרב הבוחרים, ולכן התקשורת עושה כל מאמץ על מנת להסתיר ולטשטש אותה.
אנחנו שומעים חדשות לבקרים כי המדיניות הכלכלית של הימין היא "אכזרית", ונועדה "לשרת את העשירים בלבד". הלכה למעשה, ממשלת נתניהו ניהלה בשנים האחרונות את הכלכלה באחריות פיסקלית, והגנה על הקופה הציבורית מכל אלה שמעוניינים לשדוד אותה. לראיה, נתבשרנו לאחרונה (במאמרים החבויים עמוק בעמודים הפנימיים) שישראל היא המדינה היחידה מבין המדינות המפותחות אשר הצליחה מאז פרוץ המשבר העולמי לצמצם את היקף חובותיה, בשעה שכל השאר רק הגדילו אותם. השמאל, לעומת זאת, הוא כביכול "מלא חמלה", "מגן על החלשים", ויתר סופרלטיבים אשר כמעט וגורמים לנו להזיל דמעה. בפועל, המדיניות הכלכלית של השמאל היא לשדוד את כספם של האנשים העובדים והמוכשרים בחברה, על מנת לשחד את העצלנים וחסרי הכישרון, ובאופן זה להבטיח את קולותיהם בקלפי. כל מדינה אשר מיישמת לאורך זמן את המדיניות הזאת חווה עלייה בשיעורי העוני (כי זה כל כך הרבה יותר קל לקבל קצבה מאשר לעבוד, נכון?), וירידה בשיעור הצמיחה (כי מי רוצה לפתוח עסק חדש כשהוא יודע שהממשלה תגזול ממנו את כל הרווחים?). ישנם אנשים שסבורים שאם נטל המס יגבר רק העשירים יסבלו מכך, אולם הם טועים. הניסיון מלמד שהעשירים באמת יודעים למלט את הונם למקלטי מס, או להיעזר בתכנוני מס מתוחכמים על מנת להתחמק מתשלום. מי שמשלם בסופו של דבר את המחיר הוא דווקא מעמד הביניים.
לפיכך החלטתי להפנות את משאבי המועטים על מנת לאזן מעט את התמונה. במקום להמשיך ולרשום מאמרים מעמיקים אודות פוליטיקה וכלכלה, אשר לאנשים מועטים בלבד יש את הסבלנות לקרוא, אני מתעתד להקדיש את הזמן שנותר עד לבחירות לשם יצירת חומרים פירסומיים, אשר יציגו את השקפת עולמי באופן תמציתי וקולע ככל שאפשר. הפוסטר אשר נמצא בראשית העמוד הזה הוא הראשון בסדרה, ואני מקווה שבעקבותיו יבואו נוספים. אני מעוניין להפיץ אותו באמצעי המדיה החברתית, ואשמח אם קוראי הבלוג יסייעו לי לעשות זאת. אני מרשה לכל אחד להוריד את החומרים אשר יפורסמו במסגרת סדרה זו ולהעביר אותם הלאה.
יתירה מכך, אני מעודד את הקוראים אשר מזדהים עם עמדותי להציע הצעות לססמאות או דימויים גרפיים נוספים, אשר ישולבו בפוסטרים העתידיים. על הרעיונות להיות פשוטים וקליטים ככל שניתן, ולהיות מסוגלים להעביר ביעילות את המסר.
מבוא לקלקלה 
בדיוק לאחר שקראתי את הכתבה שלך, נתקלתי בכתבה הבאה:
http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3648204,00.html
אבל גם לאלו המוגדרים כ"קפיטליסטים חזיריים", לדוגמא בנט או ביבי, לא חסרות יציאות דומות. בנט למשל העלה את שכר המינימום, דיבר בזכות הקרטלים וועדי העובדים מספר פעמים, ועוד כמה אפיזודות בולשביקיות למחצה (על הליכוד אני אפילו לא רוצה להתחיל לדבר בנושא הזה) – לדעתי הבחירה היא בין סוציאליזם דה-פקטו לסוציאליזם מזדחל.
אני חושב שהאדם היחיד שישב בכנסת שבאמת הבין את ערכי החירות והכלכלה החופשית הוא משה פייגלין.
בכל אופן, מבטיח לשתף את 'עלוני התעמולה' שלך בקרב חבריי 🙂
אני נאלץ להסכים איתך.
אין מפלגות ימין כלכלי אמיתיות במדינת ישראל. יש רק שמאל כלכלי קיצוני ושמאל כלכלי מתון. זאת בדיוק הסיבה בגללה הקמפיין שלי איננו מהלל את נתניהו, שאליו אני מתייחס בתור "הרע במיעוטו", אלא תוקף את בוז'י וציפי, אותם אני רואה כקיצוניים אשר מסכנים את עתיד המדינה.
אם הייתה קמה תנועה ליברטריאנית אמיתית במדינת ישראל, שהייתה רצה לכנסת ומציגה אלטרנטיבה שלטונית טובה, הייתי תומך בה. אך בהיעדר אחת כזאת, אני קורא לכולם להצביע לליכוד, המפלגה הכי פחות גרועה בישראל.
אורן שלום,
ציינת ש"אם הייתה קמה תנועה ליברטריאנית אמיתית במדינת ישראל, שהייתה רצה לכנסת ומציגה אלטרנטיבה שלטונית טובה, הייתי תומך בה"
הגיע הזמן לבחון את קביעתך 😉
לא בהכרח השמאל יעלה מיסוי.
אם תקום ממשלת שמאל היא תורכב מאוכלוסיות שונות ולכן העוגה התקציבית תחולק שונה. קרי פחות לחטיבה להתיישבות ושאר מיני הירקות שהימין מטפח שחיים על כסף ציבורי עד השקל האחרון.
ראשית, כפי שכבר הבהרתי, אינני מתכוון להגן על כל פעולותיה של ממשלת נתניהו. גם לי יש ביקורת רבה עליה.
אולם בשעה שמבחינת הימין העלאת מסים ויצירת גרעונות במטרה לממן פרוייקטים ממשלתיים מנוגדת לאדיאולוגיה, הרי שמבחינת השמאל מדובר בגולת הכותרת של המצע הכלכלי! קברניטי השמאל כלל אינם מתביישים להודות שהם מתכוונים להכניס את המדינה לחובות – להפך, הם מתגאים בכך!!! לאור זאת, זה קצת נאיבי מצידך לחשוב שהשמאל לא יעלה מסים. הרי מישהו יצטרך לממן את כל התוכניות הסוציאליות שהם מבטיחים לנו, ואם אתה אדם עובד – המישהו הזה הוא אתה.
הציבור חושב אחרת ממך ודורש שהממשלה תדאג לאזרחים.
מדינת ישראל היא לא מדינה נורמלית וכנראה לא תהיה אף פעם.
מדינה בה אנשים רבים נפגעו בפיגועי טירור.
מדינה בה האזרחים מחויבים להתגייס לצבא.
מדינה החווה מדי כמה שנים מלחמה הכוללת רקטות הנופלות בערים.
לכן האזרחים חושבים שבמדינה בה הם נותנים כל כך הרבה ומסכנים את חייהם, המדינה צריכה לדאוג להם.
http://www.themarker.com/magazine/1.2555226
לפי הסקר השנתי של המכון הישראלי לדמוקרטיה, כ-50% מהיהודים וקרוב ל-50% מהאזרחים חושבים שהממשלה אחראית לרמת החיים של האזרחים
בנוסף כ-18.6% מהאזרחים תומכים בקפיטליזם כאשר רק 7.6% מהם תומכים בקפיטליזם והשאר בקפיטליזם מרוכך.
מצד שני: "רובם מתנגדים לצמצום הפערים באמצעות העלאת מסים. בסקר אומר הציבור באופן נחרץ: שילמנו ותרמנו למדינה מספיק; יש מאיפה לקחת."
בנוגע למסים שהמדינה חייבת לקחת, קנדה התנהלה במשך קרוב ל-40 שנה, משנת 1934 ועד 1974 , מכסף שהממשלה הנפיקה בעצמה ללא חוב וללא בנקים פרטיים שיצרו את הכסף לממשלה תמורת ריבית נדיבה שיגבו ממנה. לכן כמעט לא היה חוב לממשלה, המסים היו יחסית נמוכים והשירותים הציבוריים היו ברמה גבוהה מאוד.
כעת יש תביעה בבית המשפט להחזרת המצב לקדמותו
http://kalkala-amitit.blogspot.co.il/2015/02/blog-post_14.html
החלק הגדול ביותר בתקציב מדינת ישראל הוא החזר החוב עבור כסף שהמדינה אמורה להנפיק בעצמה ללא חוב וללא ריבית.
אם בנק ישראל ייצור את הכסף ללא חוב וללא ריבית מתקציב המדינה יחסכו כ-40 מליארד שקל בשנה(!), רק תחשבו מה אפשר לעשות בסכום כזה. אין צורך להעלות מסים, אפשר לחלק מחדש את העוגה ולהפסיק להנפיק כסף נושא חוב של המדינה.
אינני יודע מי שמך לדבר בשם הציבור.
בפעם האחרונה שבדקתי, רוב הציבור הצביע עבור מפלגות ימין אשר תומכות (לפחות באופן תיאורטי) בשוק החופשי ומתנגדות למתן קצבאות.
אולם גם אם טענתך נכונה, והציבור אכן סבור שהמדינה צריכה לפרנס אותו ולפצות אותו על כך שהוא חי במדינה השרוייה במלחמה מתמשכת, זה עדיין אינו מוכיח שמדובר בשיטה כלכלית מוצלחת או ברת קיימא. השיטה הסוציאליסטית נכשלה חרוצות בכל מקום שבו יושמה ואין שום סיבה להאמין שהיא תצליח דווקא במדינת ישראל, עם או בלי נסיבות מיוחדות.
למדינה אין כסף משל עצמה, וכל כסף שיש לה מגיע ממסים או מחוב. לפיכך היא איננה מסוגלת לייצר כוח קנייה יש מאין, אלא רק להעביר אותו מכיס אחד למישנהו. על מנת שאדם אחד יהנה מקצבה, מישהו אחר צריך לשלם עבורה. ככל שהמדינה מוציאה יותר כסף מכיסם של האנשים היצרניים ומעבירה אותו לכיסם של האנשים הבלתי-יצרניים כך התמריץ לעבוד וליזום דועך, עד שהכלכלה כולה נכנסת למיתון והשיטה קורסת. במקרה כזה נצטרך להתמודד עם משבר כלכלי בנוסף על הטילים ושאר הצרות אשר תיארת.
גם הרעיון כביכול המדינה יכולה לחסוך מיליארדים אם תדפיס כסף בכוחות עצמה ולא באמצעות בנק ישראל הוא שטותי לחלוטין, ומבוסס על טעות מתימטית ותו לא. אין זה ממש משנה מי מנפיק את הכסף, משום שלכסף הנייר כשלעצמו אין שום ערך. הדבר היחיד שיוצק לתוכו ערך הוא הפעילות היצרנית של הציבור, והנכונות של הציבור להמיר סחורות בעלות ערך תמורת ניירות קטנים וצבעוניים. אם המדינה תנפיק את הכסף במקום בנק ישראל אז אולי היא תוכל לחסוך את עלויות הריבית שהיא משלמת על החוב הלאומי, אולם בו זמנית הביקוש לשקל יצנח וכוח הקנייה שלו יפחת באותה מידה בדיוק. מדובר במשחק סכום אפס.
פינגבק: מי הוא סוציאליסט? | מבוא לקלקלה·