המשבר בבורסת הזהב של לונדון מוסיף להיות הנושא המרכזי אשר מעסיק את קהילת המשקיעים במתכות יקרות. ככל שהזמן חולף ומתבררים פרטים נוספים, מתגבר הרושם שמדובר באירוע חשוב, אשר עשוי לשנות את השוק הזה אחת ולתמיד. המקור למשבר הזה שוכן מעבר לאוקיינוס האטלנטי – בבורסת הסחורות של ניו-יורק. מסיבה שאינה ברורה עדיין, החל מחודש נובמבר האחרון יותר ויותר מלקוחות הבורסה אינם מסתפקים בחוזים עתידיים, אשר אותם הם מגלגלים מחודש אחד למשנהו, אלא דורשים לקבל לידיהם זהב פיזי. לדוגמה, בחודש פברואר לבדו נמסרו 237 טונות של זהב, זאת לעומת 64 טונות בתקופה המקבילה אשתקד. היות ובורסה זו אינה ששה לספק מתכת פיזית ללקוחות קטנים, ומערימה בפניהם אינסוף קשיים בירוקרטיים, ברור שמדובר במישהו עשיר ורב עוצמה, אשר מסוגל לכופף את הבורסה לרצונו. האם מדובר בפדרל רזרב, אשר ממהר למלא את הכספות בפורט נוקס בטרם הנשיא טראמפ יגיע אליהן לביקורת? האם מדובר באחד הבנקים הגדולים, אשר מנסה לכסות פוזיציית שורט גדולה? האם מדובר במיליארדר כלשהו כגון וורן באפט או אלון מאסק? זוהי אכן תעלומה. אך מה שחשוב הוא שרוב הכמות הזו הגיעה מן המחסנים בלונדון, וככל הנראה רוקנה אותם לחלוטין.

כפי שהסברתי בעבר, יש הרבה מאוד זהב בלונדון. אולם רובו אינו עומד למכירה, משום שהוא שייך לבנק של אנגליה, או לבנקים מרכזיים אחרים בכל רחבי העולם אשר נוהגים להפקיד את הזהב שלהם בכספות של הבנק של אנגליה, או לתעודות הסל אשר מגובות בזהב פיזי כגון GLD. הדבר משאיר כמות קטנה יחסית עבור מסחר יומיומי, וכפי שמשתמע מנתוני ה-LBMA, מדובר בהקפי מסחר מפלצתיים. בשוק הזהב של לונדון נסחרים מדי יום נגזרים בשווי למעלה מ-1,400 טונות זהב, או למעלה מ-360,000 טונות בשנה. על מנת לסבר את האוזן, אנו מעריכים כי במהלך ההיסטוריה האנושית כולה נכרו מן האדמה רק כ-216,000 טונות, כך ששוק הזהב של לונדון סוחר בשנה אחת נגזרים בשווי הגבוה ב-70% מכלל הזהב הקיים מעל לפני אדמה. ברור לכולם כי הדבר מתאפשר אך ורק בזכות דרגה גבוהה מאוד של מינוף, וככל שהמינוף גבוה יותר כך השוק רגיש יותר לטלטלות.

בעיתות מצוקה, הבנק של אנגליה נוהג להיחלץ לעזרת הסוחרים ב-LBMA, ולהחכיר להם מן הזהב שלו עצמו, או של אחד הבנקים המרכזיים שמאחסנים אצלו זהב (בתקווה שזה נעשה בהסכמתם המלאה). באופן זה לסוחרים יש די נזילות על מנת לעמוד בכל התחיבויותיהם, והבנקים המרכזיים מרוויחים תשואה מסויימת על הזהב שלהם. בבוא העת הסוחר אמור לרכוש זהב חדש אשר מגיע מן המכרות, להשיב לבנק המרכזי את הזהב אשר הושכר, וכולם אמורים להיות מרוצים. אך מה קורה במקרה שישנו מחסור עולמי בזהב, והבנקים המרכזיים חוששים להלוות את הזהב שלהם, שמה הלווה יפשוט את הרגל והם לעולם לא יראו אותו שוב? זה ככל הנראה בדיוק מה שמתרחש עכשיו. הבנק של אנגליה האריך את זמן ההמתנה הנדרש על מנת לחכור ממנו זהב, מימים בודדים עד למספר שבועות. מכאן ניתן להסיק שאין ברשותו די זהב על מנת להלוות לסוחרים, וכי הללו נשארו כעת בודדים במערכה.

ודווקא משום שהסוחרים בלונדון נותרו חסרי גיבוי, סביר להניח שהביקוש לזהב פיזי עומד להתגבר. שהרי למעלה מ-90 אחוזים מן הלקוחות בשוק הזה מחזיקים בזהב באמצעות חשבונות בלתי מוקצים (Unallocated). פירושו של דבר שהם אינם הבעלים של מטילי זהב ספציפיים, וכי יש להם רק זכות לקבל זהב מתוך מאגר קטן אשר משותף ללקוחות רבים. הם קיבלו על עצמם את הסידור המפוקפק הזה במטרה לחסוך את עלויות ההובלה, האיחסון והביטוח הכרוכות בהחזקת זהב פיזי. אולם כעת הם נעשים חרדים שהסוחרים לא יהיו מסוגלים לעמוד בהתחייבויותיהם, וכי הם יאבדו את החשיפה שלהם לזהב, דווקא בשעה שמחירו מזנק. מה הפיתרון? להקדים ולקחת את הבעלות על הזהב שלהם, לפני שמישהו אחר יעשה זאת וכל הזהב יעלם. זהו מקרה קלאסי של ״ריצה על הבנק״, שבו לראשונים בתור יש סיכוי להציל את כספם, וכל היתר ישארו ללא כלום.

אם אמון הציבור בשוק הזהב של לונדון אכן יאבד, יהיו לכך השלכות מרחיקות לכת. בסרטון החדש אשר פירסמתי זה עתה אני מסביר כיצד הדבר עשוי להתרחש, ומדוע מובטח לנו שהוא אכן יתרחש – אם לא כעת, אזי בעתיד הנראה לעין. אני ממליץ לכם לצפות בו ולשתף אותו עם כל מי שיקר לכם: https://youtu.be/cPfZRQ7FSWw?si=xTBdRzwXMmj0YOG3