מסתבר שישנו מטבע קריפטוגרפי בשם ״שיבה-אינו״. הוא נקרא על שם זן של כלבי מחמד, אשר פופולריים ביפן. הוא הומצא כחיקוי של המטבע הקריפטוגרפי ״דוגי-קוין״, אשר בתורו הומצא כבדיחה על חשבונו של הביטקוין. יחידה אחת של שיבה-אינו שווה כרגע 60 מיליוניות של הדולר האמריקאי. אך אל תניחו לערך הזעום הזה לבלבל אתכם. מיום השקתו באוגוסט 2020, מטבע זה הציג תשואה פנומנלית של 12.2 מיליון אחוזים! זאת על אף שמאחורי שיבה-אינו אינה ניצבת חברה כלשהי, המייצרת מוצר או מספקת שירות כלשהו. מדובר בנכס ספקולטיבי לחלוטין, אשר ערכו מבוסס על התלהבות ציבורית ותו לא. על מנת לסבר את האוזן, שווי השוק הכולל של שיבה-אינו הינו כרגע 33.6 מיליארד דולר, גבוה יותר משווי השוק של ״באריק״, חברת כריית הזהב השנייה בגודלה בעולם, אשר מפעילה 14 מכרות ב-12 מדינות שונות, מעסיקה למעלה מ-18 אלף עובדים, והרווח הנקי שלה בשנת 2020 עמד על למעלה מ-3 מיליארד דולר. אבל לבאריק אין לוגו חמוד בצורת פרצוף של כלב, אז כנראה ששיבה-אינו שווה יותר.

---

בגלזגו אשר בסקוטלנד התכנסו השבוע מרבית מנהיגי העולם לכנס האקלים המכונה COP26. על מנת להכין את דעת הקהל לקראת הוועידה חסרת החשיבות הזו, כותרות העיתונים זעקו באדום אודות ״אסון האקלים״ (כנראה משום שהסופרלטיב ״משבר האקלים״ כבר מיצה את עצמו). על פי נתוני הלוויין UAH, הטמפרטורה הממוצעת של כדור הארץ טיפסה בארבעים השנים האחרונות בכ-0.8 מעלות צלסיוס. זוהי מגמה מתמשכת אשר את קיומה לא ניתן להכחיש. אולם בניגוד למה שפעילי איכות הסביבה והתקשורת טוענים, אין שום ראייה מדעית כי התחממות זו נובעת מפעילות אנושית, או שהיא צפויה להוביל להתחממות קטסטרופית, אשר תחסל את כל החיים עלי אדמות. אמת, האנושות אכן פולטת פחמן דו-חמצני, כתוצר לוואי של שריפת דלקים פוסיליים, ופחמן דו-חמצני הוא אכן גז חממה, אשר עשוי לתרום להתחממות. אולם הוא אינו גז החממה היחיד באטמוספירה, או אפילו העיקרי. אדי מים הם גז החממה העיקרי, אולם אף פוליטיקאי אינו מסוגל לאסור על פליטתם, משום שאז איש מאיתנו לא יוכל להרתיח מים בקומקום.

מה שאין מסבירים לציבור הוא שפחמן דו-חמצני הוא גז בלתי רעיל, אשר מהווה את מזונם העיקרי של כל הצמחים בעולמנו. בנוכחות מוגברת של פחמן דו-חמצני צמחים גדלים טוב יותר. בהיעדרו, האקולוגיה שלנו כולה עלולה לקרוס. מי שמביט בגרפים המתארים את ריכוז הפחמן הדו-חמצני באטמוספירה עלול להיבהל מן הזינוק שאירע בעשורים האחרונים (מכ-200 חלקים למיליון עד ל-400 חלקים למיליון). אולם ישנן ראיות לכך שלפני מיליוני שנה ריכוזו היה הרבה יותר גבוה מכך (למעלה מ-3000 חלקים למיליון), והדבר לא גרם להתחממות גלובלית קטסטרופית. בהחלט יתכן שהתרומה של האנושות להתחממות הגלובלית היא זניחה, וכי מדובר בתופעה טבעית שאין לנו שליטה עליה. איננו יודעים בוודאות, משום שמדע האקלים אינו מפותח די הצורך על מנת לקחת בחשבון את כל הגורמים השונים אשר עשויים להשפיע, ואת האינטראקציה הסבוכה ביניהם. כל מי שטוען בפניכם אחרת כנראה שלא טרח לחקור את הנושא לעומק.

היות ואיננו יודעים בוודאות, הרי זה מגוחך לנסות ולרסן באמצעות חקיקה ומיסוי את פליטת הפחמן הדו-חמצני, באופן אשר ישתק את הכלכלה המודרנית, ויוריד את רמת החיים שלנו לזו שהיתה מקובלת לפני המהפיכה התעשייתית. כל בר דעת מבין שבמקום לנסות ולהילחם בהתחממות הגלובלית, המדיניות הנכונה צריכה להתבסס על התמודדות עם השינויים אשר היא כופה עלינו. ובכל זאת אנחנו נדונים לראות מדי שנה את המחזה המביך הזה, שבו מנהיגי העולם נעמדים בתור על מנת להישבע חגיגית לצמצם את הפליטות בכך וכך אחוזים, עד למועד מרוחק כלשהו בעתיד (אשר מן הסתם יתרחש הרבה אחרי תום הקדנציה שלהם). מדוע הם עושים זאת, אף על פי שלמרביתם אין שום כוונה לעמוד בהתחייבויות הללו? ובכן, אני מניח שבראש ובראשונה הם עושים זאת על מנת לזכות בחסדיה של התקשורת, אשר הנושא קרוב מאוד לליבה. כמו כן מדובר בתירוץ נהדר על מנת להגדיל את סמכויות הממשלה ולנפח את התקציב. סיבה אפשרית נוספת היא שהעיסוק בנושא האקלים מסיח את הדעת מבעיות קשות ודחופות יותר. מכל מקום, העובדה שכל מנהיגי העולם מגיעים לוועידה במטוסיהם הפרטיים, אשר שורפים המון המון דלק פוסילי, מוכיחה שהם אינם מאמינים באמת ובתמים שההתחממות הגלובלית מהווה סכנה לאנושות. כולם גם נוסעים הלוך ושוב בשיירות של רכבים זוללי דלק. הגדיל לעשות נשיא ארה״ב ג׳ו ביידן, אשר בעת ביקורו האחרון ברומא שיירתו מנתה לא פחות מ-85 רכבים.

---

כאשר אני מדבר על בעיות קשות ודחופות יותר, אני מתייחס למשל למצוקת האנרגיה באירופה. בלחץ המפלגות הירוקות, השקיעו האירופאים בעשורים האחרונים בעיקר בפיתוח תשתיות אנרגיה מתחדשת כגון פנלים סולריים וטורבינות רוח. אך הבעיה עם מקורות אנרגיה אלו, שהם בלתי אמינים. פנלים סולריים מספקים חשמל רק כאשר השמש זורחת, וטורבינות רוח – רק כאשר הרוח נושבת. אמצעים על מנת לאחסן את האנרגיה שלהם לעיתות מחסור, כגון סוללות ענק, הם יקרים ובזבזניים. כדי לשמור על אספקת חשמל רציפה נאלצו האירופים להפעיל במקביל תחנות כוח המבוססות על גז טבעי. יש לציין שכל חיסכון בפליטת גזי חממה שהרוויחו מן הפנלים הסולריים וטורבינות הרוח, ירד לטימיון כתוצאה מן הצורך לגבות אותם באופן מתמיד בעזרת דלקים פוסיליים.

אולם מאז השפל שראינו עם פרוץ מגיפת הקורונה, מחיר הגז הטבעי שילש את עצמו, והאירופאים ניצבים בפני שוקת שבורה. מחיר החשמל עבור הצרכנים עומד לזנק, ורבים חוששים שלא יוכלו להרשות לעצמם לחמם את בתיהם בחורף הקרוב. בנוסף, חלק ניכר מאספקת הגז הטבעי שלהם מגיע מרוסיה, מדינה שאותה הם עסוקים בלהשמיץ כל העת. הרוסים נוהגים להשתמש באספקת הגז הטבעי כמנוף לחץ פוליטי על האיחוד האירופי, וכעת הם אוחזים את האירופאים חזק בביצים.

---

אינני מומחה לכלכלה הסינית, ולפיכך מיעטתי לעסוק בה בבלוג זה. אך אין זה סוד שהעם הסיני מתייחס בחשדנות כלפי מניות ואגרות חוב, ומעדיף להשקיע את חסכונותיו בנדל״ן, אשר נחשב לבטוח ומהימן יותר. הדבר עודד בעשורים האחרונים את צמיחתה של תעשיית נדל״ן אדירת מימדים, אשר תפקידה היה לספק דירות לצרכי השקעה, יותר מאשר למגורים. האשראי הזול אשר הממשל הסיני העמיד לשם הקמתן של הדירות הללו, והעלייה המהירה במחירן הזינו את הביקוש עוד ועוד. בעקבות כך ראינו את הופעתן של ערי רפאים, אשר בהן אינספור מגדלים, חנויות, מבני ציבור, כבישים וככרות, שאין להם אף דורש. במהלך השנים צצו סיפורי זוועה אודות בנייני מגורים אשר נבנו באיכות ירודה, והחלו להתפורר עוד בטרם אוכלסו. אך אלו תמיד היו ראיות אנקדוטליות, וקשה היה לומר אם מדובר במקרה מקומי או בתופעה רחבת הקף. דבר אחד בטוח – עם תמחור כולל של 62 טריליון דולרים, תעשיית הנדל״ן בסין היא התעשייה הגדולה ביותר בעולם, אשר מגמדת אף את שוקי המניות והאג״ח בארה״ב.

לפיכך זה צריך לעורר דאגה כאשר חברת הנדל״ן השנייה בגודלה בסין, בעלת השם יומרני Evergrande, ניצבת בפני חדלות פירעון. ב-24 בספטמבר נכשלה החברה, אשר חובותיה נאמדים בכ-300 מיליארד דולרים, לשלם למחזיקי אגרות החוב שלה תשלום ריבית בהקף של 83.5 מיליון דולר. היות ולרשותה עמדה תקופת חסד של 30 יום, המשקיעים המתינו בעצבנות לראות כיצד המצב יפתר. הם קיוו שהחברה תממש כמה מנכסיה הרבים, או שהממשלה הסינית תיחלץ לעזרתה. אך כנראה שהממשלה הסינית אינה ממהרת להתערב, היות ונושיה של Evergrande הם ברובם זרים, ומרבית החוב שלה נקוב בדולרים. ב-20 באוקטובר נדמה היה שהמשבר חלף, כאשר פורסם בעיתונות שהחוב שולם. אולם עד עתה אין לכך אישור רשמי, לא מן החברה עצמה ולא מנושיה, ויתכן וזהו מידע בלתי מבוסס.

על פי המידע הנמצא בידינו, שוק הנדל״ן הסיני כולו שרוי בהאטה, ויתכן ו-Evergrande אינה אלא הקורבן הראשון בגל עצום של פשיטות רגל, אשר ידביקו גם את השווקים במערב. מסתבר שהמשקיעים בארה״ב ובאירופה, אשר רעבים מזה שנים לתשואה, השקיעו לא מעט בשוק הנדל״ן הסיני. אם אבני הדומינו יתחילו ליפול בזו אחר זו, הן עשויות בקלות להגיע לוול-סטריט. בינתיים מדדי המניות מתעלמים מכך בנון-שלנטיות וקובעים שיאים חדשים על בסיס יומי. האם זה יוכל להימשך זמן רב? ניאלץ להמתין ולראות.

---

בארה״ב, שיעור האינפלציה השנתי עומד על למעלה מ-5% כבר חמישה חודשים ברצף. שרת האוצר ג׳אנט יילן מוסיפה לטעון בחום שמדובר בעניין זמני, אשר נובע מתקלות בשרשראות האספקה העולמיות, אשר מתקשות להתאושש ממגיפת הקורונה. אולם אף היא נאלצת להודות שהנושא לא ייפתר בקרוב, וכי קצב האינפלציה יוסיף להיות גבוה לפחות עד מחצית השנה הבאה. במקביל, ישנם גורמים אשר דואגים כי האינפלציה נעשית קבועה ומערכתית, וכי הפדרל רזרב מאחר מאוד בפעולה כנגדה.

לפיכך התבשרנו השבוע שג׳רום פאוול יתחיל לצמצם בהדרגה את תוכנית הרכישות של הבנק המרכזי. יש להבהיר שאין מדובר במלחמה אמיתית באינפלציה. המדיניות של הפד עדיין מרחיבה. היא רק מעט פחות מרחיבה מכפי שהייתה עד כה, ובחודשים הקרובים תוסיף להיות פחות ופחות מרחיבה. בשורה התחתונה ריבית הפד עומדת על אפס, ופאוול מבטיח לנו שהיא תישאר כך במשך שנה נוספת לכל הפחות. זהו צעד חסר תקדים, בשעה שקצב האינפלציה כה גבוה. הריבית הריאלית בארה״ב מעולם לא היתה כה שלילית, אפילו בשנות השבעים הסוערות, כאשר האינפלציה יצאה מכלל שליטה והדולר כמעט ואיבד את מעמדו כמטבע הרזרבה הבינלאומי.

לאור זאת, מחיר הזהב אשר מדשדש באזור ה-1800 דולר לאונקיה הוא זול באופן אבסורדי. מבחינה היסטורית, בכל פעם שהריבית הריאלית היתה שלילית, מחיר הזהב זינק. הרציונל לכך הוא שהזהב אינו נושא תשואה כלשהי, אולם תשואה של אפס בכל זאת טובה יותר מאשר התשואה השלילית, שאותה נאלצים לסבול המחזיקים באגרות החוב של ממשלת ארה״ב. נשאלת השאלה מה עובר בראשם של כל אותם מנהלי השקעות, אשר ממשיכים להחזיק באגרות החוב הללו, אשר מאבדות כוח קנייה שנה אחר שנה? הם מן הסתם מאמינים עדיין שהמצב הזה עומד להשתנות, כי האינפלציה אכן זמנית וכי ריבית הפד תישאר אפסית במשך שנים ארוכות.

אך תארו לעצמכם איזה זעזוע יתרחש אם האמונה הזאת תתערער. מה יקרה אם שיעור האינפלציה לא ירד בחודשים הקרובים, אלא דווקא יתגבר לעבר שישה או שבעה אחוזים? לדעתי זה יוביל לפאניקה, אשר במסגרתה אגרות החוב של ממשלת ארה״ב ינטשו לטובת הזהב. הדבר יגרום לריביות ארוכות הטווח לזנק, ויאלץ את הפדרל רזרב להפוך את מדיניותו, להדפיס יותר דולרים, ולרכוש את אגרות החוב שאין להן כל דורש, על מנת לרסן את שיעורי הריבית. אך כמובן שהדבר ישפוך עוד שמן על מדורת האינפלציה, ויגרום לדולר לאבד עוד מערכו, עד שאיש לא ירצה להחזיק בו עוד. 

חסידי הביטקוין יטענו שאני טועה, שהזהב מת, וכי איש לא מעוניין בו יותר בתור מגן בפני אינפלציה. לפני מספר שנים עוד היתה בי את האנרגיה להתווכח עימם, ולנסות להסביר שהביטקוין אינו אלא נכס סיכון, בדיוק כמו מניות הטכנולוגיה בנאסד״ק. הוא קובע שיאים חדשים כעת, כאשר האשראי עדיין זול וזמין בשפע. אך איש אינו קונה אותו כאמצעי הגנה בפני משברים, אלא רק בתור הימור שמחירו יוסיף להמריא. עצם העובדה שהזהב והכסף הם הנכסים היחידים אשר אינם מטפסים בתקופה הנוכחית, מהווה עבורי את ההוכחה כי הם הנכסים הסולידיים היחידים אשר נותרו בשוק המשוגע הזה, וכי הם היחידים שאינם נגועים בלהט הספקולטיבי.

בינתיים, עד שיתברר מיהו הנכס המנצח, אנו נידונים לחכות. בדיוק כמו במחזה הנודע של סמואל בקט, אנו שבויים בהמתנה אשר נדמה שנמשכת לנצח. לדעתי זה אינו מקרי. מאחורי הקלעים ישנם גורמים אשר מעוניינים בזהב שלנו, ואם הם אינם מסוגלים להפחיד אותנו על ידי מפולות פתאומיות ומלאכותיות, הם ינסו להתיש אותנו, עד שנאבד את סבלנותנו ונמכור. על מנת לנצח במשחק הזה אנו זקוקים לרצון ולנחישות. אני מאמין באמונה שלמה, שההמתנה הזו תשתלם.