על פני השטח הכל בסדר. מתחילת השנה מדד הנאסד״ק טיפס בלמעלה מ-30%. אף שהוא טרם שבר את השיא שלו מסוף שנת 2021, הוא נראה חזק להפליא. כלכלת ארה״ב צמחה ברבעון הראשון של השנה בקצב שנתי של 2%, ובשני – 2.1%. זוהי אינה צמיחה מסחררת, אולם היא בהחלט חיובית. קצב יצירת המשרות החדשות נחלש בחודשים האחרונים, ושיעור האבטלה גבר במקצת, אולם הוא עדיין קרוב לשפל היסטורי. עקומת תשואות האג״ח, אותו אינדיקטור מסתורי ומדוייק להפליא למיתון הולך ומתקרב, עדיין הפוכה. היא הפוכה כבר מזה שנה, ובכל זאת המיתון האיום ונורא אשר מפניו חששנו טרם הגיע. אז אולי הכל בסדר, והמיתון בוטל? אולי ניצחנו את האינפלציה, והכל יבוא על מקומו בשלום? זוהי הדעה הרווחת בוול-סטריט בימים אלו.

פעם אחר פעם, בשנים האחרונות, הנתונים שמים ללעג את כל נביאי הזעם, כולל עבדכם. אנחנו מתבוננים בנעשה בכלכלה ובפוליטיקה, ומנבאים גשם של אש וגופרית, אשר יפול מן השמיים ויכה באדמה. אולם החורבן לעולם אינו מגיע, ולמרות כל הקשיים, הכלכלה העולמית איכשהו מצליחה להתגלגל הלאה. אז אולי צריך להתעלם מאיתנו, ולהמשיך ולחיות את החיים בשלווה? אינני יכול לבוא בטענות למי שחושב כך. הרי כך הדברים נראים, על פני השטח.

אך כל מי שחופר מעט מתחת לפני השטח, מבין מה גדול הנתק בין הנתונים הרשמיים ובין המציאות. מישהו דואג כל העת לייפות את התמונה, ולהציג בפנינו אשליה של רגיעה. במהלך שנת 2022 הבנק המרכזי בארה״ב לחץ על הבלמים. הוא העלה את הריבית באופן המהיר מזה ארבעים שנה, מ-0% ל-5.33%. זה התרחש בסביבה הממונפת ועמוסת החוב ביותר אשר ראינו מעולם. האם ניתן להעלות על הדעת שלא יהיו לכך השלכות? כתוצאה מהעלאת הריבית, כל החובות למיניהם עתידים במוקדם או במאוחר להתייקר – החל מן המשכנתאות והלוואות הרכב, וכלה בחובות הסטודנטים וכרטיסי האשראי. אז מדוע הצרכן האמריקאי טרם קרס? כיצד זה שכלכלת ארה״ב מצליחה להתקדם הלאה?

יש לכך מספר הסברים. הראשון והברור ביותר הוא שהעלאת הריבית של הבנק המרכזי לאו דווקא מתרגמת באופן מיידי לעלייה בתשלומים החודשיים. הדבר תלוי בתנאי ההלוואה והמסלול שבו היא נלקחה. עקב כך יכול להיווצר פער זמנים בין העלאת הריבית ובין המועד שבו היא מתחילה להשפיע על כיסו של הלווה. ההסבר השני הוא, שההטבות אשר חולקו במהלך מגיפת הקורונה היו כה גדולות ונרחבות, שהן סייעו לאזרחי ארה״ב להתגלגל עד עתה, למרות העלייה בעלות החוב שלהם ולמרות האינפלציה. למי שמפקפק בטענה זו, נזכיר שחלק מהטבות הקורונה בארה״ב תקפות עד עצם היום הזה. ההשעיה של תשלומי חובות הסטודנטים, למשל, נמשכה עד היום, ועומדת לפוג בסוף החודש הנוכחי. היות והתשלום החודשי הממוצע עבור תואר ראשון עומד על כ-400 דולר, מדובר היה בהטבה משמעותית.

אולם ההסבר השלישי, ולדעתי החשוב ביותר, הוא הבזבזנות הבלתי נתפסת של ממשל ביידן. הגירעון השנתי של ממשלת ארה״ב עומד כרגע על קרוב ל-2 טריליון דולרים. מדובר בגירעון של כ-7.5% מן התוצר, יותר מכפול מן הממוצע של 50 השנים האחרונות, אשר עומד על 3.6% מן התוצר. למעשה, כנראה שהנתון האמיתי אף גרוע יותר, משום שההוצאה הממשלתית נכללת בנתוני התוצר, ומנפחת אותו באופן מלאכותי. על מנת לסבר את האוזן, זוהי הוצאה שוות ערך ל-6000 דולר עבור כל איש, אישה וילד בארה״ב. הדבר מהווה תמריץ פיסקלי משמעותי, אשר באופן מלאכותי מחזיק את הכלכלה בחיים, ומייצר תמונה וורודה ומנותקת מן המציאות.ֿ

כמובן שבזבזנות שכזו אינה ברת קיימא. על מנת שארה״ב תוכל ללוות בכל שנה שני טריליון דולר יותר מכפי שהיא מכניסה ממסים, מישהו צריך להלוות לה את הסכום הזה, והנכונות של הציבור לעשות זו הולכת ופוחתת כל העת. מדינות זרות כגון סין ויפן כבר אינן רוכשות חוב אמריקאי באותם הקפים כמו בעבר, כל אחת מסיבותיה שלה. סין עושה זאת משום שאיבדה אמון בממשלת ארה״ב, וחוששת ביום מן הימים היא תפקיע ממנה את אגרות החוב הללו, בדיוק כפי שעשתה לרוסיה עם פרוץ המלחמה באוקראינה. יפן אינה רוכשת אגרות חוב אמריקאיות משום שהמטבע שלה נחלש, והיא צריכה למכור דולרים על מנת להגן עליו.

הציבור הרחב אינו מסוגל לרכוש אגרות חוב אמריקאיות משום שיש לו פחות כסף פנוי על מנת לחסוך ולהשקיע. במקביל, יותר ויותר מבני דור ה״בייבי בום״ יוצאים לגמלאות, וצריכים לממש את תיקי ההשקעות שלהם על לממן את חיי היום יום. סיבה נוספת בגללה אנשים פחות נלהבים להחזיק באגרות חוב של ממשלת ארה״ב היא שערכן הולך ופוחת. כזכור, ישנו יחס הפוך בין מחירה של אגרת חוב ובין התשואה שלה. בסביבה של ריבית מטפסת מחירן דועך. לדוגמה, קרן TLT אשר משקיעה באגרות חוב ארוכות טווח של ארה״ב, איבדה כמחצית מערכה מאז השיא של מרץ 2020. היא מאיימת לשבור את התמיכה שלה באזור 92 דולרים ולהמשיך לצלול מטה, אל התהום. הציבור רואה זאת, ומתחלחל. לכאורה התשואה השנתית גבוהה יותר מבעבר, אך אם הם יצטרכו לממש את ההשקעה הזו, זה יקרה בהפסד ניכר.

הרוכש הפוטנציאלי האחרון הוא הפדרל רזרב. אולם כרגע הבנק המרכזי עסוק במלחמה באינפלציה, ובעצמו מוכר אגרות חוב של ממשלת ארה״ב, בניסיון לצמצם את המאזן שלו. על מנת להפוך את מדיניותו ולשוב ולרכוש אגרות החוב הללו, הוא זקוק לתירוץ משכנע. רק בסיטואציה של פאניקה כוללת בשווקים, כמו זו שהייתה לנו בחודש מרץ 2020, יוכל הפדרל רזרב לשוב ולהדפיס דולרים. לפיכך משבר מסוג כלשהו כמעט ומובטח. או שהמיתון יגיע סוף סוף וימוטט את שוק המניות, או ששוק האג״ח יתמוטט (וגם זה עלול להפיל את שוק המניות).

אני יודע שזה נשמע מגוחך. אני חוזה התמוטטות שכזו מזה שנים ארוכות, ובינתיים נדמה שההפך המוחלט מזה קורה. אך עליכם להבין שהיציבות המתעתעת הזו היא תולדה של מניפולציות חוזרות ונשנות בשווקים. בכל פעם שבו ההתמוטטות החלה, מישהו בלם אותה באיבה, ואיפשר למערכת להוסיף ולהתקדם הלאה. פעם אחר פעם, זה נעשה על ידי הדפסה מאסיבית של דולרים. מתישהו, זה יפסיק לעבוד. מתישהו, הפדרל רזרב ישפוך טריליוני דולרים על שוק ההון, ובמקום להרגיע את השווקים, זה רק יגביר את הפאניקה. אנשים יבינו לפתע שהאינפלציה לא עומדת להיעלם, וזה יהפוך לחלוטין את השקפת עולמם. אז לפתע פתאום נגלה, את כל מה שהסתתר מתחת לפני השטח.

האם זה עומד לקרות השבוע? החודש? עד סוף השנה? בעוד שנתיים? בעוד עשר שנים? אין לי מושג. בכל פעם שבו חשבתי שהנה הנה זה מגיע, התבדיתי, שלא לומר התבזיתי. אז צר לי, אין לי שום יכולת לתת לכם אופק זמנים.

לסיום אזכיר כי עובד בימים אלו על תרגום חומרים לאנגלית, וזה תופס אצלי קדימות על פני יצירת חומרים נוספים בעברית. אז הציצו בבקשה בערוץ היוטיוב היעודי שהקמתי לטובת כך: https://www.youtube.com/@silverhermit

בברכת שנה טובה