חוק שימור הכסף

bad monetary policy

רק לפני חודשיים בורסות העולם רעדו, המדדים המובילים בוול סטריט צללו בקרוב ל-20% (ביחס לשיא האחרון שנקבע בחודש מאי), ונדמה היה שכל נבואות הזעם מתממשות. גם עבדכם הנאמן התפתה להאמין שהנה הנה זה קורה, וכי השווקים המכורים לכסף זול עומדים להגיב בהיסטריה לאפשרות של העלאת ריבית, ולו בשיעור סמלי של רבע אחוז. עצם העובדה שסטטיסטית מפולות בבורסה נוטות להתרחש בחודשים ספטמבר-אוקטובר תרמה לתחושת הבהילות. אולם כמו בסרט מתח הוליוודי, ג'אנט יילן התערבה ברגע האחרון, דחתה את העלאת הריבית, והשווקים התייצבו לאיטם. ענני הסערה התפזרו, קרני שמש הפציעו שוב מבעד לאפילה, והדאו ג'ונס השיב לעצמו כשני שלישים ממה שאיבד.

עבורי זהו מצב מאוד מתסכל. אין זאת שאני אדם רשע אשר מייחל להתמוטטותה של הכלכלה העולמית, ומחכך את ידיו בסיפוק לשמע בשורות רעות. להפך, החשש מפני התחדשות המשבר והשלכותיו הפוטנציאליות על עתיד האנושות מדירים שינה מעיני. אולם אני מהנדס בהשכלתי, ואופן המחשבה שלי מבוסס על חוקי המתימטיקה והפיזיקה. בטכניון למדתי אודות "חוק שימור האנרגיה" ו"חוק שימור התנע", זוג חוקים איתנים מאוד אשר שומרים על הסדר ביקום. בלעדיהם, יכלו להיווצר מצבים אבסורדיים, כגון "פרפטום מובילה" (perpetuum mobile), אותה מכונה בלתי אפשרית אשר מפיקה יותר אנרגיה מכפי שהיא צורכת. לדעתי, התיאוריה הקיינסיאנית אותה אימצו כיום כלל ממשלות העולם היא המקבילה הכלכלית ל"פרפטום מובילה", ולכן אני בטוח שמדיניות זו עתידה להיכשל.

הרי מה גורסת תיאוריה זו? שהממשלה מסוגלת להמריץ את הפעילות במשק באמצעות הרחבת ההוצאה הציבורית. זוהי מחשבה אבסורדית, משום שהוצאות הממשלה ממומנות על ידי מסים, ולפיכך כל שקל שהממשלה מבזבזת במסגרת ה"תמריץ" הוא שקל שהאזרח אינו יכול להוציא בכוחות עצמו, על המוצרים והשירותים שלהם הוא באמת זקוק. לכן מדובר במשחק סכום אפס ותו לא. גם אם התמריץ איננו ממומן באמצעות העלאת מסים אלא באמצעות הנפקת אגרות חוב התוצאה איננה שונה בהרבה, משום שתוך מספר שנים הממשלה תצטרך להעלות מסים כדי לשלם על חובות העבר, והניסיון מלמד שכל שבע שנים בממוצע מגיע מיתון חדש. כמו כל מנוע, הכלכלה איננה מסוגלת לנוע בכוחות עצמה. היא זקוקה למקור חיצוני של אנרגיה בדמות חקלאות (אשר נסמכת על האנרגיה של אור השמש), דלקים פוסיליים (אשר בהם אצורה האנרגיה של השמש מלפני מיליוני שנה) או מחצבים למיניהם כגון מתכות (אשר גם בהם אצורה אנרגיה פוטנציאלית, שמקורה בשמשות אשר בליבותיהן נוצרו). על מנת להמריץ את הכלכלה באמת ובתמים יש צורך להגדיל את כמות האנרגיה המגיעה ממקורות אלו, או לחלופין להמציא טכנולוגיה חדשה אשר מנצלת את המשאבים הקיימים באופן יעיל ושימושי יותר. הדבר היחיד שממשלות מסוגלות לעשות הוא להזיז משאבים מנקודה א' לנקודה ב', מבלי להכניס אנרגיה חדשה למערכת.

באופן דומה, גם המדיניות המוניטרית של הפדרל רזרב ושאר הבנקים המרכזיים בעולם קוראת תיגר על חוקי הטבע. הרי זה בלתי הגיוני שהבנק המרכזי יוכל להוריד את הריבית לאפס, לרכוש את אגרות החוב של ממשלתו שלו (צעד שמשמעותו הדפסת כסף חדש יש מאין), וכי לדבר לא יהיו כל השלכות שליליות על הכלכלה. לו אכן ניתן היה ליצור כסף חדש מבלי להפחית מערכם של יתר השטרות אשר נמצאים במחזור, הרי איש לא היה צריך לעבוד יותר. הממשלה יכולה הייתה להנפיק מדי חודש אגרות חוב חדשות, למכור אותן לבנק המרכזי, ולהשתמש בכסף שקיבלה תמורתן על מנת לממן קצבה נדיבה לכל אזרח במדינה! היות וכולנו מבינים שמצב זה הוא בלתי אפשרי, וכי אם נפסיק כולנו לעבוד הרי שכלל לא יהיו בנמצא מוצרים לקנות תמורת הכסף הזה, ברור שהנחת היסוד שגויה. ההסבר לפרדוקס הוא שכוח הקנייה של כלל היצע הכסף נשאר קבוע, וכי ככל שהבנק המרכזי מייצר יותר יחידות של המטבע, כך כוח הקנייה של כל יחידה ויחידה דועך. בהחלט יתכן שהמכשירים אשר קיימים בידינו למדידת אינפלציה אינם משוכללים די הצורך על מנת לזהות את דעיכת הערך הזאת באופן מיידי (עיין ערך אפקט קנטילון), אולם אין זה אומר שהיא איננה מתרחשת.

לפיכך זה צריך להיות ברור שהצעדים שננקטו על מנת להתמודד עם המשבר העולמי כלל לא הועילו, ואף החריפו את חומרת המצב. אף אחת מבעיות היסוד אשר הובילו למשבר לא נפתרה – העולם המערבי עדיין חי הרבה מעבר ליכולתו, צורך יותר מכפי שהוא מייצר ומשתמש בחוב על מנת לממן את הפער. המיתון של 2008 פרץ ספציפית בעקבות פקיעתה של בועת נדל"ן, אולם המגיפה של עודף במתן אשראי נפוצה בכל הסקטורים של המשק האמריקאי, החל מן הממשלתי והתאגידי, וכלה במשקי הבית. אנו מזהים כיום בועות בשוקי המניות, בהלוואות לסטודנטים, בהלוואות לרכישת רכב, באג"ח זבל, ועוד כהנה וכהנה. במקום להכיר בכך שריבית נמוכה מדי חוללה את המשבר הקודם, הפדרל רזרב הוריד את הריבית אף נמוך יותר. במקום לקצץ בהוצאות הממשלה, ממשל אובמה ייצר גרעונות עתק, אשר כמעט והכפילו את החוב הלאומי. לפי התיאוריה הקיינסיאנית, צעדים אלו אמורים היו לחולל צמיחה מהירה אשר תעשיר את קופת המדינה, אולם הצמיחה המיוחלת מעולם לא הגיעה, וארה"ב נשארה תקועה עם החוב.

לעומת זאת, הכלכלות המתפתחות צורכות הרבה פחות מכפי שהן מייצרות. את מרבית תוצרתן הן מייצאות לעולם המערבי, מתוך אמונה עיוורת כי זוהי הדרך לשגשוג. אבל בתמורה הן אינן מקבלות דבר למעט ערימה של ניירות ירקרקים המכונים דולרים. אזרחיהן סבורים בטעות שהדולרים הללו יהפכו אותם לעשירים, וכי בעזרתם יוכלו ביום מן הימים לפרוש בנוחות לפנסיה. הם אינם שמים לב שכל העת ממשלת ארה"ב מרחיבה את מלאי הדולרים במחזור, וכי בבוא היום ערכם עלול להישחק לאפס. כאשר הם סוף סוף יתעוררו, אנו עלולים לראות ריצה מטורפת בכל רחבי העולם להיפטר מן הדולרים בתמורה לכל נכס אחר. ערכו של הדולר עלול להתמוטט בן לילה, ואין דבר שממשלת ארה"ב תוכל לעשות בשלב זה על מנת לעצור את הסחף. מאז שנותקה הצמדתו לזהב, ערכו היחיד של הדולר נובע מן האמון שהציבור רוחש כלפי ממשלת ארה"ב והפדרל רזרב. מרגע שאמון זה יאבד, יהיה זה קשה מאוד לשקמו. למעשה, ארה"ב כבר ניצבה קרוב מאוד אל התהום הזאת בסוף שנות השבעים, כאשר האינפלציה השתוללה וערכו של הדולר צלל בהתמדה. על מנת לבלום את התהליך נאלץ יו"ר הפד דאז פול וולקר להעלות את הריבית עד לשיא של 20%. צעד זה אכן סייע לייצב את הדולר ולמנוע אסון. אולם כיצד ניתן להעלות על הדעת שיו"ר הפד הנוכחית תוכל לנקוט בצעד דומה, כאשר היא איננה מסוגלת להעלות את הריבית אפילו ברבע אחוז מבלי שהבורסה תאיים להתמוטט?

אז מה הלאה? נתוני המאקרו מעידים על כך שכלכלת העולם שרויה פעם נוספת בהאטה. מחירי הסחורות הצונחים (כגון הנפט, הנחושת והברזל), מעידים בבירור על ירידה בביקושים. מגוון מדדי ייצור אשר מתפרסמים על ידי סניפי הפדרל רזרב (דאלאס, אמפייר סטייט, פילדלפיה) רשמו ערכים שליליים במשך מספר חודשים ברצף. בנוסף, אנחנו עדים לדשדוש מתמשך במכירות הקמעונאיות בארה"ב, אשר מתבטא בין היתר בירידות חדות ברווחי רשת וולמארט, רשת השיווק הגדולה ביותר באמריקה. דו"ח התעסוקה האחרון שהתפרסם בארה"ב היה חלש מן המצופה, וכלל תיקון לאחור של הדוחות הקודמים כלפי מטה. עיון מדוקדק בדוחות אלו מעלה שמרבית המשרות החדשות שנוצרות הן משרות בשכר נמוך בסקטור הבריאות, התיירות ובסקטור הממשלתי. משרות ייצור אשר מועילות למשק ומאפשרות לבעליהן להתפרנס ברווחה נמצאות דווקא במגמת ירידה. כמו כן אנחנו רואים שעל אף ששיעור האבטלה נמוך לכאורה, אחוז ההשתתפות במשק העבודה נמצא בשפל של עשורים, ועומד על 62.6% בלבד מבין האזרחים בגילאי העבודה. לאור הנתונים הגרועים הללו, סביר להניח שהפדרל רזרב יאלץ לשנות כיוון ולהודות שאין באפשרותו להעלות את הריבית השנה. למעשה, הוא עלול אפילו להודיע על חידוש תוכנית ה-QE. כתוצאה מכך, הדולר אשר התחזק מאוד במהלך שנת 2014 צפוי לצנוח חזרה לערכו הקודם, והזהב אשר נמצא בשפל של חמש שנים עשוי לנצוץ עבור המשקיעים פעם נוספת.

לכאורה, כניסה מחודשת למיתון אמורה לגרום לבורסות להתמוטט, אולם אנו כבר למודי ניסיון די הצורך כדי לדעת שאין דבר חביב יותר על וול סטריט מאשר הדפסת כסף. חידוש תוכנית ה-QE על ידי הפד יבשר ככל הנראה על התחדשות הראלי במניות, במיוחד אם יהיה גדול ונדיב יותר מקודמיו. המכשול היחיד בדרכו של הפד עלול לצוץ מכיוון ציבור הבוחרים בארה"ב, אשר הולך ומפנים שהנהנים העיקריים ממדיניותו בשנים האחרונות הם אנשי האלפיון העליון, המחזיקים במרבית המניות. על מנת להרגיע את זעם הציבור, יתכן והמועמדים לנשיאות ב-2016 יאלצו להבטיח לבוחרים הטבות משלהם. הדבר יתבטא בתוכנית תמריצים פיסקליים כלשהי, אשר מן הסתם תגדיל את החוב הלאומי בטריליון או שניים נוספים. תוכנית שכזו תשפוך עוד דלק על מדורת האינפלציה, אשר עלולה להתפרץ בעוצמה שאיש אינו צופה. כל התחזיות הללו ניתנות בערבון מוגבל, שכן נגידי הבנקים המרכזיים מסוגלים בכל רגע נתון להפוך את הקערה על פיה בעזרת מוצא פיהם בלבד. הדבר היחיד בו אני בטוח הוא שהיציבות הנוכחית היא אשליה מתעתעת, וכי העולם צפוי לטלטלות רבות בטרם ההרפתקה המוניטרית הזאת תבוא לקיצה.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s