נתחיל בהתנצלות. לפני ארבע שנים, עם עלייתו של ג׳ו ביידן לשילטון, התחלתי להטיל ספק במהימנות של הבחירות בארה״ב. למעשה, תמהתי אם ארה״ב עדיין יכולה להיחשב כדמוקרטיה, או שמה היא הוחלפה באישון לילה בדיקטטורה, מבלי שאיש טרח להודיע לאזרחים. אך כעת, כאשר דונלד טראמפ ניצח בבחירות לנשיאות, אין לי אלא להודות כי טעיתי. עימכם הסליחה. כנראה שארה״ב עודנה דמוקרטיה, וכי עדיין יש לה תקווה. סביר להניח שהמפלגה הדמוקרטית אכן מרמה בבחירות, אך אולי זה נעשה רק בהקף מוגבל, כזה שיכול להטות את התוצאות רק אם הן צמודות ממש? בעודי אומר זאת מתגנבת לראשי תיאוריית קונספירציה אלטרנטיבית – מה אם ה״דיפ סטייט״ הניח לטראמפ לנצח, משום שהוא יודע כי אנו צפויים לחוות בקרוב מיתון, בדיוק כפי שהאינדיקטורים מרמזים? מה אם הם רצו שהוא יישא באחריות הציבורית למשבר, רק כדי שהם יוכלו לשוב לשילטון בכוחות מחודשים? כפי שאתם רואים, למוח קרימינלי כמו שלי אין מנוח לעולם.

אני שמח שדונלד טראמפ ניצח, משום שאני מאמין שבסופו של יום, הוא מעוניין בטובתה של ארה״ב ובטובתו של העולם המערבי כולו. אני סבור שיש לו את היכולת להפחית את גובה הלהבות, הן באוקראינה והן במזרח התיכון, ובאופן זה אולי למנוע את הגעתה של מלחמת העולם השלישית. אך בכל הקשור לכלכלה, הציפיות שלי אינן גבוהות. לאחרונה התבשרנו כי אלון מאסק, יחד עם ויווק רמאסוואמי, צפויים לעמוד בראש משרד ממשלתי חדש, אשר מטרתו לייעל את פעילות הממשלה הפדרלית ולקצץ עד שני טריליון דולר מתקציבה. אולם ישנם אינדיקטורים אשר מעידים כי כלכלת ארה״ב צפויה בקרוב לחוות מיתון. בסיטואציה שכזו, אני מתקשה לדמיין את טראמפ מקצץ את ההוצאות ומאזן את התקציב. היות והממשלה הפדרלית אחראית כיום לנתח כה גדול מן התוצר של ארה״ב, והיות ואמריקאים כה רבים תלויים בקצבאות ממשלתיות, צעד שכזה עלול לגרום למיתון בפני עצמו, או להחריף מיתון קיים. הרבה יותר סביר בעיני כי טראמפ ינסה לעשות בדיוק מה שעשה בכהונתו הראשונה – להמריץ את הכלכלה באמצעות קיצוץ במסים והגדלת ההוצאה הציבורית, בתקווה שהדבר יביא להקמת עסקים חדשים, ליצירת משרות חדשות ולהגדלתו של התוצר. באופן זה היחס בין החוב והתוצר יקטן, והיכולת לשלם אותו תגבר. כמו כן, הוא מאמין כי עידוד תעשיית האנרגיה האמריקאית להפיק יותר נפט תוזיל את מחירי הדלק, ובאופן זה תרסן את האינפלציה ותוריד את עלות המחייה.

לצערי מדובר בחלומות באספמיה. צעדים אלו, אשר היו אפקטיביים בשנת 2017, כבר אינם אפשריים כיום. ראשית, מקורה של האינפלציה הוא בהדפסת הכסף המאסיבית אשר התרחשה בעשור האחרון. הדולרים הללו עודם מסתובבים במערכת הפיננסית, וספק אם הפחתת מחירי הדלק מסוגלת לסתור את השפעתם. שנית, התפרצותה של האינפלציה גרמה להסטה של זרימת הכסף החדש מנכסים לעבר סחורות. פירושו של דבר שהגדלת הביקוש בכלכלה תתרגם מיידית לזינוק נוסף באינפלציה. אפקט זה מתקבל כאשר התאגידים חוששים מפני העלויות המטפסות של חומרי הגלם ושל שכר העובדים, וכאשר הם נתקלים סוף סוף בביקוש מוגבר למוצריהם, במקום לייצר יותר הם מעדיפים להעלות את מחיריהם. לבסוף, האינפלציה הגבוהה גרמה לזינוק בריבית על החוב הלאומי של ארה״ב. הממשלה הפדרלית נאלצת כיום לשלם למעלה מטריליון דולר בשנה עבור הריבית לבדה. זהו הסעיף השלישי בגודלו בתקציב, אחרי ביטוח לאומי ובריאות. במידה ודונלד טראמפ יפחית את המסים כפי שהבטיח, הדבר עלול לגרום לזינוק בגירעון ולהפחיד את המשקיעים באגרות חוב של ממשלת ארה״ב. עקב כך הם ידרשו ריבית גבוהה אף יותר, מה שיזניק את הוצאות הריבית, יגדיל עוד יותר את הגירעון וחוזר חלילה. מדובר בספירלת חוב, אשר אפילו דונלד טראמפ הדגול יתקשה להיחלץ ממנה.

מדיניות נוספת אשר טראמפ מתכוון לנקוט בה היא של מכסי מגן על מוצרים מיובאים, במיוחד ממדינות יריבות כגון סין. מטרתה של מדיניות זו היא לייקר באופן מלאכותי את המוצרים הללו, ולהפוך את הייצור המקומי לזול יותר בהשוואה. על הנייר זוהי דרך טובה לעודד את התעשייה האמריקאית, ולהשיב הביתה את משרות הייצור אשר יוצאו אל המזרח הרחוק בעשורים הקודמים. אך מדיניות זו עלולה להוביל למלחמת סחר, במהלכה מדינות זרות יטילו על ארה״ב מכסי מגן משל עצמן. הדבר יפגע בענפי הייצוא האמריקאים ויצמצם את הסחר הבינלאומי בכללותו. בטווח הקצר זוהי גם מדיניות אינפלציונית, משום שיחלוף זמן רב בטרם התעשיות המקומיות יסתגלו ויחלו לספק תחליפים ראויים למוצרים המיובאים. להגנתו של טראמפ אפשר לטעון כי הוא אינו באמת מתכוון להטיל מכסים כה גבוהים, וכי מדובר רק באיום אשר מטרתו לשפר את עמדתו במשא ומתן על הסכמי סחר חדשים. אך האיום לבדו מסוגל לגרום לסין ולשאר מדינות ה-BRICS לשקול מחדש אם הייצוא לארה״ב משתלם עבורן.

לפיכך אני מאמין כי נשיאותו של דונלד טראמפ לא תשפיע באופן מהותי על המסלול ההרסני שבו פוסעת הכלכלה האמריקאית, וגם לא על מחיריהן של המתכות היקרות זהב וכסף. האינפלציה אינה צפויה להיעלם, ומדיניותו עלולה למעשה להחריף אותה. לדעתי, התיקון אשר ראינו במחיריהן של המתכות היקרות, ואשר החל ממש עם היוודע תוצאות הבחירות, הוא בגדר רעש רקע ותו לא. מקורו בתחושת האופוריה אשר אחזה בתומכיו, וגורמת להם להאמין כי מה שקרה ב-2017 ישוב פעם נוספת. אך הרבה השתנה מאז, ומה שהיה אינו מה שיהיה. ככל הנראה, מחירי הזהב והכסף ישובו לטפס, לאחר שהאבק ישקע והמציאות העגומה תתברר. אני מזמין אתכם להאזין לווידאו החדש שפירסמתי בנושאים אלו (בשפה האנגלית): https://youtu.be/MQXG5fidAQA