קול צרוד יש לו, לרוברט קנדי ג׳וניור. הדבר נובע ממחלה בשם Spasmodic Dysphonia, אשר גורמת לקולו להישמע מאומץ וקטוע. אך הדברים שהוא אומר מזעזעים את אמות הסיפים. זה עתה האזנתי לנאום בחירות שלו, ועלי להודות שהתרשמתי עמוקות. לראשונה מזה זמן רב אנו פוגשים מועמד לנשיאות ארה״ב אשר אינו מדקלם ססמאות חלולות, אלא משמיע דברי טעם. לראשונה מזה זמן רב אנו פוגשים מועמד שאינו פוליטיקאי חלקלק, ואשר עשוי להתגלות כמדינאי אמיתי.

קנדי ג׳וניור משתייך לאחת מ״משפחות האצולה״ של ארה״ב. עובדה זו לבדה מושכת כלפיו תשומת לב אדירה. הוא אחיינו של הנשיא המנוח ג׳ון פיצג׳רלד קנדי, אשר נרצח בשנת 1963. הוא בנו של הסנטור המנוח רוברט קנדי, אשר נרצח בשנת 1968, בשעה שרץ בעצמו לנשיאות. שתי הטראומות הללו נחקקו בזכרונה של של האומה האמריקנית, והשאירו עליה רושם בל ימחה. לפיכך, כאשר הוא מזכיר בנאומו את אביו ואת דודו, הדבר מרעיד מיתר בליבו של כל אמריקאי. אך יאמר לזכותו שהוא אינו עושה זאת אך ורק על מנת לקושש קולות. הוא משוחח אודותיהם משום שחייהם ופועלם רלוונטיים לסוגיות הבוערות בזירה הבינלאומית כיום.

נשיאותו של ג׳ון פיצג׳רלד קנדי התרחשה על רקע מתיחות חסרת תקדים בין ארה״ב ובין בריה״מ. תקוותו לעצור את מירוץ החימוש הגרעיני בוועידת וינה (1961) נכזבה. פגישותיו עם המנהיג הסובייטי הקשוח והבוטה ניקיטה חרושצ׳וב לא השיגו כל התקדמות. שנה לאחר מכן העולם נקלע למשבר, כאשר בריה״מ הציבה טילים גרעיניים על אדמתה של קובה, וארה״ב ראתה זאת כאיום קיומי. על פי תיאורו של רוברט קנדי ג׳וניור, צמרת הצבא וארגוני המודיעין באותם הימים הייתה ששה אלי קרב. הגנרלים הפעילו לחץ על דודו להפציץ את אתרי השיגור, מה שעלול היה להוביל למלחמת עולם שלישית. הנשיא קנדי בחר לפעול בניגוד להמלצותיהם, ותוך שימוש בערוצים חשאיים הגיע להסכמה עם חרושצ׳וב כי הלה יסיר את הטילים מקובה, ובתמורה ארה״ב תסיר את הטילים הגרעיניים אשר הציבה באיטליה ובטורקיה, ואשר כוונו לעבר מוסקבה.

הפתרון המוצלח של משבר הטילים בקובה הפחית את המתח בין שתי המעצמות. קנדי וחרושצ׳וב הוכיחו זה לזה כי הם מסוגלים להגיע להידברות. על מנת לשמור על ערוץ תקשורת פתוח, הותקן אז בבית הלבן ה״טלפון האדום״, אשר איפשר לשני המנהיגים לשוחח ישירות בכל פעם שבו יעלה הצורך. יחסי האמון אשר התפתחו ביניהם אפשרו לעולם להימנע מעימות גרעיני, אשר עשוי היה להמיט שואה על המין האנושי. רוברט קנדי ג׳וניור היה עד לאירועים הדרמטיים הללו בהיותו ילד, ולדבריו הם נטעו בו את המחוייבות לשמירה על השלום. לטענתו, על ארה״ב לנקוט במדיניות דומה מול רוסיה של ימינו.

כיום, אנו שרויים פעם נוספת בסכנה של מלחמה גרעינית. העימות באוקראינה הולך ומתדרדר לכדי מלחמה גלויה בין רוסיה ובין מדינות נאט״ו. במקום להרגיע את הרוחות, ממשל ביידן עושה ככל יכולתו על מנת להלהיט אותן. הוא שופך סכומי עתק על מנת לחמש את אוקראינה, ולצייד אותה במערכות נשק יותר ויותר מתקדמות. לאחרונה התבשרנו כי הוא יעביר לאוקראינה פצצות מצרר, אשר נאסרו לשימוש על ידי 111 מדינות ברחבי העולם, בשל פגיעתן הקשה באוכלוסיה האזרחית. אנשיו מתבטאים בגלוי אודות רצונם להביא לחילופי משטר ברוסיה, מה שמעיד על השאיפות האימפריליסטיות שלהם, ואינו מאפשר להגיע לשום הידברות. השקפת עולם זו אינה שייכת בלעדית למפלגה הדמוקרטית, וישנם רבים במפלגה הרפובליקנית אשר שותפים לה. לדוגמה, הסנטור לינדזי גרהם תועד לאחרונה במהלך פגישה עם המנהיג האוקראיני זלנסקי, כאשר הוא מתמוגג למשמע כמות ההרוגים הרוסים במלחמה, וטוען כי הסיוע לאוקראינה הוא ״הכסף הטוב ביותר אשר הוצאנו מעודנו״. במלחמה כמו במלחמה, חיילים נהרגים ואין שום דרך להימנע מכך. אך ההתענגות על כך מעוררת חלחלה, ומרמזת לנו כי המצפן המוסרי של וואשינגטון די. סי. שבור ללא תקנה.

לנוכח הדברים הללו, נאומו של רוברט קנדי ג׳וניור מרגיש כמו משב רוח מרענן. אנו נזכרים לפתע כיצד אמור להתבטא מנהיג בוגר ואחראי, אשר דואג באמת ובתמים לעתיד האנושות. בהשוואה אליו, הפוליטיקאים אשר נמצאים כיום בשילטון נראים כמו חבורה של ילדים שיכורי כוח, אשר על מנת לשעשע את עצמם מוכנים להעלות באש את העולם כולו. אין זה פלא אם כן כי הוא זוכה לתמיכה איתנה בקרב דמוקרטים ורפובליקנים כאחד. על פי סקר של העיתון ׳אקונומיסט׳, הוא זוכה ל-49% אהדה בקרב הציבור האמריקאי, בהשוואה ל-45% לג׳ו ביידן ו-43% בלבד לדונלד טראמפ. זאת על אף שהתקשורת הממסדית לא חדלה מלהשמיץ אותו, וכבר הספיקה לסמן אותו כ״אוייב הציבור״.

אם כבר הזכרנו את טראמפ, כדאי לשים לב לדימיון בינו ובין קנדי ג׳וניור. אף על פי שהאחד רפובליקני והשני דמוקרט, שניהם מועמדים אנטי-ממסדיים, אשר הגיעו מחוץ למערכת הפוליטית. אף על פי שהאחד בוטה ובומבסטי, והשני רהוט ואנושי, שניהם מטיפים לרפורמה של ארה״ב, ולשיבה לערכים המסורתיים עליהן נוסדה הרפובליקה. פעם נוספת אנו רואים כיצד העימות האידיאולוגי האמיתי של ימינו איננו מתחולל בין הימין ובין השמאל, אלא בין האליטה השבעה והמושחתת ובין דלת העם. לאליטה בעולם המערבי אין שום שאיפה, למעט לבצר את כוחה ואת עושרה. על מנת להשיג זאת היא מוכנה להשתמש בכל כלי, כגון צנזורה, תעמולה או רדיפה משפטית של יריביה. אין זה משנה עבורה אם המדינה תשגשג או תקרוס, כל עוד היא תזכה למלוך על ההריסות.

ההוכחה לכך היא האופן שבו כל מוסדות המדינה, ציבוריים ופרטיים כאחד, מתגייסים כנגד כל ניסיון לבצע רפורמה. אין המדובר רק בממשלה ובפרלמנט, אלא גם במערכת המשפט, התקשורת, האקדמיה, ולאחרונה גם בחברות הטכנולוגיה הגדולות. כל מי שחבר ב״מועדון״ של העשירים והמקושרים מוכן לשתף פעולה על מנת להגן על זכויות היתר של חבריו, גם אם הדבר מנוגד לחלוטין להגדרת תפקידו, או מפר את חירויות הפרט הבסיסיות ביותר. לפיכך טענתי בעבר כי הדמוקרטיה בעולם המערבי כבר חדלה מלהתקיים, וכי אנו חיים תחת דיקטטורה סמוייה. לדעתי, מועמדותו לנשיאות של רוברט קנדי ג׳וניור עשויה לשמש כמבחן לתיזה זו.

לו צמרת המפלגה הדמוקרטית תניח לו להתמודד בפריימריז באופן הגון ושיוויוני, יהווה הדבר ראייה כי הדמוקרטיה בארה״ב עודנה חיה ובועטת. לו יאפשרו לו להשתתף בעימות טלוויזיוני מול המועמדים האחרים, ובראשם הנשיא המכהן ג׳ו ביידן, אולי אאלץ לחזור בי מטענותי הקשות. אולם אם הם פעם נוספת ינקטו בתכסיסים שפלים, ויחבלו במועמדותו בכל דרך אפשרית, נדע לבטח כי ארה״ב הפכה לדיקטטורה, וכי הבחירות בה כבר אינן חופשיות. הרי אין עוררין על כך שקנדי ג׳וניור הוא מנהיג ראוי יותר מאשר ג׳ו ביידן. הוא צעיר ממנו בעשור, חד וחריף בשכלו, והרבה יותר כאריזמטי. הסיבה היחידה בעולם בגללה ביידן עשוי להיבחר לכהונה שנייה, היא משום שהוא משתייך לאותו ״מועדון״ ארור.

ובפסימיות אופיינית, אני מעריך שזה בדיוק מה שיקרה. המפלגה הדמוקרטית תספק לנו מראית עין של פריימריז, על מנת להגן על תדמיתה ולרצות את הקהל. אך בסופו של יום ביידן הוא זה אשר ירוץ ב-2024 על הטיקט הדמוקרטי. יתכן וקמלה האריס הבלתי-פופולרית לא תרוץ כסגניתו. יתכן ומי שיעמוד לצידו הפעם יהיה מושל קליפורניה הנתעב גאווין ניוסום (אשר כבמטה קסם יהפוך לנשיא, ברגע שבו ביידן יתפגר). אולם המפלגה הדמוקרטית לא תחרוג מן המסורת. היא תעניק לבוחרים מנה נוספת מאותה דייסה מחליאה של שחיתות, שאותה היא מבשלת מזה שנות דור.

לסיום, אני רוצה להבהיר שאינני מסכים עם רוברט קנדי ג׳וניור על כל נושא ונושא. אני הרי מגיע מן הימין הליברטריאני והוא איש שמאל מסורתי. ישנן סוגיות רבות, החל באנרגיה ואיכות סביבה וכלה בזכות לשאת נשק, שבהן עמדתי שונה משלו. אך בסוגיה החשובה מכל אני סבור שאנו מסכימים, והיא כי כל בני האדם באשר הם ראויים לחיות בחירות ובשלום. יתכן ואני נאיבי, אולם נדמה לי שמדובר באדם ישר אשר פיו וליבו שווים. בקרב פוליטיקאים בימינו, זוהי תכונה נדירה למדי.