כזכור, עם פרוץ משבר הקורונה מחיר הזהב נסוג לזמן קצר. הדבר נבע מן הצורך הדחוף של המשקיעים בוול-סטריט לגייס מזומנים, ומן הצפי לירידה בביקוש התעשייתי למתכת היקרה. אך באופן לא מפתיע, הצעדים המוניטריים חסרי התקדים אשר ננקטו בתגובה על ידי הבנקים המרכזיים ברחבי העולם הפכו את המגמה. תוך מספר שבועות הזהב השיב את כל מה שאיבד, ועוד קצת. בעקבות כך הגיע מחירו לשיא של שבע שנים במונחים דולריים. במונחי מטבעות מובילים אחרים כגון האירו, היין היפני והלירה שטרלינג, הוא נמצא בשיא של כל הזמנים. הדבר הוביל אנליסטים מסויימים לטעון שמחירו יקר מדי, וכי הוא זקוק לתיקון. בטווח הקצר יתכן והם צודקים. בהחלט אפשרי שמחיר הזהב יסוג בתקופה הקרובה על מנת לבחון את רמות התמיכה שלו. אף על פי כן, אני קורא תיגר על הרעיון כביכול מחיר הזהב ״יקר״. לדעתי בפרספקטיבה היסטורית הוא עדיין זול להפליא, ואני עומד להדגים זאת באמצעות הגרפים הבאים.

הגרף הראשון מתאר את מחיר הזהב ההיסטורי בניטרול האינפלציה, על פי נתוני מדד המחירים לצרכן בארה״ב. כפי שניתן לראות, האובדן ההדרגתי של כוח הקניה של הדולר משנה את התמונה מקצה לקצה. השיא של מחיר הזהב משנת 2011, אשר בגרף המחירים הרגיל נראה מאוד חריג, בסך הכל משתווה לשיא הקודם משנת 1980. השוק הדובי הממושך אשר התרחש לאחר 2011 נראה כמו קונסולידציה סטנדרטית, והכי חשוב – המחיר הנוכחי של הזהב טרם משתווה לשיאים הקודמים. על מנת לעשות זאת על מחיר הזהב לטפס בכ-30 אחוזים נוספים, ולהגיע לאזור ה-2200 דולרים לאונקיה (!). יתירה מכך, מבחינה טכנית גרף זה נראה כמו תצורת ״ספל וידית״ ענקית, אשר מנבאת עליות נוספות בשנים הקרובות, במידה ומחיר הזהב יצליח לשבור את שני השיאים הקודמים.

אך כידוע לקוראים הקבועים, עבדכם מטיל ספק במהימנות של נתוני האינפלציה הרשמיים. בעשורים האחרונים מדד המחירים לצרכן עוות מעבר לכל הכר, על מנת לשרת את האינטרסים של הממשלות המפרסמות אותו. באמצעות שורה של להטוטים חשבונאיים, הלשכות המרכזיות לסטטיסטיקה נוהגות להמעיט בהערכת האינפלציה. באופן זה הן מסוגלות לנפח באופן מלאכותי את נתוני התוצר, ולייצר מצג שווא של משק צומח וחזק. בניסיון לעקוף את האשליה הזו, אני רוצה להציג בפניכם גרף נוסף, אשר מציג את מחיר הזהב ביחס להיצע הכסף M1 בארה״ב. הנתון M1 מתייחס לכמות השטרות והמטבעות אשר נמצאים במחזור, בתוספת פקדונות עו״ש והמחאות נוסעים. ישנם מדדים מרחיבים יותר להיצע הכסף בכלכלה, ואין תמימות דעים בקרב המומחים איזה מהם משקף את שיעור האינפלציה האמיתי באופן המהימן ביותר. אך לדעתי לצורך הדיון שלנו הנתון M1 מספק.

ובכן, ביחס לגידול המתמשך בהיצע הדולרים בעשורים האחרונים, מחיר הזהב אינו נמצא בשיא ואינו אף קרוב לשיא. למעשה, הוא קרוב יותר לשפל של כל הזמנים אשר נקבע בשנת 2000, בעיצומה של בועת הדוט-קום. על פי גרף זה, על מנת להגיע ליחס אשר שרר בין מחיר הזהב ובין היצע הכסף M1 בשנת 1980, מחיר הזהב צריך לטפס פי 5, או במילים אחרות להגיע ל-8500 דולרים לאונקיה, וזאת מבלי שהיצע הכסף יגדל ולו בדולר אחד. אך היצע הכסף M1 דווקא גדל כרגע בקצב מסחרר, ומאז תחילת המשבר זינק בלמעלה מ-20 אחוזים! פירושו של דבר שביחס לכמות הדולרים במחזור, מחיר הזהב נעשה זול יותר מדי יום, וזאת מבלי שמחירו הנומינלי ישתנה כהוא זה.

יש להבהיר שאיש אינו מבטיח לנו שמחיר הזהב ידביק אי פעם את קצב הגידול בהיצע הדולרים. הגרף שהצגתי זה עתה הוא אינדיקטור כללי בלבד, אשר לא ניתן לבסס עליו החלטות השקעה. גם אם הוא ישחזר אי פעם את ערכיו ההיסטוריים, יתכן ויחלפו עד אז שנים ארוכות. על מנת שזה יקרה משהו מהותי חייב להשתנות בפסיכולוגיה הציבורית. אנשים יצטרכו להבין שממשלת ארה״ב התנערה מכל משמעת תקציבית, והיא נחושה לפזר כמה שיותר דולרים. על פי התיאוריה הקיינסיאנית, על מנת להילחם במיתון היא חייבת ״להגדיל את הביקוש המצרפי״, ולא ממש אכפת לה להיכן הכסף הזה זורם. אך ישנו מחסום פסיכולוגי מסויים, ממנו והלאה הציבור כבר לא ירצה לחסוך את הדולרים שהממשלה מעניקה לו ברוב טובה, אלא לבזבז אותם מהר ככל שניתן, בטרם שיאבדו מערכם. לדוגמה, הבוקר התבשרנו כי מחירי הבשר בארה״ב מזנקים, עקב השבתת מפעלי המזון ופגיעה בשרשראות האספקה. התפתחויות מעין אלו מקרבות אותנו אט אט לעבר המחסום הבלתי נראה הזה.

לסיכום, בראיה היסטורית, מחיר הזהב עדיין זול מאוד. אבל זה אינו משנה כל עוד שהציבור הרחב שרוי בתרדמה ואינו שם לב לאופן שבו החסכונות שלו מאבדים מערכם, חודש אחר חודש, שנה אחר שנה. כרגע, תשומת הלב של הציבור עדיין מרוכזת בשוק המניות. לראיה, מאז פרוץ המשבר ראינו זינוק בפתיחת חשבונות מסחר חדשים אצל הברוקרים השונים. הציבור הרחב אינו רואה במפולת האחרונה בבורסה סיבה להיזהר, אלא להפך, הזדמנות פז להשקיע שם את המעות האחרונות שנותרו בכיסו (או אפילו ללוות כמה שאין לו…). בין השמות הלוהטים ביותר כרגע בקרב המשתמשים בפלטפורמת המסחר הפופולרית Robinhood ניתן למצוא חברות כגון פורד, דיסני, מיקרוסופט, בואינג וטסלה. מבין מיליוני המשתמשים שלה, פחות מעשרים אלף מחזיקים בתעודת הסל GLD, העוקבת אחר מחיר הזהב. פחות מעשרת אלפים מחזיקים בתעודת הסל GDX, המשקיעה במניות כורי הזהב.

אם אנו כבר דנים בשאלה עד כמה נכס כלשהו זול או יקר, כדאי להציץ פעם נוספת במדד CAPE של פרופ׳ רוברט שילר, אשר בודק את מחיר המניות בהשוואה לרווחים הממוצעים של החברות בעשר השנים האחרונות. נגלה כי הוא עומד כרגע על 26.6, כלומר מעט נמוך יותר מן השיא של 32 שאליו הגענו בסוף 2017 (ממש כאשר תמהתי אם זה שאינני משקיע במניות אומר שאני טמבל), אולם עדיין גבוה ב-56% מן הממוצע ההיסטורי של 17. זיכרו שנתון זה טרם לוקח בחשבון את ההתמוטטות בריווחי החברות אשר צפויה להתרחש ברבעון השני של השנה, אשר לפי כל האינדיקטורים עומד להיות אף קשה יותר מן הראשון. אם מדד CAPE אינו מרשים אתכם, מה דעתכם לבדוק את ״מדד באפט״, אשר קרוי על שמו של ה״אוראקל מאומהה״? אינדיקטור זה מראה את היחס בין שווי השוק של כלל המניות במדד Wilshire5000 ובין התוצר של כלכלת ארה״ב. היסטורית, כאשר מדד זה נמוך מ-40 אחוזים המניות נחשבות לזולות, ערך בין 40 ל-80 אחוזים נחשב כתמחור הוגן, ובכל ערך גבוה מכך המניות נחשבות כיקרות. ובכן, לאחר שנסוג לזמן קצר ל-120 אחוזים, מדד באפט זינק שוב ל-133 אחוזים. גם כאן, המדד טרם משקף את הירידה החדה בתוצר אשר צפויה ברבעון השני. ברור שוורן באפט בכבודו ובעצמו כבר מזמן אינו משתמש באינדיקטור שהוא עצמו המציא, משום שאחרת היה צריך למכור מזמן את כל אחזקותיו במניות (ולא רק את מניות חברות התעופה אשר זה עתה מכר).

אם התוכן הזה מעניין ומועיל בעיניכם, אנא עיזרו לי באמצעות תרומה,
או בעזרת מתן לייק ושיתוף בפייסבוק. תודה רבה!
אזהרה: הח"מ אינו בעל רישיון ייעוץ השקעות או כל רישיון פיננסי אחר. התכנים באתר זה אינם מהווים ייעוץ מקצועי או המלצה לביצוע פעולה בנייר ערך, ואין לראות בהם תחליף לייעוץ השקעות מקצועי המתחשב בצרכיו הייחודיים של כל אדם. כל המסתמך על המידע באתר עושה זאת על דעתו ועל אחריותו בלבד.