לא כפוף לחוקי הטבע – מר ג׳רום פאוול, יו״ר הפדרל רזרב.

כעת, משהבחירות הסתיימו, אנחנו יכולים להרפות מזוטות כגון זהותו של ראש ממשלת ישראל הבא, ולשוב לנושאים שבאמת משפיעים על עתידנו, כמו עתידה של הכלכלה העולמית. הביטו בגרף הבא, המתאר את "אינדקס ההפתעות״ של קבוצת סיטי. מדד זה מטפס כאשר מקבץ של אינדיקטורים כלכליים מפתיעים לטובה, וצונח כאשר הם מפתיעים לרעה. כפי שניתן לראות, בחודשים האחרונים האינדקס הזה פשוט התמוטט, מה שמעיד על ההאטה החריפה שאנו חווים. אף על פי כן, הבורסה בניו-יורק אינה חדלה מלטפס. היא מחקה כמעט לחלוטין את המפולת שחווינו בסוף 2018, ונמצאת במרחק יריקה מקביעת שיאים חדשים. הסיבה היחידה שאנו יכולים להצביע עליה כאחראית לכך היא התפנית החדה של הבנקים המרכזיים ברחבי העולם, והפדרל רזרב בראשם, ממדיניות מוניטרית מצמצמת חזרה למדיניות מרחיבה. בנקודה זו אנחנו חייבים לשאול בשיא הרצינות – האם יו״ר הפד ג׳רום פאוול הוא למעשה סופרמן? האם נשיפה קלה מפיו חזקה יותר מכל סופה כלכלית שהיקום עשוי לזמן לנו?

מבחינה טכנית, מצבו של מדד ה-S&P500 נראה מצויין. הוא חצה בקלילות את כל המכשולים אשר בתחילת השנה הייתי סבור שיעצרו אותו, כגון ההתנגדות האופקית ברמות 2600 ו-2800 נקודות, הממוצעים הנעים של 50 ו-200 הימים וכן הלאה. למעשה, בתחילת אפריל הוא אף חווה מה שמכונה ״צלב הזהב״, כאשר הממוצע הנע של 50 הימים טיפס מעל לממוצע הנע של 200 הימים, מה שמהווה איתות קנייה עבור סוחרים רבים. המכשול האחרון העומד בפניו ובפני המשך הראלי הוא המפגש הבלתי נמנע עם קו המגמה העולה מראשית שנת 2016 (בגרף הבא זהו הקו הוורוד). על פי עקרונות הניתוח הטכני, מרגע שקו מגמה אשר תמך במדד מסויים נשבר, הוא הופך לקו התנגדות. ציבור המשקיעים אשר ראה בו את המחיר ההוגן נבהל מן השבירה שאירעה בחודש אוקטובר האחרון (נקודה 6). מעתה ואילך הוא מנצל כל הזדמנות שבה המדד מתקרב חזרה אל הקו על מנת למכור את אחזקותיו, והדבר מייצר התנגדות. ראינו את האפקט הזה בפעולה במהלך דצמבר (נקודה 7), כאשר מדד ה-S&P500 ניסה לחצות את הקו ונכשל, מה שהוביל למרחץ הדמים של סוף השנה. כעת אנחנו מתקרבים לניסיון חציה נוסף (נקודה 8), וזהו המאורע הקריטי שאליו נשואות כל העיניים בוול-סטריט.

כישלון לחצות את הקו יוביל מן הסתם למפולת, אשר תדמה בעוצמתה לזו שראינו בסוף שנת 2018 (אך כנראה לא תהיה כה חדה ופתאומית, משום שבדרך למטה ישנן רמות תמיכה מרובות שהמדד יכול ״להיאחז״ בהן, לפחות באופן זמני). אך בהתחשב בתנופה האדירה שאנו חווים בחודשים האחרונים בשוק ההון, בהחלט אפשרי שנחצה את קו המגמה הזה. או אז, גבירותי ורבותי, נפליג לעולמם הדמיוני של גיבורי העל, אשר אינם כפופים לחוקי הטבע. חציה שכזו תהווה את ההוכחה הסופית עבור המשקיעים שיו״ר הפד עומד מאחוריהם באש ובמים, שהנתונים הכלכליים אינם חשובים, ושהאסטרטגיה המשתלמת ביותר בכל תיקון קל היא לקנות מניות. אם לשפוט לפי ההתנהגות של בועות ספקולטיביות שראינו בעבר, זו תהיה יריית הפתיחה לראלי אשר כמוהו קשה לדמיין. מדדי המניות עשויים בהחלט להכפיל או לשלש את עצמם תוך פרק זמן קצר, בשעה שהציבור יסתער על הבורסות וישקיע בהן כל אגורה שנותרה בכיסו. אנשים עלולים אפילו למשכן את בתיהם ולקחת הלוואות, רק כדי שיוכלו להשתתף בשוק שאין בו מפסידים. הם ידעו שבכל צרה, סופרמן תמיד יגיע לעזרה.

עלינו לשקול ברצינות את משמעות הדבר, של חיים בעולם שבו הבנקים המרכזיים הם באמת כל יכולים. כזכור, מאז פרוץ המשבר של 2008 אנו שרויים בסביבה של ריבית אפסית והדפסת כסף מתמשכת, אשר נועדו לתמוך בשווקים ולייצר מראית עין של צמיחה. הנחת היסוד של הבלוג הזה מאז ומתמיד היתה כי צעדים אלו נועדו לכישלון, וכי במוקדם או במאוחר הכסף החדש אשר נוצר יזלוג אל שאר הכלכלה ויגרום לעליה חדה במחיריהם של מוצרי הצריכה. מאורע שכזה, כך טענתי, יאלץ את הבנקים המרכזיים להעלות את הריבית ולפוצץ את הבועה שהם עצמם חוללו, או להסתכן בהתמוטטותם של המטבעות הלאומיים. אך כעת אנחנו חייבים להודות שעליית המחירים הזו מסרבת להגיע, וכי בינתיים הבנקים המרכזיים הצליחו להגביל את האינפלציה לנכסים בלבד (דהיינו, בעיקר לשוק המניות והנדל״ן). לראייה, הדולר ממשיך להפגין חוזקה, אפילו לאחר קריאתו של הנשיא טראמפ בשבוע שעבר להפחית את הריבית ולחדש את תוכנית ההקלה הכמותית. מדד המחירים לצרכן בארה״ב אשר החל להראות סימני חיים במהלך 2018 נסוג חזרה ל-2%, ומדדי הסחורות מוסיפים לדשדש סמוך לתחתית. מה אם טעיתי, והבנקים המרכזיים מסוגלים לשמר את המצב הזה לנצח?

עולם כזה של אינפלציה סלקטיבית מפחיד אותי יותר מכל משבר כלכלי שאפשר להעלות על הדעת, משום שזהו עולם שבו הפערים בין עשירים ועניים יכולים לגדול ללא גבול. בשלב מסויים הם יעשו כה קיצוניים עד כי המוביליות החברתית תיעלם לחלוטין, והאליטה של בעלי ההון תמצא מעל לחוק. אותם טריליונרים יוכלו לרכוש לעצמם טריטוריות פרטיות אי שם בדרום אמריקה או על איים באוקיינוס השקט, ולחיות שם כמו מלכים. אף צבא לא יהין לפלוש אליהם ואף ממשלה לא תוכל להתערב, מחשש להשלכות הכלכליות. בהשוואה אליהם, בני תמותה כמונו יהיו חסרי חשיבות כנמלים. שום כמות של כישרון ועבודה קשה לא יאפשרו לנו להתקרב למידת העושר וההשפעה שלהם, פשוט משום שנכנסנו לשוק ההון מאוחר מדי. פסגת השאיפות המקצועיות שלנו תהיה לשרת או לשעשע אותם בדרך כלשהי, בתקווה שאי אילו פירורים יפלו משולחנם לחיקנו. לאיש מאיתנו לא תהיה תקווה לרכוש בית משל עצמו, משום שמחירי הנדל״ן לא יחדלו מלטפס, משאירים את משכורות העובדים הרחק מאחור. אז בפעם הבאה שאתם בודקים בהנאה את ביצועי תיק המניות שלכם, שאלו את עצמכם אם זהו העולם שאתם רוצים להוריש לילדיכם.