אור התרבות

bach aflame

אני מטפס במעלה הסולם, אוחז את הרולר בידי. אני מגלגל אותו במעלה ובמורד הקיר, מוחה ממנו את עקבות השנים עם שכבה של צבע טרי. ברקע מתנגנת קנטטה של באך, מהדהדת בחלל הריק ומעניקה לו אווירה של קדושה. יופיה של המוזיקה והטוהר הלבן של הקיר משלימים זה את זה היטב. אני שב וטובל את הרולר במגש, ומהרהר לעצמי איזו מן תרבות היא זו, אשר הולידה יצירות נהדרות כל כך. במהלך חייו הלחין יוהאן סבסטיאן באך מאות קנטטות שונות. מרביתן נכתבו בשנותיו כמנהל המוזיקלי של כנסיית סנט-תומאס בלייפציג. כל אחת מהן משלבת שירת מקהלה, יחד עם נגינת תזמורת וקולו של העוגב, בהרמוניה מושלמת.

כתיבתה של יצירה כזו מהווה אתגר אינטלקטואלי עבור כל מלחין. אך באך לא טרח על כל אחת ואחת מהן במשך זמן ממושך. הוא נהג לכתוב אחת חדשה בכל שבוע, להתאמן עליה עם נגניו במשך ימים בודדים, ולבצע את התוצאה המוגמרת בבוקרו של יום ראשון. ההשג הבלתי נתפס הזה כמעט ולא זכה להערכה הראויה בימי חייו. לאחר מותו המוזיקה שלו כמעט ונשכחה. רק במאה ה-19 החלה התעניינות מחודשת ביצירתו, בין היתר הודות לפעילותו של פליקס מנדלסון, מלחין נודע בפני עצמו, אשר ניצח ב-1829 על ה׳מתאוס פאסיון׳. הדבר הוביל לחיפוש אחר שרידיו של באך, אשר כמנהג אותם הימים נקבר בקבר בלתי מסומן. כאשר הקבר אותר סוף סוף ב-1895 על ידי הרופא והחוקר וילהלם היס, הוא הופתע לגלות שלא היה שום דבר יוצא דופן בגולגלתו של המלחין, אשר יעיד על יכולותיו הגאוניות. מבחינה אנטומית הוא היה אדם ממוצע, כמו כל אחד מאיתנו.

מאין אם כן הופיע הכשרון המופלא הזה? לדעתי הדבר נובע בדיוק מכך שבאך לא חשב על עצמו כגאון, ומעולם לא נח על זרי הדפנה. נסיבות חייו הצנועות והשאיפה הבלתי פוסקת שלו להשתפר ולהתעלות על עצמו, הם אשר אפשרו לו להגיע להשגים הללו. יתירה מכך, באך נולד אל תוך ׳עידן האורות׳ של אירופה, כאשר ערכי החירות, המדע וההגיון החלו לדחוק הצידה את המיסטיקה והאמונה התפלה של ימי הביניים. מי שיתעמק במוזיקה שלו יגלה בה יסודות מתימטיים איתנים, אשר תואמים את רוח התקופה. הדבר משתקף גם בארכיטקטורה הנשגבת של כנסיות הבארוק אשר בהן הדהדה המוזיקה שלו. להזכירכם, התנאים היו קשים בעת ההיא. לא היו בנמצא רפואה מודרנית, וגם לא רשת ביטחון סוציאלית. מרבית הילדים לא שרדו עד לבגרותם, והדרך היחידה להימלט מחרפת רעב היתה לעבוד בהתמדה ובחריצות. על מנת להבטיח עתיד טוב יותר היה הכרח להקריב ולחסוך. הדבר הוליד תרבות חיונית מאין כמותה, אשר מודעת כל העת עד כמה יקרים ושבריריים הם החיים.

השוו זאת לעידן שלנו, ותבינו מיד מדוע איש בימינו אינו מסוגל לכתוב מוזיקה אשר תשתווה בתחכום ובמורכבות שלה לזו של באך. אנו חיים בחברה אשר הלכה למעשה הוציאה את הסבל והמכאוב אל מחוץ לחוק. את מזוננו אנחנו קונים בסופרמרקט, מבלי שנידרש לעבוד בשדה. את הבגדים שלנו מייבאים מן המזרח הרחוק, מבלי שנאחוז בחוט ובמחט. יש לנו כלי רכב ממונעים על מנת לחסוך מאיתנו צעדות ארוכות, ומעליות על מנת לשאת עבורנו משאות כבדים. יש לנו תנורים על מנת להקל על קור החורף, ומזגנים על מנת להפיג את חום הקיץ. כאשר אנו חולים יש לנו אנטיביוטיקה להילחם בזיהומים ומשככי כאבים להפגת הסבל. כאשר אנו שרויים במצוקה נפשית יש לנו כדורים נוגדי-דיכאון לשיפור מצב הרוח. אפילו את הפסוק הנודע ״בעצב תלדי בנים״ ביטלנו באמצעות זריקת האפידורל. אל תטעו – אינני מפקפק בתועלתן של כל ההמצאות הללו, אך יש בצידן מחיר נסתר לציביליזציה האנושית. המחיר הוא שמרוב נוחות בני האדם נעשים רכים וחלשים.

את הילדים שלנו אנו מגדלים כשהם עטופים בצמר גפן. אנו מרחיקים אותם מכל סכנה אפשרית ומונעים מהם התמודדויות קשות. באופן זה אנו לא מאפשרים להם לפתח עצמאות ולהתכונן כיאות לחיים הבוגרים. אנו מרעיפים עליהם ללא הרף שבחים ומחמאות, בין אם הם ראויים לכך ובין אם לאו. באופן זה אנו מרגילים אותם לחשוב שהם כליל השלמות, וזכאים להערצה בכל אשר יפנו. מקובל לחשוב שזוהי הדרך לפתח את הביטחון העצמי שלהם, אך לדעתי הדבר מייצר דור של פרימדונות. כמובן שישנם יוצאים מן הכלל, אך רבים מבני הדור הצעיר בהם יוצא לי להיתקל הם נסיכים ונסיכות מפונקים, אשר סבורים שהעולם סובב סביבם. הוסיפו לכך את העובדה שכמעט כולם שקועים מבוקר ועד ערב ברשתות החברתיות דרך הטלפונים הניידים שלהם, והרי לכם מתכון לבני אדם קלי-דעת ושטחיים, מנותקים מן העולם המוחשי ועסוקים בשטויות והבלים.

מה הפלא אם כן שכאשר הדור הזה נתקל לראשונה בחייו במשבר כלכלי, הוא מתחיל להשתולל בחוצות הערים ולבזוז חנויות, כפי שאנו רואים כיום בכל רחבי ארה״ב? התירוץ הרשמי למהומות הוא מחאה על הריגתו של אדם בשם ג׳ורג׳ פלויד, על ידי השוטרים אשר עצרו אותו. אולם מי שבאמת ובתמים כואב את מותו לא עסוק בלגנוב לעצמו שעון רולקס חדש ונוצץ, או מחשב נייד של חברת אפל, או סתם עוגת גבינה. הקו הרשמי של העיתונות הוא שאמריקה היא מדינה גזענית, שבה השחורים נרדפים על ידי הלבנים, וכי אין דבר מוצדק יותר מן המחאה הזאת. אך כל מה שאני רואה כאן הוא אוסף של צעירים מפונקים וחסרי ערכים, אשר מנצלים את הנראטיב הזה בציניות. גבירותי ורבותי, לדעתי התרבות המערבית מתה, ומה שנותר ממנה הוא נחיל של טרמיטים אשר מכרסמים אט אט את גופתה. במטפורה המזוויעה הזו אינני מתייחס אך ורק לכנופיות הפורעים, אלא במיוחד לאליטות – החל מן הפוליטיקאים בוואשינגטון הבירה, דרך הבנקאים בוול-סטריט, המנהלים בעמק הסיליקון, שדרני הטלוויזיה, הפרופסורים באקדמיה, המפיקים בהוליווד. כולם חדלו מזמן מלנסות וליצור דבר מה חדש ומועיל לחברה שבה הם חיים. במקום זאת הם משתתפים נלהבים במכירת החיסול שלה.

ואין לכם טרמיטים גרועים יותר מאשר אנשי הבנק המרכזי בארה״ב, הוא הפדרל רזרב. הללו מכרסמים מזה שנים בעקרונות השוק החופשי ובערכו של הדולר. לא זאת בלבד שהם הפחיתו את הריבית עד אפס, הדפיסו טריליוני דולרים על מנת לחלץ בנקים כושלים, לממן את גרעונות העתק של הממשל הפדרלי ולתמוך בשוק המשכנתאות בארה״ב. כעת הם גם רוכשים אג״ח זבל, על מנת לאפשר לתאגידים פרטיים להוסיף וללוות כספים בזול, ובכך למנוע את קריסתם. בדיוק כפי שזריקת האפידורל נועדה למנוע כאב מן היולדת, כך ׳הזרקות הנזילות׳ של הפד נועדו למנוע כאב מן המשקיעים בוול-סטריט. במשימה זו הם עמדו היטב – מדדי המניות המובילים נמצאים כעת אחוזים בודדים מן השיא של כל הזמנים, כאילו מגיפת הקורונה לא התרחשה מעולם, וכאילו אין כרגע בארה״ב מיליוני מובטלים. אך המחיר להעלמת הכאב בהווה הוא במניעת כל אפשרות להחלמה עתידית. כלכלה שאין בה סכנה לפשיטת רגל היא גם כלכלה שאין בה אפשרות לצמיחה ולהתחדשות. לדעתי, בעקבות ההתערבות המסיבית של הפד המשק האמריקאי נדון לדעיכה מתמשכת, מה שמכונה בעגה המקצועית ״סטגפלציה״.

לצערי, איננו מסוגלים לעשות דבר על מנת לעצור את התהליך העצוב הזה. נראה שישנו כוח רב עוצמה אשר גורר את התרבות המערבית למצולות. כל שאנו מסוגלים לעשות הוא להגן כמיטב יכולתנו על הסובבים אותנו, בזמנים המאתגרים אשר נכונו לנו. לא פחות חשוב מכך, ביכולתנו לנצור בליבנו את השגיה של התרבות המפוארת הזו, כך שאורם יוסיף להמשיך ולזרוח. מי יודע? אולי ביום מן הימים הם ישמשו את ההשראה ללידתה של תרבות חדשה, אשר תעלה מחורבותיה של הנוכחית. אני מזמין אתכם להקשיב להקלטות המשובחות של Netherlands Bach Society, אשר שמה לה למטרה לבצע ולפרסם את כל יצירותיו של יוהאן סבסטיאן באך.

3 תגובות ל-“אור התרבות

  1. צפיתי בסרטוני וואצאפ מארה"ב שחבר שלח לי, בהם מתועדים מעשי ביזה, הרס חנויות, שריפת ניידות, המונים הצובאים על מבני ציבור, גניבה של מכוניות מתוך סוכנות רכבי יוקרה… המילים "סופה של אימפריה" היו היחידות שעלו בראשי. ימי רומי האחרונים בשקיעתה של חברה שסועה, מפוצלת ומקוטבת. לצפות בזה תוך כדי האזנה לקנטטה המדהימה הזו של באך מעצימה את התחושה מאד.

  2. קודם כל, תודה על המוזיקה.
    בקשר להפגנות, שמעתי שנראו משאיות שפורקים מהם לבנים. אח"כ בזמן ההפגנות, המפגינים משתמשים בלבנים כדי לשבור חלונות. מזה לדעתי אפשר להבין שלפחות חלק מההפגנות מאורגן ע"י אנשים שיש להם אינטרס לגרום להרס. הרצח הוא רק תירוץ למה שקורה.

    • כן, גם אני שמעתי שמועות שכאלו.
      אך בין אם המהומות הללו הן ספונטניות, או שמה הן מתודלקות על ידי גורם פוליטי כלשהו במטרה לפגוע בסיכוייו של טראמפ להיבחר לכהונה שניה, זה אינו משנה את המסקנה הסופית שלי, שהחברה האמריקאית שסועה, וכי האליטות מושחתות מעבר לכל תקנה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s