חגיגות היובל

Nixon vs Gold

אמש, בשעת לילה מאוחרת לפי שעון ארה״ב, מישהו החליט למכור בבת אחת חוזים עתידיים על מחיר הזהב, בסכום כולל של ארבעה מיליארד דולר. היות ובשעה זו המסחר הוא דליל, ובנוסף היה זה יום חג לאומי ביפן, הדבר גרם למפולת פתאומית במחיר הזהב, אשר בין רגע צנח בכ-100 דולרים לאונקיה. מאוחר יותר המחיר התייצב מעט, וכעת הוא נסחר תמורת כ-1730 דולר לאונקיה. אם בעבר נהגנו להתייחס בחשדנות לכל מי שטען שנעשות מניפולציות במחירי המתכות היקרות, ולהאשים אותו שהוא ״מקדם תיאוריות קונספירציה״, הרי שכעת מדובר בעובדה שאין עליה עוררין. אף סוחר הגיוני, אשר מעוניין להשיג את המחיר הטוב ביותר עבור הנכס אשר ברשותו, לא היה נוהג באופן שכזה. הוא היה ממתין עד לפתיחת המסחר בניו-יורק, ומבצע את המכירה באופן הדרגתי, על מנת שלא להציף את השוק. ההסבר היחיד להתנהלות שכזו היא שאיפה להפיל את המחיר, ולקבל עבור החוזים העתידיים הללו את המחיר הגרוע ביותר האפשרי. זוהי מניפולציה בוטה ובלתי חוקית, אשר אמורה היתה להוביל לפתיחת חקירה של הרשות לניירות ערך בארה״ב. היות והרגולטור אינו פוצה פה ומצפצף, סביר להניח שההוראה לבצע את המניפולציה הזו הגיעה מראש הפירמידה הכלכלית – הבנק המרכזי בארה״ב.

העיתוי של המניפולציה הזו אינו מקרי. אחרי קרוב לשנה של קונסולידציה, מחיר הזהב נתן את כל הסימנים שהוא עומד לפרוץ. בחודשים האחרונים הוא שירטט תצורה טכנית של ״ראש וכתפיים הופכיים״, אשר השלמתה אמורה היתה לשגר אותו הרחק מעבר לסף 2000 הדולרים לאונקיה. בכך הוא גם היה משלים תצורת ״ספל וידית״ ארוכת טווח, אשר החלה לפני קרוב לעשור, ומרמזת על מחירים גבוהים בהרבה בהמשך הדרך. ברור שמי שניצב מאחורי הקלעים מודע לכך, ועושה כמיטב יכולתו על מנת למנוע זאת. המוטיבציה לכך ברורה – העלייה במחירי הסחורות, ובראשן המתכות היקרות, הוא סימפטום מובהק לאינפלציה. כל עוד שמחירי הסחורות נמצאים תחת שליטה, הפדרל רזרב מסוגל להגן על מדיניות הריבית האפסית וההקלה הכמותית שלו. אך אם מחירי הסחורות יחלו לטוס בקו אנכי כלפי מעלה, כפי שמחירי העץ והפלדה עשו בשנה האחרונה, הפדרל רזרב ימצא תחת לחץ עצום לעצור את הדפסת הכסף ולהעלות את הריבית. עקב עומס החובות השורר כיום בסקטור הממשלתי, התאגידי והפרטי כאחד, כל העלאת ריבית, אפילו הקטנה ביותר, צפויה למוטט את השוק כולו. לפיכך לפדרל רזרב אין ברירה אלא להשתמש בתרגילים מלוכלכים. הוא מפיל באופן מלאכותי את מחיר הזהב, על מנת להסתיר מעיני הציבור את האינפלציה, ולמנוע ממנו מלהשקיע בנכס היחיד אשר עשוי להגן עליו מפניה.  

כאילו מדובר בסימן ממרום, הדבר מתרחש בדיוק במלאת חמישים שנה לאירוע המכונן אשר הביא אותנו עד הלום. ב-15 באוגוסט שנת 1971 נשא נשיא ארה״ב דאז ריצ׳ארד ניקסון נאום טלוויזיוני, אשר בו הכריז על השעיה של יכולת המרת הדולר בזהב. צעד זה ביטל הלכה למעשה את הסכם ״ברטון וודס״, אשר עליו התבססה המערכת המוניטרית העולמית לאחר מלחמת העולם השניה, ואשר אפשר למדינות העולם להמיר את יתרות הדולרים שלהן בזהב בכל מועד שבו יחפצו בכך. לראשונה בהיסטוריה הפכו כלל המטבעות הלאומיים למטבעות פיאט שאינם מגובים בדבר. מאז אנו עדים לניסוי הכלכלי הגדול בתולדות האנושות, אשר בודק אם הכלכלה העולמית מסוגלת להתנהל בעזרת שטרות נייר בלבד.

בתחילה נדמה היה שהניסוי מצליח. לאחר שהסתיימה האינפלציה של שנות השבעים, כלכלת העולם הצליחה להתייצב, ולהיכנס לעידן של צמיחה ושיגשוג חסרי תקדים. המטבעות הלאומיים אכן איבדו מערכם באופן הדרגתי, אולם הציבור למד להפקיד את חסכונותיו בשווקי המניות, האג״ח והנדל״ן, והצמיחה בשווקים אלו פיצתה אותו על השחיקה בערך המטבע, ואף למעלה מכך. אך בשנים האחרונות אנו עדים למשברים פיננסיים בתדירות הולכת וגוברת. הזמינות הגבוהה של האשראי עודדה את כולם ללוות מעל ומעבר ליכולתם להשיב. בכל פעם שבו מתרחש אירוע חריג, החובות הללו מאיימים למוטט את המערכת כולה. העובדה שבלחיצת כפתור ניתן ליצור דולרים בכמות בלתי מוגבלת היוותה עבור הפוליטיקאים פיתוי גדול מדי מכדי לעמוד בו. הם ניצלו לרעה את יכולתם להדפיס דולרים על מנת לחלץ מוסדות פיננסיים סוררים, לחלק הטבות מפליגות למקורביהם, ולקנות את קולות המצביעים. כתוצאה מכך, האינפלציה, אשר כולם היו משוכנעים שנעלמה לנצח, הרימה פעם נוספת את ראשה. היא מערערת את אמון הציבור בשטרות הנייר ומאיימת להביא את השיטה המוניטרית הזו לקיצה. אך אלו אשר נהנו ממנה עד היום נחושים להשיב מלחמה שערה.

מי שעוקב אחר הבלוג הזה מראשיתו יודע עד כמה אני מאמין ונעזר בניתוח הטכני, ככלי על מנת לאבחן מגמות בשוק ההון. אולם שיטת הניתוח הטכני מניחה מספר הנחות יסוד לגבי השוק שעליו היא מופעלת. היא מניחה למשל כי מדובר בשוק נזיל ורב משתתפים. כמו כן היא מניחה שהשחקנים הללו פועלים באופן רציונלי, ומנסים בכל רגע נתון למקסם את הרווח שלהם, או לחלופין למזער את ההפסד. שיטת הניתוח הטכני אינה תקפה בשוק שבו ישנו שחקן כלשהו שלרשותו עומדת כמות בלתי מוגבלת של מזומנים, והוא אינו מונע על ידי שיקולי רווח והפסד. ככל שמעורבותו של הבנק המרכזי בשוק כלשהו הולכת וגוברת, כלי הניתוח הטכני מאבדים מכוחם. לפיכך, לאחר התלבטויות מרובות, אני נאלץ קבל עם ועדה למשוך את ידי מכל ניתוח טכני הקשור בשוק המתכות היקרות. מבחינתי המחיר הרשמי שלהן הוא מעתה קונסטרוקט מלאכותי, כלי לתעמולה פוליטית ותו לא.

לפיכך אני גם מסרב להתרגש יותר מדי מן המפולת שזה עתה חווינו. כאמור, המחיר הרשמי של הזהב עומד כרגע על 1730 דולרים לאונקיה. אולם נבדוק באתר אפמקס, נגלה שאונקיה פיזית עולה למעשה בין 1860 ל-1840 דולר, כלומר בין שישה לשבעה אחוזים מעל למחיר הרשמי. במתכת הכסף הפער אף גדול יותר. המחיר הרשמי עומד כרגע על 23.4 דולרים לאונקיה, בשעה שהמחיר המעשי נע בין 29.5 עד 33.5 דולר לאונקיה, כלומר בין 25 עד 40 אחוז מעל למחיר הרשמי. כאשר הפרמיה היא כה גבוהה, האם עדיין ניתן להתייחס אליה כפרמיה, או שמה מדובר במחיר עצמאי ונפרד? אם אנו מחזיקים בסחורה הפיזית, מדוע שיהיה אכפת לנו כלל מן המחיר הרישמי, אשר נובע אך ורק מן המסחר בחוזים העתידיים?

לכאורה זה נשמע כמו טירוף. הרי אם אנחנו משקיעים, מטרתנו היא להרוויח, והמחיר הרשמי הוא אמת המידה היחידה שיש לנו למידת ההצלחה או הכישלון של השקעתנו. מדוע לנו להשקיע בנכס שמחירו מוטל בספק, או שכלל לא ניתן למדוד את מחירו? מה שמנחה אותנו כאן הוא העיקרון, שסחורה שימושית ונדירה שומרת על ערכה לאורך זמן. במידה והמטבע שבו המחיר שלה נקוב מאבד מערכו, מחירה אמור לטפס. אם אנו מאמינים בעיקרון הזה, אנחנו אמורים להוסיף ולהחזיק בזהב ובכסף שלנו, על אף כל תעלול או מניפולציה שהבנק המרכזי ישליך לעברנו. זוהי אינה אמונה עיוורת, משום שהניסיון ההיסטורי מלמד שכך יש לנהוג במצבים שבהם הריבון יצא מדעתו ומדפיס את המטבע הלאומי ללא מעצורים. אך היות והפעם איננו אפילו יודעים את מחירם האמיתי של הזהב והכסף, לא נדע אם הצלחנו או נכשלנו עד לסוף.

ומה ישים סוף לסאגה הזאת? על כך הדעות חלוקות. ישנה אסכולה אשר גורסת שבשלב מסויים השוק יתקומם, וינצל את המחיר הזול על מנת לרוקן את הכספות של בורסת הסחורות. במקרה כזה הרשויות יאבדו את השליטה על מחיר הזהב והכסף, משום שלא תהיה להן די סחורה פיזית על מנת לשמור על מראית עין של שוק חופשי. אסכולה אחרת טוענת כי הרשויות מודעות היטב לכך שהשיטה המוניטרית הנוכחית גוועת, וכי במוקדם או במאוחר לא תהיה להן ברירה אלא לשוב ולגבות את המטבעות שלהן בסחורה פיזית, על מנת לבלום את האינפלציה ולהשיב את אמון הציבור במערכת (וזה מן הסתם יעשה במחיר הרבה יותר גבוה מן המחיר הנוכחי). עבורנו אין זה משנה. בין אם השלטונות יכירו בכך באופן רשמי ובין אם לאו, הזהב והכסף הפיזיים צפויים לשמור על ערכם, בשעה שנכסי הנייר יאבדו מערכם. השאלה היחידה היא – האם יהיו לנו די כוחות נפש להחזיק מעמד עד ליום ההוא, מבלי להתייאש ולמכור את אחזקותינו?

3 תגובות ל-“חגיגות היובל

  1. היי אורן תודה על המאמר
    אני בניגוד אלייך חושב שדווקא עולם הבנקאות הפעם לא יתן לנפילה להגיע אנחנו צופים בגל חדש וזועם של קורונה
    ועליית תחלואה שתגרור מן הסתם סגרים הם ידפיסו עוד ובשלב כלשהו יעשו המרה לעולם הדיגיטלי כמו שכתבת במאמר אחר הם בעצם מתחילים כעת להמיר אותנו למצב שלא תהיה ריצה על הבנק כי אין מה באמת לקחת

    השאלה המעניינת היא לגבי הזהב והכסף האם הם יאסרו על מסחר בהם ועל החזקה בהם שלא לצורך תכשיטים או תעשייה מתוך הבנה שהם מסכנים את השליטה שלהם

  2. שלום
    אורן
    מה שלומך?
    ראשית תודה לך מאוד אוהב את המאמרים שלך.
    האם יש לך מחשבה שהם יצליחו להתגבר על המצב ז"א האינפלציה בלי למוטט את הכלכלה כולה?
    האם אתה חושב שהמצב היום שונה מהותית לרעה מהמצב ב 2008?
    האם השליטה של ארה"ב שהיא אולי הכלכלה הגדולה בעולם אבל יש לה את הניגודיות של סין ולחילופין אירופה?
    ומה הטריגר שיגרום לזה אם הקורונה לא הצליחה למוטט את הכלכלה העולמית אני חושב שזה מבחן די מעניין ואני חושב שבמידה מסוימת זה אומר שאין הרבה מה שיכול למוטט את הכלכלה העולמית.
    מעבר לזה אומנם הרבה מההדפסה האין סופית של כסף אומנם מיצרת אינפלציה אבל האם האינפלציה רעה למדיניות כל עוד היא סבירה וגם אולי זמנית.
    יש כומנם הרבה חברות זומבי לא רציניות כמו שכתבת במאמרים הקודמים כמו wework ו החברת בדיקות דם שנפלה בסופו של דבר, אבל יד חברות אמיתיות וטובות שכן מפתחות ומזפרות את הטכנולוגיה, נותנות שירות ומספרות ערך מוסף.
    האם הטכנולוגיה לא תנצח את ההדפסות ומניפולציות של הבנקים?

    • שלום ותודה על תגובתך.
      המשבר של 2008 היה משבר דפלציוני חריף, דהיינו כזה שבו לווים לא מסוגלים לשלם את חובותיהם וזה מייצר מחנק אשראי ושרשרת של פשיטות רגל. אך החוב הלאומי של ארה״ב, והמאזן של הפדרל רזרב היו הרבה יותר מצומצמים, ולפיכך הם היו מסוגלים לחלץ את הכלכלה בעזרת הדפסת דולרים והזרמתם לכלכלה. זה לא היה מומלץ, משום שזה הוביל אותנו למצב הנוכחי, אולם באופן זמני זה עבד. הציבור קנה את הטענה שמדובר במצב זמני שעוד מעט יחלוף, ולא הטיל ספק ביציבות של הדולר. לפיכך מרבית הדולרים החדשים שהודפסו זרמו לשוקי המניות, האג״ח והנדל״ן, ולא לשוק הסחורות. הם חוללו אינפלציה בשוק ההון, אך לא בכלכלה האמיתית, ועבור המשקיעים זה היה מצב אידיאלי.
      לעומת זאת כיום החוב הלאומי של ארה״ב והמאזן של הפד הרבה יותר מנופחים, וזה אומר שהם אינם יכולים להוסיף ולהגדיל אותם מבלי שיהיו לכך השלכות שליליות. הציבור מתחיל לחשוש לגורלו של הדולר, ומתחיל להשקיע בשוק הסחורות, אשר ביחס למניות, לאג״ח ולנדל״ן נראות זולות להפליא. זהו המצב ההפוך מזה ששרר לאחר 2008, משום שהמערכת עדיין זקוקה לריבית אפסית ולהדפסת כסף בלתי פוסקת על מנת שלא לצלול שוב למשבר דפלציוני, אך כל סיבוב של הדפסה רק מעצים את החשש מפני אינפלציה. אני צופה שבשלב מסויים נגיע לנקודה שבה הדפסת כסף נוספת אינה מייצבת את המערכת כמו בעבר, אלא רק דוחפת אותה חזק יותר לאבדון – הדולרים החדשים אינם זורמים לשוק המניות, והן מאבדות מערכן בהתמדה (אם לא מבחינה נומינלית, אז לפחות מבחינה ריאלית). במקום זאת הם זורמים לשוק הסחורות, מחוללים אינפלציה, ומייצרים לחץ על הפדרל רזרב להפסיק להדפיס כסף ולהעלות ריבית, מה שיחליש את המניות עוד יותר, אך לא יספיק על מנת לעצור את האינפלציה (משום שכדי לעצור אינפלציה צריך ריבית גבוהה יותר משיעור האינפלציה, שעומדת כרגע על למעלה מ-5%, ואין סיכוי שהפד יעלה את הריבית כה גבוה).
      אם תבדוק לאחור, תגלה שזה מאז ומתמיד היה התסריט שאותו הצגתי בבלוג הזה. בתחילה לא הבנתי כיצד זה אפשרי שהדפסת דולרים תשפיע על שוק ההון וללא על שוק הסחורות, ובוודאי שלא הערכתי נכון כמה זמן התהליך הזה יימשך. אך תמיד טענתי שבסופו של דבר זה יסתיים באינפלציה גבוהה, ומה שמתרחש בימים אלו לדעתי מוכיח זאת. קצב אינפלציה של למעלה מ-5% אינו ״סביר״. זהו קצב אינפלציה שבו חסכון רגיל בבנק מאבד מחצית מערכו תוך 12 שנים (!). כמו כן אין שום סיבה להאמין שהוא זמני, משום שאינפלציה נוטה להעצים את עצמה. העובדים אשר רואים את כוח הקנייה שלהם דועך דורשים תוספות שכר, אשר מעלות את עלות הייצור של המוצרים, אשר מאלצים את היצרנים להעלות מחירים, מה ששוחק את כוח הקנייה של העובדים, מה שגורם להם לדרוש עוד תוספות שכר, וחוזר חלילה. הדרך היחידה לעצור זאת היא באמצעות קיצוץ עמוק בהוצאות הממשלה והעלאה דרסטית של הריבית במשק, דבר מה שאף פוליטיקאי בימינו אינו מוכן לעשות. לפיכך חוששני שאין מנוס מהיפר-אינפלציה ומהתמוטטותו של הדולר. זה עשוי לקחת עוד כמה שנים, אבל זה יקרה.
      לגבי טכנולוגיה – כפי שאמרתי בעבר, חברות שיש להן טכנולוגיה מועילה ישרדו, וחברות בולשיט שאין להן טכנולוגיה מועילה יעלמו. אבל גם החברות הטובות בתחום הזה יצטרכו לעבור ״דיאטה״ מבחינת כמות האשראי שהן צורכות, כמות המזומנים שהן מסוגלות לבזבז לפני שהן מציגות רווחים, והתנאים שהן מסוגלות להציע לעובדים שלהן. אני צופה שהמשרות המבוקשות ביותר בעשור הקרוב לא יהיו בענף ההיי-טק, אלא דווקא בענפים מסורתיים כגון כרייה, חקלאות ותעשייה כבדה. אלו הם ענפים שהוזנחו מאוד בעשורים האחרונים, המניות של החברות בסקטורים אלו זולות מאוד, וגם אם זה יקח עוד כמה שנים, ההון בסופו של דבר יתחיל לזרום לעברן.
      ולסיום אני רוצה להוסיף עוד דבר חשוב. אפשר להתדיין עד מחר אם עתיד הכלכלה טוב או רע. אבל יש דבר אחד שאין עליו עוררין, והוא שחירויות הפרט שלנו הולכות ומצטמצמות. תחת התירוץ של מלחמה במגיפה, לראשונה בהיסטוריה ממשלות הגבילו את התנועה של האזרחים שלהן באופן גורף, ולמשך פרקי זמן ארוכים. אנחנו רואים צימצום הולך וגובר של חופש הביטוי, כאשר אנשים אשר קוראים תיגר על הנראטיב השולט מצונזרים ומועפים מן הרשתות החברתיות. אנחנו רואים אנשי ממשל בארה״ב מעודדים באופן גלוי סתימת פיות, דהיינו לא מדובר בתיאורית קונספירציה אלא במדיניות רשמית. כעת ישנה דחיפה בארה״ב להפוך את החיסון לחובה, וכי היעדר חיסון יהווה עילה לאפלייה ולהגבלת זכויות נוספת. המגמה הזאת מעידה כי אנו בדרכנו לעולם טוטליטארי, שבו מיליארדי עניים חסרי-כל תלויים בקצבאות ממשלתיות, וקומץ של תאגידי ענק שולט בכלכלה. בעיני זהו בוודאי אינו עתיד אופטימי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s