הרשו לי לצטט לכם כמה משפטים מן המצע הרשמי של מפלגת העבודה לכנסת ה-19 (כפי שניתן לקרוא באתר האינטרנט של המפלגה):
"מזה למעלה מעשור כפוף תקציב המדינה לחוקים ולאילוצים המגבילים במידה
משמעותית את יכולתו לתת מענה לצרכי החברה הישראלית. מפלגת העבודה תגדיל את
תקציב המדינה ותשקם את השירותים הציבוריים, באמצעות הגדלת חלקה של ההוצאה
החברתית הציבורית מתוך התוצר עד לרמות המקובלות במדינות המפותחות.
במקביל, תקבע מפלגת העבודה את מדיניותו הפיסקאלית של תקציב המדינה באופן
אשר יביא לידי מימוש את אחריותה להגשמת משנתה הכלכלית -חברתית"
במילים אחרות, מפלגת העבודה מצהירה בריש גליי שהיא מתכוונת לממן שלל של תוכניות סוציאליות באמצעות הגדלת הגירעון והכנסתה של מדינת ישראל לחובות. כאשר היא מדברת על "הרמה המקובלת במדינות מפותחות" היא מתייחסת לקבוצת מדינות ה- OECD, אשר רובן ככולן שקועות במיתון, ואשר רמות החוב הגבוהות שלהן מאיימות למוטט אותן. כמו כן יש לציין שמדינות אלו אינן שרויות במצב של מלחמה מתמדת כנגד הטרור האיסלמי, ואשר תקציב הביטחון שלהן צנוע בהתאם.
הגל הפופוליסטי העכור הזה מגיע לאחר שנים ארוכות של צמצום הדרגתי ברמות החוב על ידי ממשלת נתניהו. התנהלות אחראית זו הביאה לכך שמדינת ישראל היא היחידה מבין המדינות המפותחות אשר הצליחה מאז 2007 להקטין את חובותיה. בזכות כך דירוג האשראי של ישראל מטפס בהדרגה, ומקל על המדינה לממן את יתרת החוב במחיר צנוע. הדבר גם משדר יציבות לסקטור העסקי, ומעודד חברות ענק לפתוח כאן מפעלים וליצור מקומות עבודה.
חלק מן הקוראים עשויים לקפוץ בשלב זה ולומר "מה אכפת לי אם המדינה תשקע בחובות? כל עוד שאני אישית ארוויח מזה, הכל בסדר!". מי שחושב כך טועה טעות קשה, משום שלמדינה אין כסף משל עצמה. אם היא שוקעת בחובות, הציבור הרחב יצטרך בשלב מסויים לשלם על כך באמצעות המסים שלו. יש לזכור כי חלק ניכר מן המסים שאנו משלמים כיום הולך לתשלום הריבית על החוב הלאומי. במקום לממן שירותים מועילים לאזרח, אנחנו משלמים הון עתק על הבזבוזים של ממשלות העבר! לפיכך אם איננו רוצים להוריש לילדינו הר של חובות, עלינו להצביע כנגד המדיניות המופקרת של בוז'י הרצוג וציפי לבני.
מבוא לקלקלה 
יסלח לי הכותב אבל בהסתכלות בעלון מידע שיצרת, מי שהוביל את עיקר הצמצום של יחס חוב התוצר הוא בכלל אולמרט. ביבי בשנים הראשונות בעיקר לא שינה אותו משמעותית ורק בשנים האחרונות צמצם אותו ב-7% נוספים (בממוצע בקצב של 1.4% בשנה) – לעומת הצמצום שעשה אולמרט של 15% בשנתיים (7.5% בשנה). בנוסף אתה מציג יחס חוב תוצר שזה נתון שמייפה את המציאות שבפועל סותרת את מה שכתבת – החוב הלאומי גדל בתקופתו של ביבי בקצב של 30 מיליארד ש"ח בשנה כאשר היחס הזה קטן בעיקר בגלל שהתוצר גדל. בתקופת אולמרט החוב בפועל קטן מעט בעוד שהתוצר גדל. אם אתה כבר תוקף את המדיניות של המחנה הציוני (שאני לא נמנה על מצביעיו), למה להרים את ביבי על הכתפים שהוא לא הגורם המרכזי לצמצום יחס חוב-תוצר בעשור האחרון? ועוד מילה – הגדלת היקף ההשקעה החברתית ביחס לתוצר לא אומר עוד חובות באופן מילולי מכיוון שתמיד קיימת האפשרות שחלקן של ההוצאות האחרות בתוצר יקטן מנגד – לא שאני חושב שהמחנה הציוני יבחר בדרך פעולה שאינה הגדלת החוב (כמו שעושות על הממשלות בעולם המערבי, כולל זו של ביבי), אבל הכתוב גם משאיר מקום לחלופות אחרות. אתה יכול ללכת לכנס של המחנה הציוני ובשלב השאלות תשובות להעלות את הסוגיה הזאת בדיוק ולדרוש תשובה ברורה (גם אני אשמח לשמוע אותה)
בעקרון אתה צודק, אבל אתה שוכח לציין שנתניהו הצליח לשמור על מגמת צמצום יחס החוב תוצר בתקופה של משבר כלכלי עולמי, דבר שהוא קשה לאין ערוך מאשר בתקופה של שגשוג כלכלי, כפי שהיה בעת ממשלת אולמרט.
למה אני בטוח שהרצוג את לבני יגדילו את הגרעון ולא סתם ישנו את סדרי העדיפויות? משום שהם צועקים זאת מכל במה אפשרית! זהו המצע הרשמי שלהם, והם כלל לא מנסים להסתיר זאת.
תכל'ס, הגדלת ההוצאה הציבורית על חשבון חוב כפי שמפלגת העבודה מציעה היא הדרך הקלה והמהירה ביותר ליצור מראית עין של צמיחה כלכלית במשק. העניים מקבלים קצבאות, העשירים מקבלים חוזים שמנים מן הממשלה וכולם נהנים – עד שהריבית על האג"ח מזנקת והממשלה נקלעת למשבר חובות. אבל זה כבר יקרה בקדנציה של מישהו אחר, ולמי אכפת?
הכשל באופן שבו אתה מתאר את המצב תחת המחנה הציוני ותחת ביבי נובע מהשימוש הסלקטיבי שלך במונח יחס חוב-תוצר לעומת חוב. אתה טוען שהרצוג יגדיל את החוב אבל גם ביבי עשה את זה (כמו שציינתי, בהיקף של 30 מיליארד שקל בשנה). אין מניעה שגם במקרה של הגדלת החוב, הרצוג יצליח לשמור על יחס החוב תוצר או אפילו יקטין אותו מעט (שמת לב שגם ביבי הגדיל אותו ב-2010?). היחס בין ההשקעה החברתית לתוצר אינו יחס שקשור לחוב באופן ישיר – אם ההשקעה החברתית ניזונה מהגדלת החוב היא אכן תגדיל אותו, אבל לא בטוח שהצמיחה במשק לא תוביל לכל שהיחס חוב תוצר לא יגדל.
האמן לי שאני חושש בדיוק כמוך מהגדלת החוב ואפילו התייחסתי לזה בעבר בהקשר של הגרעון המובנה של תקציב המדינה (http://www.hasadna.org.il/%D7%94%D7%AA%D7%A7%D7%A6%D7%99%D7%91-%D7%94%D7%A4%D7%AA%D7%95%D7%97/4630/), אבל נקטת עמדה פוליטית תוך שימוש סלקטיבי במונחים כלכליים – זה פוגע באמינות שלך
אתה חוזר פעם אחר פעם על הטענה כביכול מפלגת העבודה מסוגלת לממש את תוכניותיה הסוציאליות בעזרת שינוי סדרי עדיפויות, או באמצעות הגדלת תקציב המדינה בשיעור צנוע, שלא יגרום ליחס החוב תוצר לטפס. אולם זוהי איננה התוכנית הכלכלית שהם מציעים. המצע הרשמי של מפלגת העבודה קובע מפורשות שברצונם להגדיל את תקציב המדינה משמעותית "עד לרמות המקובלות במדינות המפותחות" (שיחס החוב לתוצר הממוצע בהן קרוב ל-100 אחוזים, כפי שניתן לראות בגרף שצירפתי לכתבה).
שוב פעם – זוהי איננה טענה שלי, אלא טענה שלהם.
אם יש לך בעיה איתה, אני מציע שתפנה אותה למפלגת העבודה.
אתה מצטט את מצע מפלגת העבודה לכנסת ה-19. אולי באותה הזדמנות תצטט גם את מצע יש עתיד לכנסת ה-19? המצע של המחנה הציוני לכנסת ה-20 לא באמת קיים באתר שלהם, מצד שני, אתה מוזמן להיכנס לכלי האינטרקטיבי הנחמד שכלכליסט הוציאו בשיתוף עם הסדנא לידע ציבורי ולראות מה המחנה הציוני חושב על העלאת מיסים, הגדלת תקציבים וכו'.
http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3652901,00.html
אין שם וגם לא במצע שלהם לכנסת ה-20, מילה על הגדלת החוב.
וכפי שאמרתי, אני לא חושב שביבי או המחנה הציוני ישאירו את החוב כפי שהוא – שתי המפלגות יגדילו את החוב. לגבי למי יש את היכולת להגדיל יותר את התוצר – אתה מוזמן לתת ניחוש מושכל – לי אין את התשובה לזה
זה נכון שאני מצטט את מצע מפלגת העבודה לכנסת ה-19, אולם כפי שאמרת בעצמך הרצוג לא הציג מצע מעודכן עליו אפשר לדון. למעשה, הבטחות הבחירות שהוא מפזר קונסיסטנטיות למדי עם הציטוט שהצגתי. היות והוא אינו טורח להסביר כיצד בכוונתו לממן את כל התוכניות הסוציאליות שלו, החל מבניית עשרות אלפי דירות לדיור הציבורי וכלה בהגדלת הקצבאות, המסקנה הבלתי נמנעת היא שהוא מתכוון לעשות זאת באמצעות הגדלת הגירעון.
אני מסכים אם כל מה שכתבת בתגובה האחרונה ועדיין זה לא מבטיח שיחס החוב תוצר יגדל, במיוחד אם הצמיחה תגדל.
וכפי שציינתי – גם ביבי הגדיל את הגרעון…מאד