Mordor, from the Lord of the Ring, by Peter Jackson, Warner Brothers

לאחרונה, עסקנו הרבה בניתוח טכני, בגרפים ובקווי מגמה, והזנחנו מעט את הפן הרעיוני העומד מאחורי הבלוג הזה. חשוב לעצור מדי פעם ולהיזכר מדוע מלכתחילה יצאנו למסע המסוכן והמתעתע הזה. מדוע אנו כה פסימיים ביחס לעתידה של הכלכלה העולמית, מדוע אנו כה חשדניים לגבי מוצא פיהם של נגידי הבנקים המרכזיים, ומסרבים להאמין למה שנאמר בעיתונות הכלכלית, מדוע אנחנו מסרבים להצטרף לעדר ולהשקיע את כל כספנו בנאסד״ק, ומדוע אנחנו מחפשים אפיקי השקעה אלטרנטיביים.

האדם הממוצע סבור שאין דבר יותר גרוע ממיתון במשק. הבורסה צונחת, חסכונות הפנסיה נחתכים, המוני בני אדם מאבדים את מקומות עבודתם ונאלצים להדק את החגורה ולצמצם את רמת החיים. לפיכך הוא מקבל בהבנה כל מדיניות חריגה, כגון ריבית אפסית או הקלה כמותית, שמנהיגי הכלכלה יוזמים על מנת להימנע ממיתון או לקצר אותו. הידע הכלכלי שלו מוגבל מכדי להבין את המשמעות המלאה של הצעדים הללו. ניסיון החיים שלו אינו מגוון מספיק על מנת לדמיין משבר כלכלי חריף פי עשרה מזה שחווינו בשנת 2008, אשר עלול להיגרם כתוצאה מהם. הוא אינו יכול לתאר לעצמו מצב שבו האינפלציה מתחילה לצאת מכלל שליטה, המטבעות הלאומיים מאבדים מערכם במהירות, מחיריהם של מצרכי היסוד מרקיעים שחקים, הסולידריות החברתית מתפוררת והפשע משתולל ברחובות.

אנחנו, לעומת זאת, הם מתי המעט שמסוגלים לדמיין את תסריט יום הדין הזה. אנחנו אלו שטרחו ללמוד מעט היסטוריה מוניטרית, ויודעים כיצד נראית היפר-אינפלציה כמו זו שהתחוללה בגרמניה בימי רפובליקת וויאמר, או כמו זו שמתחוללת בוונצואלה בימים אלו ממש. אנחנו אלה שקראו את הנתונים ומבינים כמה עצום נטל החובות אשר הציבור העמיס על עצמו בשנים האחרונות, החל מן הרמה הממשלתית, דרך התאגידית וכלה במשקי הבית. אנחנו אמיצים מספיק כדי לשאול את השאלה – מה יקרה ביום שלא ניתן יהיה יותר לגלגל את החובות הללו הלאה? וכמו חבורת ההוביטים בספרו האלמותי של טולקין, אנחנו היחידים שמוכנים להתמודד עם המצב, אם לא למען עתידה של ״הארץ התיכונה״ כולה, אז למען העתיד של המשפחות הפרטיות שלנו.

פאוול, יילן וברננקי על במה אחת, מנסים להרגיע את השווקים.

ההשוואה הזאת ל״שר הטבעות״ עלולה להישמע לכם מוגזמת. הרי איננו ניצבים בפני אורקים, גובלינים ושדים מן השאול. היריבים שלנו הם בסך הכל חבורה של אדונים וגבירות כסופי שיער בעלי דוקטורט בכלכלה. אך לדעתי, נגידי הבנקים המרכזיים, אשר מתיימרים להכתיב לנו את גובה הריבית הנחוץ למשק, אינם פחות מרושעים מן הלורד סאורון בכבודו ובעצמו. ממש כמוהו, הם אוחזים בידם ב״טבעת כוח״ אשר מעניקה להם עוצמה בלתי טבעית. ״טבעת הכוח״ שלהם היא סמכותם ליצור כסף חדש יש מאין, ובאופן זה לגזול כוח קנייה משאר האזרחים. הם משתמשים בכוח הזה בכל פעם שהמערכת הנוכחית נמצאת בסכנה, על מנת לחלץ בנקים כושלים או לבצע מניפולציות בשערי המטבע. אך מי שמשלם על כך את המחיר הם החסכונות שלנו, שנשחקים בהתמדה ומאבדים מערכם. הם יטענו שהם עושים זאת לטובתנו, וכי האלטרנטיבה תהיה גרועה בהרבה. אך האמת היא שהם בעיקר מנסים לשמר את כוחם, ולא אכפת להם כמה סבל ואומללות הדבר גורם לאוכלוסיה.

לא לחינם נוהגים לאמר כי ״הכוח משחית״. כאשר פורץ משבר ויש לך את הכוח להתערב ולבלום אותו, קשה מאוד לעמוד בפיתוי ולא להשתמש בו. העולם כולו נושא את עיניו אליך בציפיה שתעשה משהו ותשיב את הסדר על כנו. אך הבנקים המרכזיים אינם יכולים להעלים את הבעיות המבניות שמהן סובלת הכלכלה העולמית – עודף החובות, הזדקנות האוכלוסיה והפערים העצומים בין המזרח והמערב. כל מה שהם מסוגלים לעשות הוא לדחות את ההתמודדות עימן בעוד שנה או שנתיים, בתקווה שדבר מה יצוץ בהמשך הדרך. אך בכל פעם שבו הם עושים זאת, הם זורעים את הזרעים למשבר חדש, גדול יותר מקודמו. ממשבר למשבר הצעדים שלהם נעשים נואשים יותר, ומימדי הנזק לשוק החופשי גוברים. ממש כמו ב״שר הטבעות״, חוששני שהשוד השיטתי של חסכונותינו לא יפסק עד אשר נשליך את ״טבעת הכוח״ חזרה אל התהום הבוערת שממנה באה.

האנשים הסובבים אותנו עלולים לחשוב שאנו משוגעים, שאנחנו רואי-שחורות פתולוגיים, ושההתעקשות שלנו ללכת כנגד הזרם עולה לנו הון. ישנה אפשרות שהם צודקים והסכנה אינה גדולה כפי שאנו סבורים. לא ניתן לאמר בוודאות. אבל מה אם במבחן ההיסטוריה יתברר שהם טועים ודווקא אנחנו צודקים? האם זוהי אפשרות שאנחנו מוכנים לקבל בהכנעה, מבלי לנסות לשנות את רוע הגזירה? כרגע, נדמה לכולם שהסערה חלפה. מדדי המניות מטפסים יום אחר יום, וכל מי שנתקף בפאניקה במהלך דצמבר ומכר את אחזקותיו במניות, ממהר לקנות אותן מחדש כעת. אבל מה אם זהו רק עוד תעלול מבית מדרשו של שר האופל, מקסם שווא אשר יפוג עם אור הבוקר? האם אתם מוכנים לקחת את הסיכון?