בחזרה לארמון האשליות

כולכם בוודאי מכירים את הסיפור המתנוסס בראשו של הבלוג הזה – הסיפור ב״ארמון האשליות״. לא לחינם השארתי אותו בחזית, ממש מן היום שבו פורסם לראשונה, אי אז בשנת 2014. הסיבה לכך היא שלדעתי הוא ממחיש בצורה ייחודית את ההונאה הכרוכה בשיטה המוניטרית תחתיה אנו חיים. במקום לקבל את שכרנו בכסף אמיתי, אנו מקבלים פיסות נייר צבעוניות, אשר אינן מגובות בשום סחורה אמיתית. אם כמו בסיפור, מישהו היה מנסה לשלם לנו בשטרות התחייבות, אותם שירבט במו ידיו, היינו מכנים אותו רמאי ונוכל. אולם כאשר המדינה עושה זאת, אנו משום מה מוכנים לקבל זאת בשתיקה. סיפור זה נכתב בתקווה לעורר את הציבור, ולהביא לסופה את התרמית הזו, אשר נמשכת כבר למעלה מחמישים שנה.

על מנת להוסיף ולהפיץ את המסר הזה, החלטתי לאחרונה להפוך את הסיפור לסרטון מצוייר. הקלטתי את עצמי מקריא את הסיפור, ואיירתי את הסצינות השונות המופיעות בו. את האפקט המלכותי משלימה המוזיקה של המלחין בן המאה ה-17, ז׳אן-בפטיסט לולי. את הסרטון העליתי לערוץ יוטיוב חדש, אשר אותו אני מקווה לטפח בשנים הקרובות, ולהעלות אליו עוד סרטונים רבים. אני מקווה שתיהנו מן הסרטון, ומבקש מכם להפיץ אותו לכל מכריכם.

6 תגובות ל-“בחזרה לארמון האשליות

  1. תודה רבה אורן עשוי נהדר ומוזיקה מעולה.
    יש הבדל נוסף אתה עם הניירות האלה יכול לקנות זהב כסף וכל סחורה שתחפוץ. מעבר לזה אתה יכול ללכת לבנק וקחת הלוואה בקלות יתרה כמו המון אנשים ועסקים. זה נכון שזה מיצר משברים ואינפלציה אבל כמו בכל דבר אין דבר טוב בלי רע. מעבר לזה השוני בניירות האלה שהמדינה מגבה אותך ולא איש אחד ומי זאת המדינה המדינה אלה כולנו כל האזרחים לכן כל הניירות הם תוצאה של העבודה שלנו ביחד.

    • ראשית, תודה.
      שנית, היכולת שלנו לרכוש זהב וכל סחורה אחרת בעזרת שטרות הנייר, נובעת מכך שעדיין ישנו אמון בשטרות הללו. אם ברגע מסויים האמון הזה יאבד, גם היכולת לקנות איתם זהב תיעלם. לגבי הרעיון שכביכול המדינה מגבה את השטרות הללו – לצערי ההיסטוריה רווייה בדוגמאות שבהן המדינה בגדה בעם, ניצלה אותו, שדדה אותו, והותירה אותו עני וחסר כל (וזאת מבלי להזכיר ממשלות שממש רצחו את העם שלהן עצמן). אז בבקשה תבין מדוע אני מפקפק בסידור הזה. אני גם לא מקבל את הטענה כביכול המדינה היא האזרחים. לצערי בכל עם ישנה שכבה של אליטה אשר רואה את עצמה מורמת מעם, וזכאית לנצל את האזרחים. המדינה נשלטת על ידי האליטה, ולנו יש מעט מאוד השפעה על הנעשה.

  2. אולי המוסר השכל שתודות לכסף הפיאט הבחור חי את חיו בתנאים נוחים, מצא עבודה עם מזון בשפע ומגורים נאותים ואפילו התקדם בתפקידו למשרה מכובדת ומכניסה, אולם אם היה נצמד לכסף האמיתי כלומר לזהב, סביר להניח שהיה ממשיך לחזר על הפתחים ללא עבודה, או קורת גג וסובל מחרפת רעב

    • שלום איציק –
      אתה רשאי לפרש את הסיפור כראות עיניך. לטעמי הארמון וכל מה שטוב בו הוא תולדה של העבודה הקשה של האנשים אשר התגוררו בין כתליו, ולא של שטרות הנייר בהם השתמשו. באותה המידה הוא יכל לקום על בסיס של מטבעות זהב. זה אולי אומר שהוא היה פחות מפואר, אולם החסכונות של העובדים היו אמיתיים, ולא מבוססים על התחייבות ערטילאית של מישהו, אשר אולי יעמוד בה ואולי לא. כפי שאני חוזר ואומר, השיטה המוניטרית שתחתיה אנו חיים עובדת יפה כל עוד האמון בשטרות נשמר, אולם אם מסיבה כלשהי האמון הזה יאבד, אז ניווכח כמה היא גרועה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s