ההכרזה האחרונה של יו״ר הפד ג׳רום פאוול, כי הפדרל רזרב חוזר למדיניות מוניטרית מרחיבה, והפריצה אשר ראינו בעקבות כך במחיר הזהב, מעלים תהיות לגבי עתידו של הדולר. ישנם רבים בקהילת הכלכלנים הלעומתיים, אשר חזו מזה שנים את מותו של הדולר, או לכל הפחות את אובדן הסטטוס שלו כמטבע הרזרבה הבינלאומי. לאור הבזבזנות חסרת הגבולות של הממשל הפדרלי והדפסת הכסף המאסיבית, זאת היתה תחזית הגיונית מאוד. אבל בפועל הדולר המשיך להיות ״המלך של המטבעות״, ומאז 2014 אף ראה עלייה משמעותית בכוח הקניה שלו ביחס למטבעות אחרים. הסיבה לכך היא שעד היום השוק העולמי הואיל בטובו ״לספוג״ את כל יתרות הדולרים שהפדרל רזרב יצר, במסגרת מה שכיניתי במאמר משנת 2015 ״נהר הדולרים הגדול״. באותו מאמר הבעתי את התובנה כי מה שהיווה עד עתה ברכה עבור האימפריה האמריקאית עלול להתהפך ולהפוך לקללה – במידה והעולם יחליט לנטוש את הדולר, כל הדולרים שהודפסו עד היום ישובו הביתה, מחוללים היפר-אינפלציה שכמותה טרם נראתה.

על מנת לנסות ולזהות את הרגע שבו ההיפוך הזה יתרחש, אני עוקב אחר מה שמכונה ״אינדקס הדולר״ (שסימנו DXY). שימו לב, אין מדובר במדד אשר משווה את הדולר לשקל הישראלי, אלא לסל מטבעות בינלאומיים ובראשם האירו. התמקדות בדולר ביחס לשקל עלולה להיות מטעה, משום שהדולר עלול להתחזק ביחס לשקל, בעודו מאבד מערכו ביחס לכל שאר המטבעות (שבמקרה כזה השקל מאבד ערך אף יותר מהר מן הדולר). ובכן, ביום שישי האחרון אינדקס הדולר שבר קו מגמה עולה אשר החל במהלך 2018. בו זמנית הוא גם נם נפל מן הממוצע הנע של 200 הימים, מה שמהווה אינדיקטור שלילי בטווח הקצר.

אבל אם ניקח צעד אחורה ונביט על אותו המדד בטווח הארוך, נגלה כי ישנן שתי רמות תמיכה אשר עשויות לבלום את המפולת באינדקס הדולר. הראשונה היא רמת התמיכה האופקית באזור 95 נקודות, אשר תמכה בדולר במהלך השנים 2015-2016, ואז נשברה ב-2017 והושגה מחדש ב-2018. עצם העובדה שרמה זו כבר נשברה בעבר מעלה ספק לגבי עמידותה, ובכל זאת לא ניתן להתעלם ממנה. אך גם אם רמת תמיכה זו לא תחזיק מעמד, לא הרחק מתחתיה ישנו קו מגמה עולה משנת 2014, אשר צפוי לספק לאינדקס הדולר תמיכה באזור 93 נקודות.בטווח העוד-יותר-ארוך, ברצוני להביא לכם גרף אשר לקוח ממצגת של אנליסט בשם ברנט ג׳ונסון מחברת סנטיאגו קפיטל. ברנט ג׳ונסון התפרסם בזכות מה שהוא מכנה ״תיאוריית המילקשייק״, לפיה כלכלת ארה״ב נהנית מזרימה מתמדת של הון בזכות שוקי המניות והאג״ח שלה, אשר בהם מושקע מרבית ההון מרחבי העולם. בלשון ציורית, הוא טוען שלארה״ב ישנו ״קש ארוך יותר״ משל כולם, ובזכות כך היא ״שותה לכולם את המילקשייק״. עקב כך הוא צופה שבניגוד לאינטואיציה, הדולר יוסיף להיות המטבע החזק ביותר בעולם, וכי גם אם יפרוץ משבר עולמי הדבר רק יביא להתחזקות הדולר ולא להיחלשותו.

הגרף שהוא מציג על מנת לתמוך בטענתו מראה כי הדולר פרץ בשנת 2014 קו מגמה יורד ארוך טווח, המתמשך מן השיא של כל הזמנים בשנת 1985. מאז הוא שרוי בתצורת ״דגל״ (Pennant), אשר קו המגמה שהצגתי בגרף הקודם מהווה את הקצה התחתון שלה, ומבטאת חוסר החלטה. אם נראה בחודשים הקרובים את אינדקס הדולר שובר את הדגל הזה כלפי מטה, נדע שהוא צפוי להיחלש מאוד, עד לאזור ה-80 נקודות. מצד שני אם יצליח להשתקם ולחצות את קו ה-100, נדע שאין שום התנגדות מהותית בינו ובין 120 נקודות. יש לציין שאני אישית לא השתכנעתי בנכונות התיאוריה הזו, אך לנוכח חוזקתו של הדולר גם לא ביטלתי אותה כלאחר יד. אני חושב ש״תיאוריית המילקשייק״ עומדת בעינה כל עוד שוק המניות של ארה״ב שובר שיאים. אך אם וכאשר הוא יקלע לשוק דובי אמיתי, כל המילקשייק ישפך על הרצפה…

כעת אני רוצה לחזור הביתה, ולייחס כמה מילים ליחס בין הדולר והשקל. אין זה סוד כי בשנים האחרונות בנק ישראל קשר את עצמו אל הדולר. מתוך אמונה (לדעתי כוזבת) שחוזקה של הכלכלה הישראלית תלוי ביכולתה לייצא, הוא דאג להחליש את השקל בכל פעם שלטעמו הוא התחזק מדי ביחס לדולר. אך כעת בנק ישראל עלול למצוא את עצמו בבעיה ההפוכה, כאשר לנוכח חוסר הוודאות הפוליטית במדינת ישראל והגירעון ההולך ומאמיר, השקל עלול להיחלש יותר מכפי שהם תכננו. היחלשות משמעותית של השקל ביחס לדולר תגרום למחירי כל המוצרים המיובאים לזנק, ובראשם הדלק. הדבר עלול להצית התפרצות אינפלציונית שכמותה לא ראינו מאז שנת 2008. בנק ישראל ימצא את עצמו נאלץ להעלות את הריבית על מנת לבלום את המפולת בשקל, וזאת דווקא בשעה שבה הכלכלה העולמית שוקעת למיתון ובנקים מרכזיים נוהגים דווקא להפחית את הריבית.על מנת לבחון את התיאוריה הזו אני מציג בפניכם את הגרף לעיל, אשר מתאר את היחס בין השקל והדולר במשך עשרים השנים האחרונות. סלחו לי אם הוא נראה קצת מוזר – מידע ארוך טווח שכזה אינו זמין בקלות, ועל מנת לייצר אותו נאלצתי לצרף מידע ממספר מקורות. אנחנו רואים ששלוש מגמות שונות משפיעות על שער הדולר ביחס לשקל: הוא כלוא מתחת לקו מגמה יורד ארוך טווח אשר החל בשיא של שנת 2002 (בגרף צבע תכלת), הוא נתון בתצורת ״דגל״ מתכנסת אשר החלה בפרוץ המשבר הכלכלי של שנת 2008 (בגרף צבע אדום), ובנוסף יש לו תמיכה אופקית איתנה ברמת 3.4 שקלים לדולר (בגרף צבע ירוק). בסוף 2017 תצורת הדגל נשברה כלפי מטה, ועקב כך הייתי תחת הרושם שהשקל עומד להתחזק משמעותית. אולם התמיכה האופקית בשער 3.4 החזיקה מעמד, והדולר הצליח להשתקם. לאחרונה קו המגמה התחתון של הדגל שוב נבחן, והחזיק מעמד. יש לציין שזה קורה בד בבד שהדולר נחלש ביחס לסל מטבעות בינלאומיים, כפי שראינו בראשית המאמר. משמע – השקל מאבד כרגע מערכו אף מהר יותר מן הדולר!

האם מגמה זו תימשך? לאו דווקא. גם אם השקל יחלש משמעותית ביחס לדולר, צפויה לו התנגדות חזקה באזור 3.9 שקלים לדולר, כתוצאה מהתכנסות שני קווי המגמה היורדים בגרף – הקו העליון של ה״דגל״, וקו המגמה היורד משנת 2002. אני בספק אם התנגדות זו תישבר כל כך בקלות. מבחינה מעשית הדבר מבטא בעיני את הרגע שבו בנק ישראל יבהל מהתמוטטות ערכו של השקל ויחליט לפעול על מנת לבלום אותה באמצעות העלאת ריבית. כל המשפחות אשר נטלו משכנתה במסלול צמוד פריים יחוו זינוק מיידי בתשלומים החודשיים, וכל העסקים שהתרגלו ללוות בזיל הזול יצטרכו להתרגל למציאות חדשה שבה לחוב ישנו מחיר. אם אכן הדבר יקרה בזמן שכלכלת העולם שוקעת למיתון, הרי שמדינת ישראל תחווה אותו בעוצמה גדולה יותר. הכל הודות ל״גאונים״ בבנק ישראל אשר ״שכחו״ להעלות את הריבית במשק אחרי המיתון האחרון. היה ובנק ישראל יבחר שלא להתערב, ההתנגדות שציינתי קודם עלולה להיפרץ. מצב כזה יהיה אף יותר גרוע, משום שיבטא צלילה חסרת מעצורים בערכו של השקל (מחיר המטרה החדש יהיה 5 שקלים לדולר!). במקרה כזה צפו לאינפלציה מהירה במחיריהם של כל מוצרי הצריכה כגון דלק, מזון וכדומה, שכמוה לא חווינו מאז שנות השמונים.

לסיכום – האם אני סבור שהדולר מת? לדעתי עוד מוקדם על מנת להכריז על כך. אבל המלך ללא ספק חולה, והעלייה המטאורית במחיר הזהב בימים האחרונים מוכיחה זו. יש להוסיף ולעקוב על מנת לגלות אם מדובר רק בשפעת, או שמה הפעם זוהי מחלה סופנית.