2020 – שנת הפערים

2020 ending

אנו קרבים לסופה של שנת 2020, אשר ככל הנראה תיזכר כשנה מקוללת. היא החלה בקול תרועה, עם תקוות גבוהות לצמיחה ושגשוג. היא מסתיימת עם מגיפה אשר גבתה עד כה את חייהם של 1.7 מיליון בני אדם, ועושה שמות בכלכלה העולמית. על אף שהעיתונות ממעטת לעסוק בכך, אנו עדיין שרויים במיתון עמוק. 93% מן הכלכלות ברחבי העולם התכווצו השנה. 53% מהן התכווצו בשיעור של למעלה מ-6%. רשמית, שיעור האבטלה בארה״ב הינו 6.7 אחוזים בלבד, ירידה דרמטית בהשוואה ל-14.7 אחוזים שראינו עם פרוץ מגיפת הקורונה. אולם מעשית אנו רואים ששיעור ההשתתפות בכוח העבודה נפל ל-61.5 אחוזים, שפל שכמותו לא ראינו מאז שנת 1975. פירושו של דבר שמיליוני מובטלים חדשים כלל אינם נכללים בסטטיסטיקה, משום שהם חדלו לחפש עבודה. באיחוד האירופי שיעור האבטלה הרשמי הינו 7.6%. גם כאן, הצצה בשיעור ההשתתפות בכוח העבודה, אשר צנח ברבעון השני של השנה לשיעור מבהיל של 56.1%, תחשוף את מימדי האבטלה האמיתיים. היות וארה״ב ואירופה הם יעדי הייצוא העיקריים עבור יתר העולם, שוו בנפשכם איזו השפעה יש לכך על כלכלותיהן של המדינות המתפתחות.

לבורסה זה כמובן לא אכפת. מדד ה-S&P500 נמצא כעת קרוב ל-9% מעל לשיא אשר השיג טרם המשבר. מדד הנאסד״ק אף הגדיל לעשות, והוא גבוה כעת ב-30% ביחס לשיא שקדם למשבר. ההגיון שכביכול עומד מאחורי הזינוק בשווין של מניות אלו הוא, שהמגיפה הגבירה את הצורך בשירותיהן של חברות הטכנולוגיה. אולם בו זמנית מספרים לנו שהחיסונים אשר זה עתה אושרו עומדים להביס את המגיפה, וכי הכל ישוב בקרוב לקדמותו. מדוע אם כן שהציבור יזדקק עדיין לאמזון ולא יחזור לעשות קניות בסופרמרקט השכונתי? לאלוהי הנאסד״ק הפתרון. כפי שכבר למדנו, אין שום הגיון במה שמתרחש בבורסה. כאשר מתפרסם נתון חיובי זהו תירוץ עבור המניות לזנק, משום שהכלכלה כביכול מתאוששת. כאשר מתפרסם נתון שלילי גם זה תירוץ עבור המניות לזנק, משום שהדבר ידרבן את הבנק המרכזי להזרים סיוע נוסף לשוק. האמת היא שהתמריצים למיניהם הם הסיבה היחידה לגאות בשוק ההון. בממוצע, מאז פרוץ המשבר הבנקים המרכזיים רכשו נכסים פיננסיים בהקף של 1.3 מיליארד דולר מדי שעה. אם בעבר מומחים כלכליים נהגו להכחיש זאת, הרי שכעת הם מודים בכך בפה מלא. מה שמתחולל בכלכלה האמיתית חסר חשיבות. הפד מפזר דולרים וכולם מנסים לתפוס כמה מהם.

הגאות הבלתי פוסקת הזו בבורסה הטיבה במיוחד עם העשירים, אשר מחזיקים במרבית המניות. בשעה שהכנסתה של רוב האוכלוסיה נפגעה, הונם של המיליארדרים ברחבי העולם זינק במהלך השנה האחרונה ב-27.5%, והגיע לשיא של 10.2 טריליון דולר. בנוסף על כך, מדיניות הסגר שאותה הנהיגו מרבית הממשלות חיזקה את התאגידים הגדולים על חשבון העסקים הקטנים. בשעה שמסעדות וחנויות רחוב נאלצו לסגור את שעריהן, הרשתות הגדולות הורשו להישאר פתוחות. כתוצאה מכך, הפער בין החזקים והחלשים הולך ומתרחב. מדד ג׳יני, אשר מודד את חוסר השיוויון בעושר, הגיע בארה״ב לערך של 0.5. זהו שיא שכמותו לא נראה מאז ימי השפל הגדול. לו היתה זו תולדה של תחרות הוגנת בשוק חופשי, לא הייתי מתקומם על כך. אולם שנת 2020 חשפה בפנינו עד כמה התחרות אינה הוגנת והשוק אינו חופשי. מי שמקורב לשילטון זוכה בחילוץ ממשלתי, וכל היתר – בצו סגירה.

gini index US 1913-2019

נשאלת השאלה כמה זמן המצב הזה יכול להימשך? לכאורה, דבר אינו מונע מן הבנק המרכזי מלהדפיס עוד ועוד כסף, ולתמוך בבורסה עד אינסוף. במקרה כזה צפוי לנו עתיד דיסטופי, שבו קומץ בעלי הון שולט בכל המשאבים, ומיליארדי עניים מרודים נאלצים לשרת אותם. אך המגמה הזו לא תוכל להימשך לעד, משום שבסופו של דבר תוביל לתסיסה חברתית, מהומות ואף מהפכות. יציבותה של חברה תלויה בכך שהפערים בתוכה אינם גדולים יתר על המידה, ומאפשרים מוביליות חברתית. העניים יודעים שהם מסוגלים לשפר את מצבם באמצעות התנהלות חסכונית ועבודה קשה, וזה מה שמעניק להם את התמריץ לקום בכל בוקר. אך כאשר העבודה אינה מחלצת מעוני והחסכונות אינם מניבים תשואה, שוד וביזה הופכים לאפשרות הרבה יותר אטרקטיבית.

בעלי ההון מודעים לכך היטב, ולפיכך הם מנסים לקדם מגוון של יוזמות, אשר יבטיחו קיום מינימלי לכל אזרח. אחת מן היוזמות הללו, המכונה UBI, קוראת למתן קצבה חודשית לכל האזרחים, ללא שום קשר למידת הכנסתם. רעיון זה צבר פופולריות רבה בשנים האחרונות, ואף היה כלול במצעו של אחד המתמודדים בפריימריז לנשיאות ארה״ב מטעם המפלגה הדמוקרטית, אנדרו יאנג. הוא זוכה לתמיכה רבה בקרב ליברטריאנים, משום שלטענתם הדבר יחסל את הצורך במנגנון המנופח והבזבזני של הביטוח הלאומי, אשר כל תפקידו הוא לקבוע מי ראוי לקצבה ומי לאו. אנשי השמאל דווקא נוטים להתנגד לקצבה אוניברסלית שכזו, משום שבחלוקת קצבאות לקבוצות המועדפות עליהם טמון כוח פוליטי עצום. הם מעדיפים לשמר את מערכות הרווחה, אשר מאפשרות להם לחלק משרות לאנשי שלומם.

מעשית, בשנת 2020 ראינו את רעיון הקצבה האוניברסלית הופך למציאות בין לילה. ממשלות בכל רחבי העולם החלו לחלק לאזרחיהן קצבאות, ללא מבחן הכנסה. כרגע מדובר בצעד חירום זמני, אשר נועד להתמודד עם מגיפת הקורונה. אך כפי שאנו יודעים, אין דבר יותר קבוע מאשר תוכנית ממשלתית זמנית. מרגע שהציבור טעם את טעמה של קצבה חודשית, קשה מאוד לגמול אותו ממנה. איש כלל אינו שואל אם הכלכלות שלנו מסוגלות לעמוד לאורך זמן במצב שבו מרבית האוכלוסיה אינו עובד, וניזון מתוצרתם של קומץ בני אדם. יש הסבורים שהדבר אפשרי בזכות מגמת האוטומציה, אשר הולכת ומשתלטת על מפעלי הייצור. לטענתם הטכנולוגיה התקדמה במידה כזו, שרובוטים מסוגלים לבצע עבורנו את מרבית העבודה. אך לדעתי זוהי טענה פשטנית, אשר מתעלמת מן הטבע האנושי. על מנת לאפשר את קיומה של הקצבה האוניברסלית, הממשלה חייבת להטיל על בעלי הרובוטים הללו מסים גבוהים, אשר יגזלו מהם את מרבית התוצרת. איזה אינטרס יש אם כן לאדם פרטי לבנות רובוט שכזה, להפעיל ולתחזק אותו? הרבה יותר קל לשבת בבית ולקבל קצבה כמו כולם! על כך עונים תומכי הקצבה האוניברסלית, שהממשלה היא שתחזיק ותתפעל את כל הרובוטים הללו. ואני שואל – אם הממשלה מחזיקה בכל אמצעי הייצור, אינה גובה מסים, ואחראית על פרנסתם של מיליוני אוכלי חינם, איזה צורך יש לה בעם? האם לא יהיה קל יותר לאליטות לחסל את כולנו, ולמלוך על צבא של רובוטים, אשר משרת אותן ללא מירמור או תלונה?

GSCI to DOW ratio 1900-2020

אולם ישנו כוח נוסף אשר קורא תיגר על האפשרות של בורסה הממריאה עד השמיים, כוח שאותו לא ניתן לדכא באמצעות משטרת מהומות. כוח זה הוא האינפלציה. אין זה מתקבל על הדעת שמחיריהם של נכסים כגון מניות, אג״ח או נדל״ן יוסיפו להאמיר, מבלי שמחירי הסחורות ידביקו אותם. מדובר בחוסר איזון קיצוני אשר חייב לתקן את עצמו. אם הבורסה מסרבת לרדת לקרקע המציאות, הרי שמחירי הסחורות חייבים להמריא על מנת להדביק אותה. במקרה כזה מדדי המניות יכולים להוסיף ולהמריא נומינלית, אולם בו זמנית לאבד מכוח הקנייה שלהם. על מנת להמחיש לכם את הפער בין השניים ברצוני להציג בפניכם גרף מאלף אשר מציג את היחס בין מדד הסחורות GSCI ובין מדד הדאו-ג׳ונס. כפי שניתן לראות, בהשוואה למניות מחירי הסחורות נמצאים בשפל היסטורי שכמותו לא ראינו מאז 1970. אניח לכם לעכל בכוחות עצמכם את משמעות הדבר.

בברכת שנה אזרחית טובה!
מי יתן ושנת 2021 תאיר לכם פנים!

8 תגובות ל-“2020 – שנת הפערים

  1. תודה על המאמר המעניין, אשמח לחידוד לגבי הסיפא:
    "אין זה מתקבל על הדעת שמחיריהם של נכסים כגון מניות, אג״ח או נדל״ן יוסיפו להאמיר, מבלי שמחירי הסחורות ידביקו אותם. מדובר בחוסר איזון קיצוני אשר חייב לתקן את עצמו".

    קשה לי להבין את הההסבר מאחורי המשפט הזה. להבנתי דווקא מקריאת החומרים בבלוג הזה (קראתי מספר פוסטים לפני כשנה, וכעת חזרתי עם הפוסט הזה), להבנתי הפער בין הסחורות והנכנסים הפיננסים לא רק שהוא כן מתקבל על הדעת, הוא אפילו מתבקש. שכן מחירי הסחרות ברובן ובגדול כן מבטאים את הכלכלה הראילית , ואילו מחירי המניות הם ביטוי להצע הכסף. הצצע ההון הפנוי הגדל, לא יילך לקניות סחורות מכיוון שהכלכה הראלית מדשדשת, הוא דווקא יילך לקניות נכנסים פיננסים. לכן מדוע אנחנו לא צפויים לראות אף התרחבות הפער הזה?

    • שלום –
      הגידול בהיצע הכסף בכלכלה אמור להשפיע במוקדם או במאוחר על מחיריהם של כל הנכסים, הפיננסיים והריאליים כאחד. כתוצאה מאפקט קנטילון יתכן שענפים מסויימים יהנו ראשונים מן הכסף החדש אשר נוצר, ובאופן זמני יווצר פער ביניהם ובין שאר ענפי הכלכלה. אולם בטווח הארוך הפער הזה חייב להיסגר, אחרת נקבל מצבים אבסורדיים, כמו למשל שתמורת מניה בודדת של טסלה ניתן יהיה לרכוש את כל היצע החיטה בעולם, או שידרשו שלוש מאות שנות עבודה כדי לרכוש דירה אחת בכפר סבא.
      אתה טוען שההון הפנוי לא יילך לקניית סחורות מכיוון שהכלכלה הראלית מדשדשת. אך זה אינו מדוייק, משום שניתן להשקיע גם בסחורות (באמצעות חוזים עתידיים, ובמקרה של המתכות היקרות ממש פיזית). אם המשקיעים יקבלו את הרושם שסחורה מסויימת זולה להפליא הם עשויים לרכוש אותה בתור ספקולציה. אם מספיק משקיעים יעשו זאת, מחירי הסחורות יחלו להדביק את מחירי המניות.
      זוהי בדיוק הסיבה בגללה אני ממליץ לציבור להשקיע בזהב, משום שבהשוואה לשאר סוגי הנכסים הוא זול להפליא בעיני. אני מאמין שבשלב כלשהו הפער הזה יסגר, בין אם בגלל שמחיר הזהב יטפס, או בגלל שמחיר המניות יתמוטט, או שילוב כלשהו של השניים.

      • תודה על המענה.

        הטענה של החוזים העתידיים באמת לא חשבתי עליה. אולם אם קונים חוזים לא למטרת הסחורה עצמה צריך גם למכור את החוזים האלה מתישהו, וזה ייצור לחץ מכירה (ראינו מה קרה לפני כמה חודשים שחוזים של הנפט נסחרו במחיר שלילי), אבל כן, אין ספק שגלגול חוזים בהחלט יכול להעלות את המחיר של הסחורות, אני רק תוהה כמה הוא יכול להתרחק מהמחיר ה"ראלי". (ספציפית לגבי זהב ומתכות אחרות גם אני חושב שהמצב שונה קצת).

        לגבי מצבי האבסורד, אפשר להגיד שזה תהליך, ויש "תנועה של השיווי משקל". מה שהיום נראה מוזר, עוד 5 שנים פחות. אני לא יודע אם אנשים יקנו חיטה פיסית (כשהם לא צריכים) רק בגלל שהם יכולים והם חושבים שזה זול.

        לא יודע. אני צריך להרהר עוד בדברים.

      • אתן לך עוד נקודה למחשבה אודות הפערים הקיצוניים בין מחירי הנכסים ומחירי הסחורות. נניח שמחירי הנדל״ן ממריאים במשך שנים ארוכות, כפי שאכן אירע בישראל, עד למצב שבו ממשכורת ממוצעת במשק כלל לא ניתן לרכוש דירה, וקשה אפילו לשכור דירה. כתוצאה מכך נוצר לחץ של העובדים להעלות את המשכורות, כך שיוכלו לעמוד במחירי הדיור הגבוהים. על מנת לממן את העלאת המשכורות, בעלי המפעלים המעסיקים את העובדים הללו יאלצו להעלות את מחירי הסחורות והמוצרים שהם מייצרים, והנה קיבלנו מסלול נוסף שבו מחירי הנכסים המטפסים מושכים אחריהם גם את מחירי הסחורות בכלכלה האמיתית. שוק המניות ושאר הנכסים הפיננסיים אינם יכולים להתנהל במנותק מן הכלכלה האמיתית לעד. גם אם הדבר יארך שנים ארוכות, בסופו של דבר חייב להתרחש איזון בין השניים.

  2. אורן אתה חייב לתת מאמר או תגובה על המחיר האדיר שאליו צמח הביטקוין בדקות אלה הוא על רף לחצות את ה40 אלף אשמח לשמוע את דעתך בנושא כי הוא נמצא בנקודה שגם מכחישיו הרבים ממלאים פיהם מים

    • עמיר שלום –
      את דעתי השלילית לגבי הביטקוין ושאר המטבעות הקריפטוגרפיים הבעתי בהזדמנויות רבות, והיא לא השתנתה. היא אינה פונקציה של מחירו של הביטקוין. מבחינתי הוא יכול להיסחר ב-40 אלף, 50 אלף, 100 אלף דולר או אפילו מיליון דולר. זה אינו מעיד על הצלחתו של הביטקוין, אלא רק על הטירוף הספקולטיבי שאוחז בימים אלו בעולם כולו.
      למרות ההתלהבות אשר אופפת אותו, הביטקוין נותר מטבע שאיש אינו משתמש לצרכי מסחר יומיומי. לנוכח הוולטיליות הגבוהה שלו הוא אפילו אינו מעשי כאמצעי להעברת כספים בינ״ל (מי רוצה להעביר 500 דולר בעזרת ביטקוין, רק כדי לגלות שבעצם העברת 1000?). כמובן שאין לו גם שימוש תעשייתי כלשהו. מדובר בלא כלום, אשר נופח מעבר לכל פרופורציה בעזרת מסע יחסי ציבור יעיל להפליא.
      לו בכל זאת היה לי כעת מעט ביטקוין, הייתי מן הסתם מוכר אותו, כי מחירו מטפס כרגע באופן אקספוננציאלי, וזוהי אינה תנועה ברת קיימא. איננו יודעים עד היכן תגיע, אך רוב הסיכויים שבשלב מסויים היא תתהפך והמחיר יצנח בחזרה. כנראה לא לאפס. אולי ל-20 אלף דולר לביטקוין (מחיר שגם הוא יקר עד כדי אבסורד). אבל עבור אלו שרכשו ב-40 אלף מדובר יהיה בהפסד ניכר.
      הרשה לי לתת לך ולשאר הקוראים עצה חשובה בהשקעות – אם הנכס שבו אתה מעוניין שובר שיאים ונמצא בכותרות, כנראה שכבר פיספסת את המועד לרכוש אותו. הזמן הנכון לרכוש משהו הוא כאשר איש לא רוצה אותו ואיש לא מדבר עליו (כמו למשל הזהב והכסף כרגע).

      בהצלחה!

  3. הי אורן,

    מעניין יהיה לשמוע את דעתך בנושא מדיניות הקורונה.
    אחרי שתחזיות המומחים להפחדות לא התממשו, ואין לנו עשרות אלפי גופות מוטלים ברחובות, דעתי היא שיש לחשב מסלול מחדש.

    אני חושב ששמעת על צוות המומחים של מודל היגיון בריא, שתומך בשינוי תפיסה מקצה לקצה בנוגע לקורונה, אבל אם לא, ממליץ לך לעבור:

    https://modelcommonsense.org/

    את החירות שמיהרנו להפקיד בידי הפוליטיקאים, תמורת אשליית הביטחון, לא נקבל בחזרה בעתיד הקרוב.

  4. פינגבק: קרן לייזר נגד וול-סטריט | מבוא לקלקלה·

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s