עבור המשקיעים בבורסה, התקופה האחרונה היתה די משעממת. הם עשויים להיות קצת מאוכזבים שהראלי המרהיב שהחל בתחילת השנה אינו נמשך כפי שקיוו, וכי מאז ראשית שנת 2018 המדדים פחות או יותר לא זזו לשום מקום. אבל מצד שני, לכאורה גם אין להם שום סיבה להיות מודאגים. למרות ההאטה בכלכלה העולמית (אשר איש אינו מעז עוד להכחיש), עקומת תשואות האג״ח (אשר התהפכה לפני מספר חודשים, וכעת הולכת ומתיישרת שנית) ומלחמת הסחר עם סין (אשר על אף הכותרות האחרונות רחוקה מסיום), מדד ה-S&P500 נמצא עדיין במרחק יריקה מן השיא של כל הזמנים. הגישה לפיה כל ירידה היא הזדמנות קניה עדיין שולטת, והכל סבבה אגוזים.

אך ישנן אינדיקציות לכך שמדובר בשקט מטעה. כמו שעון עצר אשר סופר לאחור, שוק ההון רומז לנו לעיתים שמשהו גדול הולך וקרב, וזוהי אחת מן הפעמים הללו. הביטו בגרף המצורף של מדד ה-S&P500, ושימו לב כיצד מתחילת השנה אמפליטודת התנודות בו הולכת ודועכת, והוא הולך ומתכנס לקראת נקודה אחת. אחד מן העקרונות החשובים אשר למדתי במהלך השנים האחרונות הוא כי וולטיליות גבוהה מובילה לוולטיליות נמוכה, ולהפך. זהו עקרון אשר תקף בכל טווח זמן, החל מן הקצר וכלה בארוך ביותר. לאחר כל תנועה גדולה השוק חייב להירגע ולעכל את מה שזה עתה התרחש. אך הרגיעה הזו מוגבלת בזמן, וכאשר היא מסתיימת מגיעה בדרך כלל תנועה חדה נוספת. הבעיה היא שאינדיקטור זה אינו אומר לנו מה טיבו של המהלך הגדול הבא – מעלה או מטה. כל אחד יכול לפרש זאת בהתאם להשקפת עולמו. השורים עשויים לטעון שזו תהיה הפריצה המיוחלת של המדד מעל רמת ה-3000 נקודות, וכי עד סוף השנה הוא צפוי לקבוע שיאים חדשים. הדובים יטענו כי זהו רגע השבירה, שבו מדדי המניות יכנעו לנתוני המאקרו האיומים.

אך מדד ה-S&P500 אינו היחיד אשר רומז לנו שמשהו מתרחש מתחת לפני השטח. ישנם מגוון של מדדים אשר שרויים בתהליך התכנסות ארוך שנים, ומתקרבים לרגע ההכרעה. הבולט שביניהם הוא לדעתי מחיר הנפט, אשר שרוי בקונסולידציה רבת שנים אחרי השיא אשר קבע ערב המשבר של 2008. אך לא פחות חשובים הם מחיר הנחושת ומחיריהן של סחורות נוספות כגון החיטה, אשר נראה שדורשים תשובה סופית לשאלה בת עשר שנים – מעלה או מטה? מקורה של הדינמיקה הזו הוא לדעתי במדיניות המוניטרית של הבנקים המרכזיים ברחבי העולם, אשר מאז 2008 עשו כל שביכולתם על מנת להילחם בכוחות הדפלציוניים הפועלים על הכלכלה העולמית (הזדקנות האוכלוסיה, עודף חובות וכו׳) ולייצר אינפלציה. הם הפחיתו את הריבית לאפס ורכשו כמויות עצומות של אגרות חוב, בניסיון נואש לעצור את היצע הכסף מלהתכווץ. אך בכל פעם שבה נדמה היה שמאמציהם מצליחים והם יכולים להוריד לרגע את הרגל מדוושת הגז, העסק שוב התחיל לקרוס.

כעת לשווקים נמאס להמתין והם דורשים מן הבנקים המרכזיים החלטה – האם אתם רציניים במאמציכם ליצור אינפלציה או לא? אם כן, אזי פיתחו לרווחה את שערי הסכר. במקרה כזה סביר להניח שהן הבורסה והן מחירי הסחורות יזנקו כלפי מעלה, מסמנים בכך שאבדה כל תקווה למשמעת מוניטרית. אם לא, על הבנקים המרכזיים להודות שנכשלו במאמצם לבלום את הדפלציה, ואנו נחווה את ההתמוטטות הגדולה של בועת האשראי העולמית. העת עבור תכסיסי השהייה והתחמקות הולכת ואוזלת. אינני יודע במדוייק מתי שעון העצר יגיע לאפס, אך הגרפים מרמזים לנו שהשעה הזאת קרובה.

עידכון מן ה-22.10.2019

ישנו עוד ״שעון עצר״ אשר סופר לאחור מאז ראשית 2018, וזהו מדד ה-VIX המודד את הוולטיליות של שוק המניות (ומכונה גם מדד הפחד). הלה זינק כאשר הראלי במדדי המניות נבלם לראשונה, ומאז סימן שורה של שיאים הולכים ויורדים. אך שימו לב שלאחר כל שיא הוא חזר לקו מגמה עולה בהדרגה, מה שמעיד שהמגמה הכללית של הוולטיליות בשוק המניות היא כלפי מעלה. בשלב מסויים ההתכנסות הזאת תסתיים, והדבר יוביל לדעתי להתפרצות של הוולטיליות, אשר בדרך כלל כרוכה במפולת. אל תבינו מדברי שאני חוזה מפולת בטווח הזמן המיידי. בניגוד לסיטואציות קודמות בשנתיים האחרונות האינדיקטורים לכך אינם חד משמעיים. ברבעון האחרון של השנה אנו בהחלט יכולים לראות עוד זינוק או שניים קטנטנים ב-VIX שיבלמו בקו המגמה היורד הוורוד, או זחילה איטית לאורך הקו הסגול התחתון בשעה שמדדי המניות קובעים שיאים נומינליים חדשים. עם זאת, האפשרות למפולת בשוקי המניות תשאר ברקע בתור סיכון מוחשי, עד אשר משהו מהותי ישתנה לטובה בסביבה הכלכלית.