החדשות הרעות לגבי מצב הכלכלה העולמית לא מפסיקות להיערם. לאחרונה שמענו שהמכירות הקמעונאיות בארה״ב צנחו בשיעור של 1.2%. היתה זו הצניחה החדה ביותר מאז שנת 2009, בעיצומו של משבר הסאב-פריים. הנתון הזה בולט לרעה במיוחד היות ודצמבר ידוע כחודש הקניות לקראת חג המולד, ומשווקים רבים עושים בו את מרב הרווח השנתי שלהם. לאחר מכן התבשרנו שהייצור התעשייתי בארה״ב צנח בשיעור של 0.6% ביחס לחודש הקודם, וזאת במיוחד כתוצאה מירידה של 8.8% בייצור רכבים. גם כאן, זוהי הירידה החדה ביותר מאז משבר הסאב-פריים. כפי שסיפרנו לכם בעבר, אמריקאים רבים ניצלו בשנים האחרונות את תנאי המימון הנוחים על מנת לרכוש רכבים שאין באפשרותם לשלם עבורם. כעת, כאשר הכלכלה נכנסת להאטה, הם מתקשים לעמוד בתשלומים החודשיים, והביקוש לרכבים חדשים סובל בהתאם. לאחר מכן, שמענו שהתחלות הבניה בארה״ב צנחו בשיעור חד של 11.2% ביחס לחודש הקודם. וכי מכירות של בתים קיימים נפלו לשפל של 3 שנים. נתונים אלו אינם צריכים להפתיע, שכן עליית שיעור הריבית בארה״ב חונקת את ענף הנדל״ן ואינה מאפשרת לרוכשים להשיג משכנתא בעלות סבירה. זוהי רק דגימה אקראית משלל הנתונים הגרועים אשר זרמו בחודש האחרון (בין היתר משום שהממשל הפדרלי בארה״ב היה שרוי בהשבתה במהלך חודש ינואר, ולפיכך הנתונים מגיעים באיחור), ובכל זאת הבורסה בארה״ב לא חדלה מלטפס.

השוק מופתע פעם אחר מחדשות רעות, אך בינתיים מתעלם מהן.

כמו רוח רפאים אשר מרחפת לה בניגוד לכל חוקי הטבע, מדד ה- S&P500 התגבר בחודש האחרון בזה אחר זה על מכשולים טכניים אשר אמורים היו לכל הפחות לעכב אותו. הוא חצה את הממוצע הנע של 50 הימים, וכמעט באותה הקלות את הממוצע הנע של 200 הימים. אמש חצה את המכשול הכמעט אחרון העומד בינו ובין שיאים חדשים, הוא רמת ה-2800 מעוררת האימה, אשר הציתה את המפולת של דצמבר האחרון. אודה ואתוודה שאני ניצב פעם נוספת בפה פעור מול תצוגת העוצמה הזאת. נדמה שוול-סטריט התנתקה ממיין-סטריט (כינוי לכלכלה הבלתי-פיננסית בארה״ב) במידה כזו, שפצצת אטום יכולה להתפוצץ במרכז מנהטן, ולבורסה לא יהיה אכפת. הדבר היחיד שמשנה עבור המניות בשלב זה הוא המדיניות המוניטרית של הבנק המרכזי, וכפי שאנו רואים, הפד שמח להיעתר ולהרעיף עליה את כל האשראי הזול שהיא רוצה.

אבל אם כפי שג׳רום פאוול זה עתה הודיע לנו, הפד נסוג מתוכניתו להעלות את הריבית ולצמצם את המאזן שלו, ואם הם מוכנים מעתה ואילך לאפשר לשיעור האינפלציה להמריא מעל ל-2%, אז מדוע מחיר הזהב אינו משקף זאת? הרי הפד אינו יכול לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. הוא אינו יכול לעודד באופן אקטיבי את האינפלציה, ולצפות שמחירי הסחורות לא יגיבו בהתאם. אך בניגוד לכל הגיון, בתגובה לחדשות אלו מחיר הזהב צנח בחדות השבוע בשיעור של 2.5%, משלים בכך ירידה של כ-50 דולרים מאז השיא האחרון. מה שעוד יותר מגוחך הוא, שהדבר קורה בד בבד להתחממות העימות בין הודו ובין פקיסטן. זוהי התגובה של וול-סטריט לנוכח הסיכון למלחמה בין שתי המעצמות הגרעיניות הללו – להיפטר מנכס המקלט האולטימטיבי, אשר שירת את האנושות נאמנה מזה אלפי שנים.

מה שהיה כה מזעזע בצניחת מחיר הזהב אמש, הוא האופן שבו הוא שימש כתמונת ראי למדד ה-S&P500, וסירב גם הוא לציית לכללי הניתוח הטכני. הוא הרי אמור היה למצוא תמיכה ברמות 1320 דולר, לאחר מכן 1310 דולר ולבסוף ב-1300 דולר (שלוש רמות שעליהן נלחם בפראות בשבועות האחרונים), ובכל זאת התמיכה לא היתה שם. מחיר הזהב צלל כמו אבן, נעצר לבסוף רק על קו המגמה העולה אשר תומך בו מראשית שנת 2016 (ואשר אותו תיארנו בהרחבה כאן). בין אם אתם מאמינים שמדובר בסוג כלשהו של מניפולציה ובין אם לאו, עלינו להודות שהקונים פשוט לא הופיעו. מכאן אנו למדים לקח חשוב – שלמרות חשיבותו של הניתוח הטכני, אין מדובר בשיטת פלא, וכי התחזיות שהוא מספק לנו עלולות מדי פעם להיכשל מרה.

עידכון: מדד ה-S&P500 נמצא שוב מתחת לרמת ה-2800, אשר מתגלה כהתנגדות עיקשת. אם מצב זה ימשך בימים הקרובים, זה עשוי להיות סופו של הראלי, ומדדי המניות עלולים סוף סוף לשוב לקרקע המציאות.