האם אתם זוכרים את הניתוח הטכני שפירסמתי לפני זמן לא רב, אשר דן בתרחישים אפשריים עבור מדד ה- S&P500? טענתי שאנו שרויים במה שמכונה ״מלכודת שוורים״, שבמהלכה מדדי המניות ינסו לשוב ולטפס מעל לקווי המגמה השבורים, וכי במידה ויכשלו אנו צפויים לראות את המפולת מתחדשת במשנה עוז. לנגד עיני ראיתי שני תרחישים, בראשון מדד ה-S&P500 יכשל כבר ברמת ההתנגדות של 2600 נקודות. תרחיש שני אשר נראה היה סביר באותה מידה, היה כי הוא ימשיך לטפס מעבר לכך, אך יתקל בהתנגדות בממוצע הנע של חמישים הימים, לאחר מכן בממוצע הנע של מאתיים הימים, ולבסוף בקו המגמה העליון של מה שכיניתי ״התעלה הדובית״. הייתי תחת הרושם שההתנגדות הזאת תכריע אותו, וכי בסופו של דבר הוא יאלץ לשוב לקרקע המציאות. לבסוף, ציינתי תסריט שלישי, שבו המדד יצליח להתגבר על כל המכשולים הללו, ויקבע שיאים חדשים, אך תסריט זה היה כה בלתי סביר בעיני, שכלל לא טרחתי לציין אותו על גבי הגרף. ובכן, הגיע הזמן לשקול את הבלתי יאמן.

אמש, מדד ה-S&P500 חצה את הממוצע הנע של מאתיים הימים. הוא אמנם התפתל כהוגן סמוך לקו הזה, מה שמאשר את טענתנו כי לקווים כאלו ישנה חשיבות. אך לבסוף חצה אותו כמו סכין חם דרך חמאה. לנוכח תצוגת העוצמה הזאת אנחנו חייבים לשאול את עצמנו אם דבר מה מהותי השתנה בשוק, ולעדכן את התחזית שלנו בהתאם. האם בחודש האחרון כלכלת העולם החלה לפתע פתאום לפרוח? לא. ההפך הוא הנכון. הנתונים מראים שכלכלת העולם דווקא מאטה. מלחמת הסחר בין ארה״ב ובין סין אינה קרובה לפיתרון. מדד ה-Baltic Dry, אשר עוקב אחרי נפח התעבורה הימית, התמוטט לאחרונה, מעיד על כך שהסחר הבינלאומי דועך. נתוני הייצור התעשייתי בגרמניה מאכזבים, וכלכלת איטליה נכנסה רשמית למיתון. אך כפי שאנחנו רואים, כל הנתונים הללו אינם עושים רושם על הבורסה בארה״ב. אז מהו הגורם אשר השתנה והחזיר את וול סטריט לאופוריה? אוה, כמובן. היה זה מר ג׳רום פאוול, אשר קיים בסוף ינואר מסיבת עיתונאים ובה שינה כיוון, והבטיח למתן את צימצום המאזן של הפד.

כפי שהסברנו אינספור פעמים, הסיבה היחידה בגללה הבורסה גאתה כל כך בשנים האחרונות היא מבול הכסף הזול מכיוונו של הפד. מאז שפאוול נכנס לתפקידו הוא ניסה לעצור את המבול הזה, בעזרת העלאת ריבית ומכירה הדרגתית של אגרות החוב שהבנק המרכזי של ארה״ב צבר בעשור האחרון. אך כפי שאנו רואים, כל ניסיון שכזה מאיים למוטט את הבורסה. היות והפד אינו מוכן להרשות לזה לקרות, ידיו למעשה כבולות. הוא חייב להמשיך ולהדפיס כסף חדש יש מאין, לא משנה מה יקרה. מכאן אנחנו למדים שגורלו של הדולר נחרץ, ואפילו אם כרגע הוא נראה לנו חזק בהשוואה למטבעות כגון היורו או היין היפני, הרי בטווח הארוך הוא צפוי לאבד מכוח הקנייה שלו, והאינפלציה צפויה להרים את ראשה. אינדיקציה ברורה לכך היא העוצמה שאותה מפגין לאחרונה הזהב, אשר חצה את האזור הקריטי שבין 1280-1300 דולרים, ומחזיק מעמד יפה למרות חוזקת הדולר.

מהו אם כן התסריט הבלתי יאמן עבור הבורסה? אנחנו כעת רואים סיטואציה שבה מדדי המניות יפרצו את רמות ההתנגדות האחרונות העומדות בפניהם ויקבעו שיאים חדשים. במקרה כזה הם עלולים להיכנס למה שמכונה מסלול ״פראבולי״, ולטפס תוך זמן קצר במאות אחוזים (!). תופעה כזו אופיינית לשיא של בועה ספקולטיבית, ומלווה בהיסטריה המונית. הציבור אשר ישתכנע סופית שאין למניות שום סיכוי לרדת, יאבד כל רסן ויתנפל על הבורסה מבלי להקדיש לכך רגע של מחשבה. אך בה בשעה שמדדי המניות ימריאו מבחינה נומינלית, הם עלולים לצלול מבחינה ריאלית, משום שהמטבע שבו הם נקובים יאבד מכוח הקנייה שלו אף מהר יותר. לפיכך אל תניחו לכותרות לסחרר את ראשכם. עקבו אחר מדדי הסחורות על מנת להבין מה באמת קורה.