במאמר דעה אשר התפרסם לאחרונה בוואשינגטון פוסט, פרש לארי סאמרס את טענתו כביכול יש לבטל את שטר מאה הדולרים. הטיעון המרכזי שהציג סאמרס בזכות המהלך היה ששטרות אלו מסייעים לסוחרי סמים ולטרוריסטים להעביר סכומים גדולים מתחת לאפן של רשויות החוק. קריאה זו בוודאי אינה ראשונה מסוגה, אולם היא עוררה תשומת לב תקשורתית עקב מעמדו הרם של סאמרס כשר אוצר לשעבר בממשלת ארה"ב. הדבר התרחש במקביל לקריאתו של מריו דראגי, יו"ר הבנק המרכזי האירופי, לבטל בתואנות דומות את שטר 500 האירו. מה אירע לפתע פתאום אשר הוביל את שני הבכירים הללו לדאוג לגבי מעשי פשע וטרור? סביר להניח שמדובר אך ורק בתירוץ, וכי מטרתם האמיתית היא לצמצם באופן הדרגתי את השימוש בשטרות, עד ליעד הסופי של עולם ללא כסף מזומן.

לא מדובר בתיאוריית קונספירציה מטורפת. גורמים רבי עוצמה דוחפים לכיוון זה באופן גלוי לחלוטין. קרן הצדקה של ביל ומלינדה גייטס יסדה לפני מספר שנים את "הברית לכסף טוב יותר ממזומן" (בתרגום חופשי), גוף ציבורי אשר מטרתו לקדם עולם ללא כסף מזומן. בארגון זה חברים בין היתר סיטי בנק, וחברות כרטיסי האשראי ויזה ומסטרקארד, אשר עשויות להרוויח עד מאוד מסיטואציה שכזאת. בעקבות זאת ראינו את הכלכלן הראשי של קבוצת סיטי, ווילם ביואיטר, קורא באופן פומבי לביטולו של הכסף המזומן, ואת חברת ויזה דוחפת יוזמת חקיקה אצלנו בישראל אשר תטיל מגבלות על עסקאות מזומן. יש לציין כי יוזמת חוק זו כבר עברה בקריאה ראשונה בקיץ האחרון, וכי היא צפויה להפוך בקרוב לעובדה מוגמרת. "הברית למען כסף טוב יותר ממזומן" מתיימרת לפעול ממניעים טהורים לחלוטין. באתר האינטרנט שלה נטען כי המעבר לשימוש באמצעי תשלום דיגיטליים בלבד יקדם "שקיפות", וכי הדבר אמור באופן כלשהו לסייע לאוכלוסיות חלשות. אולם ברור לכל שביטול הכסף המזומן יהפוך את כולנו ללקוחות שבויים של הבנקים וחברות כרטיסי האשראי, משום שאף עסקה לא תוכל להתבצע מבלי שהם ישתתפו בה ויגבו עמלת תיווך. כמו כן הדבר צפוי לפגוע באופן אנוש בפרטיות. בכל פעם שנשתה אספרסו בבית קפה או נעצור לתדלק בתחנת הדלק הדבר יתועד, וניתן יהיה להתחקות אחרינו באמצעות "שביל הפירורים" הפיננסי אשר נשאיר מאחורינו.

אולם לדעתי מאחורי היוזמה הנכלולית הזאת ישנו אף מניע נוסף ומסוכן פי כמה. לאחר שבע שנים של מדיניות ריבית אפסית אשר לא הצליחו לחולל את הצמיחה המובטחת ולחלץ את העולם ממשבר כלכלי, לבנקים המרכזיים לא נותרה "תחמושת". אם ברצונם להמשיך ולדחוף את הריביות כלפי מטה, עליהם לחצות את הסף הבלתי נתפס, ולכפות על המשק ריבית שלילית. סביבת ריבית שכזאת אמורה להפחית אף יותר את עלויות האשראי לתאגידים הגדולים, מה שאמור לעודד אותם לקחת הלוואות ולהשקיע בפיתוח טכנולוגיות ומוצרים חדשים. עבור ציבור החוסכים המשמעות תהיה שלא רק שהם לא יקבלו תשואה עבור כספם, אלא שהם אפילו יענשו ויצטרכו לשלם מעין "מס חיסכון". על כל מאה שקלים שימצאו בחשבון הבנק שלהם הם יאלצו לשלם למדינה בכל שנה שקל, או שניים, או אפילו יותר. החשש הגדול של הבנקים המרכזיים הוא שבמקום לעודד צריכה, הדבר יגרום לחוסכים למשוך את כספם מן הבנק ולהחביא אותו "מתחת לבלטות". תיאורטית, אם מספיק אנשים יעשו זאת הדבר יהווה "ריצה על הבנק", ועלול להביא להתמוטטות הבנקים. הדרך היחידה למנוע זאת היא באמצעות חסימת יכולתו של הציבור למשוך את כספו מן הבנק. במילים אחרות – ביטול הכסף המזומן כליל.

הרעיון של ריבית שלילית איננו יציר הדימיון, ולמעשה מדינות רבות ברחבי העולם כבר מיישמות אותו הלכה למעשה. בשוויץ ובדנמרק שוררת סביבת ריבית שלילית מאז תחילת 2015. בספטמבר האחרון הצטרפה אליהן גם שבדיה, ולאחרונה הודיע גם הבנק המרכזי של יפן על החלת ריבית שלילית. יש לציין שהבנקים באותן המדינות "ספגו" עד עתה את עלויות הריבית השלילית, ונמנעו מלגלגל אותן אל המפקידים. אולם ככל שהריבית תוסיף לצלול עמוק יותר ויותר אל הטריטוריה השלילית, כך המרווחים שלהם יצטמצמו ולא תהיה להם ברירה אלא לגבות את המס החדש מן הציבור. בסיטואציה שכזו הבנקים המרכזיים יהיו מוכרחים להוציא את השימוש בכסף מזומן מחוץ לחוק. על מנת שמהלך כזה יצליח הוא חייב יהיה להתבצע באופן מתואם בכל רחבי העולם, כדי למנוע בריחת הון ממדינה שבה הכסף המזומן בוטל לעבר מדינה שבה הוא עדיין חוקי, ותנודות פרועות בשערי המטבעות אשר יווצרו כתוצאה מכך.

אך נראה שבמהלך הריצה המטורפת הזאת לעבר עולם המראה, הבנקים המרכזיים שכחו פרט מידע קריטי. אף על פי שהם מנפיקים את שטרות הכסף שלנו ומסוגלים מבחינה טכנית לבטלם, ישנו סוג נוסף של מטבע בינלאומי אשר נמצא מחוץ לשליטתם. מטבע זה שימש כאמצעי מסחר במשך חמשת אלפים שנה, הוכיח את עצמו כחסין בפני משברים ובעל יכולת יוצאת דופן לשמר ערך. הוא קומפקטי יותר מאשר שטרות של מאה דולר, ומאפשר לבצע עסקאות באופן אנונימי לחלוטין וללא מעורבותו של שום בנק. אני מדבר כמובן אודות הזהב. במידה והבנקים המרכזיים אכן ינסו לממש את תוכניתם הזדונית, אני חוזה כי הציבור יגלה עניין מחודש בזהב ויעזר בו על מנת למלט את הונו מהפקעה. בעקבות כך הוא ישוב לשימוש מוניטרי, ומחירו ירקיע שחקים. למען האמת, מן האופן שבו הבנקים המרכזיים מתנהגים ניתן היה לחשוב כי הם דוחפים לכך באופן מודע. אולם ניסיון השנים האחרונות מראה כי בראש הבנקים המרכזיים עומדת חבורה של שוטים, ולכן אני מעריך שהם אינם מסוגלים לחזות נכונה את תוצאות מעשיהם.