ברצוני לחלוק עמכם את התדהמה שאחזה בי לנוכח מאמר שנתקלתי בו הבוקר בעיתון "כלכליסט" (אשר כפי שאמרתי בעבר, מן הראוי לשנות את שמו ל"קומוניסט"). מדובר ביצירת מופת של דיסאינפורמציה, אשר לא הייתה מביישת את העיתון המיתולוגי "פראבדה". שם המאמר הוא "סרטן בחסות ממשלתית", מאת איתי להט. בטרם שאתייחס לתוכן הסנסציוני שלו, מן הראוי לשים לב למוטו של הטור, אשר מעיד כאלף עדים על העמדה הפוליטית של הכתב והמטרות אותן הוא מעוניין לקדם. "4 נצחונות על השוק החופשי מדי", הוא מכריז בגאווה. שוק חופשי מדי? אני מתפלץ. הרי אנחנו חיים במציאות שבה ממשלות העולם גוזלות מחצית מהכנסתם של האזרחים באמצעות מס הכנסה, מס חברות וביטוח לאומי, וחלק ניכר ממה שנשאר באמצעות מכס, מע"מ, בלו ויתר אגרות והיטלים. זהו עולם שבו הבנקים המרכזיים קובעים את שיעורי הריבית באופן שרירותי, ובאמצעות הדפסת כסף מסוגלים למחוק כלאחר יד את שוויים של חסכונותינו, ובכל זאת מסתבר שיש אנשים שסבורים שהשוק חופשי מדי, וכי יש להוסיף ולצמצם את חירות האזרחים.

המאמר נפתח בטענה כביכול ממשלות העולם מסבסדות את חברות הדלק בסכום האגדי של 5.3 טריליון דולר. כל אדם סביר אשר קורא את הטענה הזאת מתמלא מיד בזעם על אותם תאגידים מרושעים, אשר בוודאי משחדים את הפוליטיקאים על מנת שיעבירו לכיסם תקציבים ציבוריים. אולם כאשר קוראים הלאה, מסתבר כי הטענה לעיל היא שקרית לחלוטין, וכי הסובסידיות שחברות אלו אכן מקבלות מסתכמות בשבריר מן הסכום שהופרח זה עתה לאוויר – 320 מיליארד דולר בלבד. מהיכן מגיע אם כן ההפרש בין 320 מיליארד ובין 5.3 טריליון? ובכן, מסתבר שלהפרש אחראי מה שכותב המאמר מכנה "סובסידיות עקיפות". הכוונה היא להוצאות ממשלתיות שונות, אשר כלל אינן מגיעות לכיסן של חברות האנרגיה. כך למשל מחצית מן הסכום מייצג את הוצאותיהן של הממשלות על טיפולי בריאות ל"נפגעי זיהום אוויר", ורבע נוסף על הוצאות הקשורות ל"שינויי אקלים", המיוחסים לשימוש בפחם, נפט וגז טבעי. מה שנטען כאן הוא שבעולם מושלם חברות האנרגיה צריכות היו לשאת בהוצאות אלו, מה שהיה גורר התייקרות דרמטית במחירי מוצריהן, והופך את השימוש בדלקים אלו לבלתי כלכלי, ואת מקורות האנרגיה האלטרנטיביים כגון חשמל סולארי וטורבינות רוח לזולים יותר בהשוואה. על מנת להמחיש לכם עד כמה טענה זו אבסורדית, אתן לכם דוגמה מתחום אחר: לפי אותו הגיון אפשר לטעון שקיומה של מערכת החינוך במדינת ישראל מהווה "סובסידיה עקיפה" לחברות הטלוויזיה בכבלים, משום ששידוריהן מטופשים, ואינם מלמדים את ילדינו קרוא וכתוב, דיקדוק וחשבון.

מפאת קוצר הזמן, לא אתייחס כאן למידת האמת בטענה כאילו דלקים פחממניים אחראיים להתחממות הגלובלית (רמז: כנראה שהם לא, ואני אומר זאת לאחר שהשקעתי בכך שנים של מחקר, ולפיכך כל מי שמתכוון לקרוא תיגר על קביעתי זו מוטב לו שיכיר היטב את הנתונים ויכין את עצמו לדיון מדעי מעמיק), או שהם אחראיים לחלק משמעותי ממקרי הסרטן בעולם (טענה שמשרד הבריאות השמיע לאחרונה, ולאחר מכן חזר בו ממנה). אולם מן הפן הכלכלי והמוסרי גרידא יש לזרוק את הגישה הזאת לפח. חברות האנרגיה אינן אחראיות לזיהום האוויר או לפליטת פחמן דו חמצני, אשר נגרמים כתוצאה משריפת המוצרים שלהן, משום שהציבור דורש את המוצרים הללו, ואיננו מסוגל להתקיים בלעדיהם. אתרע מזלו של המין האנושי, והטכנולוגיה היעילה ביותר אשר עומדת כרגע לרשותו להפקת חשמל ולהנעת כלי רכב כרוכה במידה מסויימת של זיהום סביבתי, וכל עוד שלא תימצא טכנולוגיה טובה יותר זיהום זה הוא מחירה של הקידמה.

מדד ה-EROEI מספק אינדיקציה לגבי מידת היעילות של כל מקור אנרגיה.

כאן המקום להתייחס לטענה הרווחת כאילו קיימים ברשותנו מקורות אנרגיה נקיים, אשר מסוגלים להחליף את דלקי המאובנים באותה מידה של יעילות ובמחירים תחרותיים. ובכן, לא דובים ולא יער. למרבה הצער, הן פנלים סולאריים והן טורבינות רוח הן טכנולוגיות יקרות ובלתי יעילות, וכפי שאנו רואים מן המאמר, על מנת לגרום להן להשתוות במחיריהן לאנרגיה המופקת מדלקים פחממניים יש צורך לייקר את האחרונים באופן מלאכותי, באמצעות להטוטים חשבונאיים. על מנת להבין עד כמה גדול הפער בין השיטות להפקת האנרגיה, יש לבחון את המדד המכונה EROEI (energy returned on energy invested). מן הטבלה הבאה אנו רואים כי על כל יחידת אנרגיה המושקעת בכריית פחם ניתן להפיק 80 יחידות אנרגיה. לעומת זאת על כל יחידת אנרגיה המושקעת בהקמת טורבינת רוח ניתן להפיק רק 20 יחידות, ובפנלים סולאריים – פחות מ-8. אין זה פלא אם כן שלמרות כל הדיבורים על הסבת העולם לשימוש באנרגיות מתחדשות, רק 1.3% מן האנרגיה בעולם מגיעה ממקורות אלו. למעשה, בתוך המאמר מסתתר נתון חשוב אשר חושף עד כמה האנרגיות המתחדשות בלתי כדאיות כלכלית. אם לדבריו סקטור האנרגיות המתחדשות מקבל סובסידיות ישירות בסכום של 120 מיליארד דולר ומייצר רק 1.3% מעוגת האנרגיה, בשעה שסקטור הדלקים הפחממניים מקבל 320 מיליארד דולר ומייצר 88% מן העוגה, הרי שעבור כל יחידת אנרגיה סקטור האנרגיות המתחדשות מקבל פי 25 יותר סובסידיות!

אם כל ה"חשבונאות היצירתית" הזאת איננה מספקת, מצרף המאמר עוד שקר אחד לרשימה. הוא טוען שאם חברות האנרגיה היו נושאות בכל ההוצאות הממשלתיות הללו, ניתן היה כביכול להפנות את התקציבים לאפיקים מועילים יותר. טענה זו שגוייה משום שלו הדלקים הפוסיליים היו מתייקרים באופן דרמטי והשימוש בהם היה צונח, התעשייה הייתה נעצרת, המשק כולו הייתה נקלע למיתון כבד והכנסות המדינה ממסים היו צונחות בהתאם. יש להבין שרמת החיים הנוכחית שהמין האנושי נהנה ממנה תלויה כולה בהמשך האספקה של אנרגיה זמינה וזולה. לו נעלמו הדלקים הפחממניים, חשמל היה הופך למצרך מותרות, ורק עשירים מופלגים יכלו להרשות לעצמם להאיר את בתיהם בלילה, לקרר אותם בעזרת מזגנים או לגלוש באינטרנט. יתר האוכלוסיה הייתה נאלצת להסתופף לאור נרות, ולבשל את מזונה על מדורות, כפי שנהגו לעשות בימים שלפני המהפיכה התעשייתית.

קשה להבין מה עובר במוחם של אנשים כמו איתי להט כאשר הם משמיעים טענות כה מגוחכות. חלקם סבורים באמת ובתמים שהם משרתים את טובתה של האנושות כאשר הם מטיפים לחזרה לסגנון חיים פשוט ופרימיטיבי. אחרים אינם מכירים את העובדות, ומאמינים בנאיביות שהכלכלה המודרנית מסוגלת להמשיך ולהתקיים על בסיס כמה טורבינות רוח. עם זאת, אין ספק בידי שחלקם מודעים להשלכות הקשות, ובכל זאת מוסיפים להוציא את דיבתה של תעשיית האנרגיה. הם אינם חוששים מפני התמוטטות הציביליזציה האנושית, אלא דווקא מייחלים לה, משום שהם אנשים מאוד מרושעים, שמתעבים את המין האנושי ורואים בו לא יותר מאשר מטרד אשר מזהם את כוכב הלכת. לאנשים כאלו אני ממליץ ליישם את האידיאולוגיה שלהם על עצמם, ולהתאבד.