גחלת הדמוקרטיה

USSA

בספרו ״הדמוקרטיה באמריקה״ משנת 1835, תיאר הדיפלומט וההיסטוריון הצרפתי אלכסיס דה-טוקוויל את רשמיו ממסעותיו בארצות הברית. מטרת הספר היתה להבין כיצד זה ששיטת המשטר הדמוקרטית, אשר כשלה פעמים רבות באירופה, הצליחה דווקא בעולם החדש. אחת מן התובנות שאליהן הגיע היתה, כי הדמוקרטיה בארה״ב צלחה בזכות הערכים הטובים של אזרחיה. ״רק כאשר ביקרתי בכנסיות באמריקה, ושמעתי את הלהט של מטיפיה,״ הוא כתב, ״הבנתי את סוד עוצמתה וגאוניותה. אמריקה גדולה משום שאנשיה מוסריים. אם אנשיה יחדלו אי פעם מלהיות מוסריים, אמריקה תחדל מלהיות גדולה.״ כבן למשפחה אריסטוקרטית, דה-טוקוויל היה ער במיוחד לאופן שבו האמריקאים שאפו לשיוויון וסלדו מפני הבדלי מעמדות. הוא שם לב עד כמה אהבו חירות, היו עצמאיים ורצו שהממשלה תניח להם לנפשם. בזכות זאת, הוא האמין, הדמוקרטיה משגשגת בארה״ב.

ספרו הפך מאז לקריאת חובה עבור כל סטודנט למדעי המדינה. אנשי התנועה השמרנית בארה״ב נוהגים להתרפק עליו, בתור תזכורת לימים המוקדמים והתמימים יותר של הרפובליקה. אך מה שראוי לציון בספרו הוא הדיוק של תחזיותיו, והאופן המדהים שבו עמדו במבחן הזמן. לדוגמה, הוא חזה נכונה כי הדמוקרטיה היא עתיד האנושות, וכי היא עתידה להתפשט ולהחליף את שיטת המשטר המלוכנית. הוא צפה כי רוסיה תהפוך למעצמה בדיוק כמו אמריקה, אולם משום שלא בשלו בה התנאים לדמוקרטיה, תישאר דיקטטורית במשך שנות דור. באותה הנשימה, הוא הביע חשש מפני הסכנה האורבת תמיד לפתחן של דמוקרטיות, להיכנע לעריצות הרוב על פני המיעוטים היושבים ביניהם. תחזית זו התממשה באופן מעורר פלצות בגרמניה, היכן שרפובליקה שברירית לא השכילה להתגבר על הגזענות, וסללה את הדרך למשטר האימים הנאצי. אזהרה נוספת שדה-טוקוויל סיפק לנו היא מפני ״המדינה הפטרונית״, דהיינו מדינה אשר סמכויותיה הולכות וגוברות, ככל שאנשיה מצפים ממנה לקחת אחריות על עוד ועוד מתחומי חייהם. זהו בדיוק מה שמתרחש כיום בכל רחבי העולם המערבי, כאשר חירותם של האזרחים נשחקת בהדרגה ובלי משים.

למרבה הצער, לא הקשבנו לאזהרותיו של דה-טוקוויל והנחנו לגרועות שבתחזיותיו להתממש כלשונן. העושר והשגשוג הרב אשר ארה״ב ידעה בעקבות מלחמת העולם השניה השחיתו את מידותיה. ערכי החירות והעצמאות התחלפו בנהנתנות וברדיפת בצע שאינה יודעת שובעה. כיום, אנו קוצרים את הפירות המורעלים של התהליך הזה. אינני עומד להציג בפניכם את אנשי המפלגה הרפובליקנית ואת הנשיא דונלד טראמפ אשר עומד בראשה ככלילי השלמות. גם בהם ללא ספק נגעה השחיתות, והם ראויים לביקורת רבה. אך הם נראים כמו ילדים תמימים בהשוואה לאנשי המפלגה הדמוקרטית, אשר לדעתי מושחתים עד לשד עצמותיהם. כבר ראינו כיצד הם גייסו את התקשורת, האקדמיה ועולם התרבות על מנת לשרת את התעמולה שלהם. לאחרונה גילינו כיצד המועמד שלהם לנשיאות נהג לכאורה לקבל שוחד בתמורה לטובות הנאה. כעת מתקבל הרושם כי הם מנסים לגנוב את השלטון, באמצעות הונאת בחירות רחבת היקף.

אנשי השמאל מן הסתם יפטרו זאת כתיאורית קונספירציה משוגעת, אך ישנו יסוד להאמין שנצחונו המסתמן של ג׳ו ביידן הושג בדרכים בלתי כשרות. התעקשותם של הדמוקרטים כי יתאפשר לכלל אזרחי ארה״ב להצביע באמצעות הדואר פתחה את הפתח לאי-סדרים. תחקיר במצלמה נסתרת של ״פרוייקט ווריטס״ גילה למשל כי במדינת מינסוטה, במחוז הבחירה של אילהן עומר, התבצע סחר בלתי חוקי במעטפות הללו. ישנו חשש שמדובר רק בקצה הקרחון, וכי מדובר בתופעה נרחבת. בניגוד לחוק, הדמוקרטים התעקשו שכל המעטפות יספרו, כולל אלו אשר התקבלו לאחר יום הבחירות. ישנם אנשי דואר אשר טוענים כי מנהליהם הורו להם לזייף את חותמות התאריך על גבי המעטפות, על מנת לאפשר להן להיספר גם אם הגיעו באיחור. ישנם גם דיווחים אודות מרכזי ספירה שבהם המשקיפים הרפובליקנים הורחקו ולא הורשו להתערב.

אלו אינן הראיות היחידות. במדינות המפתח, אותן מדינות מתנדנדות אשר ביידן היה זקוק להן על מנת להגיע להכרעה, ישנו פער מוזר בין מספר הקולות עבור ג׳ו ביידן, והקולות שקיבל המועמד לסנאט מטעם המפלגה הדמוקרטית. כך למשל במישיגן קיבל ג׳ו ביידן 2.79 מיליון קולות, כ-70 אלף יותר מכפי שקיבל המועמד הדמוקרטי לסנאט גארי פיטרס. לשם השוואה, ישנו פער של כ-7000 קולות בלבד בין המספר שקיבל הנשיא טראמפ, ובין המועמד לסנאט מטעם המפלגה הרפובליקנית ג׳ון ג׳יימס. למי שאינו זוכר, בבחירות בארה״ב אין בוחרים רק את הנשיא, אלא גם את כל חברי בית הנבחרים ושליש מחברי הסנאט. מי שמעוניין לראות את ג׳ו ביידן מכהן כנשיא, רוצה מן הסתם שיהנה גם מתמיכה רחבה בקונגרס, ולפיכך צפוי להצביע גם עבור מועמדי המפלגה הדמוקרטית לסנאט ולבית הנבחרים. בכל זאת מבקשים מאיתנו להאמין כי עשרות אלפי בני אדם בחרו בג׳ו ביידן לנשיא, אך לא במועמד הדמוקרטי לסנאט. באופן כללי, אחוזי ההצבעה בבחירות הללו היו גבוהים באופן חשוד. ברמה הלאומית היו אלה אחוזי ההצבעה הגבוהים ביותר מאז 1908, ובמדינות המפתח אף גבוהים יותר.

אינני רוצה להוסיף ולהלאות אתכם בנתונים. בשורה התחתונה, העם האמריקני ניצב כיום בפני מצב שבו אין הכרעה ברורה בבחירות, וספק אם תהיה הכרעה שכזו במשך שבועות ארוכים. התקשורת כבר אמנם הכריזה על ניצחונו של ביידן, אך הנשיא טראמפ צפוי לערער לבתי המשפט ולדרוש ספירה חוזרת. אם בתי המשפט הארציים לא יעניקו לו את הזכות הזו, העניין בוודאי יעלה לבית המשפט העליון. אם הוא יוכרע בעזרת קולה של השופטת איימי קוני בארט, אשר נבחרה זה עתה לתפקידה, הדמוקרטים מן הסתם יטענו כי מדובר בהחלטה פוליטית ובלתי לגיטימית. הדבר מערער את אמון הציבור בתהליך הבחירות, והורס את יסודותיה של הדמוקרטיה. בין אם ביידן יעלה לשילטון בסופו של דבר ובין אם לאו, הדבר יותיר עשרות מליוני אזרחים בתחושה שהונו אותם, וכי השיטה רקובה ובלתי הוגנת.

בהיעדר אמון בדמוקרטיה, הציבור נוטה לחפש אחר מנהיג אוטוקרטי חזק אשר ״יבוא לעשות סדר״. בשנת 2016 היו רבים שסברו שטראמפ יהיה מנהיג מן הסוג זה, וברוב חוצפתם אף הישוו אותו לאדולף היטלר. באופן אבסורדי, נדמה שדווקא הניסיונות הנואשים להיפטר ממנו עלולים להוביל לעלייתו של הדיקטטור האמריקאי הראשון. ארה״ב הגדולה הצליחה לשמור על גחלת הדמוקרטיה במהלך מלחמת אזרחים עקובה מדם, שפל גדול ושתי מלחמות עולם. אך כעת חוששני שימיה של הדמוקרטיה ספורים, והכל בגלל שחיתות מן הסוג העלוב ביותר. החוקה החכמה אותה ניסחו האבות המייסדים לא תועיל, אם אין בנמצא אנשים ישרים אשר יקיימו אותה.

6 תגובות ל-“גחלת הדמוקרטיה

  1. כולי תקווה שהדבר יתבהר. אני ממשיך להאזין לבן שפירו ודומיו ביוטיוב ומשתדל לקבל את כל המידע ולא מתקשורת המיינסטרים שמכריזה על דעת עצמה על המנצח, משל הייתה זרוע נוספת של המפלגה הדמוקרטית

  2. ניתוח מעניין מאוד,

    מרגיש לי כאילו השמאל האמריקאי בשל לעריצות. המרדף חסר הפשרות שלהם למציאת אויבים הביא אותם למסקנה שהם (אמריקה עצמה) היא האויב, ועל כן הצד שרוצה להחזיר עטרה ליושנה (MAGA) הם הרי הנאצים החדשים.

    יחד עם הינדוס תודעה שמתרחש שנים רבות (ובעשור האחרון ביתר שאת), באמצעות כל הממסדים הבלתי נבחרים, מקבלים שם בשמאל שטראמפ בישל את "ההפיכה הפוליטית" והרי זה מסתדר כי איימי קוני באראט. מומלץ להקשיב לראיון שערך ברני סאנדס בו הוא מפרט, בדיוק רב יש לציין, את השתלשלות האירועים שלאחר הבחירות. לאוזן בלתי מזוינת נשמע שסאנדרס מוכיח את מה שהם כבר ידעו, שטראמפ הוא אכן הרודן שהם התריעו מהיום הראשון, עד שבודקים ורואים שטראמפ התריע עוד מתחילת השנה ששינת הבחירות בדואר היא מתכון לזיוף:

    אנחנו צופים בהיסטוריה מתהווה ונראה מה יוליד יום. העריץ שאליו יפנו ושנמצא על הרדאר, הוא כמובן ברק אובמה המרקסיסט, ששולט בקו של המפלגה הדמוקרטית, ונשאלת השאלה האם נקבל אותו בפרונט (כמו שאתה מתאר במאמר) או מושך בחוטים מאחורי הקלעים

    • עמי שלום –
      אני בספק אם נראה בפרונט את אובמה, הילארי או כל דמות וותיקה. על מנת לשמור על ארשת של לגיטימיות, חייבת להיות שם דמות חדשה, וקמלה האריס היא כנראה הדמות הזאת. יתכן שהיא היתה מיועדת להיות נשיאה מן הרגע הראשון, וג׳ו ביידן נועד רק על מנת לשאת אותה אל קו הסיום (מתוך הנחה אופיינית לשמאל שהעם האמריקאי אינו מסוגל לבחור לתפקיד אשה שחורה, וכי רק גבר לבן מסוגל לעשות זאת).
      אינני טוען בכך שקמלה האריס היא היא ה״דיקטטור האמריקאי הראשון״, שאותו אני מזכיר במאמר. אבל בהחלט יתכן שהיא תסלול עבורו את הדרך.

    • כן, קורה פה תהליך מרתק, שאם אני שנייה לובש את הכובע של ההיסטוריון הנייטרלי או שארגיש לרגע הזבוב על הקיר, לראות מהצד איך על דמוקרטיה גדולה נופל צל ענק, ולראות את התהליכים האלה קורעים אותה מבפנים, זה מרתק.

  3. אני מאוד אוהב את הניתוחים שלך (בעיקר הכלכליים) וקראתי את שני המאמרים האחרונים שלך על הבחירות בארה"ב וברור שאתה תומך ברפובליקנים או בימין האמריקני.
    הטענות שלך על גניבת הבחירות הן לגיטימיות ומזכיר לך שעדיין אין הוכחה להונאת בחירות ולהגיד שמראש הנשיא טראמפ ידע שיהיו הונאות בדואר ועכשיו זה התממש זה קצת לא רציני, הרי גם רפובליקנים הצביעו בדואר ויש בקרה על ספירת הקולות ע"י שני הצדדים, בנוסף, ברור שהצד שהפסיד יתחיל לחפש תירוצים…לגיטימי סה"כ ויש בית משפט לברר את העניין הזה.
    לי זה נראה כמו ניסיון לשבור את הכלים ולהפוך את השיטה כאשר אתה מפסיד, במיוחד בפער כזה גדול של אלקטורים.
    אני לא מכיר כ"כ את ההבדלים בין דמוקרטים ורפובליקנים בארה"ב, ואני בטוח שלכל אחת מהן היו מועמדים עם שלדים בארון, אבל כשאתה אומר שהרפובליקנים הם ילדים לעומת הדמוקרטים בחוסר המוסריות שלהם, אשמח אם תסביר, כי נראה לי שסיפורים על שחיתות אפשר למצוא בשתי המפלגות.
    בשורה התחתונה, אחרי הכל אני לא מבין מה כ"כ משנה איזו מפלגה נבחרה, נקום לעולם חדש ורע ויותר מושחת ממה שהוא היום?

    • אסף שלום –
      ראשית תודה על המחמאה.
      שנית, אני יודע שהטענות להונאת בחירות רחבת הקף נשמעת ״כמו רקדן שטוען שהרצפה עקומה״, כפי שנוהגים לומר אצלנו. למעשה, כך אפילו שקלתי לקרוא למאמר הזה – ״הרצפה עקומה״ – לפני שהוא הפך לרציני ואפל יותר. לדעתי יש דברים בגו, והייתי שמח אם היתה נערכת חקירה רצינית בנושא. אך אני יודע שיש נטייה לאמריקנים לקבל את התוצאות גם אם הן חשודות, על מנת שלא לקרוע את הרפובליקה לגזרים. לפיכך הסיכוי שתתקיים חקירה, או שהיא תשנה דבר מה בתוצאות הבחירות, הוא קלוש.
      לגבי מספר האלקטורים שבהם ניצח ביידן – זהו נתון מטעה. ההבדל בקולות במדינות המפתח בין טראמפ לביידן נע בין אלפי קולות בודדים עד כמה עשרות אלפי קולות בודדים. כך שכל האלקטורים הללו יכלו בקלות לעבור מצד לצד, אם היה מתגלה שכמה עשרות אלפי קולות זוייפו במדינות המפתח (בגלל השיטה, כל קול במדינות הללו משפיע באופן חסר פרופורציה).
      לגבי ההבדלים בין דמוקרטים לרפובליקנים, כנראה שצריך ממש להתעמק בפוליטיקה האמריקנית על מנת להבין במה מדובר. מרבית בני האדם אינם יודעים זאת, אך המפלגה הדמוקרטית נוסדה על ידי אנשי KKK, בתור המפלגה הגזענית של אמריקה, בשעה שהרפובליקנים היו המפלגה של הלוחמים בעבדות. הדמוקרטים אינם מסוגלים להכחיש זאת, אך טוענים שבשלב מסויים ״התהפכו העמדות״. זהו כמובן קישקוש. המפלגה הדמוקרטית היתה ונותרה מפלגה גזענית. אנשיה פשוט הבינו שזה כבר לא פופולרי, ולכן ירדו למחתרת והתחילו להאשים את הרפובליקנים בגזענות. ג׳ו ביידן בכבודו ובעצמו זכור כמי שהתנגד בשנות השבעים לשילוב ילדים שחורים ולבנים באותם בתי הספר, וטען שהדבר יביא ל״ג׳ונגל גזעי״. אמירה שכזו מצד מועמד רפובליקני, גם אם נאמרה לפני חמישים שנה, היתה מועלית על ידי התקשורת שוב ושוב, בוודאי בשעה שמסביב מתחוללות מהומות על רקע אפליה גזעית. אך איכשהו כשמדובר במועמד דמוקרטי האמירות הבעייתיות מושתקות ונעלמות. זאת משום שגם התקשורת בימינו הושחתה לחלוטין ומשמשת כשופר התעמולה של השמאל.
      כנ״ל לגבי קבלת שוחד. שוב, שנינו מסכימים שקיימת שחיתות בשני הצדדים, רפובליקני ודמוקרטי כאחד. אך בשעה שהתקשורת חוקרת פרשיות שחיתות של פוליטיקאים מן הימין, פרשיות השחיתות מן השמאל עוברות בדממה דקה. לפיכך השחיתות של הדמוקרטים הרבה יותר גדולה ונועזת. הם מרגישים שהם נמצאים מעל לחוק. למעשה, כנראה שהם אכן נמצאים מעל לחוק, כפי שראינו בפרשיית השוחד לכאורה של ג׳ו ביידן ותאגיד בוריסמה האוקראיני, כאשר ה-FBI החזיק במחשב הנייד של האנטר ביידן ועליו כל הראיות, ובכל זאת סירב לחקור.
      אתה שואל אם אנחנו קמים לעולם מושחת יותר מכפי שהיה אתמול? ובכן, שחיתות אינה מתרחשת בין לילה. שחיתות היא תהליך מתמשך. היא היתה קיימת בשעה שטראמפ היה בשלטון והיא תישאר איתנו אחריו. ההבדל הוא שכעת היא תתקדם במהירות גבוהה יותר. למעשה, בסוף הכהונה של ביידן-האריס היא כנראה תהיה כה עמוקה, שארה״ב תחדל מלהיות רפובליקה, למעט אולי בשם בלבד. מן הדמוקרטיה המפוארת לא יוותר דבר למעט קליפה חלולה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s