אם טרם ראיתם את הסרט ״ג׳וקר״ בכיכובו של חואקין פיניקס, לכו לראות. מדובר ביצירה אפילה וגאונית, אשר מתארת באופן ריאליסטי עד כאב את צלילתו של אדם לתהומות הטירוף, ואת הפיכתו ההדרגתית לארכי-נבל שאנו מכירים מחוברות הקומיקס של ״באטמן״. סרט כה אינטליגנטי ואמנותי הוא מחזה נדיר בעידן הנוכחי, שבו האולפנים פונים למכנה המשותף הנמוך ביותר, ובעזרת אפקטים ויזואליים מנסים ללא הצלחה להסתיר את דלות העלילה. למעשה, אני מופתע שסרט שכזה זכה בכלל להגיע לאקרנים, שכן באווירה השוררת כיום בהוליווד עצם קיומו נחשב למעשה חתרני.

בתחילה, נדמה שהתעשייה מחבקת את ״ג׳וקר״. הוא זכה בפרס ״אריה הזהב״ בפסטיבל וונציה. אך לאחר מכן החלו להופיע בתקשורת ביקורות שליליות, אשר קטלו אותו כגזעני ומעודד אלימות. חלק מן המבקרים טענו שהוא עלול להוות השראה למעשי רצח המוניים, כמו זה שאירע ב-2012 בעיר אורורה שבקולורדו, בעת הקרנה של הסרט ״האביר האפל״. רשויות אכיפת החוק לקחו את הטענות הללו כה ברצינות, עד כי הורו על נוכחות משטרתית מוגברת באולמות הקולנוע ברחבי ארה״ב. אך ״ג׳וקר״ איננו סרט אלים במיוחד, בוודאי בהשוואה לסרטי האימה המדממים שהוליווד מפיקה כל העת. אז מה עורר את התגובה החריגה הזו?

לדעתי, לא היתה זו האלימות שעיצבנה כל כך את התקשורת, אלא המסרים הפוליטיים החבויים בו. לכאורה, זהו סרט אשר משרת היטב את הנראטיב של השמאל. ההתפוררות החברתית של העיר גות׳אם מתרחשת על רקע פערים קיצוניים בין העשירים והעניים. עצם ההתדרדרות הנפשית של הגיבור מוצגת כנובעת מקיצוצים בשירותים הסוציאליים שהעיר מספקת לתושביה, והקושי שלו לקבל את התרופות הפסיכיאטריות שלו. הוא סובל מדחיה והתעללות מצד כל הטיפוסים שהשמאל אוהב לתעב – תחילה מן המעסיק שלו, לאחר מכן מחבורה של ברוקרים שיכורים מוול סטריט בהם נתקל באקראי ברכבת התחתית, ולבסוף מן הנציג האולטימטיבי של הקפיטליזם, התעשיין העשיר תומאס וויין.

אבל מייד לאחר שאנשי השמאל מסיימים להרגיש צודקים ומלאי חמלה כלפי החלש, זה אשר החברה תמיד דורכת עליו, הם מגלים שהבדיחה היא על חשבונם. הם קולטים לפתע שהם הזדהו כל העת עם הרוצח הפסיכופת, אשר יוצא למסע של נקמה ומשאיר אחריו שובל של גופות. על פי השקפת עולמם ניתן להפיל את הסדר הקיים ולהביא את ״גן העדן הסוציאליסטי״ המיוחל רק בכוח הזרוע. זאת הרי הסיבה שבגללה כה רבים מהם תומכים בהפגנות אלימות כמו אלו של ארגון ״אנטיפה״. ובכן, הסרט הזה מציג בפניהם כיצד מהפכה כזאת נראית במציאות, וזהו אינו מראה מלבב. בסופו של הסרט מעשי הרצח של הג׳וקר מהווים השראה לתנועת מחאה אלימה, אשר משתוללת ברחובות ומשמידה את כל מה שנקרה בדרכה. לשם שינוי איננו מקבלים אידיאליזציה רומנטית של רעיון המהפכה הקומוניסטית, אלא מבט קר ומפוכח בטירוף ובכאוס שהיא מביאה עימה. זהו דבר מה שהשמאל בימינו אינו יכול לשאת.