כפי שבוודאי הבנתם בכוחות עצמכם, הפריצה במחירי המתכות היקרות עליה כתבתי במאמר האחרון לא התממשה. בשבועיים האחרונים מחיריהן נסוגו לאחור. לפיכך מדובר בפריצה כוזבת. זוהי תופעה אשר מתרחשת מדי פעם, ומצליחה לבלבל אף את טובי האנליסטים. להגנתי יאמר כי התניתי זאת בסגירה שבועית חזקה, אשר לא התרחשה. פריצה אמיתית מתאפיינת בדרך כלל בזינוק חזק במחיר, אשר מגיע מייד לאחריה. זינוק זה נובע מכך שבעלי פוזיציות השורט ״נכנעים״ וממהרים לסגור את הפוזיציות שלהם. הדרך היחידה לעשות זאת היא על ידי רכישת הנכס המדובר, בכל מחיר שידרש.

מחיר הזהב נסגר השבוע על 1977 דולרים לאונקיה, מתחת לסף הפסיכולוגי החשוב של 2000 דולרים. בדומה, מחיר הכסף נסגר על 23.84 דולרים לאונקיה, מתחת ל״אזור ההתנגדות״, אשר מוגדר על ידי שני קווי מגמה יורדים. הראשון מביניהם מחבר את השיא של 2011 עם השיא של אוגוסט 2020, והשני מחבר אותו עם השיא של פברואר 2021. מבחינה טכנית, הדבר אמור לבשר רעות עבור מחירי המתכות היקרות. אך למרבה הפליאה הוא מתרחש דווקא בתקופה שבה יש להן כל סיבה להמריא. עקב המחלוקת הפוליטית אודות תקרת החוב, ממשלת ארה״ב נמצאת על סף חדלות פרעון. הדבר מעמיד בסימן שאלה את התמחור המופרז של כל שוק אגרות החוב, ומייצר ביקוש לנכס מקלט אמיתי, כגון זהב וכסף.

אך גם אם המשבר הפוליטי הזה יפתר, ותקרת החוב תועלה פעם נוספת, פירוש הדבר הוא שמשרד האוצר האמריקאי יציף את השוק באגרות חוב חדשות, על מנת לכסות את הגרעון אשר המשיך להיווצר בחודשים האחרונים. מישהו יצטרך לרכוש את אגרות החוב הללו. היות ואין מספיק ביקוש עבורן בשוק החופשי, יהיה זה הפדרל רזרב אשר יאלץ לרכוש אותן. כרגיל, הדבר יקרה באמצעות דולרים אשר יודפסו יש מאין, וכרגיל, הדבר ישפוך שמן על מדורת האינפלציה. בניגוד לדעה הרווחת בוול-סטריט, זהב וכסף הם אמצעי ההתגוננות האולטימטיבי מפני אינפלציה, ולכן מחירם יצטרך לטפס בהתאם. כפי שאתם רואים, בין אם הקונגרס יעלה את תקרת ובין אם לאו, הדבר אמור להיות חיובי עבור המתכות היקרות.

ועוד לא אמרנו מילה אודות המשבר בענף הבנקאות, אשר אינו רלוונטי רק למספר בנקים אזוריים בארה״ב, אלא מסכן כל מוסד פיננסי ברחבי העולם. הגורם למשבר זה הוא הריבית המטפסת, אשר גורמת לכל הלוואה או אגרת חוב בהן הבנקים מחזיקים לאבד מערכן. אפקט זה חריף במיוחד כאשר אנו מגיחים מסביבה של ריבית אפסית, כמו זו אשר שררה בעשור האחרון. תיאורטית, הבנקים יכולים להחזיק את אגרות החוב הללו עד למועד הפרעון, שבו הם אמורים לקבל מן הלווה את מלוא הקרן. אולם מעשית, אם לקוחות הבנק מבקשים למשוך את פקדונותיהם, לבנק אין ברירה אלא למכור אותן במחיר הפסד. במידה ומתחילה ״ריצה על הבנק״, ההפסדים הללו הולכים ומצטברים, עד שהם מביאים אותו לכדי פשיטת רגל. לדעתי, משבר זה רחוק מלהסתיים. מן הסתם, הוא אמור לייצר נהירה אל המתכות היקרות, נכס אשר ניתן להחזיק מחוץ למערכת הבנקאית.

מסיבות אלו ישנו פער כה עמוק בין הסביבה הפונדמנטלית החיובית, ובין התמונה הטכנית העגומה. הראשונה צועקת לנו ״קנו זהב!״ בעוד השנייה צועקת ״מיכרו!״. הדרך היחידה שבה ניתן להסביר את הפער הזה (למעט מניפולציה מכוונת), היא אם אנו צפויים לחוות בקרוב משבר דפלציוני חריף, אשר ימוטט את הבורסה ויכניס את הכלכלה למיתון עמוק. אירוע כזה עלול באופן זמני לסחוף כלפי מטה גם את מחירי הזהב והכסף, עקב הירידה בביקוש התעשייתי. מי שמביט במדדי המניות לא יראה שום סימן למשבר הולך וקרב. מדד הנסדא״ק, לדוגמה, טיפס מתחילת השנה בלמעלה מ-20%, מפיח תקווה בקרב המשקיעים שהרע מכל כבר מאחוריהם. אם אנו אכן צפויים למשבר שכזה, הרי שהראלי הנוכחי יתגלה בדיעבד כ״מלכודת שוורים״, אשר מושכת פנימה את המשקיעים האופטימיים, דווקא רגע לפני המפולת.

במחשבה נוספת, ישנן סיבות טובות להאמין שמשבר כזה אכן עומד להתרחש. כזכור, היפוך עקומת תשואות האג״ח היא האינדיקטור הטוב ביותר למיתון אשר הולך ומתקרב. עקומה זו הפוכה באופן חריג כבר קרוב לשנה. למעשה, ההיפוך הנוכחי היה עמוק יותר מכפי שהיה בטרם משבר הדוט קום של שנת 2000 או משבר הסאב-פריים של 2008. בנוסף, קצב עליית הריבית אשר חווינו לאחרונה הוא החד ביותר אשר נראה אי פעם, ומידת ההתכווצות בהיצע הכסף M2 הוא החריף ביותר. עד עתה מדדי המניות התעלמו מכך בנון-שלנטיות. אך מי יודע? אולי הדבר עומד להשתנות?