צונאמי

בחודש מרץ של שנת 2020, כאשר פרצה מגיפת הקורונה, כתבתי את הדברים הבאים: ״כל האירועים הללו מצביעים לכיוון אחד – ממשלות העולם יאלצו לפתוח את הארנק ולבזבז הרבה כסף. הן יוציאו הון על המלחמה בנגיף, על סיוע לעסקים שיפגעו מן המיתון ועל נסיונות נואשים להמריץ את המשק. כל זה קורה כאשר כבר עתה הממשלות שקועות בחוב עד צווארן… עד היום החובות הללו לא הכאיבו לציבור יותר מדי, משום שהשפעתם על המשק קוזזה על ידי ירידה מתמשכת במחירי הסחורות. אך הדבר עומד להשתנות, שכן בעולם שבו מליוני בני אדם מושבתים מעבודה למשך תקופות ארוכות, ושרשראות האספקה נפגעות, מחירי הסחורות צפויים דווקא להאמיר. משמעות הדברים היא – אינפלציה.״

גם באוגוסט של אותה השנה, כאשר התבשרנו שבקרוב יגיע החיסון, המגיפה תסתיים והכלכלות יפתחו מחדש, התעקשתי שהאינפלציה בוא תבוא: ״לא היה זה משבר הקורונה אשר דחף מעלה את מחיר הזהב, אלא התגובה המטורפת של הממשלות והבנקים המרכזיים ברחבי העולם למשבר הקורונה. גם אם המחלה תיעלם כליל, הכמויות העצומות של הכסף שהם הדפיסו יש מאין בחודשים האחרונים לא יעלמו יחד איתה. הן נשארות כאן איתנו, ובמוקדם או במאוחר הן יחוללו את האינפלציה הבלתי נמנעת.״

כל הפרופסורים והמומחים הכלכליים התייחסו לאפשרות הזו בביטול. אנו שרויים בדפלציה חמורה, כך הם טענו, ולפיכך אינפלציה כלל אינה אפשרית. אך המציאות טפחה על פניהם. נכון לחודש מאי, שיעור האינפלציה השנתי הרשמי בארה״ב עומד על 5%. זהו שיא שכמותו לא נרשם מאז שנת 2008, רגע לפני פקיעתה של בועת הסאב-פריים. מדד אחר של אינפלציה המכונה PCE core, אשר חביב יותר על אנשי הפדרל רזרב, זינק ל-3.4%, ערך שכמותו לא ראינו מאז 1992. מחירי הסחורות נסוגו מעט מן השיאים אשר קבעו לאחרונה, בעקבות ההתבטאויות של אנשי הבנק המרכזי בדבר צימצום הקף הדפסת הדולרים והקדמת המועד הצפוי להעלאת ריבית. אך המדיניות המוניטרית ברחבי העולם עדיין מרחיבה, ולפיכך אין שום סיבה להאמין שהאינפלציה היא ״זמנית״, כפי שהם טוענים.

כיצד זה שאני צדקתי, והם כל כך טעו? אין זאת שהם אנשים טפשים. הסיבה לכך היא שהם מחזיקים במודל שגוי של האינפלציה, ולכן אינם מבינים מה מתרחש. כפי שהסברתי בעבר, קיימים שני סוגים של אינפלציה. הסוג הראשון הוא תמים למדי. זוהי האינפלציה אשר עלולה להיווצר בתקופות של צמיחה, כאשר הציבור אופטימי לגבי יכולת ההשתכרות שלו בעתיד, ונוטל הלוואות מן הבנקים על מנת לצרוך בהווה. בשיטה המוניטרית הקיימת כיום, הבנקים מסוגלים להלוות פי כמה וכמה מן ההון העומד לרשותם, ובאופן זה נטילת אשראי מובילה להגדלת היצע הכסף בכלכלה. בסיטואציה שכזו המחירים במשק צפויים להאמיר, אך היות והדבר מלווה בצמיחה איתנה, גם משכורות העובדים מטפסות בהתאם, והציבור אינו ניזוק במידה משמעותית. כאשר הכלכלנים בימינו מדברים על אינפלציה, הם חושבים אך ורק על הסוג הזה. למעשה, הם אפילו מייחלים לו, משום שבדימיונם הוא קשור לתקופות של שיגשוג ורווחה.

אך ישנו סוג נוסף של אינפלציה, אשר לקיומו הם אינם מודעים. סוג קודר והרסני זה נגרם כאשר הציבור מאבד אמון במטבע הלאומי, עקב גרעונות ממשלתיים והדפסת כסף מופרזת. מה שמחולל את האינפלציה במקרה כזה אינו רק הרחבת ההיצע של הכסף, אלא עליה במהירות של הכסף, דהיינו כמות הפעמים שבה הוא מחליף ידיים בפרק זמן נתון. האזרחים אשר רואים כיצד מנהיגיהם מתייחסים למטבע בקלות דעת, מדפיסים סכומי עתק ומחלקים אותם לכל דכפין, מתחילים לחשוש לגורל חסכונותיהם. במקרה כזה הם מעדיפים להחזיק בכל סוג של סחורה שימושית, על פני שטרות הנייר. הם קונים פי שניים יותר מזון ודלק מכפי שהם זקוקים בהווה, על מנת להקדים את עליות המחירים הבאות. המפעלים קונים פי שניים יותר חומרי גלם, ואוגרים אותם במחסניהם. כתוצאה מכך נוצר מחסור, אשר מאלץ את הספקים להעלות את המחירים, מה שמזין עוד יותר את החששות מפני אינפלציה, וגורם לכולם לאגור עוד סחורות, וחוזר חלילה. במילים אחרות, אין זו אופטימיות אשר מניעה את הסוג הזה של אינפלציה, אלא פחד.

תופעה זו מסוגלת להוביל לעלייה מתמשכת במחיריהן של הסחורות השונות, אפילו כאשר המשק שרוי במיתון, וכמות המוצרים אשר מיוצרת נמצאת בירידה (סטגפלציה). לפיכך אין בה שום דבר חיובי, וכל ניסיון של הממשלה או הבנק המרכזי לעודד אותה אינו צפוי להוביל לצמיחה, אלא רק לעוני וסבל נוסף עבור האוכלוסיה. ההיסטוריה מלמדת, כי הסחורות אשר מחירן נוטה לטפס יותר מכל היתר הן זהב וכסף, משום שמתכות אלו אינן מתקלקלות, וניתן לאחסן אותן לפרק זמן בלתי מוגבל. מפאת נדירותן הרבה, הן מאפשרות לאגור מידה רבה של כוח קנייה בנפח קטן להפליא. אפילו במחירו הנוכחי של הזהב (אשר לדעתי נמוך מאוד), מטיל בן קילוגרם, אשר מימדיו דומים לאלו של טלפון נייד, שווה בערכו לכ-15 חודשי שכר ממוצע במשק. אני מאמין שככל שהציבור יפנים כי האינפלציה אינה עומדת להיעלם בקרוב, הדבר יתבטא יותר ויותר במחיריהן של המתכות היקרות.

כלכלנים מן המיינסטרים אשר יקראו את מה שזה עתה כתבתי עלולים להגיב בגיחוך. הרי מאז פרוץ משבר הקורונה המהירות של הכסף נמצאת בצניחה חופשית. הכמות העצומה של דולרים אשר הודפסה במהלך 2020 גימדה את הפעילות הכלכלית, ובממוצע כל דולר החליף ידיים פחות פעמים מבכל שנה אחרת בעבר. כיצד אם כן ניתן לטעון שהמהירות מזנקת ומחוללת באופן זה אינפלציה? ראשית, הפדרל רזרב מפרסם את הנתון הזה באיחור ניכר, והמידע שקיים בידינו מתייחס אך ורק לרבעון הראשון של השנה. בהחלט אפשרי שהמהירות כבר זינקה, וכי הם טרם מודעים לכך. אך גם אם נתוני הרבעון השני לא יצביעו על עלייה ניכרת במהירות, אין בכך דבר. כפי שהסביר לאחרונה פול טיודור ג׳ונס, ההשקעה בסקטור הסחורות מהווה כיום בסך הכל 0.75% מכלל הנכסים המנוהלים בארה״ב. גם אם היא תכפיל או תשלש את עצמה, הדבר בקושי יתבטא בנתוני הפד, אך תהיה לו השפעה דרמטית על מחירי הסחורות*. כאשר קובעי המדיניות יבינו מה מתרחש, כבר יהיה זה מאוחר מדי מכדי להגיב.

אז מה עליכם לעשות, קוראים יקרים, על מנת להתגונן מפני גל הצונאמי של האינפלציה, אשר עלול להכות בנו בשנים הקרובות? כפי שהסברנו אינספור פעמים, עליכם להחזיק חלק מנכסיכם בזהב ובכסף פיזיים. התמזל מזלנו, וציבור המשקיעים כה שאנן לגבי האפשרות הזו, שמחירי הזהב והכסף שרויים בתיקון מתמשך מאז השיא האחרון שלהם בקיץ שעבר. הדבר מאפשר לנו להשיג אותם במחירי מציאה, אשר כמותם יתכן ולא נראה עוד. נצלו אם כן את ההזדמנות הזו, כל עוד שהיא ישנה.

*עידכון – לאחר שפירסמתי את המאמר המשכתי לחשוב אודות הסוגיה, באיזו מידה השקעה בסקטור הסחורות עשויה להתבטא במהירות של הכסף, כפי שהפדרל רזרב מודד אותה. נהוג לחשוב שהיפר-אינפלציה מתפתחת כאשר הציבור נוטש את שטרות הנייר לטובת סחורות, בדיוק כפי שתיארתי במאמר. תנועה שכזו אמורה להתבטא במהירות של הכסף (יותר או פחות, תלוי עד כמה הרחבנו את היצע הכסף קודם לכן). אך לפי מיטב הבנתי, כאשר משקיע מוכר מניות או אג״ח, וקונה במקום זאת חוזים עתידיים על מחירי הסחורות, הדבר כלל לא יבוא לידי ביטוי במהירות של הכסף, משום שסחורה פיזית מעולם לא החליפה ידיים. אולם הוא בהחלט יבוא לידי ביטוי במחירי הסחורות. במילים אחרות, עקב מגמת הפיננסיליזציה שהכלכלה שלנו עברה בעשורים האחרונים, היפר-אינפלציה מסוגלת להתפתח גם מבלי שהמהירות של הכסף, כפי שאנו מודדים אותה כעת, תשתנה. כל מה שנדרש לשם כך הוא שמספר משקיעים בעלי כיסים עמוקים יתחילו לחשוש מפני אינפלציה, ויחליטו לבטח את עצמם באמצעות השקעה בסחורות. לאחר שהציבור יבין מה מתרחש, התופעה צפויה להדביק גם את הכלכלה האמיתית, ואז אכן נראה את המהירות מטפסת. אולם בשלביה הראשונים היא בהחלט עשויה להיות נסתרת.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s