היום, ראשי הפדרל רזרב נמצאים בכינוס המסורתי שלהם ב- Jackson hole. כאשר שמעתי לראשונה את שמו של המקום לפני כמה שנים, הייתי בטוח שמדובר בטעות. הרי לא יתכן שאנשים כה מכובדים יבחרו להתאסף דווקא בתוך חור? אבל אין כאן שום טעות. מדובר בעמק פסטורלי במדינת וואיומינג, אשר גובל בהרי טטון האציליים. ציידי הפרוות אשר גילו אותו בתחילת המאה ה-19 נהגו להיכנס אליו דרך נקיק צר, אשר נתן להם את התחושה של מעבר דרך חור, וזהו מקור השם. מאוחר יותר הוקמה שם עיירה בשם ג׳קסון, ובסוף המאה ה-19 המקום הפך לאתר תיירות פופולרי עבור עירוניים מן החוף המזרחי של ארה״ב, אשר נמשכו אל הנופים המרהיבים ואל אווירת המערב הפרוע. בשנות השמונים החל סניף קנזס של הפדרל רזרב לארח שם סימפוזיון שנתי בנושאי מדיניות מוניטרית. זוהי הזדמנות עבור חבורת הפרופסורים המעונבים לנשום מעט אוויר צח, לצאת לדיג באגם ובין לבין לספק לעולם את תובנותיהם המטופשות לגבי מצב הכלכלה.

כמו תמיד, המשקיעים בוול-סטריט שותים בצימאון כל מילה שיוצאת מפיה של החבורה הזאת, משום שמדיניות הפד הפכה בעשור האחרון למניע העיקרי של הבורסה. תשכחו מן הייצור התעשייתי, הגרעון המסחרי או החוב הלאומי. כל אלו הם כאין וכאפס לעומת פטפוטיו של איזה קשיש כסוף שיער, אשר ידו מונחת במקרה על מדפסת הכסף של הבנק המרכזי. בשבוע האחרון  מדדי המניות שוב החלו ״לצוף״ כלפי מעלה, מטפסים בהתמדה בציפיה לדבריו של יו״ר הפד ג׳רום פאוול, והיום (יום שישי) הוא עומד לדבר. לדעתי זהו שידור חוזר של המעמד בו חזינו לפני פחות מחודש, כאשר הפד הפחית את הריבית ברבע אחוז. השוק מצפה מפאוול ש״יזרוק להם עצם״, ויאותת על מהלך משמעותי של הפחתת ריבית, בדיוק כפי שהנשיא טראמפ דרש ממנו בציוציו האחרונים. הם משתוקקים לשמוע שרבע האחוז שקיבלו בפעם האחרונה אינו ״זבנג וגמרנו״, אלא תחילתו של מחזור הקלה מוניטרית, אשר יביא את הריבית חזרה לאפס ואולי אף ישיק מחדש את תוכנית ההקלה הכמותית.

אם פאוול אכן יספק את הסחורה, הוא מן הסתם יסלול את הדרך בפני הבורסה להמריא לשיאים חדשים. אבל לדעתי זה לא עומד לקרות. בדיוק כפי שאירע בסוף יולי, לפאוול אין הצדקה מספקת על מנת לבצע שינוי דרמטי במדיניות המוניטרית של הבנק המרכזי. באופן רישמי, מצב הכלכלה בארה״ב עדיין תקין – האבטלה נמוכה, המכירות הקמעונאיות חזקות וקצב הצמיחה של המשק משביע רצון. מדדי המניות עדיין קרובים לשיא, ואפילו הירידה בקצב האינפלציה נבלמה לאחרונה. כל האינדיקטורים השליליים שעקבנו אחריהם מתחילת השנה, כגון האטה בייצור התעשייתי ועקומת תשואות אג״ח הפוכה, אינם נוטים להדאיג את הפד, והוא מתייחס אליהם בביטול. לפיכך אינני מאמין שפאוול ימהר ללחוץ על ההדק ולבזבז את התחמושת המועטה שיש לו על מנת להתמודד עם מיתון. סביר להניח שהוא ינסה להרגיע את השווקים בעזרת הרבה מילים יפות ונפנופי ידיים, אך בעצם לא יבשר על שום דבר חדש.

במקרה כזה, אני צופה שהירידות בבורסה יתחדשו. לתשומת ליבכם, למרות שנדמה שמדדי המניות התייצבו בימים האחרונים, הם טרם הצליחו לטפס מעל לממוצע הנע של 50 הימים, אשר אותו זיהינו בתור רמת התנגדות מהותית בעת הנוכחית. זוהי עדות לחולשה הטכנית של המדדים, ולכך שהשיא כבר אולי מאחורינו. רמה קריטית שיש לעקוב אחריה היא הממוצע הנע של 200 הימים, אשר עומד כרגע על 2802 נקודות במדד ה-S&P500. אם המדד יצלול אל מתחת לרמה זו חוששני ש״תצורת המגפון״ שעליה דיברנו כה הרבה בתקופה האחרונה תופעל באופן סופי, ואנו נחווה מפולת. רק אם הבורסה תרד בעשרה אחוזים ומעלה, כפי שאירע בדצמבר האחרון, הפד יבהל במידה כזו שתניע אותו לכדי פעולה.

לפני שניפרד, אני רוצה להראות לכם את הגרף של ה-Russell 2000. זהו מדד של אלפיים המניות הקטנות בבורסה של ניו-יורק. אף על פי שהוא מכיל הרבה יותר חברות מאשר מדד ה-S&P500, שווי השוק שלו הרבה יותר קטן. זוהי תופעת לוואי של המגמה בשנים האחרונות להשקיע באמצעות תעודות סל וקרנות מחקות למיניהן. המשקיעים שמים את כספם בתור ברירת מחדל במדדים המובילים, והמניות שנמצאות מחוץ למדדים אלו אינן נהנות מכך. החברות במדד Russell 2000 הן בדרך כלל חברות אמריקאיות מקומיות, שאינן מנהלות עסקים ברמה בינלאומית. לפיכך הן לדעתי מספקות תמונה יותר מהימנה לגבי מצב הכלכלה האמריקאית. ובכן, מדד זה נראה פשוט איום ונורא. הוא הגיע לשיא שלו בספטמבר 2018, ומאז לא הצליח להתקרב לשם. הוא שרוי כעת מתחת לממוצע הנע של 200 הימים, ונראה כעומד לשבור רמת תמיכה אופקית באזור 1460 נקודות, אשר תמכה בו מזה שנתיים. אם מדד זה מעיד במשהו על הכיוון הכללי של הבורסה, זה אינו מעודד כלל.

עדכון: נשיא סין החליט לגנוב ליו״ר הפדרל רזרב ג׳רום פאוול את ההצגה, והכריז על החלת מכסים על ייבוא סחורות אמריקאיות לסין. בתגובה לכך המסחר בוול-סטריט נפתח בירידות. פאוול הצליח להרגיע את השווקים לזמן מה, משום שנאומו נתפס על ידי הפרשנים כ״יוני״, וכתוצאה מכך התגברו הציפיות להפחתת ריבית נוספת של רבע אחוז בפגישה הבאה של הפד בספטמבר. אולם אז דונלד טראמפ התפרץ בחמת זעם, הן על הצעד של ממשלת סין והן על כך שפאוול לא היה מספיק ״יוני״ לטעמו. בציוץ מדהים הוא הביע תמיהה מי הוא היריב הגרוע יותר למשק האמריקאי – נשיא סין או יו״ר הפד? הוא הבטיח להגביר את הלחץ על סין, וקרא לחברות אמריקאיות למצוא אלטרנטיבות לייצור על אדמת סין. זה כבר היה יותר מדי עבור השווקים. מדדי המניות החלו לצלול, הדולר נפל והזהב זינק.

בסופו של יום מדדי המניות נסגרו בירידות חדות, אך לא קבעו שפל חדש מאז תחילת המהלך בסוף יולי. זהו גבעול הקש שה״שוורים״ יכולים להיאחז בו כעת. כל עוד שהמדדים המובילים מחזיקים מעמד מעל הממוצע הנע של 200 הימים, יש להם עדיין סיכוי להשתקם. אך אם במהלך ימי המסחר הבאים רמה טכנית חשובה זו תישבר, כנראה שאין מנוס ממפולת משמעותית, אשר תגמד את זו שראינו בדצמבר האחרון. ראו הוזהרתם!