המאה העשרים הייתה יוצאת דופן בתולדות המין האנושי. לראשונה למדנו כיצד להפיק ולזקק דלקים פוסיליים, ובזכות זאת עמדה לרשותנו כמות עצומה של אנרגיה זולה. השתמשנו בה על מנת לקדם את כל ענפי התעשייה, החל מן התחבורה, הכרייה והחקלאות, וכלה בטכנולוגיה העילית. הדבר אפשר לנו להגדיל את אוכלוסיית הכדור מ-1.6 מיליארד בשנת 1900 ועד כ-8 מיליארד כיום. סגנון החיים השתנה לחלוטין גם הוא, וממין אשר רובו ככולו מתפרנס מחקלאות, הפכנו ליצורים אורבניים, אשר מתפרנסים מהפקת מידע דיגיטלי, ואינם מסוגלים לגדל את מזונם שלהם. בעשורים האחרונים נהנינו משפע כה רב, עד אשר שכחנו את מקורו. רבים אינם מודעים לכך, אולם דרך החיים הזו תלויה לחלוטין בקיומה של האנרגיה הזולה, ובלעדיה היא צפויה להתמוטט כמו מגדל קלפים.

ללא דלקים פוסיליים, והדשנים הכימיים המופקים מהם, לא ניתן לקיים את החקלאות המודרנית, אשר מספקת לנו שפע של מזון. ללא דלקים פוסיליים לא ניתן לעבד את המזון, ולשנע אותו מן הכפר אל העיר. ללא דלקים פוסיליים לא ניתן לכרות מן האדמה את המתכות אשר הכרחיות לתעשייה, או לייצר את כל חלקי הפלסטיק אשר נחוצים לה. ללא דלקים פוסיליים לא ניתן לקיים את ענף התעופה, אשר מעבר לתעשיית התיירות המכניסה, איפשר את הקמתה של כלכלה גלובלית, בעלת שרשראות אספקה מורכבות. ללא דלקים פוסיליים אין לנו אפשרות להפיק את החשמל, אשר עליו מושתתת כל תעשיית המידע וההי-טק. אין זה משנה מהי דעתכם האישית על דלקים פוסיליים, עליכם להבין שבלעדיהם אנחנו מחוסלים.

במקום להכיר בעובדה הזו, ולתת לדלקים הפוסיליים את הכבוד המגיע להם, מה עשינו? באיצטלה של מלחמה בהתחממות הגלובלית, הוצאנו את דיבתם, והפכנו אותם שם נרדף לכל מה שרע בעולמנו. אינני רוצה להיכנס במאמר זה לשאלה האם שריפת דלקים פוסיליים אכן אחראית להתחממות הגלובלית אשר אנו חווים (את הספקות שלי לגבי הנושא כבר הבעתי בעבר), והאם היא עתידה להוביל לקטסטרופה כפי שהתקשורת טוענת בפנינו השכם והערב. אך ללא שום קשר לעמדתכם בנושא, עליכם להכיר בכך שאין לנו כיום אלטרנטיבה מלאה לדלקים הפוסיליים, וכי מקורות האנרגיה ״המתחדשים״ הם כרגע בגדר קוריוז ותו לא.

תאים סולריים אינם פועלים כאשר השמש אינה זורחת, וטורבינות רוח אינן פועלות כאשר הרוח אינה נושבת. עקב כך מדובר במקורות אנרגיה בלתי אמינים, אשר זקוקים לגיבוי מתמיד על מנת למנוע שיבושים באספקת החשמל. יכולתנו לאגור את האנרגיה המופקת מהם (למשל, באמצעות סוללות ענק) גם היא מוגבלת, ומייקרת מאוד את התהליך. האלטרנטיבה הרצינית היחידה לדלקים פוסיליים היא אנרגיה גרעינית (לכל הפחות לשם הפקת חשמל, ובעזרת רכבים חשמליים – לתחבורה יבשתית). אם היינו מיישמים אותה בקנה מידה נרחב, היינו מסוגלים לצמצם באופן ניכר את התלות בדלקים פוסיליים. אך למרות שאנרגיה גרעינית אינה פולטת גזי חממה, ורמת הבטיחות בכורים גרעיניים מודרניים גבוהה לאין שיעור מכפי שהייתה בעבר, פעילי איכות הסביבה ממשיכים להתנגד נמרצות לקיומה.

היינו מצפים מממשלות העולם להתייחס לסוגיה הזו בהגיון, ולתכנן את מדיניות האנרגיה שלהן בהתאם למציאות בשטח, ולא בהתאם לקפריזות של פעילי איכות הסביבה, או למאמרים הסנסציוניים אשר מתפרסמים בעיתונות חדשות לבקרים. אך למרבה הצער זהו אינו המקרה. מתוך שיקולים פוליטיים, בחרו ממשלות המערב להשקיע את כל תקציביהן בפיתוח של ״אנרגיות מתחדשות״, ולייבא את הדלקים הפוסיליים הנחוצים להן ממקורות זרים. באופן זה נעשו מדינות אירופה תלויות בגז טבעי מרוסיה, וארה״ב – בנפט סעודי. לאחר פרוץ המלחמה באוקראינה, והסנקציות שארה״ב הטילה על רוסיה, מצאו את עצמן מדינות אירופה ניצבות בפני שוקת שבורה. בחורף הקרוב הן צפויות לחוות מחסור באנרגיה, ותושביהן צפויים לסבול. באופן אבסורדי, הדבר גרם לאזרחים רבים לשוב ולהשתמש בעץ ובפחם לשם הסקה, בדיוק כמו לפני מאה שנה, ולזהם את האוויר אף יותר. במקום לנסות ולהגדיל את ההיצע, מעדיפות ממשלות אירופה לסבסד את חשבונות החשמל של אזרחיהן. אך כמובן שהדבר אינו פותר את הבעיה. הוא רק צפוי להחריף את האינפלציה, ולדחוף את המחירים כלפי מעלה אף יותר. לעומתן, לארה״ב דווקא יש את האפשרות להיות עצמאית מבחינה אנרגטית, ותחת ממשל טראמפ היא הוכיחה זאת הלכה למעשה. אולם עם כניסתו של ביידן לבית הלבן הוא ביטל את פרוייקט צינור הנפט Keystone XL, והגביל את זכיונות הקידוח על אדמות פדרליות, ובאופן זה יצר מחסור מלאכותי. גם כעת, כאשר מחירי הדלק בארה״ב מזנקים, הוא מעדיף להתחנן בפני הסעודים שיגדילו את התפוקה, מאשר לאפשר לחברות האנרגיה המקומיות לעבוד.

ישנה קבוצה של אנליסטים אשר טוענת מזה זמן רב, כי המשברים הכלכליים אשר חווינו בעשורים האחרונים נובעים ממחסור באנרגיה זולה. אף כי יש עדיין המון נפט באדמה, הם סבורים שכבר מיצינו את המקורות הקלים לגישה, וכי אנו נאלצים לשאוב נפט ממאגרים יותר ויותר דלים (כגון פצלי שמן), אשר עלות ההפקה בהם הרבה יותר גבוהה. כתוצאה מכך, התשואה האנרגטית (EROEI) הולכת ודועכת, מה שמוביל לירידה בריווחיות הכלכלה כולה. הם אף תולים בתופעה זו את המדיניות המוניטרית השנוייה במחלוקת של הבנקים המרכזיים. לטענתם, מדיניות הריבית האפסית וההקלה הכמותית היוו ניסיון לסחוט את טיפות המיץ האחרונות מן הלימון הזה. הן כביכול איפשרו לנו ״ללוות״ אנרגיה מן העתיד, על מנת להציג תמונה וורודה יותר בהווה. כמובן שהדבר בא במחיר של משבר קשה יותר בעתיד, משום שבמסווה של השקעה בטכנולוגיות מתקדמות, כל החסכונות והעתודות שלנו כבר בוזבזו.

בין האנליסטים הללו ניתן למנות את סטיב סנט-אנג׳לו ואת כריס מרטנסון. שניהם יוצאי דופן אפילו בקרב קהילת הכלכלנים הלעומתיים. אני אישית עוקב אחרי העבודה שלהם מזה עשור, אולם מעולם לא אימצתי את השקפתם (עם מרטנסון יש לי אף חילוקי דעות קשים בכל הקשור להתחממות הגלובלית). לשיטתם, המשבר המוניטרי שאנו חווים כיום הוא תוצאה בלתי נמנעת של המשבר האנרגטי, וכי אין ממנו מנוס. אני מעולם לא השתכנעתי לחלוטין שזהו המצב, והעדפתי לייחס אותו לשגיונותיהם של מנהיגינו, ולחולשותיהם האנושיות. מחיר הנפט הנמוך אשר חווינו בעשור האחרון (ועם פרוץ מגיפת הקורונה אף מחיר שלילי), נתנו את הרושם שאין כלל מחסור באנרגיה. אך לנוכח מה שאנו רואים כיום יש לשקול את טענותיהם ביתר רצינות. אם יש בהן אמת, האנושות צפויה לשוב לימי הביניים. שהרי לא ניתן לפתור משבר אנרגיה באמצעות רפורמה מוניטרית. מחסור כרוני באנרגיה ישתק את התעשייה, יוביל לקריסתן של תשתיות, למהומות ולמהפיכות פוליטיות, ואולי אף לנטישה המונית של הערים הגדולות. בהעדר שימוש, הידע המדעי אשר צברנו ילך וישכח, והטכנולוגיה שממנה אנו נהנים כיום תישמע לדורות הבאים כסיפורי אגדות.

לכאורה, הדרך היחידה להיחלץ מעתיד דיסטופי שכזה הוא באמצעות פיתוח מואץ של מקורות אנרגיה מתקדמים, כגון ״היתוך קר״. הכוונה היא ליכולת להפיק אנרגיה גרעינית ממיזוג של גרעינים קלים כגון איזוטופים של מימן. זהו תהליך דומה למה שמתרחש בליבה של השמש, אך בטמפרטורה ובלחץ נמוכים בהרבה. מעבר לאנרגיה האינסופית אשר היתוך קר עשוי להציע לנו, מדובר גם בתהליך נטול קרינה גרעינית, אשר התוצרים שלו אינם מזיקים לסביבה. מזה שנות דור אנחנו שומעים שטכנולוגיה זו נמצאת ממש מעבר לפינה, אך היא מוסיפה לחמוק מהשג ידינו. להבדיל אלפי הבדלות, אנרגיה גרעינית מסורתית, המבוססת על ביקוע של גרעינים כבדים כגון אורניום, בהחלט ישימה. אך באווירה הציבורית השוררת כיום נדרשות שנים רבות על מנת לאשר ולהקים כורים שכאלו. מדינות כגון צרפת וגרמניה, אשר בעבר הסתמכו רבות על כורים גרעיניים לשם הפקת חשמל, לא רק שאינן משקיעות בפיתוח של כורים חדשים, אלא בניגוד לכל הגיון משביתות את הכורים הקיימים. על מנת למנוע אסון ידרש שינוי כללי בגישה.