מחיר הזהב מוסיף לשבור שיאים. הוא נסחר כעת תמורת 2,780 דולרים לאונקיה, מה שמבטא כ-35% אחוז תשואה מתחילת השנה, ואני תמה אם הדבר אינו מרמז על גל נוסף של אינפלציה אשר מתרגש ובא. נדמה שלזהב יש את היכולת ״לחזות״ את העליה במחיריהם של מוצרי הצריכה, לפני שהיא מתרחשת. לדוגמה, הפעם הקודמת שבה מחיר הזהב זינק באופן שכזה ארעה בקיץ של שנת 2020, זמן קצר לפני התפרצותה של האינפלציה בשנת 2021. הדבר אירע בעיצומה של מגיפת הקורונה, כאשר הפדרל רזרב הפחית את הריבית לאפס והדפיס טריליוני דולרים, על מנת לממן את הוצאות הממשלה ולחלץ את הבורסה המתמוטטת. איזה מין משבר עלול לגרום לו לשוב על כך כיום? איננו יודעים, אך לא חסרים מועמדים – עליית הריבית בשנים האחרונות פגעה אנושות בשווי השוק של אגרות חוב ומשכנתאות למיניהן, מעמידה בסכנת קריסה כל מוסד פיננסי אשר מחזיק בהן.

הדינמיקה הזו מזכירה מאוד את מה שהתרחש במהלך שנות השבעים – על מנת להילחם באינפלציה הגואה, הבנק המרכזי העלה את הריבית במשק, ושיעור האינפלציה אכן התחיל לרדת. אך הריבית הגבוהה הכבידה על הכלכלה והביאה אותה לכדי מיתון, מה שגרם לבנק המרכזי להפחית את הריבית פעם נוספת, מה שהביא לזינוק נוסף בשיעור האינפלציה. הדבר הוביל ל״גלים״ חוזרים ונשנים של עליות מחירים. בשנות השבעים אירעו שלושה גלים שכאלה. כל אחד מהם היה חזק מקודמו, משום שנקודת הפתיחה שלו היתה גבוהה יותר. התהליך הסתיים רק כאשר נגיד הפדרל רזרב פול וולקר החליט להפגין נחישות, והעלה את הריבית עד 20%.

אך כיום אין לפדרל רזרב את היכולת לעשות כדוגמתו. החוב הלאומי הגואה אינו מאפשר להם להעלות את הריבית יותר מדי, מחשש שיביאו את הממשלה הפדרלית לכדי פשיטת רגל. וממילא, הנטייה של הפוליטיקאים בארה״ב לבזבז הרבה מעבר להכנסות הממשלה ממסים שמה לאל כל ניסיון להילחם באינפלציה. הרי עבור מוצרי הצריכה אין זה משנה אם הביקוש מגיע מן הסקטור הפרטי או הציבורי. העלאת הריבית מסוגלת לייקר את האשראי עבור משקי הבית ועבור התאגידים, ולרסן את הביקוש שלהם, אך לממשלה הפדרלית זה לא אכפת, והיא ממשיכה לבזבז בין אם הריבית היא אפס או חמישה אחוזים. כאשר היא עושה זאת אמנם לא נוצרים דולרים חדשים יש מאין (שכן לכאורה על מנת לממן את הגרעונות שלה היא לווה את הכסף מן הציבור הרחב), כך שהיצע הכסף בכלכלה אינו גדל. אך מה שבהחלט גדל הוא המהירות של הכסף. במקום להיות מושקעים בעסק יצרני כלשהו, אשר יגדיל את היצע הסחורות והשירותים בכלכלה, הדולרים אשר אותם לווה הממשלה הפדרלית משמשים אך ורק לצריכה. לפיכך, כאשר הפדרל רזרב מעלה את הריבית, אך אינו דואג לרסן את ההוצאה הממשלתית, הוא עושה חצי עבודה. וכאשר הוא חדל מלהעלות אותה ואף מתחיל להפחית אותה שוב, כפי שהחל לעשות לאחרונה, אזי הוא אינו נלחם באינפלציה כלל, ודבר אינו מונע ממנה להתפרץ מחדש.

אנו נמצאים ערב בחירות לנשיאות ארה״ב. ברור מאליו שאני מעדיף את דונלד טראמפ על פני קמלה האריס, מאותה הסיבה שאני אעדיף אותו על פני כסא נדנדה או עציץ פרחים. על מנת להיות נשיא יש צורך במוח מתפקד, וקמלה האריס טרם הדגימה שיש לה אחד שכזה. אך אינני משלה את עצמי לרגע, כי מדיניותו הכלכלית של טראמפ מסוגלת לעצור את האינפלציה, או לחלץ את ארה״ב מן האסון הכלכלי אשר אליו היא דוהרת מזה שנות דור. דונלד טראמפ איננו שמרן מבחינה פיסקלית, ואם לשפוט על פי כהונתו הראשונה הוא אינו מתכוון לאזן את התקציב. תוכניתו להפחית את המסים הן לתאגידים והן לאנשים פרטיים עשויה להניב צמיחה בטווח הארוך. אולם בטווח הקצר היא תפגע בהכנסות המדינה ממסים, מה שיעמיק עוד יותר את הגרעון. כנ״ל לגבי תוכניתו להשתמש במכסים על מנת לצמצם את התלות של ארה״ב ביבוא, ולעודד את התעשיות המקומיות – בהחלט מדובר במטרה נאצלת, אולם חולף זמן רב בטרם ניתן להקים מחדש את התשתית התעשייתית אשר פורקה והועברה למזרח הרחוק. בהיעדר תחליפים מקומיים, הציבור האמריקאי יצטרך לעת עתה לממן את המכסים הללו מכיסו. הדבר משול לשפיכת שמן על מדורת האינפלציה. לפני עשר או עשרים שנה, המדיניות אותה מציע טראמפ בהחלט עשויה הייתה לעזור. אולם מרגע שבו התפרצה האינפלציה, היא נעשתה בלתי רלוונטית. מה שארה״ב זקוקה לו יותר מכל הוא ריסון האינפלציה, ועל מנת לעשות זאת אין מנוס ממשבר כואב מאין כמותו. עבור אותם אמריקאים אשר מאמינים כי לטראמפ ישנה ״נוסחת פלא״ לפתרון כל בעיה, צפויה התפכחות כואבת.

זה עתה פירסמתי ווידאו אודות הנושאים הללו. הנכם מוזמנים לצפות בו בכתובת: https://youtu.be/zCDFkSw-idA?si=pcL-my4Rsa-HexDV

אזהרה: הח"מ אינו בעל רישיון ייעוץ השקעות או כל רישיון פיננסי אחר. התכנים באתר זה אינם מהווים ייעוץ מקצועי או המלצה לביצוע פעולה בנייר ערך, ואין לראות בהם תחליף לייעוץ השקעות מקצועי המתחשב בצרכיו הייחודיים של כל אדם. כל המסתמך על המידע באתר עושה זאת על דעתו ועל אחריותו בלבד.