חם בחוץ, אז תדליק תנור

השבוע היינו עדים למראות קשים, כאשר ארה״ב נסוגה מאפגניסטאן באופן מבוהל וחפוז. ממשל ביידן העריך שהצבא האפגני יוכל להתמודד עם כוחות הטליבאן, לפחות עד שאחרון החיילים האמריקאיים יעזוב את הבירה קאבול, וניתן יהיה להפיק עבור התקשורת תמונת ניצחון. אך המציאות טפחה על פניו. בהיעדר סיוע אווירי ולוגיסטי מן האמריקאיים, צבא אפגניסטאן קרס באופן מיידי. לאחר עשרים שנה של אימונים משותפים, והשקעה של מאות מיליארדי דולרים, בני הטיפוחים של ארה״ב נכנעו כמעט בלא קרב. כתוצאה מכך, ממשל ביידן נתפס עם המכנסיים למטה, כאשר אנשי הטליבאן משתלטים על הבירה, ואנשי הקונסוליה שלו מסתתרים בפחד בבתיהם. אלפי אזרחים אפגנים מבוהלים נמלטו לשדה התעופה, פולשים אל המסלולים ונאחזים בגלגלי המטוסים, בעודם מנסים להמריא. ככל הנראה, מספר בני אדם נהרגו באופן זה, כאשר צנחו מגובה רב למותם.

הכאוס הזה לא ישכח בקלות. מבריטניה ועד יפן, בעלי הברית של ארה״ב מביטים בתדהמה בהתנהלות המבישה הזו, ושוקלים מחדש את יחסיהם עם מי שנחשבת כמעצמה החזקה בעולם. לצבא ארה״ב ישנה נוכחות כמעט בכל פינה על גבי הגלובוס, מרמשטיין ועד אוקינאווה. אין זה ברור מדוע לא היו מסוגלים להותיר כוח דומה גם באפגניסטאן, על מנת לתמוך בצבא המקומי ולשמר את השגיהם באזור. אך גם אם נפלה ההחלטה לסגת מן המדינה לחלוטין, הדבר חייב היה להיעשות באופן הדרגתי ומסודר, תוך דאגה לגורלם של כל אותם אזרחים אפגנים אשר שיתפו פעולה עם האמריקאים וסייעו להם. המצב הנוכחי, שבו ארה״ב נתפסת כהפכפכה ובוגדנית, מעלה ספקות לגבי רצינות כוונותיה בזירות אחרות ברחבי העולם.

מי שמחככים את ידיהם בהנאה כרגע הם הסינים, אשר מזה שנות דור שואפים ליטול מאמריקה את עמדת ההובלה. תצוגת החולשה וחוסר האונים שראינו השבוע בקאבול נוסכת בהם את הביטחון, שהם יכולים לקדם את מטרותיהם ללא הפרעה. לאחר המהפכה הקומוניסטית ב-1949, טאיוואן היוותה ארץ מקלט עבור הממשלה הסינית הגולה. למרות שרוב המדינות אינן מכירות בסמכותה, היא מתיימרת להיות השליטה החוקית של סין כולה. הממשלה בבייג׳ינג שאפה מאז ומתמיד להסיר את הקוץ הזה אשר נעוץ בצווארה, ולספח אליה את האי. הסיבה היחידה בגללה נמנעה עד כה מלעשות זאת הוא החשש מפני התערבות צבאית אמריקאית, אשר עלולה להתדרדר לכדי עימות כולל. בעקבות האירועים האחרונים באפגניסטאן, כנראה שאין מנוס מהשתלטות סינית על טאיוואן. אנשי המפלגה הקומוניסטית משוכנעים שממשל ביידן יניח להם לעשות ככל העולה על רוחם, והם כבר רמזו על כוונותיהם בפומבי.

לצערנו, גורם נוסף אשר יוצא מחוזק הוא משטר האייתולות באיראן. הטליבאן הוא אמנם ארגון מוסלמי סוני בעוד שאיראן היא שיעית, וכידוע בין הסונים והשיעים שוררת איבה ארוכת שנים. אך ספק אם הדבר מדיר שינה מעיניהם. היריבה הגדולה של איראן היתה ונותרה ארה״ב, במיוחד בעיתות בהן ישב בבית הלבן נשיא תקיף כמו דונלד טראמפ. בעזרת שימוש בסנקציות בינלאומיות, הוא הצליח לעכב את תוכנית הגרעין האירנית ולהסב לכלכלתה נזק בל ישוער. אך כעת יושב בבית הלבן נשיא חלש וסנילי למחצה, אשר מרבית הזמן כנראה אינו מודע למתחולל סביבו. מי שמעצב בשמו את מדיניות החוץ של ארה״ב הם חברי הקבינט שלו, אוסף של אינטלקטואלים אליטיסטים מן השמאל, אשר מאמינים שהעולם כולו מתנהל כמו הקמפוס של אוניברסיטת הארוורד, היכן שרבים מהם למדו ולימדו. הם סבורים שכל קונפליקט ניתן לפתור באמצעות משא ומתן, ושאת כל אחד אפשר לקנות עם מספיק דולרים (מאלה הרי אין להם מחסור. הם מייצרים אותם יש מאין בלחיצת כפתור). בגלל זה הם נכשלים פעם אחר פעם בהערכת כוחו של יריב נחוש, אשר מאמין באידיאולוגיה כלשהי. חוששני שעד תום ממשלו של ביידן כבר תהיה ברשות האירנים פצצת אטום, ויכולתם לסחוט את מדינות המערב תגדל פלאים.

לאור כל זאת, זה ממש ביזארי לראות את אינדקס הדולר מתחזק בתגובה, ואת תשואות האג״ח יורדות.  המשקיעים זה עתה קיבלו עדות נוספת להיחלשותה המתמשכת של ארה״ב בזירה הבינלאומית, ולפיכך הם ממהרים לקנות את המטבע שלה? זה שאין לו שום גיבוי, ואשר ההיצע שלו (לפי מדד M1) זינק פי חמישה מאז פרוץ מגיפת הקורונה? הם ממהרים להלוות לה כסף, אף על פי שהיא מבזבזת כעת פי שניים יותר דולרים מכפי שהיא מכניסה ממסים? זוהי התנהגות אשר מנוגדת לחלוטין להיגיון, ובכל זאת היא שולטת בוול-סטריט, משום שהמשקיעים התרגלו לחשוב שהדולר האמריקאי ואגרות החוב של ממשלת ארה״ב הם נכסי המקלט הבטוחים ביותר בזמן משבר. אף אלו אשר מבינים את הסתירה הפנימית עשויים לעשות זאת, משום שהם סבורים שמשקיעים אחרים מאמינים בכך, ואינם רוצים ללכת בניגוד לעדר.

מה שתיארתי זה עתה הוא דוגמה ל״נראטיב״ הכל-יכול של וול-סטריט. זהו מעין אוסף של אמונות וכללי אצבע, אשר חלקו מבוסס על עובדות אמיתיות, חלקו על דברים שאולי היו נכונים בעבר אך איבדו רלוונטיות מזמן, וחלקו על שקרים מוחלטים. אם אמונה כלשהי נכנסת לנראטיב, אין זה כמעט משנה אם יש לה יסוד במציאות אם לאו, משום שבטווח הקצר היא מסוגלת לייצר תנועה כה גדולה של הון, שלא ניתן לעמוד בפניה. זהו אפקט הנבואה המגשימה את עצמה, וכפי שלמדתי על בשרי הוא חזק להפליא. הבנק המרכזי בארה״ב עושה שימוש בנראטיב הזה כל העת, ומשתדל לעצב אותו בעזרת אינספור ראיונות ומסיבות עיתונאיים. ראשיו יודעים היטב שאם יצליחו לשכנע את ציבור המשקיעים בדבר מה הוא יקרה מאליו, מבלי שיצטרכו להתערב בשווקים מעבר לכך.

דוגמה טובה לכך הוא האופן שבו הצליח לאחרונה יו״ר הפדרל רזרב לשכנע את הציבור שהאינפלציה אשר חווינו השנה היא ״זמנית״, ונובעת אך ורק מחזרתה של הכלכלה לפעילות סדירה, עם תום מגיפת הקורונה. מעשית, אין שום סימן לכך שהאינפלציה נמצאת במגמת דעיכה. קצב האינפלציה בארה״ב בחודש יולי עמד על 5.4%, בדיוק כמו בחודש שקדם לו. מדד תשומות הייצור בארה״ב אפילו טיפס מ-7.3% ל-7.8%, שיא חדש מאז שנת 2008. כאשר עלויות הייצור מטפסות, היצרנים נאלצים מן הסתם לגלגל זאת לצרכנים באמצעות העלאת מחירים, והדבר מרמז על כך שהאינפלציה בארה״ב עוד לא אמרה את המילה האחרונה. אך עצם דבריו של ג׳רום פאוול הספיקו על מנת להביא לתיקון כואב במחירי הסחורות, כולל במחירי המתכות היקרות זהב וכסף. הנראטיב קובע כעת כי הכלכלה מתקררת, ולפיכך הביקוש הסוער לחומרי הגלם הללו צפוי להירגע. אך כפי שכבר הסברנו לא פעם, האינפלציה שאנו עדים לה אינה נובעת מצמיחה אורגנית במשק, אלא משיטפון של נזילות אשר נוצר על ידי הבנק המרכזי בעצמו, והשיטפון הזה מעולם לא נעצר.

וזה מביא אותנו לאמונה המוזרה ביותר אשר קיימת כעת בוול-סטריט. בקרב המשקיעים נהוג לחשוב שאם תתפתח בארה״ב אינפלציה גבוהה, לפדרל רזרב לא תהיה ברירה אלא להילחם בה באמצעות העלאת ריבית, מה שלדעתם יגרום לדולר להתחזק ולמחיר הזהב להיחלש. לפיכך בשנה האחרונה בכל פעם שבה קיבלנו עדות לאינפלציה גבוהה בארה״ב, התגובה המיידית שלהם היתה למכור את הזהב. אך זהו כמובן אבסורד, משום שבטווח הארוך הזהב הוא אמצעי ההגנה הטוב ביותר בפני אינפלציה. למה דומה הדבר? לאדם אשר שם לב שחם בחוץ, ולפיכך הוא ממהר להדליק את התנור, משום שהוא בטוח שבעל הבית תכף יבוא וידליק את המזגן, והוא חושש שאולי יהיה לו קר.

אך בעל הבית הזה לעולם לא ידליק את המזגן! בחודשיים האחרונים ראינו את אנשי הפדרל רזרב מתראיינים בזה אחר זה, ומאותתים כביכול הם מתכוונים לצמצם בקרוב את תוכנית הרכישות, ואפילו להעלות את הריבית במשק האמריקאי, מתישהו בסוף 2022. הדבר נעשה כמובן במטרה לצנן את האינפלציה, אשר החלה לעלות לכותרות ולהביך אותם. אך אלו הם דיבורים ריקים מתוכן, משום שנטל החובות כיום כה גדול, עד שכלכלת ארה״ב אינה יכולה לשאת ולו העלאת ריבית מזערית. המערכת הפיננסית כה ממונפת וכה שבירה, עד שכל צימצום בקצב הדפסת הכסף מאיים למוטט אותה. מסיבה זו ראינו בשבוע האחרון את הבורסה נבהלת מן הדיבורים הללו ונסוגה משיא של כל הזמנים, מה שכמובן גרם לראשי הפד למהר פעם נוספת אל התקשורת, ולמתן את דבריהם הקודמים. הפדרל רזרב שרוי אם כן במצב אבסורדי, שבו הוא בו זמנית מבטיח להעלות את הריבית כדי להילחם באינפלציה, וגם לא להעלות את הריבית, כדי להגן על הבורסה.

עבור המשקיעים בזהב ובכסף זהו מצב מתסכל שאין כדוגמתו, שהרי במשך עשור הם רוכשים מתכות יקרות, כאמצעי הגנה בפני האינפלציה הגדולה אשר מפניה הם חוששים. אך כאשר היא סוף סוף מגיעה, היא הופכת לתירוץ הרישמי של וול-סטריט על מנת להפיל את מחירן. מסתבר שכדי להגיע לארץ המובטחת עלינו לסבול עוד מעט קצת. אנו צריכים להמתין בסבלנות עד שוול-סטריט תבין, שהתשובה לאינפלציה היא זהב. שינוי המגמה יתחולל ביום שבו יתפרסם נתון אינפלציה לוהט, ובתגובה מחיר הזהב יזנק. הוא יתקבע בתודעה הקולקטיבית כאשר איומי הבנק המרכזי להעלות ריבית יחדלו מלהשפיע על מחיר הזהב. בסופו של דבר כל אנליסט זוטר בוול-סטריט יבין שאנשי הפדרל רזרב משקרים במצח נחושה, והם יאבדו את השליטה על ה״נראטיב״. אין להם שום יכולת להילחם באינפלציה, ולפיכך הם פשוט יניחו לה להשתולל באין מפריע. 

6 תגובות ל-“חם בחוץ, אז תדליק תנור

  1. ובכל זאת החגיגה עדיין נמשכת והפתיים חסרי האחריות שלוקחים אשראי כדי להשקיע במדדים של הנאדסק והסנופי עושים רווחים נאים, לעומת זאת הזהירים והמפוכחים שמתכוננים ליום שאחרי…. מפסידים ומפסידים

    • שלום איציק –
      החגיגה עשויה להימשך הרבה מעבר לכפי שניתן לדמיין, אבל היא תמיד תמיד נגמרת. אני סבור שמה שיסיים את החגיגה הפעם יהיה האינפלציה, אשר תפגע ברווחי החברות ותבהיר לכולם עד כמה הסחורות זולות ואטרקטיביות ביחס למניות ולאג״ח. אז נא לא לאבד תקווה. יומם של הזהירים והמפוכחים עוד יבוא.

  2. לא הוגן להאשים את ממשל ביידן בתוצאות הנסיגה לאחר שטראמפ קיים משא ומתן עם ארגון טרור וחתם איתו על הסכם שכרגע ממשל ביידן רק מבצע אותו שהוא נסיגה מלאה מאפגנסטאן עד סוף אוגוסט…

    • לממשל ביידן לא היתה בעיה להפוך את המדיניות של טראמפ במגוון תחומים, החל מהחברות בארגון הבריאות העולמי, וכלה בהתחממות גלובלית. אז מדוע הם פתאום מחוייבים להסכם הנסיגה מאפגניסטאן?
      יתירה מכך, הבעיה לא היתה בעצם הנסיגה, אלא באופן הכושל שבו היא בוצעה. מדוע הכוחות הצבאיים פונו לפני האזרחים? מדוע הניחו לאזרחים אמריקאים להמשיך ולהגיע למדינה אחרי שכבר הוחלט על הנסיגה (כמו למשל קבוצות של סטודנטים מתנדבים)? מדוע הצבא האמריקני חדל לספק סיוע אווירי ולוגיסטי לכוחות האפגנים (מה שהוביל להתמוטטות המהירה של צבאם)? מדוע הפינוי בוצע דרך נמל התעופה הבינלאומי של קאבול, ולא דרך הבסיס האווירי בבאגרם, אשר הרבה יותר קל להגנה? מדוע הבסיס בבאגרם פונה באישון לילה, מבלי אפילו ליידע את בעלי הברית של האמריקאים, כגון הכוחות הבריטיים? מדוע הושארו מאחור כמויות כה עצומות של ציוד צבאי, כולל רכבים משוריינים ומסוקי תקיפה? המחדלים הללו מעידים לדעתי על כשל מנהיגותי.
      בשורה התחתונה, מי שנמצא בשילטון הוא זה שנושא באחריות. אני מבטיח לך שאם כל זה היה מתרחש תחת שילטון טראמפ, הייתי מבקר אותו באותה החריפות.

  3. היי אורן
    האם לא אפשרי להוריד את כמות הכסף בשוק באמצעות העלאת מיסים ולא באמצעות העלאת ריבית שעלולה לסכן את יציבות הכלכלה זה נראה כפיתרון מושלם עבור המצב בו נמצאות רוב הכלכלות המפותחות בעולם…

    • שלום –
      כן, תיאורטית אפשר להוריד את כמות הכסף בשוק באמצעות העלאת מסים ובאופן זה להילחם באינפלציה. למעשה, זה בדיוק מה שטוענים ההוגים של תיאוריית ה-MMT (Modern Monetary Theory), אשר שולטת כיום בשיח הכלכלי של השמאל. אבל במציאות קשה מאוד להעלות את המסים מבחינה פוליטית. זהו אינו מהלך פופולרי, והוא עלול לחסל את הקריירה של הפוליטיקאי שייקדם אותו.
      אתה עשוי לטעון שאין צורך להעלות את המסים של כלל האוכלוסיה, אלא רק של העשירון העליון, או אפילו רק של המאיון העליון, ושזה פחות בעייתי מבחינה פוליטית. אולם אם אתה ממסה רק את בעלי ההון אין לכך השפעה משמעותית על האינפלציה. הרי המיליארדר העשיר ביותר לא מסוגל לאכול יותר מסטייק אחד בכל ארוחה, וללבוש חליפה אחת וזוג נעליים אחד בכל רגע נתון. הרוב המוחץ של הסחורות והשירותים בשוק נצרכים דווקא על ידי העשירונים התחתונים, ועל מנת לעצור את האינפלציה צריך למסות דווקא אותם. וכמובן, העשירונים התחתונים הם אלו שנפגעו הכי קשה ממגיפת הקורונה וממדיניות הסגרים, והם שהרוויחו הכי פחות מן העלייה המסחררת במחירי הנכסים כגון מניות, אג״ח ונדל״ן. כך שאם נמסה אותם בכבדות על מנת לעצור את האינפלציה הדבר יניב התקוממות עממית, שביתות והפרות סדר, אשר בעצמם עלולים לדרדר את המשק לכדי מיתון.
      כך שעל מנת לעצור את האינפלציה אין ברירה אלא להעלות את הריבית במשק. זהו דבר מה שעד לפני עשור או שניים נהג להיות ברור ומקובל בקרב כלכלנים, ורק בעת האחרונה אנו רואים כל מיני תיאוריות משוגעות אשר מנסות לעקוף זאת. כן, הדבר יגרום למיתון קשה וממושך. זהו המחיר הבלתי נמנע של עשור שלם של ריבית אפסית והדפסת כסף, אשר עיוות את השוק עד ללא הכר. האלטרנטיבה היחידה למיתון הזה היא לא להילחם באינפלציה, מה שיביא בסופו של דבר לאובדן האמון במטבע ולהיפר-אינפלציה.

      נ.ב. – שכחתי לציין, שעל מנת שמיסוי יעזור בהפחתת אינפלציה, הממשלה צריכה לקחת את כספי המסים הללו ו״לשרוף אותם״. כלומר, היא לא יכולה להשתמש בהם על מנת לממן את הוצאותיה, משום שאז כל מה שהיא עושה זה להעביר את הצריכה מנקודה א׳ לנקודה ב׳, ובסך הכל היצע הכסף בכלכלה לא פחת. זה הופך את התהליך לעוד יותר בעייתי מבחינה פוליטית, משום שבדרך כלל ממשלה מתרצת את המיסוי בצורך לממן שירותים ציבוריים, וכאן המיסוי הולך לכאורה ללא-כלום.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s