כאשר יגיע הרגע לסכם את מערכת הבחירות הנוכחית, אנחנו צפויים לגלות שהיא הסתובבה כולה סביב ענינים פעוטים וחסרי חשיבות. במקום לעסוק בסוגיות המהותיות הנוגעות לעתידה של מדינת ישראל, העדיפה התקשורת לעסוק בכספי הפקדון על בקבוקים, או בהרגלי צריכת הגלידה של ראש הממשלה. אני אישית מאמין שזה כלל וכלל אינו מקרי. התקשורת יודעת שהתוכנית המדינית של השמאל איננה פופולרית בקרב הציבור, ולכן היא עושה כל מאמץ על מנת להסיט את הדיון לאפיקים אחרים. זוהי בדיוק אותה אסטרטגיה אשר הביאה לעלייתו של רבין ב-1992, תחת הכותרת "מושחתים נמאסתם!". כולנו זוכרים היטב כיצד זה נגמר – בהקמת ישות טרוריסטית בלב המדינה תחת פיקודו של יאסר עראפת, ובשרשרת פיגועים בלתי פוסקת.

אולם אם ליצחק רבין היה רקורד בטחוני עשיר, אשר נסך בקרב האזרחים אמון במעשיו, הרי שלבוז'י הרצוג וציפי לבני אין אפילו את זה. תאבים לרצות את אדוניהם בוושינגטון ובבריסל, צמד לוחכי הפנכה הללו צפויים להתחיל מיידית בהכנות לנסיגה כוללת לקווי 67', תוך פירוק היישובים ביהודה ובשומרון ועקירת מאות אלפי אזרחים יהודים מבתיהם. אם הדבר לא יוכל להתבצע במסגרת הסכם (להזכירכם, אבו מאזן סירב לשאת ולתת עם ישראל גם כאשר ציפי לבני הייתה ממונה על השיחות), אני מוכן להתערב שהם יעשו זאת גם באופן חד צדדי. דבר לא יעמוד בפניהם בדרך להגשמת החלום הרטוב של השמאל הישראלי – חזרה לקווי 67'.

בכל פעם שאני משוחח עם מישהו מן השמאל (וזה קורה לעיתים קרובות, שכן יש לי הרבה חברים המשתייכים למחנה זה), אני נדהם לנוכח המשמעות המיסטית שהם מייחסים לקו הגבול ההוא. עבורם, הניצחון שלנו במלחמת ששת הימים הוא אם כל חטאת. זהו הרגע שבו המדינה התמימה והסוציאליסטית שלהם הפכה לענק קפיטליסטי ומזרה אימה. בדמיונם, אם רק נחזור לקווי 67' כל בעיותינו יתפוגגו בן רגע, עוני ומכאוב יעלמו מן העולם וכולנו נוכל לשבת בצוותא ולשיר "קומבאיה". כמובן שהם מעולם לא עוצרים לרגע על מנת להרהר מדוע מלכתחילה פרצה מלחמת ששת הימים (רמז – משום שקווי 67' אינם ברי הגנה…). הם גם מסרבים ללמוד את הלקח הכואב שהפקנו מן ה"התנתקות" – שכל שטח שממנו אנו נסוגים הופך מיידית לבסיס חדש לטרור האיסלמי.

את מה שיתרחש לאחר מכן לא קשה לחזות. עוד באותו היום שבו אחרון חיילי צה"ל יעזוב את יהודה ושומרון, הרקטה הראשונה מרמאללה תנחת במרכז תל אביב. ראש הממשלה בוז'י הרצוג ינסח מכתב זועם לאבו-מאזן, עם העתקים לנשיא אובמה ולמזכ"ל האו"ם, אבל זה לא ממש יעזור. הטיפטוף יהפוך עד מהרה למבול, והחיים במישור החוף יהפכו לגהנום. אבו-מאזן יתמם ויטען שאין לו יד ורגל בדבר, וכי האחראים לכך הם "חוליות פורעות חוק של החמאס". צה"ל לא יוכל להושיע, שכן לא יוכל לפעול בשטח המדינה הפלשתינית הטרייה מבלי להפר את החוק הבינלאומי. ידידינו בארה"ב ובאיחוד האירופי יפצירו בנו לנהוג באיפוק, כדי "לא לפגוע בהשגי השלום". ביוטיוב יופיעו סרטונים המציגים את אנשי דאע"ש בבסיסם החדש המשקיף על העיר כפר סבא, מתרברבים שאו-טו-טו הם משלימים את שחרורה של פלשתין מידי הכופרים. בשלב זה בוז'י יצליח להגשים את אחת מהבטחות הבחירות המרכזיות שלו – מחירי הדירות בגוש דן ירדו פלאים (כי מי רוצה לגור בטווח הטילים?). תוך זמן קצר כלכלת ישראל תתמוטט, וכל מי שהצביע בבחירות האחרונות ל"מחנה הציוני" יעלה על מטוס על מנת ללקק מילקי בברלין…

איך זה יגמר? לא ברור. על מנת להשיב את השקט לגוש דן כנראה שנצטרך לכבוש מחדש את יהודה ושומרון, במחיר של אלפי הרוגים לשני הצדדים. מבחינה בטחונית נחזור פחות או יותר למצב הנוכחי, אולם מבחינה אנושית המחיר יהיה כבד מנשוא. נוסף על אלפי המשפחות השכולות, ניאלץ לטפל במאות אלפי משפחות אשר נעקרו והפכו לחסרות בית, כדי לרצות את הזיות השלום של השמאל. שליטי מצרים וירדן לא יוכלו לעמוד בלחץ הציבורי ויבטלו עימנו את ההסכמים. הקהילה הבינלאומית תוקיע את ישראל בתור מדינה כובשת ותטיל עליה חרם. אם בעבר יכולנו להתגונן בטענה שיהודה ושומרון הם שטח מריבה שלא שייך לאף גורם רשמי, הרי שכעת גם טיעון זה יאבד מתוקפו. נהיה חלשים, מבודדים ונואשים יותר משהיינו אי פעם, והכל יהיה לחינם.

למרבה המזל, עוד אפשר למנוע את האסון את הזה.
ב-17 במרץ, פשוט אל תצביעו לשמאל!