היום, מחיר הזהב קבע שיא של כל הזמנים, ונסחר תמורת 2,530 דולרים לאונקיה, בטרם שינה כיוון ונסוג לאחור. אל דאגה, כל הסימנים מראים שהוא צפוי להוסיף ולהתקדם, ונסיגות זמניות הן בגדר הזדמנות רכישה ותו לא. מחיר הכסף ממשיך להתמהמה מאחור, ונסחר עדיין מתחת ל-30 דולר לאונקיה. אולם במוקדם או במאוחר הוא צפוי להצטרף לזהב. אין מועד טוב מכך לפרסם את הסרטון החדש שלי, המכונה ״מפת אוצר״, ואשר עוסק ביחס בין מדד הדאו-ג׳ונס ובין מחיר מתכת הכסף במהלך 120 השנים האחרונות.

זהו אינו יחס אשר אנליסטים נוהגים להציג. מרביתם מעדיפים לנתח את היחס בין הדאו-ג׳ונס למחיר הזהב. אולם היות והדאו-ג׳ונס הוא מדד של מניות תעשיה, והיות והכסף היא כיום בעיקר מתכת תעשייתית, הרי שליחס בין השניים ישנו ערך בפני עצמו. ההגיון אומר כי יחס זה אינו יכול לטפס לעד. מתכת הכסף היא משאב מוגבל, וככל שמדדי המניות נעשים יותר יקרים, כך לחברות הנסחרות בהם יש יותר מזומנים על מנת לרכוש את הכסף הנחוץ לשם ייצור מוצריהן, ולדחוף את מחירו כלפי מעלה. לטענתי, גרף זה מכיל אינפורציה יקרת ערך, אשר הופכת אותו ל״מפת אוצר״ של ממש, ומי שיטרח להתעמק בו עשוי ללמוד ממנו רבות.

במבט ראשון, גרף זה אינו מרשים במיוחד. הוא עולה ויורד, לכאורה באופן רנדומלי. רק כאשר מניחים עליו כותרות, שמים לב שהפיתולים שלו מתארים אירועי מפתח בהיסטוריה של המאה ה-20. בשנים אשר קדמו להקמת הפדרל רזרב ומלחמת העולם הראשונה, יחס זה היה יציב למדי, ונע בין 80 ו-160 אונקיות של כסף עבור יחידה אחת של מדד הדאו-ג׳ונס. אך במהלך שנות העשרים העליזות הוא מתחיל לטפס באופן אקספוננציאלי, מתאר בכך את התפתחות הבועה בוול-סטריט של אותם הימים. היחס הגיע לשיא של 782 זמן קצר לאחר המפולת של שנת 1929, ולאחר מכן קרס, בשעה שארה״ב נכנסה לשפל הגדול.

במהלך מלחמת העולם השנייה, היחס נע בין 240 ו-440. רק בתום המלחמה התאפשר לו לשוב ולטפס. את העלייה ביחס זה במהלך שנות החמישים אני מייחס לצמיחה אמיתית של המשק האמריקאי, ולא רק לאינפלציה. מפעלים חדלו מלייצר טנקים ותחמושת, ובמקום זאת החלו לייצר מכוניות ומקררים, והציבור אשר נאלץ להסתפק במועט במהלך שנות המלחמה רכש את המוצרים הללו בהתלהבות רבה. הנשיא רוזבלט אמנם החרים את הזהב מידיהם של האמריקאים בשנת 1933, אולם באותה התקופה עדיין היו במחזור מטבעות כסף, ולדעתי הדבר סיפק בסיס איתן לצמיחה.

אך כל דבר טוב מסתיים בסופו של דבר. כתוצאה מהגרעונות של הממשל הפדרלי, האינפלציה החלה לטפס. במקום להתמודד עם כך ולקצץ את הוצאותיו, ממשל ג׳ונסון החליט בשנת 1965 לבטל את מטבעות הכסף והחליף אותם במתכת זולה. ממשל ניקסון אשר בא בעקבותיו ביטל ב-1971 את יכולת ההמרה של הדולר בזהב עבור ממשלות זרות. הכלכלה האמריקאית החלה לדשדש, ומדד הדאו ג׳ונס נע הצידה במשך שנים ארוכות. בנוסף, החל משנת 1972 מחיר מתכת הכסף החל להמריא. כתוצאה מכך היחס ביניהם התמוטט, ועד לשנת 1980 הגיע לשפל של 18 אונקיות עבור יחידה אחת של הדאו. מי שהיה חכם די הצורך על מנת להבחין שהיחס הנ״ל הגיע לשיא בשנת 1961, מכר את אחזקותיו במניות ורכש במקומן כסף פיזי, ואז המתין בסבלנות במשך 19 שנה, עשה את עסקת חייו. הוא מסוגל היה לרכוש פי 44 יותר מניות מכפי שהיו לו בתחילה.

לאחר שהאינפלציה הוכרעה בשנת 1980 החל ראלי מרהיב בשוק המניות, אשר צפוי היה להימשך עד לשיא של בועת הדוט-קום בשנת 2000. במקביל, מחירה של מתכת הכסף צנח ב-90% ולאחר מכן דישדש במשך שנים ארוכות. כתוצאה מכך יחס הדאו לכסף טיפס לשיא חסר תקדים. באפריל של שנת 2000 נדרשו לא פחות מ-2,580 אונקיות של כסף על מנת לרכוש יחידה אחת של מדד הדאו-ג׳ונס. אף על פי שהבורסה טיפסה מאז רבות, במונחים של מתכת הכסף המדד מעולם לא שיחזר את השיא הזה, ואני חושד שזה לעולם לא יקרה. בעקבות התפוצצות הבועה היחס צנח, עד שהגיע באפריל של 2011 לשפל של 251 אונקיות כסף ליחידה אחת של הדאו. שוב, מי שהשכיל למכור את המניות שלו כאשר היחס היה בשיא, לרכוש במקומן כסף פיזי ולהמתין עשר שנים, מסוגל היה לרכוש פי עשרה יותר מניות.

לאחר שהפדרל רזרב פצח בתוכניות ההקלה הכמותית שלו, הבורסה השתקמה. מבחינה נומינלית מדד הדאו-ג׳ונס ממשיך לשבור שיאים, אך במונחים של מתכת הכסף השיא האחרון שלו אירע בשנת 2018 ומאז הוא מדשדש. היות והאינפלציה כבר פרצה, ובכל זאת הממשל הפדרלי מוסיף להריץ גרעונות עתק, נשאלת השאלה אם היחס הנ״ל אינו צפוי להתמוטט, בדיוק כמו שאירע בשנות ה-70. על מנת לנתח את את היחס באופן מדוייק יותר, אני ממליץ לעבור לתצוגה לוגריתמית. אנו מייד שמים לב כי במהלך ההיסטוריה היחס היה שרוי פעמיים במה שמכונה ״תצורת דגל״. הפעם הראשונה אירעה במהלך שנות ה-30 וה-40, והשנייה החלה בשנת 1980 ונמשכת עד עתה. באופן מפתיע, לאחר תום מלחמת העולם השנייה ה״דגל״ נשבר כלפי מטה, ובכל זאת היחס הוסיף לטפס, עד אשר הגיע לשיא והתמוטט עשרים שנה מאוחר יותר. אני מייחס זאת לנצחונה של ארה״ב במלחמת העולם השנייה ולדיבידנד הכלכלי אשר הפיקה מכך. אך כיום הדיבידנד הזה איננו. ארה״ב איננה עומדת לנצח במלחמת עולם נוספת, ושיגשוג כלכלי אינו מצפה לה מעבר לפינה. חוששני שאם הפעם ה״דגל״ ישבר כלפי מטה, היחס הנ״ל צפוי להתמוטט, בדיוק כפי שאירע בשנות ה-70.

המשמעויות הן מרחיקות לכת. אם נחבר את נקודות השיא והשפל, מסתבר כי הגרף כולו מתפקד כתצורת ״מגפון״. אם ה״דגל״ הנוכחי ישבר כלפי מטה, סביר להניח כי היחס יצטרך לבקר בתחתית ה״מגפון״, וזה אומר יחס דאו לכסף של 10 אונקיות או פחות. הדבר יכול להתממש במספר אופנים. הנתיב הדפלציוני מנבא כי מדד הדאו-ג׳ונס יאבד למעלה מ-99% אחוז מערכו, בשעה שמחיר הכסף ישאר בעינו. הנתיב האינפלציוני הוא כי מחיר הכסף יזנק פי 140 (!), בשעה שמדד הדאו-ג׳ונס ישאר בעינו. כמובן שאנו עשויים לקבל גם שילוב של השניים, כמו למשל צניחה של הדאו ב-90% ״בלבד״, בשעה שמחיר הכסף מטפס פי 14. אני מודע לכך שמדובר בתסריטים פנטסטיים, אשר אדם ממוצע ידחה אותם על הסף. אך כפי שאתם רואים, הם משתמעים מן הגרף, ולפיכך הם בהחלט אפשריים. תסריטים אלו מבטאים שינוי פרדיגמה כולל בשוק ההון, אשר יהפוך על פיו את כל מה שהכרנו עד היום.

אנא צפו בוידאו במופיע בראש מאמר זה (בשפה האנגלית), שתפו אותו לחברכם והרשמו לערוץ The Silver Hermit. אני זקוק לאלף מנויים על מנת להיות זכאי למונטיזציה, ואני קרוב מאוד למטרה זו! תודה רבה!

אזהרה: הח"מ אינו בעל רישיון ייעוץ השקעות או כל רישיון פיננסי אחר. התכנים באתר זה אינם מהווים ייעוץ מקצועי או המלצה לביצוע פעולה בנייר ערך, ואין לראות בהם תחליף לייעוץ השקעות מקצועי המתחשב בצרכיו הייחודיים של כל אדם. כל המסתמך על המידע באתר עושה זאת על דעתו ועל אחריותו בלבד.