קדימה, אלי תהום

a brief history of money coverסיימתי זה עתה לקרוא את ספרו המצויין של חנן שטיינהרט (Chanan Steinhart), "קיצור תולדות הכסף – כיצד הגענו הנה ומה צפוי הלאה"  (A brief history of money – how we got here and what's next). שטיינהרט הוא מנהל בחברות טכנולוגיה מפאלו-אלטו, קליפורניה, והיסטוריון כלכלי בשעות הפנאי. כמי שחווה בגוף ראשון את התפוצצות בועת הדוט קום בשנת 2000, ומאוחר יותר את התפוצצות בועת הסאב פריים ב-2008, יש לו פרספקטיבה ייחודית לגבי המתרחש בכלכלה האמריקאית. הוא הואיל בטובו לשלוח לי עותק מספרו החדש על מנת שאכתוב עליו ביקורת. הספר כתוב בשפה האנגלית ומונה 348 עמודים.

כמו חוקרים רבים אחרים אשר שמים לעצמם למטרה להציג את תורתה של האסכולה האוסטרית לקהל שאינו בקיא בכלכלה, שטיינהרט פותח בדיון אודות היוולדו של הכסף. הוא מציג אותו כתולדה טבעית של המהפכה החקלאית אי אז לפני כעשרת אלפים שנה, אשר הניבה לראשונה עודפי מזון משמעותיים ומסחר בעודפים אלו. על מנת לייעל את תהליך המסחר נדרשה סחורה כלשהי אשר תוכל לשמש כאמצעי חליפין המקובל על כולם. היא צריכה הייתה להיות נדירה, עמידה וניתנת לחלוקה מבלי לאבד מערכה. שתי הסחורות אשר עמדו היטב בדרישות אלו היו מתכות הזהב והכסף, ולפיכך הפכו לאמצעי החליפין המועדף בכל רחבי העולם העתיק. חשוב להתעכב על תיאור היסטורי זה, משום שהוא מדגים כיצד השוק החופשי מסוגל לבחור לעצמו את הכסף שלו, ללא התערבותה של ממשלה זו או אחרת. בכל זאת אודה כי בשלב זה חששתי שלפני חיבור סטנדרטי למדי, אשר חוזר על נושאים מוכרים ואינו מציג שום חידוש משמעותי.

אולם הפרק השני, אשר עוסק במורכבותן של תרבויות, לכד את תשומת ליבי. בבסיסו עומדת התיאוריה של פרופ' ג'וזף טיינטר (Joseph Tainter), אשר גורס כי ציביליזציות מתפתחות תוך כדי גידול מתמיד ברמת המורכבות שלהן. כך למשל על מנת להתמודד עם הפשיעה במקומות יישוב צפופי אוכלוסין יש צורך בהקמת משטרה, בתי דין ובתי סוהר, ובהכשרתם של שופטים, עורכי דין וכן הלאה. בתחילה יש לדבר תועלת חברתית מרובה, אולם ככל שחולפות השנים התמורה הולכת ודועכת, עד לשלב שבו העלות רבה על התועלת. טיינטר טוען כי זוהי הסיבה להתמוטטותן של תרבויות כמו האימפריה הרומית, אשר קרסו תחת נטל הבירוקרטיה שלהן עצמן. שטיינהרט נוטל את הרעיון הזה ובודק כיצד הוא מתיישב עם ה"אימפריה" של ימינו, הלא היא ארה"ב. מסקנותיו מעוררות אימה. בסגנונו האקדמי והמגובה בנתונים הוא ממחיש לקוראים כיצד העומס הרגולטורי מסרבל את הכלכלה האמריקאית, עד כדי שיתוק. דוגמה מאלפת לכך היא של גשר המפרץ בסן פרנסיסקו, אשר נבנה תוך חמש שנים במהלך שנות השלושים, בעלות של 78 מיליון דולר (סכום שווה ערך ל-1.3 מיליארד דולר של ימינו). בעקבות רעידת האדמה של 1989 עלה הצורך להחליף את מקטעו המזרחי, אשר אורכו כרבע מאורכו של הגשר כולו. הפעם נדרשו 15 שנה על מנת להשלים את הפרוייקט ועלותו הסתכמה ב-6.4 מיליארד דולר, יותר מפי ארבע מאשר עלותו של הגשר המקורי כולו!

בהמשך מקדיש שטיינהרט פרקים שלמים להיסטוריה של הבנקאות, למושג האינפלציה, לנסיונות עבר לבסס שיטות מוניטריות על כסף נייר (אשר הסתיימו כולם באופן אומלל), ולהולדתם של הבנקים המרכזיים. למרות הטון המאופק של הטקסט, הוא מגולל סיפור אשר הולך ונעשה מתוח ככל שאנו מתקרבים לזמננו. תשומת לב מיוחדת מוקדשת לסטנדרט הזהב, ולאופן שבו יושם לפני מלחמות העולם, ביניהן ולאחריהן. אני יכול להעיד שהאזנתי לאינספור הרצאות העוסקות בנושא, אך מעולם לא נתקלתי במקור אשר מתאר את המאורעות הללו באופן כה בהיר ומדוייק. כמו קטגור קר רוח שטיינהרט שוטח את טיעוניו בזה אחר זה, וממחיש לקוראים את האופן שבו הושחתה השיטה המוניטרית הבינלאומית במהלך המאה ה-20, עד למצב הנוכחי שבו בנקים מרכזיים מסוגלים ליצור כמות בלתי מוגבלת של כסף בלחיצת כפתור. שיאו של כתב האישום מגיע בפרק המוקדש למשבר הסאב-פריים, אשר זכה לכותרת המתאימה "2008: הצצה לגיהינום". פרק זה מתאר את השתלשלות המאורעות אשר הביאו פוליטיקאים, בנקאים ורגולטורים כאחד לנטוש בזו אחר זו כל אמת מידה של זהירות, להלוות הון עתק לאנשים חסרי יכולת החזר, לארוז את ההלוואות הללו כאג"ח מגובי משכנתה ולשווק אותן לציבור הרחב כמוצרי השקעה סולידיים. מאוחר יותר, כאשר התגלו מימדי המשבר, אפשרה אותה תרבות פוליטית קלוקלת לחלץ את הבנקים על חשבון הקופה הציבורית, ולקבור את הממשל תחת הר של חובות.

USS Nimitz

ארה"ב כבדה מדי מכדי לשנות כיוון – נושאת המטוסים נימיץ

הפרק האחרון בספר, המכונה בפשטות "מה הלאה?", מצייר תמונה קודרת של העתיד. הוא מספק לנו צפי ריאליסטי של התנפחות החוב הלאומי של ארה"ב בשנים הקרובות כתוצאה מהזדקנות האוכלוסיה, והצורך לעמוד בהתחייבויות הממשל לתשלומי ביטוח לאומי ושירותי בריאות לעשרות מליוני קשישים. בד בבד הוא מעריך את סיכוייו של הממשל להתמודד עם שיעורי הריבית המטפסים, ועם הקושי ההולך וגובר לגייס הון בשוקי האג"ח. הרושם המתקבל הוא כי ממשלת ארה"ב שרויה במילכוד – היא איננה יכולה להעלות מסים באופן משמעותי, מחשש לצלילה מחודשת למיתון, והיא איננה מסוגלת להמשיך ולהדפיס כספים, מחשש לאובדן האמון בדולר וצלילת ערכו. לכאורה מוטב היה לה לו הודתה בריש גליי בחומרת המצב ושמטה את חובותיה, אולם הדבר יחסל את מעמדה כמעצמה המובילה בתבל, ואף פוליטיקאי אינו אמיץ די הצורך על מנת לקחת אחריות על מאורע שכזה. האסוציאציה אשר עלתה בראשי במהלך הקריאה הייתה של נושאת מטוסים ענקית, אשר כבדה מדי מכדי לשנות את כיוונה ולפיכך נדונה להמשיך קדימה אלי תהום. קשה לשער אילו צעדים קיצוניים ינקטו קברניטיה, בניסיון נואש לדחות את הקץ. שטיינהרט מונה מספר תרחישים אשר לפי דעתו עלולים להביא להתחדשות המשבר, ובאופן זה להביא את עידן כסף הנייר לקיצו. ביניהם קושי לגייס הון בשוק האג"ח, מחאה חברתית נרחבת, נטישת הדולר כמטבע הרזרבה הבינלאומי, מפולת בשוקי המניות, אסון טבע או חוסר יציבות פוליטית. לטענתו במצב הנוכחי לכל אחד מן האירועים הללו יש את הפוטנציאל להוביל לתגובת שרשרת אשר תשים קץ לשיטה המוניטרית תחתיה אנו חיים. החשש הגדול אותו הוא מביע הוא שהמשבר אשר יווצר לא יוביל לעבר שוק חופשי יותר, או חזרה לשימוש במטבע אמין, כי אם דווקא להפך – לעבר אובדן אמון בשיטה הקפיטליסטית ועלייתם של משטרים פופוליסטיים ורודניים.

על אף השפה הבהירה והקולחת, זהו אינו ספר קליל. אני מצאתי את עצמי קורא אותו באיטיות, מהרהר בטענות המובאות בו ומתעכב על הנתונים הרבים על מנת להבין את מלוא משמעותם. לפיכך אני ממליץ על ספר זה לקוראים בעלי הכרות קודמת עם התחום, אשר מעוניינים להעמיק את הידע שלהם בהיסטוריה מוניטרית. ווינסטון צ'רצ'יל אמר פעם כי ככל שבאפשרותנו להביט רחוק אל העבר, כך נוכל להרחיק ראות אל העתיד. ספר זה ללא ספק משפר את יכולתנו להביט אל שני הכיוונים.

ניתן לבקר באתר האינטרנט של הסופר בכתובת: www.us2025.com
ניתן לרכוש את הספר באתר אמזון בכתובת זו

מודעות פרסומת

9 תגובות ל-“קדימה, אלי תהום

  1. ויש גם תסריט אופטימי, שבו הציבור האמריקאי מבין מה קורה ומכריח את הפוליטיקאים לשנות כיוון. לא מאוד סביר שהוא יקרה במלואו, אבל האמריקאים כן החליטו לבלום קצת את מסע הבזבוזים של אובמה ובחרו קונגרסים רפובליקאיים יותר ויותר מאז 2010. לצערי אני לא רואה מומנטום ליברטריאני שיהפוך את ההאטה הזו לבלימה ממש.

    • שלום יוסף –
      הלוואי שהייתה בי את האופטימיות הנחוצה כדי להאמין בתסריט שכזה. לצערי, הניסיון ההיסטורי מלמד כי שינויים במדיניות מתרחשים אך ורק בעיתות משבר, כאשר המציאות מבהירה מעל לכל ספק שלא ניתן להמשיך לצעוד בדרך הנוכחית.

      כיום שוררת בקרב הציבור האמריקאי התודעה הכוזבת כביכול מעמדה של ארה"ב כמעצמה כלכלית הוא נצחי, ושום כמות של ביזבוזים וניהול גרוע לא ישנו זאת. העיתונות משמשת כלהקת עידוד לבנק מרכזי כל יכול, אשר מנסה לנהל באופן ריכוזי את הכלכלה, ולנשיא מרקסיסט אשר נלחם בסקטור הפרטי במלוא כוחו. אפילו בקרב המפלגה הרפובליקנית אין די הבנה עד כמה המצב חמור, והעובדה שהיא שולטת כרגע בשני בתי הקונגרס עלולה לשחק לידי הדמוקרטים, אשר יאשימו אותה בהתחדשות המשבר (פול קרוגמן מן הסתם יאמר: "רואים? כל זה קרה בגלל שצמצמנו את הוצאות הממשלה ולא הדפסנו מספיק כסף").

      ליבי מנבא לי רעות.

  2. יוסף , הבעיה של אמריקה גדולה בהרבה רק מהחוב הפדרלי. מאז התחלת עידן הפיאט החוב הכולל של המשק גדל פי חמישים והוא עומד כעת על 60 טריליון דולר. יתר על כן החוב גדל בקצב של פי שניים וחצי יותר מהר מאשר התל"ג (וזה בלי לספור את ההתחייבויות שאינן חוב חשבונאי, כמו התחייבויות לפנסיה). שום ארגון שהחוב שלו גדל באופן סיסטמטי בקצב מהיר פי שניים וחצי מהכנסותיו לא יוכל לעמוד לאורך זמן בהתחייביותיו.
    הבעיה הינה גדולה בהרבה מענין החוב הממשלתי, החוב הממשלתי אינו אלא סינדרום (אחד) של בעיה מבנית.

  3. 10 אלפים שנה- אותן סיסמאות . האסכולה האוסטרית הוקמה הרבה לפני אוסטריה ובמשך 10 אלפים שנה הם חוזרים שוב ושוב על אותן פראזות שחוקות . מעניין שבמאמר אין מילה וחצי מילה על העובדה שגם עשירים ותאגידים מקבלים הלוואות בריבית אפס שאין להם כל כוונה להחזיר . אין מילה על הקטסטרופה האקולוגית שמשחרת לפתחנו ולא על אבטלה טכנולוגית . אגב ווינסטון צ'רצ'יל = טרח זקן שדרך כוכבו במלחמת העולם השניה אבל אחר כך גרם בעיקר נזק .

    • נדב, אני לא יודע מאיפה אתה שואב את הידע שלך על האסכולה האוסטרית, אבל אני נוטה לא להסכים. מקריאת "פעולה אנושית", ספר היסוד של האסכולה (לודוויג פון מיזס, 1949), אני מצאתי באסכולה ניתוחים יסודיים מאוד וזהירים מאוד, והרבה תובנות חשובות. האסכולה האוסטרית היא זו שדוחה את מושג ה"הומו-אקונומיקוס" של הכלכלה הנאו-קלאסית, שהבהירה את מושג ההיצע והביקוש והרחיבה אותו לנושא בעיית החישוב הכלכלי, ועוד. אם אתה רוצה להרחיב דעה בעניין, כתבתי על זה יומן קריאה בבלוג שלי ואתה מוזמן לעבור על סדרת הפוסטים שכאן:
      https://tfarim.wordpress.com/category/%d7%a4%d7%a2%d7%95%d7%9c%d7%94-%d7%90%d7%a0%d7%95%d7%a9%d7%99%d7%aa-%d7%99%d7%95%d7%9e%d7%9f-%d7%a7%d7%a8%d7%99%d7%90%d7%94/

  4. טוב האמת שהגבתי בעודף אגרסיביות ואני מצטער 🙂 נתקלתי לראשונה באסקולה האוסטרית במשבר הקודם ועכשיו אני צריך שוב לרענן את הזיכרון 🙂 . מכל מקום הבנתי לאחרונה דבר אחד : אם הממשלה מנפחת את שוק המניות בכסף זול ובמקביל מזייפת נתוני אבטלה ואינפלאציה כך שיראו נמוכים משמעותית מהמציאות , נוצרת אשליה שבסך הכל הכלכלה במצב טוב ואז הציבור יושב בחיבוק ידיים בזמן שלמעשה יש משבר . ושאלה לשניכם : האם גם אתם חושבים שאנחנו לקראת פיצוץ חברתי כלכלי נפילת בורסות והתמוטטות תאגידים ? 🙂

    • שלום נדב –
      אני חותם במאה אחוזים על האבחנה שלך לפיה הממשלה (בעזרתם הנאמנה של הבנק המרכזי והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה) מסוגלת להציג מצג שווא לפיו הכלכלה נמצאת במצב טוב, אם היא ממעיטה בהערכת האינפלציה (מה שמנפח את נתוני הצמיחה במשק) וממעיטה בהערכת האבטלה (על ידי כך שהיא אינה כוללת בנתון את אלו שהתייאשו ממציאת עבודה וכלל אינם מחפשים). ניפוח מלאכותי של שוק המניות אכן מסייע לתמוך באשליה זו. גם אני הגעתי למסקנות דומות, וסבור שזוהי משמעות דבריה של ג׳אנט יילן, אשר טענה לאחרונה ש״היא לא צופה משבר כלכלי נוסף בימי חייה״.

      האם אנחנו לקראת פיצוץ? שאלה טובה. במשך תקופה ארוכה הייתי תחת הרושם שאנחנו חיים על זמן שאול ושהתחדשות המשבר הכלכלי העולמי נמצאת מעבר לפינה. אולם בפועל אנחנו רואים שהבנקים המרכזיים הצליחו לדחות את המשבר הזה במשך שנים ארוכות, מה שמעלה את האפשרות שמה יוכלו לעשות זאת לעד? במקרה כזה אנחנו לא צפויים למשבר חד ופתאומי כמו זה של 2008, אלא לדישדוש מתמשך כמו זה שאנחנו רואים כיום, שבו המשק צומח בקצב מאוד מאוד איטי, האינפלציה מתגברת אט אט (היות וכל הכסף החדש שנוצר בתהליך מתחיל לזלוג לשוק הכללי), החובות הולכים ומעמיקים (ברמה הממשלתית, התאגידית והאישית כאחד), הפערים החברתיים הולכים ומתרחבים והציבור סובל.

      בשלב הנוכחי, שתי האפשרויות הללו נראות לי סבירות באותה המידה.

      • נדב, מה שאתה מתאר הוא פחות או יותר הליבה של תורת מחזור העסקים האוסטרית.גם על זה כתבתי בסדרה שלי.
        יש סיכוי שאתה מחליף בין האסכולה האוסטרית לאסכולת שיקגו?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s