אמש, כפי שהזהרנו בראשית חודש יוני, מחיר הזהב פרץ את התקרה אשר החזיקה מעמד במשך שש שנים ארוכות. בכך ניתן האות לשוק שורי חדש במתכת היקרה. אם אתם חדשים בבלוג הזה, ואינכם מבינים את המשמעות ההיסטורית של האירוע, הניחו לי רק להסביר שבתור הנכס המוניטרי היחיד שלא ניתן להדפיס יש מאין, הזהב הוא האינדיקטור המהימן ביותר לאמון הציבור במערכת המוניטרית (ובמיוחד בדולר, הוא מטבע הרזרבה הבינלאומי). כאשר האמון הזה איתן אין שום סיבה לציבור לנהור אל הזהב, אשר אינו נושא עימו שום תשואה. אך כאשר אמון זה מתערער, החזקת זהב הופכת לתעודת ביטוח כנגד הדפסת כסף חסרת אחריות והאינפלציה שהיא גוררת.

הסיבה לפריצה ברורה – אמש התקיימה פגישת הפדרל הרזרב, במהלכה רמז יו״ר הפד ג׳רום פאוול כי במהלך החודשים הקרובים הוא עומד להפחית את הריבית במשק האמריקאי. הפחתת ריבית שכזו אינה צעד שבשגרה. בעבר, כל שינוי במדיניות הפדרל רזרב ממדיניות מצמצמת למדיניות מרחיבה אירע סמוך לפריצתו של משבר כלכלי. בהינתן רמות החוב המטורללות השוררות כיום, על מנת להתמודד עם משבר שכזה הבנקים המרכזיים ברחבי העולם צפויים להדפיס כמות חסרת תקדים של כסף חדש. הציבור יבין סוף סוף שהצעדים הקיצוניים אשר ננקטו במהלך משבר הסאב-פריים אינם חד-פעמיים, אלא הפכו למדיניות קבועה. כתוצאה מכך ציפיות האינפלציה יזנקו. שוק אגרות החוב אשר נסחר כיום בתשואות נומינליות נמוכות מאוד יתגלה כנושא תשואה ריאלית שלילית, ובהשוואה אליו החזקת זהב תיראה כמו צעד חכם וריווחי. אם רק שבריר משווי שוק אגרות החוב, אשר נאמד בעשרות טריליוני דולרים, יופנה לעבר השקעה בזהב – ובכן… הפעילו את הדמיון שלכם.