בספרו המפורסם של ג'ורג' אורוול "1984" מתוארת שפה סינתטית בשם "שיחדש" (Newspeak), אשר נוצרה על ידי השלטונות על מנת לשלוט על מחשבותיהם של האזרחים. בשפה הזאת מילים מסויימות כגון "חופש" כלל אינן קיימות, ומשמעותן של מילים אחרות מסולפת עד ללא הכר. בבסיס ה"שיחדש" עומדת ההנחה כי בני אנוש זקוקים לשפה על מנת לנסח מחשבות, וכי רעיונות חתרניים ידעכו בהיעדר המילים הנחוצות על מנת לבטאם. אורוול לא המציא את הקונספט הזה. הוא מוכר בקרב הבלשנים בשם "היפותזת ספיר-וורף", ואורוול זכה מן הסתם לראות כיצד הוא יושם הלכה למעשה במדינות הגוש הקומוניסטי.

אולם המניפולציה של השפה לצרכים פוליטיים לא חלפה מן העולם עם התפרקותה של בריה"מ. היא הייתה ונותרה טקטיקה קבועה בקרב ארגוני השמאל על מנת להחדיר את רעיונותיהם לשיח הציבורי. הם מאמינים כי השימוש בביטויים מסויימים מעצב באופן תת מודע את אורח המחשבה, וכי באמצעות חזרה עיקשת עליהם הם יכולים לחולל שינוי הדרגתי בדעת הקהל. דוגמה מאלפת לכך היא הביטוי "אוכלוסיות מוחלשות", אשר החליף בשנים האחרונות את הביטוי "אוכלוסיות חלשות". לכאורה מדובר בהבדל זניח, אולם מי שמשקיע בכך מחשבה מבין לפתע כי המעבר ללשון סביל נועד על מנת להנחיל בקרב הציבור את האמונה כי העוני הוא דבר מה שנכפה על אוכלוסיות אלו באופן חיצוני, וכי הדרך היחידה שבה יוכלו להיחלץ מן העוני היא על ידי התערבות חיצונית – דהיינו באמצעות קצבאות ממשלתיות. במילים אחרות, שינוי של אותיות בודדות מסוגל להכיל בתוכו את האג'נדה הסוציאליסטית כולה.

הקורא התמים עלול לחשוב כי אני הוזה דברים שלא היו ולא נבראו, וכי לא יתכן שהמעבר מ"חלשות" ל"מוחלשות" הוא אקט פוליטי מכוון. למי שסבור כך אספר כיצד השתמשתי פעם בביטוי "אוכלוסיות חלשות" באוזניה של לקוחה, אשר מסתבר שהיתה שייכת לחוגי השמאל הרדיקלי. אותה גברת זינקה כנשוכת נחש והכריחה אותי מיד לתקן את דברי, כאילו שהוצאתי מפי קללה גסה. באותה תקופה לא הייתי מודע פוליטית כפי שאני כיום ולא ייחסתי למתקפה הזאת משמעות כלשהי. רק מקץ שנים הבנתי שזהו האופן שבו אנשי שמאל נוהגים לכפות את אורח המחשבה שלהם על הסובבים אותם. הם מנצלים את הנימוס והחביבות של האדם הממוצע על מנת להפוך ביטויים מסויימים לטאבו, ובאופן זה להעלים אותם מן השפה.

דוגמה קלאסית נוספת היא האופן שבו אנשי השמאל במדינת ישראל מתעקשים לכנות את יהודה ושומרון בכינוי "השטחים הכבושים". הם מאמינים שבאמצעות מחיקת שמותיהם ההיסטוריים של חבלי ארץ אלו הם יוכלו לנתק את האסוציאציה שביניהם ובין העם היהודי. כינוי נוסף החביב עליהם הוא "הגדה המערבית", המרמז שהם חלק אינטגרלי מממלכת ירדן השכנה (הרי לכל נהר יש שתי גדות, הלא כן?). השכתוב ההיסטורי הזה נחל הצלחה גורפת, היות ואין כיום שום פוליטיקאי או עיתונאי זר אשר מעז להשמיע את השמות יהודה ושומרון, אף על פי שהם מופיעים במפות עתיקות, ובכתבי הקודש היהודים והנוצריים כאחד.

ממשל אובמה עושה שימוש נרחב בטקטיקה זו על מנת לעצב את דעת הקהל. כך למשל חוק אובמה-קר כונה באופן רשמי "החוק לשירותי בריאות מוזלים" (The affordable care act), וזאת על אף פי שבעקבות ישומו מרבית המבוטחים בארה"ב חוו עלייה דרמטית במחירי הביטוח הרפואי. זהו איננו מקרה של חוק כושל אשר השיג את המטרה ההפוכה מכפי שהתכוון מלכתחילה. ג'ונתן גרובר, אחד מהוגיו של חוק אובמה-קר, הודה בפומבי כי החוק נוסח באופן מפותל על מנת שהציבור האמריקאי לא יבין את משמעותו האמיתית, שהיא לסבסד חולים עניים על חשבון כל היתר. דבריו אלו עוררו סערה גדולה, אולם לא הפריעו לחוק להפוך לעובדה מוגמרת, אשר תעיק על כיסו של משלם המסים במשך שנים רבות.

כשזה מגיע לטרור איסלמי, ממשל אובמה מספק לנו ביטויים שהם יצירות מופת של תעמולה. הדרך השגורה בפיו על מנת לתאר טרוריסטים היא "קיצונים אלימים" (Violent extremists). ביטוי מעורפל זה הומצא על מנת להכחיש את הקשר המובן מאליו שבין דת האיסלם ובין מעשי הזוועה המבוצעים בשמה. כל בר דעת מבין כי לא ניתן להביס אויב שאסור לכנותו בשמו, או לחקור את האידיאולוגיה אשר מנחה אותו. וכך מחלחל המסר מן הדרג המדיני אל הדרג הצבאי, וכובל את ידיהם של הקצינים מלתכנן אסטרטגיה יעילה ללוחמה בטרור. שהרי היכן ניתן לאתר וללכוד את "הקיצונים האלימים" הללו בטרם הם מוציאים לפועל את תוכניותיהם הנפשעות? בוודאי שלא במסגד המקומי…

אם ברצוננו להתגונן מפני שטיפת המוח השקטה והמחושבת הזאת, אנחנו חייבים בראש ובראשונה להיות מודעים לשפה שבה אנחנו משתמשים, לשקול בזהירות את משמעותה של כל מילה ולתהות על קנקנה. האם השפה שלנו מבטאת את מה שאנחנו מעוניינים לאמר, או שמה את ההפך המוחלט? אם אנחנו מגלים שאנו מצנזרים את עצמנו פעם אחר פעם כדי לרצות גורם כלשהו, זהו סימן מובהק לכך שהשפה שלנו הושחתה. לאמיצים שבינינו אני יכול להציע גם את האפשרות להחזיר מלחמה שערה. הדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא לשלול את העליונות המוסרית שאותה הצד השני מנסה בקביעות לנכס לעצמו. כך למשל בפעם הבאה שמישהו ידרוש ממני להשתמש בביטוי "אוכלוסיות מוחלשות", אני מתכוון להוכיח אותו על כך שזהו ביטוי גזעני, אשר מרמז שאוכלוסיות אלו הן פגומות בדרך כלשהי, ואינן מסוגלות להיחלץ מן העוני באמצעות יוזמה אישית ועבודה קשה. האמינו לי – אנשי השמאל אינם מסוגלים להתמודד עם האשמה בגזענות. הם כל כך רגילים לנופף בה כשוט כלפי אנשי הימין, עד כי כאשר היא מופנית חזרה כלפיהם הם נעשים אובדי עצות. הם מתחילים לגמגם ולבסוף נמסים לכדי שלולית דביקה על הרצפה.