כפי שניתן לראות מגזיר העיתון שלעיל, העיתונות חוגגת את העליות בוול-סטריט. איך אפשר להאשים אותם? הרי ביצועי המדדים מתחילת השנה הם פנומנליים, וכל מי שסבור שביצועי העבר הם סימן לעתיד, מסיק מכך שהדרך סלולה לעוד ועוד שיאים. אך מי שבקיא בשוק ההון יודע שביצועי העבר אינם מעידים על העתיד. הבורסה היא מקום הפכפך, ופעמים רבות אנו רואים את העליות הכי נאות, דווקא בתקופה שקודמת למפולת. בתחילת החודש פירסמתי אזהרה נועזת, שבה קבעתי כי בורסות העולם קרבות לנקודת מבחן קריטית, אשר ממנה והלאה יתרחש אחד מן השניים – או שהבורסה תתחיל לטוס מעלה באופן אקספוננציאלי, או שתתרסק. המטאפורה שבה השתמשתי היתה של מכונית אשר נוסעת במהירות מאתיים קמ״ש לעבר קיר זכוכית בלתי נראה. או שהקיר יתנפץ והמכונית תשעט קדימה, או שהמכונית עצמה תתנפץ. היום אני מזמין אתכם להציץ מתחת למכסה המנוע של המכונית הזאת.

אם נביט במדד מנהלי הרכש בסקטור הייצור בארה״ב (ISM Manufacturing PMI), נראה שהוא נמצא במגמת ירידה חדה. במדד זה הערך 50 משמש כנקודת האפס. כל נתון מעל 50 מעיד על התרחבות ונתון מתחת ל-50 מעיד על התכווצות. אם נמשיך במגמה הנוכחית, סקטור הייצור בארה״ב יעבור להתכווצות, כפי שלא ראינו מאז סוף 2015. להזכירכם, תקופה זו היתה חלשה מאוד עבור המשק האמריקאי, והובילה לתיקונים משמעותיים במדדי הבורסה. בדיעבד היתה זו בחירתו של טראמפ לנשיאות ארה״ב אשר הזרימה דם חדש בעורקיה של הכלכלה. אך למרות הבטחותיו להפסיק את ייבוא המוצרים הזולים מן המזרח הרחוק ולהחזיר את הייצור הביתה, אנו רואים שזה אינו קורה בשטח.

גם ברמה העולמית התמונה אינה מעודדת. מדד מנהלי הרכש Global manufacturing PMI מטעם הבנק JPMorgan אשר מספק לנו נתון דומה עבור העולם כולו הגיע לשיא בתחילת 2018 ומאז נמצא במגמת ירידה. לאחרונה המדד ירד מתחת ל-50 נקודות ולפיכך הקף הייצור העולמי שרוי בהתכווצות. לנוכח מלחמת הסחר אשר מתחוללת בין ארה״ב ובין יתר העולם נתון זה אינו צריך להפתיע. המכסים שדונלד טראמפ הטיל על מוצרים מיובאים מייקרים אותם עבור הצרכן האמריקאי ולפיכך הוא צורך פחות, וכתוצאה מכך יתר העולם מייצר ומייצא פחות.

מי שיביט בהיקפי הייבוא והייצוא של ארה״ב הנקובים בדולרים עלול שלא להבחין בדעיכה הזאת בנפח הסחר. הדבר נובע לדעתי מכך שהירידה בנפח מתאזנת עם העליה במחירו של כל פריט ופריט. אך הכסף הזה אינו מגיע לכיסם של היבואנים או היצואנים ואינו משפר את הריווחיות שלהם. העלות הנוספת מגיעה לכיסן של הממשלות הגובות את המכסים הללו, ולפיכך מגבירה את נטל המס ויושבת כאבן ריחיים על כתפי הכלכלה. הדבר מזכיר מאוד את מדיניות מכסי המגן אשר הונהגה על ידי ממשלת ארה״ב בשנת 1930 (שמכונה סמות-הולי, על שם המחוקקים שקידמו אותה). מקובל כיום להאמין שמדיניות זו החריפה את המשבר הכלכלי ששרר באותם בימים, וסייעה להפוך אותו ל״שפל הגדול״.

כעת, יש מי שיטען שכלכלת העולם מסתמכת בימינו פחות על ייצור ויותר על אספקת שירותים, וכי גם אם סקטור הייצור נפגע, הרי שזה לאו דווקא יוביל לכדי מיתון. לשם כך אני מביא לכם גרף מקביל מסקטור השירותים בארה״ב. ניתן לראות שאף הוא נמצא במגמת ירידה מאז תחילת 2019, וכי שיעור הגידול בו הוא הנמוך ביותר מאז היבחרו של טראמפ. הנתונים הללו שמים ללעג את הטענה של הכתב גד ליאור, במאמר שפורסם היום ב״ידיעות אחרונות״, כביכול ״העליות בארה״ב הן גם עדות לאיתנותה של הכלכלה האמריקאית״. הבורסה בארה״ב מנותקת לחלוטין מן הביצועים של הכלכלה האמיתית, ומשייטת לה אי שם במרומים, על ענני הכסף הזול שהפדרל רזרב מפריח לעברה. השאלה היחידה היא אם הפחתת הריבית הקטנה שהובטחה לשווקים בסוף יולי תספיק על מנת להחזיק את הבלון הזה באוויר, או שמה השוק ידרוש יותר (באמצעות עוד מפולת חדה, כמו זו שראינו בסוף 2018).

לסיום, אני רוצה להזכיר לכם שלושה דברים. ראשית, כי אנחנו רישמית נמצאים כעת בהתרחבות הכלכלית הארוכה ביותר בתולדות ארה״ב. ההסתברות למיתון גבוהה ולו רק משום שלא חווינו אחד כזה מזה עשור. שנית, כי במהלך 2019 עקומת תשואות האג״ח של ממשלת ארה״ב התהפכה, וכי זהו האינדיקטור המהימן ביותר שישנו למיתון הולך וקרב. עניין שלישי ואחרון הוא השאלה – אם מצב הכלכלה בארה״ב כה נהדר, הכיצד זה שהפד מחליט דווקא עכשיו להפחית את הריבית? הבנק המרכזי בארה״ב מעולם לא הפחית את הריבית במשק כאשר מצב העניינים היה תקין, וכמעט תמיד היה זה סמוך לפריצתו של מיתון. אם הנתונים הללו עושים לכם חשק לקנות מניות, שיבושם לכם.

אזהרה: הח"מ אינו בעל רישיון ייעוץ השקעות או כל רישיון פיננסי אחר. התכנים באתר זה אינם מהווים ייעוץ מקצועי או המלצה לביצוע פעולה בנייר ערך, ואין לראות בהם תחליף לייעוץ השקעות המתחשב בצרכיו הייחודיים של כל אדם. כל המסתמך על המידע באתר מבלי להיוועץ באיש מקצוע עושה זאת על דעתו ועל אחריותו בלבד.