השבוע חלה התפתחות מדאיגה בעימות בין רוסיה ובין המערב – צינור הגז Nord Stream, אשר מוביל גז טבעי בין רוסיה וגרמניה, הושמד על ידי פיצוץ מסתורי. בעיתונות העולמית המעיטו בחשיבות האירוע, אך בעיני מדובר בעליית מדרגה מסוכנת. מה שהחל כסכסוך מקומי חורג כעת מגבולותיה של אוקראינה, ופוגע בשאר מדינות אירופה. כזכור, תחת האיצטלה של מאבק בהתחממות הגלובלית, השקיעה ממשלת גרמניה בשנים האחרונות את כל משאביה בפיתוח ״אנרגיות מתחדשות״. אך משום שטורבינות רוח אינן פועלות כאשר הרוח אינה נושבת, ותאים סולריים אינם פועלים כאשר השמש אינה זורחת, היא נעשתה תלוייה מאוד בגז הטבעי מרוסיה לשם הפקה סדירה של חשמל. ללא הגז הזה, הכלכלה הגרמנית למעשה משותקת. רוסיה, אשר מודעת לתלות הזאת, השתמשה בגז הטבעי שלה כמנוף לחץ פוליטי. כאשר החלה המלחמה באוקראינה ומדינות המערב הטילו על רוסיה סנקציות כלכליות חסרות תקדים, שיבשה רוסיה את הזרמת הגז בצינור Nord Stream. הדבר עורר חששות למחסור באנרגיה בחורף הקרוב, וגרם למחירי החשמל ברחבי אירופה לזנק במידה כזו, שממשלות נאלצו להתערב ולחלץ את חברות החשמל הקורסות. אך כעת, לאחר החבלה בצינור Nord Stream, אפסה התקווה לחדש את הזרמת הגז הרוסי. בהיעדרו, נגזר על אירופה לסבול מחורף קשה וקר. מליוני בני אדם יתקשו לחמם את בתיהם, ואלפים עלולים לקפוא למוות.

בתקשורת המערבית מייחסים לרוסיה את החבלה בצינור הגז. אך זוהי כמובן האשמה מגוחכת. לולדימיר פוטין אין שום אינטרס לחבל בתשתית שלו עצמו. אם הוא מעוניין למנוע גז טבעי מן האירופאים, הוא מסוגל פשוט לעצור את הזרמתו, כפי שעשה במהלך הקיץ. ככל הנראה מי שחיבל בצינור הגז הוא ממשלת ארה״ב, אשר התנגדה מלכתחילה להנחת הצינור הזה, ואיימה בעבר לחסל את הפרוייקט. למעשה, במסיבת עיתונאים אשר התקיימה בחודש פברואר השנה, ג׳ו ביידן בכבודו ובעצמו השמיע איום מסוג זה. יתירה מכך, העיתוי של החבלה גם הוא מרמז שגורמים במערב עומדים מאחוריו, היות והוא התרחש שעות בודדות לפני חניכתו של צינור גז מתחרה בשם The Baltic Pipe, אשר עתיד להזרים גז טבעי מנורבגיה לפולין. מדובר בצינור קטן יותר, אשר ההספק שלו עומד על כעשירית בלבד מן ההספק של Nord Stream, ולפיכך הוא אינו צפוי לפתור את מצוקת האנרגיה של אירופה. אולם המסר שהדבר מעביר למוסקבה ברור למדי.

שוו בנפשכם את משמעות הדבר. ארה״ב ורוסיה, שתיהן מעצמות גרעיניות, שרויות בנתיב התנגשות. כל פעולה צבאית כמו זו שראינו השבוע צפויה להניב תגובת נגד, ועד מהירה העימות עלול לגלוש למלחמה גרעינית כוללת, אשר יכולה למחות את החיים מעל הפלנטה. הציבור הרחב, הן בארה״ב והן ברוסיה, אינו מעוניין במלחמה שכזו. אך אין לו שום שליטה על המתרחש. מי שמוליך את כולנו אל פי התהום הם צמד מנהיגים חסרי אחריות. הראשון מביניהם, וולדימיר פוטין, הוא ללא ספק דיקטטור, אשר ״באורח פלא״ נבחר לתפקידו שוב ושוב, מזה למעלה מעשרים שנה (במשך תקופה מסויימת הוא כביכול שימש כראש ממשלה תחת הנשיא דימיטרי מדוודב, אולם ברור לכל שמדובר היה בהצגה). אולם ג׳ו ביידן הוא מנהיג בלתי לגיטימי כמעט באותה המידה. הוא עלה לשילטון בבחירות שנויות במחלוקת, אשר ככל הנראה כללו אי-סדרים נרחבים. אחוזי התמיכה בו נמוכים באופן חסר תקדים. הוא ללא ספק סובל מסניליות, אשר מתבטאת באינספור סרטונים מביכים, שבהם הוא ממלמל שטויות. סגניתו קמלה האריס גם היא אשה טפשה להפליא, אשר מתקשה לנסח משפט קוהרנטי, ואינה מסוגלת להבדיל בין צפון קוריאה ודרום קוריאה. הדבר מעלה את השאלה – מי למעשה שולט בבית הלבן? מי הוא זה שמחזיק במזוודה הגרעינית ומחליט אם לשגר את הטילים?

מאז מלחמת העולם השנייה, שאבה ארה״ב את הסמכות המוסרית שלה לשמש בתור ״השוטר של העולם״, מעצם העובדה שהיתה רפובליקה ליברלית, אשר מנהיגיה נבחרים בבחירות הוגנות, ומחוייבים לציית לחוקה אשר אותה ניסחו האבות המייסדים. אולם כיום הנורמות הללו הולכות ונשחקות לנגד עינינו. לאחרונה פשט ה-FBI על ביתו של הנשיא לשעבר דונלד טראמפ, והחרים ממנו מסמכים. במקביל, אירעו פשיטות דומות על בתיהם של עשרות ממקורביו. מדובר בפעולה שאין לה אח ורע. כמי שמתעתד בעוד שנתיים לרוץ פעם נוספת לבית הלבן, טראמפ מהווה היריב הפוליטי העיקרי של ג׳ו ביידן. בממשל דמוקרטי ישנו איסור חמור להשתמש בכוחה של המדינה על מנת לרדוף אחר האופוזיציה, וממשל ביידן מפר את האיסור הזה באופן בוטה. אנשי השמאל יטענו בפניכם שדונלד טראמפ הוא סוג של פושע, אשר התנהגותו העבריינית מצדיקה את הצעדים הללו. אולם הניסיון מלמד כי מרגע שנקבע התקדים, קשה מאוד להשיב את הגלגל לאחור. כפי שטענתי בעבר, ארה״ב חדלה מלהיות דמוקרטית, והופכת במהירות לדיקטטורה סוציאליסטית. המשטר אינו מייצג עוד את רצון העם, ואין לו סמכות מוסרית להוביל אותנו למלחמת עולם שלישית.

***

עד כמה שהנושא הנ״ל מעסיק אותי לאחרונה, עלי לזכור כי זהו בראש ובראשונה בלוג כלכלי, וכי עלי לדווח לכם מה מתרחש בזירה הזו. ובכן, כפי שצפינו, תהליך העלאת הריבית אשר בו פצחו הבנקים המרכזיים ברחבי העולם, הוביל אותנו לכדי מיתון. בארה״ב נרשמו שני רבעונים רצופים של צמיחה שלילית, אשר באופן מסורתי מהווים את ההגדרה למיתון. היות ונשיא דמוקרטי יושב בבית הלבן, והיות ובארה״ב צפויות להתקיים בקרוב בחירות האמצע, אין זה מפתיע שכולם החליטו לפתע פתאום לשנות את ההגדרה של מיתון, ולטעון שרק לרשות ממשלתית כלשהי בשם NBER ישנה הסמכות להכריז על מיתון. אולם הנכם יכולים להיות סמוכים ובטוחים שאם טראמפ היה עדיין משרת כנשיא, זה בהחלט היה נחשב כמיתון.

הבורסה, אשר גאתה במהלך הקיץ, השיבה לאחרונה את כל הרווחים הללו, ומאיימת לקרוס כליל. כפי שהסברנו פעמים רבות, הסיבה היחידה בגללה היא טיפסה כה רבות בשנים האחרונות היא מדיניות הריבית האפסית וההקלה הכמותית, ובלעדיהן היא אינה מסוגלת להתקיים. על הבנקים המרכזיים להחליט אם להמשיך ולהילחם באינפלציה, ואגב כך להקריב את הבורסה, או לנסות ולהציל את הבורסה, ואגב כך להקריב את המטבעות הלאומיים. נראה שבנק מרכזי אחד כבר קיבל את ההחלטה וזהו הבנק המרכזי של אנגליה.

במטרה להילחם באינפלציה, אשר כבר נושקת ל-10%, העלה הבנק של אנגליה את הריבית בממלכה ל-2.25% והחל לצמצם את המאזן שלו. אולם כמובן שכלכלה כה ממונפת אינה מסוגלת לעמוד בכך. התשואה על אגרות החוב לעשר שנים של ממשלת בריטניה זינקה ל-4.5% (מה שמבטא נפילה חדה במחירן) ואיימה למוטט את קרנות הפנסיה. זהו בדיוק תרחיש קריסת שוק האג״ח שמפניו הזהרנו בעבר. כתוצאה מכך הבנק המרכזי נכנס לפאניקה, והתערב בשוק האג״ח על למנוע מן התשואה להוסיף ולטפס. אולם כמובן, הבנק המרכזי אינו מסוגל להילחם באינפלציה ולהציל את שוק האג״ח בו זמנית. אלו שתי פעולות המנוגדות זו לזו. התערבות בשוק האג״ח מאלצת אותו להדפיס עוד כסף, מה שצפוי להחליש את הפאונד הבריטי ולהאיץ את האינפלציה. משמעות הדבר הוא כי הבנק של אנגליה כבר למעשה הפסיד בקרב כנגד האינפלציה, וכי בריטניה צפוייה בשלב מסויים לחוות היפר-אינפלציה. מזל שהמלכה כבר אינה בין החיים כדי לראות את הביזיון הזה.